רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום רביעי, 30 במרץ 2011

אלו דברים לשבת החודש - פרשת תזריע תשע"א


די.
די !

מילה נפלאה.
מילת המחאה האולטימטיבית.

די !

מסיבות שונות, שקלתי באם לדלג השבוע על "אלו דברים". הסיבה שלא עשיתי זאת היה רצון עז למחות. לא לשתוק כנגד המשך הטרוף והרוח הרעה הפושה בארץ. התופעה שבעיקר אני מכוון אליה היא הגודש של חקירות סביב "כל מי שזז אצלנו בזירה הציבורית", אך זו אך , לטעמי, סימפטום.  אנחנו כחברה ניצבים בפני שלל בעיות, ותפקיד התקשורת להתריע, תפקיד הביקורת לבקר, בלעדי שניים אלו אי אפשר, אך עם זאת המצב שלנו מצביע על חולשה גדולה של "העושים" והחלשת "העושים" עוד יותר. עם כל הכבוד לתקשורת ולביקורת תפקידם בחברה , חשוב ככל שיהיה, הוא במידה מסויימת משני, וכאן יש הבחנה בין תקשורת לביקורת. התקשורת צריכה "לנבוח" בקול, הביקורת אמורה להצביע על ליקויים על מנת שהמופקדים על העשייה יוכלו לבצע את תפקידם, להבא, טוב יותר. בפועל נראה שאנחנו נמצאים בתהליך הרסני של העצמת הביקורת והחלשה מתמדת של הדרג המנהיגותי במדינה, דרג שלמען כולנו, צריך להיות אפקטיבי.

אין לי מושג כיצד יבוא התיקון שאנחנו צריכים, מלבד זאת שהוא יבוא באמצעות אורך רוח ונחישות ועין טובה.

"אני לא הייתי אחד מששת המיליונים"
כתב יהודה עמיחי.
"אני לא הייתי אחד מששת המילוינים
שמתו בשואה ולא הייתי אפילו בין הנצולים
ולא הייתי אחד מן הששים רבוא שיצאו ממצרים
אבל הגעתי לארץ המובטחת מן הים,
אני לא הייתי בין כל אלה אבל האש והעשן
נשארו בי.....
......           ונשאר בי החפוש המטורף
אחר יציאות החרום ואחר המקומות הרכים,
אחר ערוות הארץ להמלט לתוך החולשה
ולתוך התקוה .....
אחר כך שתיקה בלי שאלות ובלי תשובות"
אכן, שירה היא ברירת המחדל, לכל מי שמצוי במצוקה, את זה למדתי מאביבה זורנברג.
ראו הדיון בספרה הראשון, סביב התמוטטות עולמו של יעקב , בפרשת וישב.

המורה לתנ"ך בתולדות ישראל המודרנית, נחמה לייבוביץ, כתבה את הדברים הבאים , בהקשר לטבח שמעון ולוי באנשי שכם  ולסימן הלכאורי שבתורה להצלחת מעשה זה:

"עמדנו כבר לא אחת בעיונינו על כך, שהתורה הדגישה וחוזרת ומדגישה שאין הנס, האות - הוכחה לאמת. גם החרטומים הצליחו בלהטיהם, גם נביא השקר (דברים יג) עלול לעשות אותות ומופתים בשמים ובארץ  ' ובא האות והמופת', גם רואים אנו יום יום ובמשך כל ההיסטוריה האנושית כי יד השקר רוממה - ואין מזה כל ראיה, ולא נוכל ללמוד כאן מן הפחד בפני החרב אשר נפל על העמים - אשר רק על חרבם יחיו ולעיתים רק לשון זו מובנת להם  - על צדקת המעשה, וכי טוב הוא בעיני האלוהים. כי -כמאמר חכם בן דורנו - אין בין שמותיו הרבים והשונים של הקב"ה המעידים על מידותיו, גם השם 'הצלחה'."
                                    (עיונים בספר בראשית, עמ' 268)


                                                                                 שבת שלום
                                                                                     ג'ף

יום שני, 21 במרץ 2011

אלו דברים לשבת פרשת שמיני תשע"א


כמו רבים מכם, חי אני עמוק בתוך החולין; בסביבת עבודה של חולין, לא בין כתלי בית המדרש.

לא גדלתי על ברכי חניכי הרב קוק ועל כן, ההשקפה הרואה בפעילות של חול  - כגון פעילותם של חלוצים חילוניים בראשית המאה הקודמת - כפעילות קודש, אין בה עבורי נחמה בעימותים שאני חש בין הקודש ובין החול.

קל יותר, נדמה לי, לחיות ללא כל השקפה אידיאליסטית שכנגדה נמדדת המציאות הבלתי מושלמת של היום יום; "לזרום" כמו שאומרים בימינו.

עם כל הכבוד לרעיון הבחירה החופשית, שהוא ללא ספק ציר מרכזי לכל השקפה על האדם, צריכים להודות בכך, כפי שהעיר הרב סולובייצ'יק, שכולנו תולדות של נסיבות ביוגרפיות וארועים, שבחלקם הגדול אינם בשליטתנו.

ומכאן ל"אלו דברים" לשבוע -

העולם הערבי משתנה לנגד עינינו, שלא לומר מתפרק;

לחלק מתושבי יפן - סוף העולם הגיע עליהם לפני כשבוע. הזדמנות להזכר בדברי אביבה גוטליב זורנברג, בספרה על ספר בראשית , של"מודל השטף" ביחסים שבין הקב"ה לאדם, תמיד יהיה די ראיות לתימוכין בו.

For the shetef model, with its image of  a cruel, undiscriminating God will always have enough apparent evidence to support it.
Avivah Gottleib Zornberg, Genesis, The Beginning of Desire, p 45

והנה פורים , החג המוזר, המבוסם והרדיקלי הזה, מאחורינו; צופים אנחנו לעבר שבת פרשת שמיני, אל הסיפור הקשה של מות שני בני אהרון במהלך חנוכת המשכן כשברקע הארועים הטראגיים הטריים של השריפה בכרמל והרצח באיתמר ; פסח כבר מעבר לסיבוב. אגב , ברשומה בבלוג מארצות הברית מפנה הרב בארי גלמן , להבחנתו של רבי צדוק הכוהן מלובלין לפיה פסח מסמל את הגאולה השלמה והטוטלית , לעומת פורים שהוא אך ספור של גאולה חלקית שכן נותרנו תחת שלטון אחשווראש ( ולכן לא אומרים הלל בפורים ). וראו
http://morethodoxy.org/ ( הרב גלמן , עוסק גם הוא, בין היתר, בקשר בין הארועים הקשים האחרונים לפורים ).

בפורים, אחר הסעודה, וסימן מכאן שלא הייתי "מבוסם" טוטלית, הורדתי מהמדף , ספרון של דרשות של הרב שג"ר לימי הסליחות דווקא. דברים שכתב בהקשר הזה, נראו לי רלוונטיים, "בשינויים המחויבים", גם לנושא השמחה. אני מבקש לקרוא את הקטעים שלהלן, מצד אחד מחוץ להקשרם - דברים על תשובה לא בסופה או תחילתה של השנה אלא בעיצומה ומצד שני , כפי שציינתי בהקשר של שמחה, תקראו את הדברים הנאמרים על תשובה וסליחה ובמקומם תקראו "שמחה". וכך אומר הרב שג"ר :

"העולם הזה מנוגד לסליחה, כי המציאות של ה'זה', היא מציאות נוקשה, בלתי מתפשרת, וחסרת שלום. בנויה היא על ריבוי הפכים והתנגשויות. 
יכול הטוען לטעון, האם באמת מישהו מאתנו חושב שבאמת אפשרי שיהיה אחרת? האם נזכה לסליחה, במישור האישי המסוכסך, ובמישור הלאומי הסבוך מלא הקונפליקטים ? אולי כל זה איננו אלא הונאה עצמית ? האם מישהו מאתנו יזכה באמת למחילה ? הרי ה'זה' הוא 'זה', קשה ובלתי ניתן לשינוי. 
לדעתי התשובה כפולה" , אומר הרב שג"ר, " ראשית - יתכן! היו דברים מעולם! ישנם אנשים ששינו את אורחות חייהם; שקיבלו על עצמם קבלות אמיתיות; שלבותיהם היו שלמים איש עם רעהו ואיש עם עצמו. ישנה מציאות כזו, ומי יודע ? אולי גם אנו נזכה לה? בסופו של חשבון, אין הדבר תלוי אלא בנו.
שנית - העולם הוא אמנם עולם הזה . אבל אפשר לחיות אותו לא כ'זה' אלא כ'בא'. לא להסתכל על מה שקיים אלא על מה שאפשר, והרי זוהי באמת מציאות, לא פחות ממשית. וגם כמשהו שעדיין לא התממש, שעדיין איננו 'זה', ישנה חשיבות מכרעת שנתחבר אליו למצער כ'בא'."

ובמיוחד את הקטע הבא אני מציע לקרוא ולחשוב על הדברים בהקשר של "שמחה" :

"אבל גם אם חלילה לא יתרחש הפלא, עדיין יש חשיבות מכרעת לעצם הנגיעה בפלא. בעצם התפילה, ובאמצעותה, אנחנו מצליחים, ואיך שהוא מתנוצץ בנו עולם הסליחה [השמחה -ג.ג] ואנו נוגעים בשלמות הלב. גם אם העולם הבא איננו היום יום, לפחות נדע שהוא קיים. לידיעה הזאת חשיבות מכרעת. גם אם איננו שרויים באור, אנו יודעים שהוא קיים, שישנו אור [שמחה -ג.ג] בקצה הדרך, שיש עולם הבא, עולם אוטופי שהוא 'הלא נמצא הקיים' שפעם היינו שרויים בו ואליו אנו חוזרים. גם אם הדרך ארוכה, הרי בכל זאת נזכרים אנחנו, פנימית וממשית, ויש בזכירה זו גאולה גדולה ופיוס עמוק."
 (הרב שג"ר , זכרון ליום ראשון,דרשות לימים נוראים, הוצ' ישיבת שיח עמ' 20-21)

משהו מהשבת , כפי שלמדנו רבי אברהם יהושע השל, צריך להשפיע על ההתנהלות שלנו ביום יום; משהו מהקודש צריך להקהות את עוקצו של החול , גם ביום יום...

ואני נזכר בדברי תנאים  שבפתחו של הסידור, מהם לקוח השם לבלוג הזה "אלו דברים"

"אלו דברים שאדם אוכל פרותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן: כבוד אב ואם וגמילות חסדים, והשכמת בית המדרש שחרית וערבית, והכנסת אורחים, ובקור חולים, והכנסת כלה, ולוית המת, ועיון תפילה, והבאת שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו -  ותלמוד תורה כנגד כולם."
ואידך, זיל גמור.

                                                    שבת שלום
                                                          ג'ף

יום שני, 14 במרץ 2011

אלו דברים לשבת זכור (צו) ולפורים תשע"א

בהקדמה לספר " פור הוא גורל ", דרשות לפורים של הרב שג"ר זצ"ל (בהוצאת ישיבת שיח יצחק) , אומר העורך, אודיה צוריאלי, את הדברים הבאים:
" למרות הנסיון  הרב לפשט ולבאר את הרעיונות העמוקים והסבוכים, חש אני שעדיין רב הנעלם על הגלוי, בחינת 'יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן'. אחראי לכך, ככל הנראה, אופיו של החג עצמו, שהוא העמוק והרדיקלי מבין החגים."
                                                                                                ההדגשה היא שלי - ג.ג

הרב שג"ר במבוא לספר אומר :

"התורות החסידיות של פורים עוסקות בשאלות האנושיות והתשתיתיות , אלו של מקרה והגורל, קונטינגנטיות הקיום וההשגחה האלוקית, ובלשון זמננו - שאלות הכובד והקלות של הקיום. לא בכדי קישרו חכמים, בדרשותיהם לשבת זכור, שאלות פורימיות  אלה לשאלותיו של קהלת, החכם מכל אדם. הטראגיות של החכם  המבין ש'יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט', ו'אין טוב לו לאדם כי אם לשמוח בכל עמלו', אך איננו מסוגל לכך, משון שאיננו יכול לשכוח  את עצמו. מבטו הרפלקסיבי ובקורתו העצמית חוסמים בפניו את הדרך לסכלות המעט, וממילא לשמחה, והשכרות הינה האמצעי היחיד העמד לרשותו לקצת סכלות ולמעט שמחה. זהו הנושא של הדרוש הראשון המוקדש לשבת זכור."
בדרשה לשבת זכור, שכותרתה "בין זכירה לזכירה - שבת ועמלק", אחר דיון בשלמה המלך ( קהלת ) והקשר בין השבת לזיכרון מחיית עמלק, אומר הרב שג"ר :

"שלמה לא מסוגל באמת להתחבר לשום דבר, חכמתו היא שמפריעה לו. הוא שואל מיד 'למה לשמוח?', ומגיע למסקנה - 'לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה זו עושה ?'. חוסר יכותו לשמוח שורשה בעמלק. בספרות חב"ד כתוב שעמלק הוא הרגשת עצמו, תפישת עצמו כיש העומד בפני עצמו. הרגשה זו מלווה אותנו בכל דיבור,מחשבה ומעשה, והיא מקור המועקה שאינה מאפשרת להשתלב במעגל הריקוד.
זהו למעשה החטא הקדום של עץ-הדעת. כמו שאמרו חז"ל: 'המן מן התורה מנין ? - המן העץ' <חולין קלט, ע"ב>. כאן מתחילה דעת טוב ורע, העמידה מול הרפלקסיה. הוא איננו שוכח את עצמו ולכן איננו מתחבר אל החיים עצמם. דרך עץ החיים נחסמת בפניו.
הפתרון של פורים הינו פתרון של שכרות, עד דלא ידע, בחינת 'רישא דלא אתידע'. תכלית הידיעה שלא נדע. המטרה היא לשכוח את עצמו בשכרות. כמו בסיפורו היפה של אכספורי, 'הנסיך הקטן' :
                   - מה מעשיך כאן ? - שאל הנסיך הקטן בראותו 
                     כי השכור יושב לו דומם לפני  מערכת שלמה
                     של בקבוקי  יין  ריקים ובקבוקים מלאים.
                  - אני שותה - השיב השיכור קדורנית.
                  - ולמה הנך שותה ? - הוסיף הנסיך הקטן לשאול.
                  - אני שותה כדי לשכוח - ענה השכור.
                  - מה לשכוח ? שאל הנסיך הקטן, כי נכמרו רחמיו על השכור.
                  - לשכוח חרפתי - הודה השכור והרכין את ראשו.
                  - וחרפתך מהי ? חקרו הנסיך הקטן, שבקש לעזור לו.
                  - חרפת השתייה ! - הפטיר השכור ונשתתק כליל."
מצוקתו של השכור היה שהוא זוכר כל הזמן את עצמו, לכן הוא רוצה לשכוח, אך לשכוח את עצמו הוא לזכור את עצמו, וזכירה עצמית זו היא כאמור מצוקתו. הוא שותה כדי לשכוח את זה שהוא שותה, אך שתייה זו נכשלת ונהפכת למעגל קסמים, שהרי מזה גופא, מהשתייה, הוא רוצה לברוח.
              ' אכן מוזרים המבוגרים... מוזרים מאד !' 
               אמר הנסיך הקטן בלבו בצאתו לדרכו.'
הדרך היחידה להתגבר על עמלק הינה באמצעות השכחתו, וזהו סוד מחיית עמלק. אבל הרי אנו זוכרים את זה שאנו צריכים למחות, כלומר לשכוח את עמלק, וכך אנחנו זוכירם אותו. זוהי בעייתו של החכם מכל אדם."
                                                                            (שם, עמ' 14 - 15)

                                                                   שבת שלום ופורים שמח !!
                                                                                   ג'ף

יום רביעי, 9 במרץ 2011

יום שני, 7 במרץ 2011

אלו דברים לשבת פרשת ויקרא תשע"א

מול ערימת כלים בכיור שצריך לשטוף, למול הצורך - או הרצון בעצם - לעבוד על אלו דברים לשבת הקרובה - בחרתי להביא כאן הערת שוליים לכבוד תחילת הקריאה בספר חדש במחזור  השנתי של הקריאות בתורה , ספר ויקרא.

בפרק העוסק בעיון במשנתו של רבי נחמן, בספר פילוסופים קיומיים יהודים ברב שיח, סמוך לטקסט בעמ' 41 " צריך להתחדש תמיד " מוסיף  אפרים מאיר הערת שוליים (מס' 16 ) בהאי לישנא : 
"תורת התחדשות זו אפשר למצוא גם אצל ר' יעקב יצחק מפשיסחה, ספר נפלאות היהודי, ירושלים תשנ"ב, עמ' נח: ' אמר החילוק שבין הצדיקים שבכל דור למשיח, הצדיק הוא הולך בכל יום ויום  בעבודת השי"ת כמה שיוכל להשיג כל אחד לפי מדרגתו. ולמחרתו הוא צריך להוסיף על של אתמול בהשגה. וכן בכל יום הוא צריך להוסיף. אבל המשיח הוא צריך גם כן להוסיף בכל יום על של אתמול, רק בכל לילה נוטלין ממנו כל מה שהשיג. ולמחרתו הוא צריך להתחיל בעבודה מחדש על שמשיג כל מה שהשיג אתמול ולהוסיף עוד יותר'. דברים אלה מעידים על חשיבותה של ההתחדשות בכל יום תמיד. אותה ההתחדשות היא תולדה מהשתוקקותו המתמדת של האדם לבוראו."


                                 שבת שלום
                                           ג'ף

יום שלישי, 1 במרץ 2011

אלו דברים לשבת פרשת פיקודי תשע"א

סוז רוטולו, אחת מחברותיו הראשונות של בוב דילן ומקור השראה עיקרי לו בתחילת דרכו כיוצר בניו יורק, הלכה לעולמה השבוע.

ראו דברים לזכרה ב
http://www.npr.org/player/v2/mediaPlayer.html?action=1&t=1&islist=false&id=134158270&m=134158338

ניצבים אנחנו , בסוף ספר שמות. המשכן מוכן אך משה איננו יכול להכנס אליו.
ויכס הענן את אוהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן: ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את המשכן
                                                                                                    (שמ' מ, לד-לה)

זורנברג בסוף ספרה על ספר שמות, מסיבה את תשומת הלב שלנו לכך שהתורה ממקדת את המבט שלנו ב- אש.

The book of Exodus , then, ends with the people contemplating the fire

"ספר שמות מסתיים , אם כן, בעם ההוגה באש".

(אביבה גוטלייב זורנברג, "פרטי האיווי", the particulars of rapture  טרם תורגם לעברית)

ובהעלות הענן מעל המשכן יסעו בני ישראל בכל מסעיהם: ואם לא יעלה הענן ולא יסעו עד יום העלתו: כי ענן ה' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם.
                                                                                                 (שם, לו-לח)

האש שהוא אמצעי להכשרת המשכן, אסורה בשבת.

"מתחילים אנחנו" , כותבת זורנברג, "במציאויות המנוגדות של שבת ומשכן, במצב שבו האש, אמצעי להכשרת המשכן, אסורה בשבת. ייתכן , אפשר לומר, ששני המודלים הללו מיצגים שני אופנים לחיים בזמן. האש מייצגת את הדחיפות של זמן יצרניי, זמן שחיים בו ליצירות אובייקטיביות, לאופנים של ידע - עצמי שנובעים מהחום הפנימי. מלאכת המשכן, עומדת, אם כן, כעדות לכח היוצר של העם, לדרכים הרבות, ל"ט הדרכים, להתייחסות לעולם ולשינויו" (זורנברג בהערת שוליים מפנה כאן למסכת שבת בתלמוד הבבלי דף צז עמ' ב)" שינוי שמבלעדי האש איננו אפשרי. מלאכה זו", אליבא דזונרברג " היא ביסודה לא ביטוי למיני אובייקטים שנוצרים במרחב, אלא לאופן השימוש בזמן: תכליתי, יצרני ולעיתים אכזרי."

"לעומת זאת ניצבת השבת : ' לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת'. השבת מוגדרת כ ללא אש, קרי כזמן לאוו בר שימוש, לא יצרני, צל הפוך להכשרתו של המשכן."

"כיצד" שואלת זורנברג " ניתן לתפוס מושג כזה של שבת כ'זמן -אדמת בור' ( fallow time ). הרעיון מזכיר לנו את מושגים
של המשורר האנגלי קיטס 'diligent indolence '  'עצלנות שקדנית', ו 'negative capability' 'יכולת שלילית', 'דודלים' של מריון מילנר."
(הציטוטים , בתרגום שלי כאמור מספרה של זורנברג הנ"ל שפורסם באנלית בעמ' 495 ו498)


                                                           שבת שלום
                                                              ג'ף