אלו דברים לשבת חנוכה תשע"ד

אריק אינשטיין, השירה של אריק, ליוו את חיי וילוו אותם הלאה.
המילים מחווירות לעומת היצירה של האיש הזה ושל חבריו.
ישראל במיטבה. "סע לאט" ו"אני ואתה נשנה את העולם." שנות השבעים בתל אביב - עבורי הם שנות "העשרה" שלי, תיכון, ואחר כך שנת שרות בדימונה. שיחות נפש עם א' לתוך הלילה לאור נרות בדירת השיכון בדימונה, אחרי תיכון ולפני הצבא, אריק שר ברקע יחד עם תבל"א חוה אלברשטיין , בקבוקים שונים על השלחן הנמוך בסלון, קרקרים וקצת גבינה.

השיר הזה לא היה בתודעה שלי עד ששמעתי אותו בפלייליסט תוך כדי הכנת רשומה זו. בלינק להלן יש קליפ מענין שאפשרות ההטמעה בו הושבתה. מאד מומלץ לצפות בו -
http://www.youtube.com/watch?v=UfbW4JI4JAk&list=RD7f1K2GwLZbA
השבוע, בעבודה, הייתי עד ואולי שותף לארוע שהיה מעורב בו טוב ורע.
נתחיל ברע - בבחינת "סור מרע" ואחר כך נדבר על הטוב, בבחינת "ועשה טוב".
הרע התחיל בעו"ד שבמסגרת טיעון שלו בתיק מסויים בחר להשמיץ את העו"ד השני. היתה כאן התממשות של אחד מכללי מרפי שבמשפט שאומר:

• Lawyer's Rule: When the law is against you, argue the facts.
  When the facts are against you, argue the law. When both are against you, call the other lawyer names...

והתרגום:

כלל עורך הדין: כשהדין נגדך - טען את העובדות, כשהעובדות נגדך, טען את החוק, וכששניהם נגדך - השמץ את ב"כ הצד שכנגד.

וכך היה בארוע שאני מתייחס אליו כאן. זה תחילת הרע בסיפור הזה. המשך הרע היה בכך שהשופט בתיק קנה את סיפור ההשמצות ללא ביקורת ו"ביצע 'זובור'" בב"כ הצד שכנגד על סמך אותן השמצות חסרות שחר.

הטוב בסיפור הזה הוא שב"כ הצד שכנגד עמד בזובור הזה בגבורה, חבריו והבוס שלו נחלצו לעזרתו; חזיתי גם בהתייצבות כנגד העוול וגם בתיקונו, במידת מה.

כך דרכו של עולם. 

אומר הרב דר אברהם יהושע השל , בספרו "אלוהים מבקש את האדם":

"הרוע ממשי, רב עצמה ומפתה. אך מתסכל במיוחד הוא שהרוע מצליח לשגשג ולפרוח שעה שהוא מחופש לטוב. לאמור, שהרוע מצליח לינוק שפע מחיי הקדושה. בעולמנו, כך נראה, הקדוש והלא- קדוש אינם דרים בנפרד. הם כרוכים  ומשולבים זה בזה, הם זקוקים זה לזה. זהו עולם שבו ייתכנו צלבים רבי יפעה, ועבודת האלוהים עלולה להיטמא בנגע האכזריות.

הנביאים הוכיחו את ישראל לא על כך שאין דת בישראל, אלא על עיוות הדת וסילופה. ' י הרבה אפרים מזבחות לחטא' (הושע ח 11). 'הכהנים לא אמרו איה ה' ותופשי התורה לא ידעוני' (ירמיהו ב 8). ככל שאדם גדול, כך יצרו גדול. חסידות היא לעיתים רוע מוסווה, כלי עזר במירוץ אחר עצמה. 'הטרגדיות של ההיסטוריה האנושית, ההתאכזרות והקנאות שאינה יודעת פשרות, לא נגרמו בידם של פושעים...אלא בידי אנשים טובים...בידי אידאליסטים שלא הבינו את טיב המזיגה המוזרה של אידאלים ואינטרסים אישיים המרכיבה את המניעים האנושיים כולם'. התחרות הגדולה  אינה בין 'מאמינים יראי אלוה' לבין 'כופרים רשעים'. דת המקרא מדגישה את 'חוסר השוויון של האשמה כפי שהיא מדגישה את שוויון החטא'. 'העשירים ורבי העצמה, הגיבורים והאצילים, החכמים והצדיקים, כל אלה נוחלים עונשים כבדים במיוחד'. אכן, אין הרוע מתגלם באופן מתועב יותר מאשר בבואו מחופש לטוב. 'מה נתעבים מעשי הפשע שהדת מביאה את האדם לעשותם' (לוקרציוס)."*
....
"אין בעולמנו דבר שלא מעורבים בו טוב ורע, קדושה וטומאה, זהב וסיגים. בלבול זה, טוענת המיסטיקה היהודית, הוא הבעיה המרכזית של ההיסטוריה והסוגיה האולטימטיבית של הגאולה. הבלבול קיים עוד מששת ימי בראשית."

חנוכה הוא, כמובן, החג המציין את ניצחון הטוב על הרע, ניצחון האור על החושך.
נסיים רשומה זו בקטע מתוך דרשה של הרב שג"ר לחנוכה שמופיע באסופה חדשה של דרשות ומאמרים של  הרב לימי החנוכה שנקראת "להאיר את הפתחים" בהוצאת מכון כתבי הרב שג"ר:
"ידוע מנהג הרביי'ם השונים לשבת לאחר הדלקת הנרות בחנוכה ולהתבונן בהם, לעתים במשך שעות רבות. התבוננות זאת שוטפת את התודעה ומאפשרת לה להיפתח לשלל דימויים, הרגשות ומחשבות, שלאחר זמן תיווצר מהם דרשה או [ה]דברי אלוקים חיים בלשון חב"דית."

השבוע, אור הנר בכיכר לזכרו של אריק מתערבב באור הנר של חנוכה. 
האור לא יכבה והזמר לא ייפסק לעולמים.
יהי זכרו ברוך.
  שבת שלום וחנוכה שמח
           ג'ף

אריק איינשטיין ז"ל. יהי זכרו ברוך

אלו דברים לשבת פרשת וישב תשע"ד *

שתי דוגמאות "חיות" של אבדן דרך נחשפו השבוע, האחת של הזמר אייל גולן והשניה של הרב יונה מצגר, ו"השאלה המעניינת" כאן היא, האם יש למקרים אלו השלכות רוחב על החברה שלנו ? לעת עתה, אני משאיר את השאלה הזאת ב"צריך עיון" ועובר לרשומה כפי שהוכנה "ללא קשר" למקרים הללו.

החלק השני של "שיחת אוטאווה", שיחה שנתן הרב אברהם יהושע השל לקהילה היהודית באוטאווה קנדה בסוף שנות הששים או תחילת שנות השבעים במאה הקודמת, נפתח כך:

A very great event  took place two and a half hours ago, an event that is having already a great impact.

What happened ? The sun went down. A very great event. But modern man doesn't care. Who cares ? Who pays attention to what is really important ? But that's life. A Jew davens Maariv....

ארוע חשוב מאד התרחש לפני כשעתיים וחצי, ארוע שכבר נותן את אותותיו. מה קרה ? השמש שקעה. ארוע חשוב מאד. אך האדם המודרני לא אכפת לו מזה. למי אכפת ? מי שם לב למה שחשוב אמת. אלו החיים. יהודי מתפלל ערבית...

ניתן להוריד את השיחה בלינק הבא : http://www.mediafire.com/?fjd8ahxb3ngm9 

נזכרתי בדברים אלה כשראיתי השבוע את הקליפ שהכינו יוני בלוך ואחרים יחד עם בוב דילן. 

ראו ב http://video.bobdylan.com/desktop.html. היצירה הזאת היא מדרש במיטבו, וכל מילה נוספת על המדרש הזה, תהיה, בשלב זה, מיותרת.

וממדרש, לטקסט עצמו, למציאות.

נלך, בעקבות  הרב עדין אבן ישראל, אבל נזכור שברקע נמצאת אביבה זורנברג גוטליב וה"מי השילוח" וברקע ממש בובי ששר על חזיונות ג'ואנה* ומאחורי הרקעים האלו ה"חלל הפנוי" :-)

אומר הרב עדין: 

"רש"י פותח את פרשת השבוע בדברי המדרש (בראשית רבה פד, ג): "ביקש יעקב לישב בשלווה, קפץ עליו רוגזו של יוסף. צדיקים מבקשים לישב בשלווה, אומר הקב"ה: לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלווה בעולם הזה? " באופן עקבי , יעקב מנסה לשבת בשקט, לשבת בנחת, וכל פעם קופץ עליו רוגז אחר."^

"בעולם שלנו כולם מוכרים שלוות נפש. זו אחת הסחורות הכי מבוקשות בעולם, ולא מדובר רק על אלו שמטופלים אצל פסיכולוגים. כל אדם, בהתאם למישורי הנפש שלו, רדוף בכל מיני דברים, והדבר נכון אף יותר היום, כשאנו חיים בעולם הרבה יותר דינמי, נמרץ ורדוף מאי פעם. לכן העולם היום הוא עולם שבו כולם מחפשים שלווה. גם כשאנשים הולכים לריפוי או לחילופין לסמים, לא פעם זה בא מתוך רצון לברוח מעולם מלא ייסורי נפש אל עולם רגוע. אדם רוצה לשבת בשלווה, והוא אפילו מוכן לשלם בעד זה.

בשביל אנשים רבים עצם הבחירה בדרך של אמונה נתפסת כבחירה בדרך של שלווה ומנוחה, בה אדם מקנה לעצמו שלוות נפש. אנשים רבים יכולים לומר שהחיפוש אחר השלווה היא זה שהביא אותם לכלל כניסה לעולם של אמונה ויהדות, כיוון שעולם הדת נתפס בתור עולם שקט, עולם ללא רדיפות, לעומת צורות חיים אחרות של ריצה תמידית. בעצם, יש נקודה מסוימת של אמת בתפיסה זו...."

"למעשה, כל המצוי בעולם של אמונה יודע שהדברים אינם כל כך פשוטים; חיים נינוחים, ללא ייסורי וחיבוטי נפש אינם בהכרח מנת חלקם של החיים בעולם כזה."

בהמשך דן הרב עדין על מקומו של הקושיה בשפה העברית ובתרבות היהודית ( בין השאר בהשוואה ליחס של האסיקמוסים לשלג )

אתמול בלילה חזרתי מטקס הכנסת  ספר תורה אצל משפחת חתני במרכז הארץ. בתחילת הנסיעה התקשר אלי חבר טוב, כולו נסער, סביב פרשת אייל גולן. דברנו כל הדרך עד ירוחם. כעת אני שם לב שחלק גדול ממה שאמרתי לו הם דברים שמופיעים ב"חיי עולם", בדברי הרב שטיינזלץ על פרשת השבוע, לרבות הסיפור  של ר' שמחה בונם מפשיסחה. סיפור שמתחיל: כל אדם צריך לדמות לנפשו כאילו הוא עומד וראשו על סדן והיצר הרע עומד מעליו עם גרזן גדול...(עמ' 86-85 שם).

מי שאין בידו הספר - אני מאד ממליץ לשים עליו יד. זהו מעין מדריך לטרמפיסטים בגלאקסיה...

שבת שלום
     ג'ף

* מומלץ לקרוא את הרשימה כשהשיר להלן מתנגן ברקע ולאחריו השיר השני, שיר הוא קינה - חמוצה - מתוקה - אירונית - היתולית (קרי דילנית)  על השלווה הבלתי מושגת

^ כל הציטוטים הם מספרו של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ - חיי עולם, הוצאת מגיד ושפע, עמ'81 - 87):

שיחה על חינוך יהודי

אלו דברים לשבת פרשת וישלח תשע"ד

התמודדות.
זה הסוד וזהו המשותף שבין השיר הבא לבין פרשת השבוע.
על אדם להתמודד, עם עצמו ולאחר מכן עם המציאות הסובבת אותו.
ועם ההתמודדות, יגבר האדם.
בהצלחה להדרה עם פתיחת בית הקפה "זמן איכות" בירוחם.



שבת שלום
     ג'ף

אחד מעמודי התווך

אלו דברים על הזיכוי של ליברמן

אני ממתנגדיו של דרכו הפוליטית וסגנונו הפומבי של השר ליברמן.
אבל אני שמח מאד על הזיכוי שלו השבוע במשפט.
ראשית מכיוון שככלל צריך לשמוח על כל זיכוי אבל במקרה הזה - אף ביתר שאת.
פרופסור אריאל רוזן-צבי המנוח נשא דברים , לפני שנים, לתלמידי שנה א משפטים באוניברסיטת תל אביב. הדברים פורסמו במאמר תחת הכותרת  " 'כי המשפט לאלוהים הוא': על כוח המשפט ועוצמתו מול מגבלותיו וגבולותיו".
המשפט של ליברמן צריך להזכיר לציבור הישראלי את כוחו ועוצמתו של המשפט לעומת מגבלותיו.
אין בונים חברה אך ורק וגם לא בעיקר באמצעות משפט !! הדין הוא כלי חד מדי וגס מדי, אקראי מדי.
חז"ל לימדונו את מה שכל חברה אנושית יודעת מניסיונה - שבלי השלטון ובלי חוק וסדר מגיעים לאלימות ואנרכיה. אבל החוק והסדר הוא מה שיעקב חסדאי כינה פעם "הרצפה" של הבניין , לא החללים הפנימיים וודאי שלא הקומות הגבוהות של הבנין וגם לא העיצוב הפנימי שלו. האולמות והחללים הפנימיים של המסד של כל חברה צריכים להתמלא בתוכן, ואת התוכן נותנת התרבות והחינוך, הערכים והנורמות הלבר משפטיים.
חולשת המנהיגות הפוליטית בישראל יחד עם מגאלומניה משפטית של ראש המערכת השיפוטית בארץ, היו מבין הגורמים שהביאו לפני כשני עשורים למשפטיצזיית יתר של החברה הישראלית.
חברה המבקשת להשליך את יהבה בכל צעד ושעל על המשפט - זה אולי נוח, אבל לאורך זמן זוהי טעות. הקיום האנושי הוא דינמי מדי ומורכב מדי להיות מונע ואף מוסדר אך ורק בידי הכלי השמרני והמגושם של המשפט. לא בכדי אמרו חז"ל שלא חרבה ירושלים אלא כיוון שהעמידו דבריהם על הדין (ולא כאן המקום והזמן להרחיב בזה למי שאינו יודע במה מדובר) ולא בכדי ההיגד  הראשון בפרקי אבות הוא "היו מתונים בדין".
כעת , יהיה מוטל עלינו לנהל את הקרב מול ליברמן, ככל שהדבר הזה יידרש, בשוק הרעיונות - the market place of ideas. 
ושהמשטרה והפרקליטות יעסקו במיגור הפשע והפושעים האמיתיים - מי שמניח מטענים במכוניותיהם של אנשים ברחובה של עיר.

לבלוג ? או לא לבלוג ? זאת השאלה

טוב. מצב מוזר. אתה יושב כאן, כבר ארבע לפנות בוקר כמעט, ואתה ער, תרתי משמע, למשמעויות של ארבע לפנות בוקר.



וההמשך יגע בספרו של אבי שגיא "אתגר השיבה אל המסורת" והאם זה נוגע לנו ? ומי זה לנו ?
האם "לנו" זה חבריי בלשכה המשפטית בטימ-בק -טו ? שמא זה חבריי לקהילת חסידי נובומיסנק שבוורשה ?  מי זה ה"לנו "הזה ? ג'יי לנו ?

הרי הבלוג הזה נכתב באתר הידוע כ"אפס תגובות" ומכאן שיש חירות מוזרה בכבלי המציאות, דברים שכפי הנראה שגיא רומז עליהם בדברי הסיום לספרו, על בסיס אמירות של סארטר מתוך "מסתו הנודעת : 'הרהורים בשאלה היהודית'".

קורנל ווסט על השל

ניסיתי, ללא הצלחה,  להדביק כאן את השיחה של קורנל ווסט על השל אבל אני מקווה שהלינק להלן עובד

http://www.npr.org/templates/story/story.php?storyId=1596896

אל תאמינו למילים האזינו לשיר

אין מילים לדבר הבא

אלו דברים לשבת פרשת ויצא תשע"ד

פרשת ויצא היא הפרשה של כל אדם.

הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ:

"הפרשה הזו היא לא רק פרשת השבוע, והבעיות שעולות בתוכה הן לא רק הבעיות של יעקב - זו פרשת התקופה ופרשת הדורות שלנו. זה לא שבשבוע הבא נעבור לסיפור אחר - זו פרשה בו אנו חיים במשך הדורות האחרונים, בצד הזה שאדם עומד ופתאום מבין איך נראה העולם שסביבו. והשאלה היא מה עושה יעקב של עכשיו כשהוא עומד אל מול הדברים האלו."
...
"הפרשה הזו היא הפרשה של החיים שלנו כבני אדם, החיים שלנו כבני יעקב. הבעיה הזו של יעקב, האיש הישן, היא בעיה כללית. יעקב רואה את החזון הזה, הסולם שמחד מגיע השמימה ומאידך מוצב ארצה, והוא יכול להבחין ולהכיר באמיתיות שלו דווקא כאשר הוא יוצא מבית אבא, משום שאז היא מובנת מתוך המציאות מסביב. כשהוא בבית המדרש הוא לא ראה מלאכי א-לוהים עולים ויורדים בו, מפני שהוא לא ידע עד כמה העולם תלוי ועומד לו על יעקב אחד. היה נראה לו שהוא יכול להיות שם בתוך הקופסה שלו, ושהכל בסדר; שיתקיים העולם על ידי שם ועבר, על ידי אנשים אחרים.
'כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה' (ברכות ו, ב). עומד לו עולם שלם ואומר: האדם הזה צריך להיות ההצדקה של המציאות, הכיוון והמשמעות של העולם. 'כי זה כל האדם' (קהלת יב, יג) - זהו האיש שעליו עומד הקיום של העולם. העולם הוא המסגרת בה האדם הזה- כל אדם - אחראי, וכשיש פגמים, פירוש הדבר הוא שלא מתקיים העניין של 'ישראל אשר בך אתפאר'.
הדרישה מהאדם היא שדמותו שלמטה תתאים לדמותו שלמעלה. זו דרישה קשה מאד, חמורה מאד, וגם אלו שעובדים על זה בכל לב ונפש, שלא הפסיקו מיגיעתם אפילו רגע אחד, גם הם נשאלים 'האם זה ישראל אשר בך אתפאר ?' הדבר הזה לא תלוי בגדולי ישראל ולא בצדיקי הדורות, לא בחכמים ולא במנהיגים; הוא תלוי באיש אחד שאחרי שנים של עבודה יצא החוצה לרגע אחד. אז הוא מתחיל לראות איך כל העולם כולו עומד ותלוי עליו. איך שכל המציאות כולה תלויה בו. למרות שרגליו עומדות ארצה ממש ובהחלט ייתכן שהוא גם שקוע באדמה - ראשו מגיע השמימה. רק שם הוא הגבול."*





בתחילה חשבתי להביא כאן את כל מילות השיר. אחר כך נמלכתי בדעתי, הן מכיוון שהתרגום של השיר כולו קצת קשה עלי והן מכיוון שלאחרונה, בעקבות העיון שלי בהשל , ואולי מסיבות נוספות, אני מעדיף את העיון הממוקד בפסוקים בודדים על פני העיון בטקסטים ארוכים. ולכן להלן אביא את שני הבתים הראשונים של השיר בלבד (2 בתים מתוך ה 16 שבשיר) . השיר כולו, כמו גם הנושא, כבוד האדם, שווה עיון, ממוקד, ממושך ותמידי ; ובנוסף ובעיקר - הנושא שווה לא רק עיון אלא ובעיקר - עשייה.

DIGNITY
(Words and Music by Bob Dylan)
1994 Special Rider Music

Fat man lookin in a blade of steel
Thin man lookin at his last meal
Hollow man lookin in a cottonfield
For dignity

Wise man lookin in a blade of grass
Young man lookin in the shadows that pass
Poor man lookin through painted glass
For dignity

כבוד האדם ^

בוב דילן 

איש שמן מביט בלהב הפלדה 

איש רזה מביט בסעודתו האחרונה

איש חלול מביט בשדה הכותנה

תרים אחר כבוד אדם



איש חכם מביט בלהב דשא

איש צעיר מביט בצל עובר

איש אביון מביט מבעד לזכוכית צבועה

תרים אחר כבוד אדם





                 שבת שלום

                       ג'ף

* הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ , "חיי עולם - שיחות על פרשת השבוע", הוצאת קורן ירושלים,  שפע - מגיד, עמ' 66, 70 -71



^ התרגום שלי הוא על בסיס התרגום שמופיע באתר רשימת תרגומי דילן שברשת (בשינויים די משמעותיים). אני שב ומבקש - אשמח לדעת מי הוא האחראי לתרגומים באותו אתר , כדי לתת לו הקרדיט המגיע עבורם.

בתחילת השבוע של פרשת ויצא תשע"ד

מי שאין לו בבית עותק של הספר של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ "חיי עולם" על פרשות  השבוע - אני מציע לו / לה לשים יד על הספר הזה. בייחוד אמורים הדברים לקראת פרשת ויצא. כדי להבין בדיוק למה הכוונה - יש לעיין בדברים של הרב על פרשה זו.

במאמר במוסף השבת של מקור ראשון לפרשת תולדות, מציע אבי שגיא תובנה חדשה בנוגע להשתתפות ההמונית בהלוויה של הרב עובדיה זצ"ל. אני לא בטוח עד כמה הוא צודק אבל הדברים בהחלט מעניינים ומעוררים למחשבה.

שאלתי את עצמי עד כמה הצפייה בתוכניות כמו ה x  פאקטור,  גם כן תומכת בתיזה של שגיא; תיזה שאומרת שניתן להבין את יציאתם של רבים אחר ארונו של הרב עובדיה זצ"ל, על רקע התשוקה של האדם לצאת מד אמותיו של חייו, אל המעבר.

בשלב זה, אני יוצא מתוך הנחה  שאף אחד לא קורא את הדברים הללו, בפוסטים בבלוג הזה. ככל שאני טועה אשמח לאיזה איתות, איתות קטן, לצורכי התרשתות של המערכת.

שבוע טוב.
   ג'ף