רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום שני, 31 במרץ 2014

אלו דברים לראש חודש ניסן תשע"ד


"עלינו להאמין שלחיים יש דינמיקה פנימית ומכוונת המביטה בצרכים שלנו, והשואלת את עצמה מה אנחנו באמת צריכים להמשך חיינו."

אלו דבריו של ר' שלמה שוק על פרשת מצורע בעקבות ה"מי השילוח" - רבי מרדכי יוסף מאיזביצא - על החצי השני של פסוק ג לפרק יד בספר ויקרא : "...וראה הכהן והנה נרפא נגע  הצרעת מן הצרוע." הדברים הם בעקבות דברי הזוהר המזהים בין הקב"ה לבין הכהן.

( "חוט של חסידות" לר' שוק, הוצאת מכון צומת, עמ' 162

אני חש כי יש לקח פוטנציאלי גדול בסמיכות הפרשיות שבין פרשת "ארץ הקודש" - "הולילנד" לבין פרשת מצורע על רקע חודש ניסן הבא עלינו לטובה. יחד עם זאת, עתותיי כרגע אינן בידי  כדי לפתח את הנושא הזה.

נראה, אם יהיה זמן בהמשך השבוע....

חודש טוב
   ג'ף

יום שישי, 28 במרץ 2014

יום רביעי, 26 במרץ 2014

אלו דברים לשבת פרשת החודש - תזריע תשע"ד



אין דבר יותר קל מלתקוף את עולם ה"כללי-חילוני" שבתוכו אנו חיים על הפריצות הפושה בו, ולתלות בכך את העליה המשמעותית בפשעים מיניים בקרב בני הנוער.
על משקל האמירה שאומרת - "זה שאתה פראנויאיד - לא אומר שלא רודפים אחריך" - נראה שאין מנוס מלומר כפי שפתחנו - שעל אף שאין דבר קל מזה - זה לא אומר שאין דברים בגו.
אני כותב את הדברים האלה על רקע פרשות ספר ויקרא העוסקות בענייני קדושה, טומאה וטהרה. עניינים שהחברה המודרנית מתקשה מאד "להתחבר" אליהם.
ואני אומר לעצמי: "אולי ננסה ?"
בלשון המעטה אפשר לומר לעצמנו: "חברה' משהו כאן חורק לאללה."
"אולי טעינו ? - אולי אנחנו טועים בגדול כחברה, כלפי עצמנו וכלפי בני הנוער שלנו "
אולי צריכים לא רק להיות ביקורתיים יותר בראייה העצמית שלנו  באיתור חולשותינו כחברה ויצירתיים יותר בחיפוש אחר פתרונות. אולי אנחנו צריכים להיות גם אמיצים יותר - ללכת נגד הזרם -  ולומר כמו שאמר בזמנו  אחד העם  - לא זו הדרך! - כלפי עצמנו, כלפי "גיבורנו" התרבותיים , כלפי מעצבי דעת הקהל העלומים , הבמאים למיניהם של רדידות ופריצות תה תה תה דם...
ואולי ואולי רק אולי אנחנו צריכים להיות  קצת צנועים יותר, תרתי משמע.

הדברים לעיל נכתבו באמצע השבוע בתגובה לפרשת האונס של נערה בת 13 על ידי מספר נערים - תלמידי תיכון ממרכז הארץ.

לקראת סוף השבוע, פרשת "אולמרט - שולה זקן" קבלה תפנית דרמטית עם הפיכתה של זקן לעד מדינה נגד פטרונה לשעבר. במבט על הפרשה הזו - על מה שקורה לשני בני אדם שפעם נחזו להיות מאד קרובים וכנראה גם היו,  נדמה שצריכים אנחנו לכאוב כאב גדול על התפרקות היחסים האלו. להרגיש חמלה ועצב ולהשתומם כנגד הדרמה האנושית הזאת. יחד עם זאת, אין מדובר כאן רק בטרגדיה אנושית. מדובר כאן גם באנשי שררה שסרחו. אנשים - כמוני וכמוך - שהגיעו לעמדות עוצמה שלטונית בכירות ולא שעו ולא הפנימו את האזהרות שבתורה כפי שקבלו ביטוי חוזר ונשנה של "נביא הזעם" שפעל בתקופת זוהרם, ישעיהו  ליבוביץ, על הסכנה האינהרנטית שבשלטון. כדבריו : "עצם השלטון יש בו לקלקל ולהשחית את האדם." דברי  אזהרה אלו קבלו ביטוי בכתב בדברים של ליבוביץ על פרשת השבוע מלפני כשבועיים, לפרשת ויקרא, על הפסוק "נשיא אשר יחטא"  בעמ' 67 לספר ה"קטן הכחול אדום צהוב" "הערות לפרשיות השבוע" הוצאת אקדמון עמ' 67.

וראו הדברים שם.

הפסקה השניה לעיל נרשמה בבוקרו של היום - יום ששי. הרגשתי שאי אפשר לעבור לסדר היום על הדרמה הזאת שבפרשת אולמרט- זקן - דרמה שתגיע לשיא נוסף בהכרעתו של השופט רוזן בשבוע הבא באם לפתוח מחדש את משפט הולילנד.

וואלס סטיבנס, המשורר האמריקאי אמר פעם שהשירה "מסייעת לנו לחיות את חיינו".
היצירה האמנותית מכה בנו ומחלחלת בנו... ובכך בסופו של דבר גם מסייעת לנו במאמצנו לנסות להבין מה קורה כאן ...

הנה שיר של פיליפ לוין בתרגום לעברית מאת דורית ויסמן שמצאתי באתר שנקרא "מקום לשירה" :


מה זו עבודה / פיליפ לוין
מאנגלית: דורית ויסמן
עומדים בגשם בשורה ארוכה
מחכים בפורד היילנד פארק. לעבודה.
אתה יודע מה זו עבודה – אם אתה
מספיק מבוגר לקרוא את זה אתה יודע מה זו
עבודה, למרות שאולי אתה לא עובד.
שכח ממך. זה על ציפיה,
מעביר משקל מִרֶגֶל אחת לשניה.
מרגיש את הגשם הקל נופל כמו ערפל
לתוך שערך, מטשטש את ראיתך
עד שאתה חושב שאתה רואה את אחיך שלך
לפניך, אולי עשרה אנשים קדימה.
אתה משפשף את משקפיך באצבעות,
וודאי שזה אח של מישהו אחר,
צר יותר משלך בכתפים
אבל עם אותה עמידה רפויה עצובה, החיוך המעושה
שלא מסתיר את העקשנות,
את הסירוב העצוב להתייאש
בגלל הגשם, בגלל השעות שהלכו לאיבוד,
בגלל הידיעה שהיכן שהוא לפניך
איש שמחכה יאמר "לא,
אנחנו לא מקבלים היום", מכל
סיבה שירצה. אתה אוהב את אחיך
ופתאום אינך יכול לעמוד
באהבה ששוטפת אותך לאחיך,
שאינו לצדך או מאחוריך או
לפניך כי הוא בבית מנסה
לישון אחרי משמרת לילה עגומה
בקדילק, על מנת שיוכל לקום
לפני הצהרים כדי ללמוד את הגרמנית שלו.
עובד שמונה שעות בלילה על מנת שיוכל לשיר
וַגְנֶר, האופרה שאתה הכי שונא,
המוסיקה הגרועה ביותר שנוצרה אי פעם.
כמה זמן עבר מאז אמרתָּ לו
שאתה אוהב אותו, אוחז בכתפיו הרחבות,
פותח את עיניך לרווחה ואומר את המלים האלו,
ואולי מנשק את לחיו? מעולם
לא עשית משהו פשוט כל כך, ברור כל כך,
לא בגלל שאתה צעיר מדי או טיפש מדי,
לא בגלל שאתה מקנא או רע
או לא יכול לבכות
בנוכחות איש אחר, לא,
זה רק בגלל שאתה לא יודע מה זו עבודה.
שבת שלום
    ג'ף

"נספחים" :

להאזנה לשיר מפיו של לוין בעצמו ולדיון בנושא ראו :
http://www.poetryfoundation.org/features/audioitem/606

(וראו גם שיר אחר של לוין שנקרא They feed they lion. הוא השיר השני שפיליפ לוין מקריא בלינק הנ"ל ; את השיר הזה לא מצאתי ברשת בתרגום לעברית...)
אני ממליץ גם לצפות בראיון עם השחקן יו ג'קמן בתוכנית "הסטודיו של השחקנים" ששודר השבוע באחד הערוצים
http://www.tubeplus.me/player/2119846/Inside_the_Actors_Studio/season_18/episode_6/Hugh_Jackman/%22

יום ראשון, 23 במרץ 2014

יום חמישי, 20 במרץ 2014

אלו דברים לשבת פרה - פרשת שמיני תשע"ד



"חופש פנימי הוא בעיניי תנאי לעבודה רוחנית"
 - אביבה גוטלייב זורנברג

חכמינו אמרו: " בקש שלום במקומך". אל תבקשו את השלום בשום מקום אלא כל אחד בקרב עצמו. כתוב: "אין שלום בעצמי מפני חטאתי". כשהקים אדם שלום בתוך עצמו, מסוגל הוא להקימו בכל העולם."
- ר' שמחה בונם







נזכרתי השבוע  וזימרתי שיר שלא קיים. הלכתי ברחוב ושרתי לעצמי  - there are changes in my past.
" ישנם שינויים בעֲָָָבָרִי..."
"שברתי את הראש", סרקתי שירים בזיכרון, החל משיר של פול סיימון, עבור דרך שיר אחר של דון מקלין עד שהגעתי לשיר הפותח  את הרשימה הזו של ג'יימס טיילור והבנתי שהחלפתי את המילים places מקומות  ו faces פנים בchanges שינויים.

אכן אני עסוק בשינויים שקורים בזמן האחרון, שינויים אצלי ושינויים אצל בני משפחה הקרובים אלי מאד. ועל אף שהתכוונתי להביא כאן דברים מתוך הראיון עם אביבה גוטלייב זורנברג שהתפרסם ב"מקור ראשון"  - כבשבוע שעבר - לא ממש תכננתי לעשות את זה כך.

זורנברג מדגישה, במיוחד בספרה השלישי - הראשון שיוצא בעברית - "תהום אל תהום"  - את המקום המרכזי של התת מודע בחיי גיבורי התנ"ך ובחיים של כל אחד מאתנו.

אגב "ללכת ברחוב ולזמר שירים שלא קיימים" - זורנברג מפנה את הזרקור בראיון לארועים מרכזיים בחיי אברהם אבינו - ארועים ש"לא התקיימו" ועל כל פנים אין להם זכר במקרא - בבחינת "העיקר חסר מן הספר".

נשתדל להדגים את הדברים הנ"ל תוך עיון בקטעים מתוך הראיון:

צור ארליך - המראיין - כותב : " זורנברג טוענת ....שאברהם לקח את יצחק לעקדה כעיבוד לטראומה שחווה מידי אביו תרח בכבשן האש; שהעקדה היתה טיפול פסיכואנליטי על ספתו של הקב"ה "

לסיפור אברהם בכבשן האש - אין כזכור זכר בטקסט המקראי. זה מופיע במדרש.

אומרת זורנברג בראיון:

"לענייננו, אני לא רואה ניגוד רב בין פסיכואנליזה ליהדות. להפך. הפסיכואנליזה שואפת להשגת חופש פנימי. חופש פנימי הוא בעיניי תנאי לעבודה רוחנית. במובן זה, הפסיכואנליזה הוא מעין אימון לקראת מימוש הערכים היהודיים של אחריות ובחירה חופשית. אבל מטבע הדברים, דווקא אנשים דתיים לפעמים חוששים מפני חופש".

שואל המראיין: "יש לך דוגמה לדמות מקראית שהשתחררה על ידי ההכרה העצמית הזו ?"

זורנברג: " אני משערת שאברהם אחרי העקדה. אנחנו לא פוגשים  אותו באופן משמעותי אחרי העקדה; אבל זה הנסיון העשירי האחרון שלו- מה שמראה שכל החיים הוא היה בחיפוש, או השם היה בחיפוש אחריו. סוף הניסיונות הוא ההכרה העצמית האולטימטיבית. התורה לא מראה לנו את השלב הזה. מציגה בפנינו אנשים עם קונפליקטים ועם יחסים שאינם מתוקנים. אנשים עם חיוניות רבה. ושחרור וחיוניות הוא אולי הסוד הגדול של מה שאני מוצאת בפסיכואנליזה. זה מה שמאפשר את ההכרה העצמית. והקונפליקטים , המורכבות החיוניות - כל זה לא מוריד מגדולתם של גיבורי התנ"ך".

שואל צור ארליך: "את מוצאת אצל חז"ל את המורכבות וחוסר השלמות של גיבורי המקרא - אבל יש שמוצאים אצל אותם חז"ל דווקא את המסר שגיבורי המקרא מושלמים כמלאכים. איך את מסבירה את זה ?"

זורנברג: "תשאל אותם. הם למדו מדרש ? זה לא מה שכתוב במדרש. וחוץ מזה, לפי הגישה הזאת, מה התורה בעצם אומרת לנו ? הרי לכאורה אין קשר בין האנשים שהיא מספרת עליהם לבינינו ! איך זה נוגע בנו ?".


שבת שלום
    ג'ף


יום ראשון, 16 במרץ 2014

The times they are a changin ? (המשך להמשך)


The times they are a changin ?


הזמנים משתנים כל הזמן, אך רק כעבור דורות רבים, ניכרים השינויים המשמעותיים. הבוקר שמעתי ברדיו מישהו שדיבר על ההבדל בין מזג האויר לבין האקלים. מסתבר, שההבחנה, בין מזג האוויר לבין האקלים דומה להבחנה בין שינויי העתים התדירים וה"לא משמעותיים" ב"מבט ארוך" (in the long run ) לבין השינויים המשמעותיים.
חשבתי על כל זה בהקשר למאמרים שהופיעו במוסף השבת של "מקור ראשון" לשבת פרשת ויקרא. "גודש של חומר טוב" היה שם - זה נשמע נורא אני יודע, אבל ניתן היתר לכתוב דברים מסוג זה במוצ"ש של פורים, כך על על פנים הבנתי מהtweets שראיתי לפני כמה דקות.
ובכן לעניינו, הרב דר' מ. אברהם, יצא לאחרונה בביקורת נוקבת נגד הממסד הדתי. שאלתי חבר הערב  - כהקדמה לשאלה אחרת:  "האם הוא צלול ?" והתשובה היתה "מעולם לא הייתי". על אותו משקל אפשר וכנראה צריך לומר שמ. אברהם גם הוא מעולם לא היה ממסד דתי, והביקורת שלו על הממסד איננה, על כן, דבר חדש. יחד עם זאת, ניכרת בו,  לענ"ד , יותר מבעבד, הנכונות  לשאת דגל של "הצורך בשינוי" כנגד  הממסד.
כיוון שהרב מיכי הוא חד כתער ו"נשיכתו נשיכת שועל", צריך לדייק במה שהוא שהוא אומר, ככל שמתייחסים לדברים, וביתר שאת לנסות לרדת לסוף דעתו. ואחרי הכל, גם זה לא יעזור....
בכל מקרה...
(המשך יבוא)

המשך ההמשך


לא הצלחתי להמשיך לכתוב בפוסט הקודם אחר הטבלה, אז עברתי לפוסט חדש.
חטפתי ביקורת על השיחה שנתתי, (לצד שבחים )  מכיוון מוכר; נטען כלפיי שהשיחה היתה לא קוהרנטית מספיק. חשבתי על זה, אחרי הצריבה ( the initial sting ) הראשונית של ביקורת, מדובר בענין חיובי, בונה ומאתגר, לכיוון הזה אני מבקש לקחת את הדברים.
לא היה סיפק בידי לפתח את כל המרכיבים שבטבלה, והם בגדר ראשי פרקים, לכיוון שאני מבקש למצות אותו.
אגב  - אני יוצא מתוך הנחה שאף אחד  - כמעט - לא קורא את הבלוג הזה - למעט  הרשומות שנשלחות במכוון לקראת שבת  - כ"אלו דברים לשבת פלוני או אלמוני" - ולכן ככל שאני טועה אשמח לאיתותים - מאלו שבמקרה כן רואים את הדברים. בינתיים אני מדבר אל עצמי.
הכיוון שדורש מיצוי הוא התייחסות  לשינויים נדרשים ב"יהדות זמננו". הנושא שהטריד אותי לקראת פרשת צו היתה הרלוונטיות של הקרבנות. מלבד המחלוקת המוכרת בין הרמב"ם לרמב"ן סביב הנושא הזה, מטרידה אותי חוסר הענין הטוטלי של חלק גדול מחבריי לעצם השאלה.
אני נזכר בדברים שאמר פעם הרב דוד הרטמן המנוח לגבי ההפתעה הלא נעימה שלו כשהוא ניגש לתפקיד הראשון שלו כרב קהילה בקנדה ובאמתחתו צרור של תשובות שרכש בבית המדרש לרבנים, וכשהגיע לתפקיד גילה שהתשובות שבאמתחתו לא רלוונטיות כי קהל הבאים בשערי בית הכנסת שבו כיהן - לא הוטרדו כלל מהשאלות שהעסיקו אותו, ושהוא הכין תשובות בעבורן.
אחד הדברים שעמדו ביסוד הכותרת לשיחה שלי : "מה שלומך אלונה ?" "הילד חוזר מהצבא " "קילו אנטריקוט" - היא ההכרה שלי שחלק גדול מהציבור "חי" את תכניות הראלטי הרבה הרבה יותר מאשר שאלות על פרשת השבוע בכלל ולגבי עניינים הנוגעים לקרבנות בפרט. ואז התחלתי לחשוב וראיתי בסצנה הזאת (מהפרסומת של שופרסל דיל )  משהו שהזכיר לי את המניע האנושי הבסיסי שייתכן והיה ביסוד התופעה הזאת של קרבנות. אפשר להסתכל על זה מנקודת המבט של האמא, שהוקל לה שהבן עבר עוד שבוע בשלום בצבא וחוזר הביתה לחופשה; ואפשר להסתכל על זה מנקודת המבט של הקצב ועוזרו - ששותפים  - כן - שותפים בדרכם - בקורות את אלונה. ידוע התפקיד המרכזי שנועד לאוכל -ולבשר - בפולחנים בכלל וביהדות בפרט. יש באמירה הקצרה  - בהוראה הקצרה - של הקצב לעוזרו להכין על אתר לכבוד אירוע שיבתו של הבן הביתה "קילו אנטריקוט" משהו מאר ראשוני, שיש לו קשר, כך חשבתי, לעצם הרצון להביא קרבן תודה...
(המשך יבוא)

המשך השיחה בשבת זכור באפיקים

להלן דף שהכנתי לקראת שיחה שנתתי בבית הכנסת אפיקים בנגב בירוחם בשבת פרשת צו - שבת זכור, אתמול.

"מה שלומך אלונה ?"
"הילד חוזר מהצבא" – "קילו אנטריקוט"
שיחה באפיקים בפרשת זכור – פרשת צו תשע"ד
"דבר תורה" "בעקבות" תכניות הבישול ("מאסטר שף" ו"משחקי השף" ) –
[  ] בחירת הנושא ==================  [  ] בחירת המרכיבים
[  ]  "הצילחות"
(מרכיב הזמן)
המרכיבים:



"the Bible is really ahead of us"
הבחירות לרב העיר בירוחם
פרשת צו (קורבנות)
הפגת החרדים נגד גיוס לצהל
פרשת זכור
תבלינים:
צו גיוס אלחנן
-        עשבי תיבול
זורנברג*
-          מלח - פלפל
הראיון עמה במקור ראשון
-          אילן בן יעקב
"תהום אל תהום"

               - על אסתר
ר' שמחה בונם
 
הכרת תודה עמוקה – קיומית (רציונל ק')*
ר' שמחה בונם
מקום לשאלות
-           נחמה ל. על פרשת זכור



סיפורים
פולמוס ברית המילה
-          חלום האוצר תחת הגשר
A whiter shade of pale""
בשר
עולמות שונים בירוחם / עולמות שונים בירוחם?
-          הקורבנות

יהדות ואלילות לא. כשר
מוסף השבת לפ' ויקרא – מקור ראשון
-           מאמר בונדי
-           מאמר יואב שורק
-           מאמר הרב מ אברהם
-           מאמר אלחנן ניר
-           מאמר הרב רחמני
-           הראיון עם אניטה שפירא

"שו"ת ירוחמי"
-          "בנוסח אפיקים בנגב"

ר' שמחה בונם
נעשה ורק אח"כ נשמע
ה"רלוונטיות של הקורבנות" – תוצאות גוגול:
שו"ת באתר "כיפה"
"תשובתו" של  תומר פרסיקו^
"No problem can be solved from the same "level of consciousness that created it
Albert Einstein -
5 מלפפונים
י. לייבוביץ על הפרשה
פרויקט זוג
^קץ עידן הקורבנות , גדליה סטורמזה
-          ניתוח לב פתוח ואמונה*
?יהודים ומילים , עמוס עוז ופניה עוז זלצברגר ?
-          "המחלה"

"ברוקלין" של אהוד בנאי
ד"ת דר' מרק קירשבאום על פורים ב"תיקון"

יום רביעי, 12 במרץ 2014

מבט על גאונות בפעולה



)

אלו דברים לשבת זכור - פרשת צו תשע"ד


השבוע, תוך כדי עיון בספר משפטי פרי עטו של חבר*, מצאתי את הדברים הבאים מאת שופט בית המשפט העליון (בדימוס) מישאל חשין, בהקדמה לספר הנ"ל,

וכך כותב השופט חשין:

"לפני שנים רבות, שנים רבות מאוד בחייו של אדם, ואני איש צעיר לימים, שמעתי את השופט יואל זוסמן - לימים נשיא בית המשפט העליון - שח, כי מכל ענפי המשפט כולם נמשך ליבו, בעיקר, לדיני שטרות, לדיון אזרחי ולדיני פשיטת רגל. ומדוע כך ? השופט זוסמן הוסיף והסביר כי אהבתו נתונה למתודולוגיה ההדוקה השוררת בענפי משפט אלה, לסדר ההגיוני הפנימי השורר בהם, לדינמיקה המניעה כל אחד מהם, לטכניקה של יצירת כללים ובני - כללים בתוך כל אחד מהם, ליכולת (היחסית) ללמוד בהם כלל מתוך כלל. אכן, לא היתה זו יד המקרה שהשופט זוסמן כתב את ספריו (הקלסיים) דווקא בדיני שטרות ובדיון אזרחי. כאיש צעיר ומלא- מרץ לחולל שינויים בחיי החברה (ולו בגיזרה מצומצמת של המשפט) תהיתי על אמירה זו, אמירה שנתפשה בעיניי קונסרבטיבית - משהו , אולי אף למעלה מן המידה הראויה. בחודשים ובשנים שחלפו מאז, זכיתי בתובנות שהחיים מזמנים לו לאדם במהלך חייו( הגם שלא הכל -ובהם גם אנשי משפט - יודעים את הדרך להיטיב את הלוך מחשבתם). הבנתי וידעתי כי אין לקרוא כפשוטן כל תכונות אלו שהשופט זוסמן מנה בענפי המשפט הנזכרים. למדתי והיפנמתי כי קוהרנטיות במשפט היא ערך נעלה, כי ודאות (יחסית) בחיים ובמשפט הוא נכס לחיי חברה וליחסי-אנוש תקינים, כי קיומם של כלים ראויים ללימוד דבר-מתוך-דבר הוא מן היסודות במשפט, וכי עקרון שלטון החוק, במובנו המהותי והעמוק, הוא הנותן חיים לכל כללים אלו כולם, להם ולאחרים זולתם."

בניגוד, ניגוד לכאורי בלבד לדברים הנ"ל , מיוחסת ליהודי הקדוש, ר' יעקב יצחק בן אשר, האמירה הבאה:
"אין כללים בעבודת ה' וכלל זה גם הוא אינו כלל"

איך אנחנו אמורים להבין את הדברים האלו  ?

נדמה לי  שהתשובה טמונה בשלושה דברים :
( ) חוש ביקורת
( ) קריאת דברים "שלא כפשוטם"
ו בייחוס המקום הראוי להם - לפרדוקסים; מקום ראוי להם בעיקר ב"חיינו העיוניים".
מתן מקום לפרדוקסים מחייב מידת מה של ענווה ( תוך הכרה בכך שמרבית העולם אינו מופיע בפנינו בשחור או בלבן אלא בגוונים של אפור)  וקורטוב של חוש הומור. חוש הומור בכלל וחוש הומור כלפי עצמנו, בפרט.

להלן דברים שאמרה אביבה גוטלייב זורנברג  בראיון שנערך עמה לרגל צאת אחד מספריה בגרסה עברית; הראיון פורסם "דיוקן" של "מקור ראשון" משבת שעברה.

אומרת זורנברג:

"לפעמים מדברים על פסיכולוגיה ופסיכואנליזה כאילו יש פתרון מתחת לפני השטח, ואם הטיפול הצליח לחשוף אותו - הרווחנו. הטיפול היה שווה את הכסף. אבל הגישה הפסיכואנליטית כפי שאני מבינה אותה היא פחות אופטימית. לא בטוח שיש בכלל פתרון. אולי מה שיש הוא התחלה של הבנה כמה עוד לא ידוע, וכמה עוד אפשר לפרש דברים ולקשר ביניהם ולהרגיש כמה הם זרים ומפליאים.
בעיני, אינטליגנציה גבוהה מתבטאת באי-מוכנות לקבל פתרונות מוחלטים. פתרון זמני כן, כדי לתפקד. אבל לא לחשוב שהבנו הכול, אלא לדעת להמשיך את החיפוש. זה מה שהחסידות עושה. היא לקוחת מדרש, שנכנס מתחת לפני השטח של הסיפור הכתוב במקרא, ומתייחסת למדרש כאילו הוא הטקסט עצמו, כאילו הוא הפשט, ועכשיו מגלים את הדבר שמתחתיו. ואז אני באה ולוקחת את הקטע מהחסידות, ורוצה לשמוע מה עוד יש בו שיכול לדבר אליי".

הספר המדובר נקרא "תהום אל תהום, סערות הנפש של גיבורי התנ"ך", בהוצאת דביר. התרגום הוא של ענת שולץ ויש שם פרק שמוקדש לדמותה של אסתר המלכה. פרק זה פותח במובאה משירו של W.B.Yeats, בתרגומו של שמעון זנדבנק, "ההתגלות השנייה"^

          סובב סחור-סחור, מכה מעגלים
          הבז שוב לא שומע קול בזיר;
          הכול קורס; ציר הדברים נשמט;
          התוהו משתלח בעולם

זה עתה, הגיע לידי, דבר תורה מרתק של רופא מארה"ב בשם מרק קירשבאום. הוא מפנה בדבר תורה שלו, בין השאר לגמרא ביומא כ"ט ע"א לדברים של רבי זירא: " למה נמשלה אסתר לשחר ? לומר לך: מה שחר סוף כל הלילה - אף אסתר סוף כל הנסים".

הגענו אנו, בכורח הנסיבות,  לסוף של "אלו דברים" להפעם.

שבת שלום ופורים שמייח

           ג'ף


*דר' אמיר קמינצקי, חכירה לדורות, בורסי הוצאה לאור של ספרי משפט, עמ' א
^ מתוך מבחר שירים [ של ייטס] הוצאת הקיבוץ המאוחר, 2000, עמ' 34

יום שלישי, 4 במרץ 2014

אלו דברים לשבת פרשת ויקרא תשע"ד




judt_1-042910.jpg

(עוד על הצילום שהוא של אנדריו מור - והקשרו לכאן להלן)



כמה הרהורים בעקבות אירועי השבוע:

"היידי ביבי"

אינני מחסידיו של ראש הממשלה ביבי נתניהו. יחד עם זאת, על רקע מפגן הכוח הרוסי באוקריינה ומול אזלת היד של ארצות הברית בנושא הזה - נדמה לי, שטוב שיש בישראל מנהיג המקרין כוח ועוצמה - כלפי חוץ לפחות.

"רדו מהחרדים"

העולם החרדי סובל מבעיות יסוד קשות. מנגד העולם המערבי - שרובנו חיים בתוכו - סובל מבעיות יסוד לא קטנות אף הוא.
ההגיג הזה - הגיע אלי בעקבות מאמר שראיתי של הרב הראשי (לשעבר) של אנגליה, הרב סאקס. המאמר הוא על המושג "אושר" בראי תפיסתו של הרב את היהדות. כמובן שהמאמר הוא באנגלית, לצערי. בין היתר,  
בעקבות הוגי דעות שונים, מבכה ומבקר הרב סאקס את המשבר הערכי הפוקד את החברה המערבית, כבר תקופה לא קצרה. הנה קטע מהדברים : 

“Something is profoundly wrong with the way we live today.” So begins Tony Judt's Ill Fares the Land, the book he published shortly before his death in 2010. He continued:
For thirty years we have made a virtue out of the pursuit of material self-interest: indeed, this very pursuit now constitutes whatever remains of our sense of collective purpose. We know what things cost but have no idea what they are worth.79
והתרגום (שלי) :

"' משהו יסודי ועמוק פגום בדרך בה אנו חיים היום' , כך מתחיל ספרו של טוני ג'אט 'צרות על פני האדמה' [זהו תרגום חופשי שלי לכותרת הספר - ג'ף] שפורסם סמוך למותו ב2010. והוא ממשיך :
' במשך שלושים שנה הפכנו את הרדיפה אחר הענין העצמי ברווח חומרי לערך: אכן הרדיפה הזאת היא כל שנותרה מהתחושה שלנו של 'יעד קולקטיבי'. אנחנו יודעים כמה עולים דברים ואין לנו מושג מה ערכם האמיתי."

במקום אחר - בתחילת המאמר - מעיר הרב סאקס - הערה שתקשר אותנו לפרשת השבוע ולספר ויקרא בכללותו, שמתחילים השבת  בקריאה בו.
וכך כותב הרב סאקס, אחרי סקירה קצרה של שלושה סיפורים שממחישים, לשיטתו, את התפיסה של היהדות לגבי האושר :
"יחד עם הזאת , האושר איננו ערך מרכזי במערכת הערכית היהודית. אין הוא המטרה של הפעילות האנושית. היהדות היא רדיפה אחר הקדושה, לא רדיפה אחר האושר. ייתכן והאושר הוא פועל יוצא [מכך] אך אין הוא המטרה."*

עיקר עיסוקו של ספר ויקרא הוא "בצדדיו השונים של המושג קדושה" (הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת מגיד-שפע, עמ' 205).

אני לא יודע מה לומר על הקדושה. מתוך המבוכה שלי החלטתי לסיים אלו דברים הפעם מקטע מראיון עם דרור בונדי שהופיע לפני זמן מה ב"הארץ". שאלה ותשובה שמעוררות - או היו צריכות לעורר -  גם הן, לטעמי, לא מעט מבוכה: 

ש: מדוע השל כמעט אינו מוכר בישראל?
ת: "הוא לא מוכר בישראל כי כאן מולך אלוהים אחר. אלוהים שכולנו מאמינים וכופרים בו - יש לו בגדים שחורים, זקן לבן ארוך, הוא מחזיק ספר עם אותיות קטנות, מניף גבוה את דגל ישראל ויד אחת שלו אזוקה ל'שולחן ערוך'. כשהשל בא ומדבר בשם אלוהים, האדם החילוני אומר: 'זה לא בשבילי, זה בשביל הדתיים'. והדתיים אומרים על השל: 'זה לא האלוהים שלי'. בחברה הישראלית אנחנו מנסים לפתור את הבעיות שלנו באמצעות סטטוס קוו. לדתיים יש את אלוהים, לחילונים יש את המציאות. ההגות של השל היא לא לנסות ולמצוא עוד פשרה, אלא לנסות לטרוף את הקלפים. הוא לא מציע איזה ליברליזם דתי או משהו רך יותר. הוא רוצה להחזיר את אלוהים. אלוהים שמת".
שבת שלום
   ג'ף


79 Tony Judt , Ill Fares the Land (New York: Penguin Press, 2010) [Google Scholar], 1
על טוני ג'אט ראו  בערך על שמו בויקיפדיה; הצילום בראשית אלו דברים הוא מפרסום קטע הפתיחה של הספר באתר של
The New York Review of Books
 http://www.nybooks.com/articles/archives/2010/apr/29/ill-fares-the-land/?pagination=false

* המאמר הנ"ל של הרב סאקס שכותרתו (בעברית בתרגום שלי)  "האושר : פרספקטיבה יהודית " פורסם באנגלית ב- 
·                                 Journal of Law and Religion / Volume 29 / Issue 01 / , pp 30-47
·                                 Copyright © Center for the Study of Law and Religion at Emory University 2014 
·                                 DOI: http://dx.doi.org/10.1017/jlr.2013.2 (About DOI), Published online:ינואר 2014