|
|
|||||
  
|
|
" פעם, ביום חורף אחר־הצהריים, שְׂבַע מְרוֹרִים מעַסקי, נראה לי העסק - כל סוחר מכיר ימים כאלה - מאוס כל־כך, שהחלטתי לסגור אותו מיד לאותו יום, אף שאור חורף בהיר עוד עמד והשעה היתה מוקדמת. החלטות כאלה הנעשות מרצון חופשי מניבות תמיד פרי חיובי..."
פ. קפקא, מחברות האוקטבו, הוצאות עם עובד, עמ' 111- 112
הרב ד"ר דניאל אפשטיין העיר באחת משיחותיו ברשת שספר במדבר הוא ספר מסע. ראו במצ"ב.
כל אחד ואחת מאתנו נמצאים במסע.
המסע הוא אישי וקולקטיבי כאחד, במינונים כאלו ואחרים.
בפתיחה לספר שנקרא "על בדיה מוסרית" on moral fiction, כותב הסופר ואיש האקדמיה האמריקאי המנוח, ג'ון גרדנר את הדברים הבאים:
אקדים תרגום שלי לעברית למקור:
בספר רחב היקף כמו זה שלפנינו אדם צריך מטפורה מסדירה על מנת לתת ולו אשליה שהכל תקין.
A book as wide-ranging as this one needs a governing metaphor to give it at least an illusion that all is well.
מסופר שבימי קדם בכל שנה צייר [הדמות המיטולוגית] ת'ור עיגול סביב [העולם הדימיוני שיצר טולקין שנקרא ] הארץ התיכונה, ובכך השיג אחור את אויבי הסדר. כל שנה, הזדקן ת'ור והמעגל של אלים ואנשים הצטמצם. אל החכמה, וודן, יצא לעבר מלך הטרולים, תפס אותו בחוזקה ודרש לדעת ממנו כיצד יוכל הסדר לגבור על הכאוס.
'תן לי את העין השמאלית שלך', אמר מלך הטרולים, 'ואספר לך'.
בלי היסוס, ויתר וודן על עינו השמאלית ואמר: ' כעת תגלה לי '.
'הסוד הוא, אמר הטרול, 'הבט בשתי העיניים !'.
It was said in the old days that every year Thor made a circle arounf Middle-earth, beating back the enemies of order/ Thor got older every year, and the circle occupied by gods and men grew smaller. The wisdom god, Woden, went out to the king of the trolls, got him in an armlock, and demanded to know of him how order might triumph over chaos.
'Give me your left eye,' said the king of the trolls, 'and I'll tell you.'
Without hesitation, Woden gave up his left eye. 'Now tell me.'
The troll said, 'The secret is Watch with both eyes !'
עינו השמאלית של וודן היתה התקווה הבטוחה האחרונה של אלים ואנשים בממלכת האור שלהם המוקפת חושך מכל הצדדים. כל שנותר לנו הוא פטישו של ת'ור, שמייצג - לא כח בוטה אל אומנות, או למצער אם נתייחס לשני הפנים של הפטיש, אומנות וביקורת האומנות. ת'ור אינו מושיע. כמו אלים אחרים, נסוג הוא מזוית הראייה הישירה שלנו. נותר לנו רק כלי הנשק שלו, זרוק ליד הגדר בשיחים, ככל שנצליח להבין כיצד להשתמש בו. הספר הזה הוא ניסיון לפתח סדרה של הוראות, ניתוח של מה השתבש בשנים האחרונות באומנויות השונות - בעיקר בספרו כיוון שזהו תחום התמחותי - וכן להבין מה השתבש בתחום של ביקורת האומנות.
Woden's left eye was the last sure hope of gods and men in their kingdom of hope surrounded on all sides by darkness. All we have left is Thor's hammer, which represents not brute force but art, or, counting both hammerheads, art and criticism. Thor is no help. Like other gods, he has withdrawn from our immediate view. We have only his weapon, abandoned beside a fencepost in high weeds, if we can figure out how to use it. This book is an attempt to develop a set of instructions, an analysis of what has gone wrong in recent years with the various arts - especially fiction, since that is the art on which I'm best informed - and what has gone wrong with criticism.
שבת שלום
ג'ף
<iframe width="560" height="315" src="https://www.youtube.com/embed/07FuFi8fS9w?si=ApM-iAFkegm6y2SE" title="YouTube video player" frameborder="0" allow="accelerometer; autoplay; clipboard-write; encrypted-media; gyroscope; picture-in-picture; web-share" referrerpolicy="strict-origin-when-cross-origin" allowfullscreen></iframe>
"הלילה היה נאה. כרוב לילי יפו בזמן שאין חמסין. והים, זה הים ששומר עלינו מפני חורב המדבר, העלה ריח של לחלוחית רוויה, אדמת החול נרקעה והאירה מתוכה. לא הטריחה על המטיילים, אדרבא נוחה היתה, כדרך שהיא נוחה בלילות. וכשם שהאדמה היתה נוחה כך היתה רוח חברינו נוחה עליהם."*
בימים אלה אני בא אל עגנון כמי שמבקש עוגן.
עוגן בשפה עשירה ונקייה, בדעה צלולה, במוסיקה טובה ובסיפור טוב.
וממליץ מאוד לעיין בספרו של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל, שבדבריו על פרשת בהר בספרו "חיי עולם", מביא דברים שהם התמצית שבתמצית, עיקר שבעיקרים.
שבת שלום
ג'ף
*שמואל יוסף עגנון, תמול שלשום, הוצאת שוקן, תשל"א, ספר שלישי: "בין ענין לענין", פרק ששי: "מעשים שמחים ומחשבות עצובות", תחילת חלק ג', עמ' 387
בסוף דבריו על פרשת אמור ב"הערות לפרשיות השבוע" כותב י. ליבוביץ:
"האמונה היהודית איננה מכירה את מושג הקדושה אלא בקשר לעבודת אלהים, ואיננה מכירה בקדושה כתכונה המעוגנת במשהו שבאדם - ויש להוסיף על זה, גם במשהו שהוא בטבע או במציאות, בארץ או בבנין.
'המבדיל בין קודש לחול' הוא אחד מעיקרי התודעה הדתית. אסור להעלות חולין לדרגת קדושה, וחול הם כל מעשי האדם וכל התנהגות האדם וכל הקיום האנושי - מחוץ לאותן הפונקציות שנועדות ומקוימות לשם שמים."*
ואידך זיל גמור.
שבת שלום
ג'ף
*י. ליבוביץ, הערות לפרשיות השבוע, הוצאת אקדמון, עמ' 82
בימים של מבוכה מה יותר נכון מאשר לעיין ב"ספר תכלית המעשים".
בחיבור הנ"ל כותב עגנון, בתחילת הפרק שכותרתו "יסורי הדעת", בין השאר, את הדברים הבאים:
"כל אותה השעה שסיפר ר' אברהם יצחק בשבח רבו עמד ר' יעקב יוסף ואמר תהלים. ספר תהלים היה עמו בכיסו ובכל עת שהטרידוהו יסורי הדעת היה מוציא את ספר תהלים וקורא במקום שפתח, ולא היה מדקדק אם מכוון הוא המזמור לענין שנצטער עליו, שהתבונן וראה שכל המזמורים שוים לפני הנשמה."*
יהיו הדברים לעיל לעילוי נשמתו של עידו פרומר ז"ל שהשאיר לנו צוואה ברורה להמשיך לבנות את המדינה הזו ולא לפרק אותה
שבת שלום
ג'ף
*ש"י עגנון, האש והעצים, ספר תכלית המעשים, הוצאת שוקן, תשכ"ב, עמ' ריט
דרכו של עולם הוא שאדם מחפש דבר אחד ומוצא דבר אחר.
כך הגעתי הבוקר לדברים הבאים של אהרן אפלפלד על י.ח. ברנר:
"צריך עיון"
נוהגים לעתים *לסיים* דברי עיון ב"צריך עיון".
אחרי שעיינתי עיון ראשוני ( לשנה זו ) בדברי הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ זצ"ל על הפרשה ב"חיי עולם", אני בוחר *לפתוח* את אלו דברים בהערה הנ"ל.
פרשות תזריע מצורע כל כולן הן בבחינת צריך עיון.
בניגוד לנוהג של הח"מ להביא דברים סתומים לרבות שאלות פתוחות מתוך דברי הרב, הפעם בחרתי להביא קטע דברים קצר, מפורש וברור.
תחת הכותרת "אין אדם רואה את נגעי עצמו" כותב הרב עדין:
"כשבודקים מהם הדברים עליהם אומרים חז"ל ( למשל תנחומא מצורע י ) שהם מביאים לנגע צרעת, מגיעים לרשימה שלמה: הם באים על גסות רוח, על גאווה, על קמצנות, על מוציא שם רע ועל עד רבה - המשותף לכולם הוא שהם דברים הנוגעים בדקויות. על הדברים הללו שייך שיעשו עליהם איזה סימן מלמעלה, שפלוני צריך תיקון."*
חודש טוב ושבת שלום
ג'ף
*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, בעמ' 232 - 233
הצילום הוא של יהונתן גודמן
האם נכון לומר לגבי דברים שאינך מבין - שהם עמוקים ?
על "קריעת ים־סוף", כותב הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ זצ"ל בפרק האחרון על פסח בספרו "חיי שנה."
הדברים הם רחבים ועמוקים, ואת עיקרם הבאנו באלו דברים לשביעי של פסח לפני עשור. הפעם, בלי נדר, נעיין בהם קמעא קמעא...
"המושגים 'ים' ו'יבשה' מבטאים את שני המצבים הכוללים של המציאות. הים נקרא בלשון הזהר ' עלמא דאתכסא' ( העולם המכוסה, הנסתר) והיבשה נקראת ' עלמא דאתגליא' (העולם הנגלה). היבשה היא המציאות שמעל פני השטח, מציאות גלויה לעין, שהחיים שבה נמצאים על פניה. לעומתה, הים הוא מציאות שמכסה על ההתרחשויות ועל החיים הקיימים בה - הים הוא המסתורין הגדול, שאין הדברים קורים על פניו, אלא בתוכו."*
חג שמח
ג'ף
*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ , "'חיי שנה' מאמרים לחגים ומועדי השנה היהודית", מתוך המאמר "קריעת ים־סוף" ,הוצאת המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, ומשכ"ל - הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, עמ' 200
הצילום הוא של יעל גודמן
בפרק האחרון, פרק מס' 30 בספרו של אפלפלד "סיפור חיים" מספר אהרן אפלפלד את קורות "מועדון 'החיים החדשים' אשר הוקם בשנת 1950 על־ידי ניצולי שואה מגליציה ומבוקובינה."
באחת הפסקאות כותב אפלפלד:
"באותן השנים פגשתי במועדון כמה אנשים נפלאים, אנשים מן השורה, שלא נטלו חלק בוויכוחים ולא חיפשו כבוד ולא תבעו דבר לעצמם. הם ישו ליד השולחנות ומעיניהם קרנה אהבת אדם פשוטה. הם בילו שעות בבתי חולים ובבתי מחסה למיניהם, אבל היה להם גם זמן לבוא אל המועדון, להביא נרות נשמה או תקרובת לשמחה. קטסטרופה גדולה, שבדרך כלל חומסת את התמימות ואת היושר, לא פגעה בהם ויותר מכך: הוסיפה אור לאור שהיה בהם."
בפסקה אחרת, בהמשך שם, כותב אפלפלד:
"כבר אז למדתי שאנשים אינם משתנים. אפילו מלחמות איומות אינן משנות אותם. אדם מתחפר באמונותיו ובהרגליו הישנים ולא בנקל יצא משם, ויותר מכך: כל החולשות, התאוות למיניהן, הרמאויות למיניהן, החתירות, העורמות אינן נעלמות אחר קטסטרופות ולעיתים, בושה לומר זאת, הן מתעצמות. המאבק על תפקיד סגן יושב ראש המועדון ב־1953 הוא עדות לכך. על התפקיד התחרו שני סוחרים אמידים. הם לא בחלו באמצעים ואפילו שיחדו. לשווא זעקו אנשים: 'לא נאה, זכרו מאין באנו ובאילו מידות אנו מחויבים.' היצרים תמיד חזקים יותר מן הערכים והאמונות. לא קל לקבל אמת פשוטה זו."
מועדים לשמחה
ג'ף
"לכל הפחות תכיר בכך" אמר מרלין הקוסם למלך ארתור,
"וצריך להיעשות בן חורין באמת"
- ישראל אלירז *
כותב הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל בספרו "חיי שנה":
"כדי להגיע לגאולה, לא רק להעדר גולה בלבד, לא די לעם ישראל בכך שייצא מ'מדבר העמים', עליו לחזור ולקנות לעצמו את מהותו העצמית, את אופיו, את רוחו, את דרכי המחשבה והחיים שלו - כדי שיוכל להיות עם של בני חורין.
על כן מדגישים בליל הסדר את הנקודה המהותית: עבדים היינו ועתה בני חורין. ויש להעמיק ולשנן, בטקס ובהגדה, שאין די ביצירה מהעבדות, יש צורך גם להיות עצמיים, להיות בני חורין."^
חג פסח כשר שמח ושקט
ג'ף
* ישראל אלירז, "לפני הדלת, מעבר לקיץ", הוצאת הקיבוץ המאוחד, שיר מס' 57, עמ' 69
^ הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ , "'חיי שנה' מאמרים לחגים ומועדי השנה היהודית",מתוך המאמר "מעבדות לחרות", הוצאת המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, ומשכ"ל - הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, עמ' 187 - 188
המקורות מציגים מדרש חדש להגדה של פסח מאת ד"ר אסף רוזן-צבי, המפרש מחדש את פסוקי "ארמי אובד אבי" ברוח של הומניזם ומוסר. הטקסט מדגיש כי אברהם אבינו היה מהגר שביסס את מורשתו על חסד ומשפט, ערכים המחייבים יחס מכבד לגרים ולכל בני האדם. בניגוד לפרשנויות מסורתיות המתמקדות באויבים, המדרש רואה בקושי המצרי שיעור בחמלה ובצדק, תוך שלילת נקמה או עליונות. המחבר מדגיש כי מטרת התורה היא חיים, שלום ואחווה בין ישראל לאומות העולם. בסיום, הגאולה מתוארת לא רק כנס פיזי, אלא כביטוי של יראת שמים ואחריות מוסרית כלפי הזולת.
את דברי הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ ב"חיי עולם" על פרשת צו - הבנתי רק בחלקם. בחלקם הקטן.
הפרק מחולק ל 5 תת פרקים: הפיגול; שריפת הקורבן; קיצוץ הנוחיות; בעירה מתמדת ו"אחרון אחרון חביב": בעיות החיים.
את הדברים של הרב עדין על "בעיות החיים" הבנתי - בערך.
מדוע איני מביא הדברים כאן ?! אין לי תשובה טובה או מבוררת לשאלה הזאת.
לעומת הדברים של הרב על פרשת צו, את דבריו - בפתיחה לספר "חיי עולם" - הבנתי לגמרי.
חשבתי בנסיבות הנוכחיות ( ביניהן: ) - מלחמה, פסח הקרב ובא, אי ההבנה דלעיל - נכון להיזכר שוב יחד בדברי הפתיחה "ההם":
"פעם היו כותבים בשערי מסכתות התלמוד מחמת
הצנזורה, כתובת כזו: 'כל מה שכתוב כאן על גויים -
אין הכוונה לגויים של היום. אלא לגויים שהיו בעבר'.
גם בדורנו יש כתובת כזו בשערי הספרים. כתובת
בלתי נראית: ' כל מה שכתוב כאן על יהודים - אין
הכוונה ליהודים של היום; הכוונה ליהודים שהיו
בזמנים אחרים.' ולכן אפשר לשבת וללמוד חומש,
גמרא, ספרי מוסר או ספרי יראה - והכל בסדר גמור;
כל מה שנאמר הרי לא מתייחס אלינו או לדור שלנו.
אלא לאנשים אחרים, ואל זמנים אחרים.
צריך למחות מאותם דפי הקדמה בלתי- נראים
את התפיסה הזו שהדברים מדברים על מישהו
אחר. על ה'ה'ם, על ה'אלה'. על האחרים - העיקר
שלא עלינו. בין שמדובר בחומש, בין שמדובר בספרי
יראה ובין שמדובר בגמרא - הכתובת צריכה להיות
הפוכה: ' כל מה שנאמר כאן - מדבר רק עלי. הכל
נכתב בשבילי והכל מחייב אותי; קודם כל הדברים
מתייחסים אלי'.
(מתוך שיחה שבעל פה)"*
שבת שלום
ג'ף
*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' ה ( לא מסומן )
צוצלת.
מהי צוצלת ? ומה עושה כאן המילה הזאת ?
בין הפותרים נכונה יוגרל פרס חסר ערך למעט ערך סנטימנטלי למאן דהו
האיור: צוצלת - יציר ה chatGPT
מתוך דברי הרב עדין אבן־שראל שטיינזלץ זצ"ל על הפרשה בספרו חיי עולם:
" מספר ויקרא יוצא שגם סתם אדם שגונב, גם הוא פוגע איכשהו בקדושה. אם אני מרמה מישהו, זה 'למעול מעל בה''. אדם יכול לומר: 'אני הוצאתי מהכיס של חבר שלי כסף שאינו שלי, נכון, אבל מה זה שייך לקב"ה ?' אבל התורה אומרת שהוא חילל את הקודש, ועל כך הוא צריך לכפר כלפי שמים.
מכל אלה עולה שהקדושה היא סוג של עידון, השתכללות, והתעלות כללית, ולאו דווקא בנקודה או בתחום אחד. קדושה כאן פירושה שיש דברים שלא עולה על הדעת לעשותם, ויש דברים שאפשר לומר אתה מבייש את עצמך ואת הקב"ה כשאתה עושה אותו."*
ואידך זיל גמור
שבת שלום
ג'ף
*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 207
" הוא עומד, חזהו נפול, כתפיו בולטות, זרועותיו מדולדלות, רגליו מתרוממות אך בקושי, עיניו נעוצות בנקודה אחת. מסיק, הוא גורף פחם ביעה ותוחב אותו לחור התנור המלא להבות. ילד שהתגנב ובא דרך עשרים חצרות בית־החרושת, מורט בסינרו. 'אבא', הוא אומר, 'הבאתי לך את המרק.'"
פ. קפקא, מחברות האוקטבו, תרגום שמעון זנדבנק, הוצאת עם עובד, עמ' 7
האיור: גורף פחם - יציר chatGPT
"כל אדם נושא בחובו חדר. עובדה זו אפשר להוכיחה אפילו בעזרת חוש השמע. כשמישהו הולך מהר ואתה מקשיב, נניח בלילה, כשהכל שקט סביב, אתה שומע למשל חריקת ראי שלא הוצמד כראוי."
oil on canvas, 72.4 cm x 91.3 cm
Van Gogh Museum, Amsterdam (Vincent van Gogh Foundation)
יש עולמות שלמים שמילים אינן נוגעות בהן.
כזהו "עולם הקורבנות". ב"ה שהקורבנות עברו מן העולם לבלי שוב.
ובכל זאת - הרשימו - שרידים מאותו עולם שהמילים אינן נוגעות בו נותרה.
מוצאים אותה - באופן פרדוקסלי - בעולם השירה ובעולם האומנות בכללו.
עולמות שאלמלא הנקודה השחורה על הקנבס לא היינו שמים לב למרחב הלבן מסביב.
אלמלא המילים, לא היינו שמים לב לרווחים שביניהם.
שבת שלום
ג'ף
קראתי השבוע ב"ספר תכלית המעשים " לעגנון .יצירה זו מופיעה בקובץ "האש והעצים".
אחרי כן קראתי ב"ספר המעשים" שמופיע בקובץ "סמוך ונראה".
אחרי כן קראתי ב"פרקים של ספר המדינה" שמופיעה ב"סמוך ונראה" אחרי ספר המעשים.
לבסוף קראתי ביצירה קצרה של עגנון ש"סוגרת" את "סמוך ונראה" שנקראת: "פתיחה לקדיש - אחר מטתם של הרוגי ארץ ישראל."
קריאה בעגנון לוקחת אותי למחוזות של שפה, של מוסיקה, שהם קוטביים למחוזות המלל המלווים את המלחמה הארורה שנכפתה עלינו.
אביא כאן פסקה לא ארוכה מתוך הפרק הראשון לספר המדינה ( אחר הפתיחה ) ואחריה פסקת הסיום של דברי הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל על פרשת ויקהל - על השבת.
כותב עגנון:
"מועטים הם האנשים שאין מתאווים לנצחיות. כל שכן תופסי השלטון ונוהגי שררה, מפני שהכרתם האידיאלית מעורבבת בהרגשתם הפיסית, ואין הרגשתם הפיסית מספקת את הכרתם האידיאלית. ומאחר שהם דומים מעט או הרבה לאותם שכבר זכו לנצחיות, יש להם מקום להאמין מבחינה הגיונית שאף הם ראויים לנצחיות. אלא שהמושג הזה כלומר נצחיות אינו מושג ממושגי הגוף, גלל כן איו אדם נותן לבו לידע עד היכן נצחיות זו מגעת ומתי היא נפסקת. אם עם פסיקת הדופק או עם סימת הגולל."*
כותב הרב עדין:
"יום השבת, היום הקדוש של השביתה והמנוחה הוא סיכומו של מה שנעשה במשך השבוע. דממת השבת היא אותו מעמד של התבוננות, של הכנה להבנה עמוקה יותר של מהות הדברים, בחתירה רבה יותר אל השגת תכליתם. ובוודאי, שכל עוד מקבלים את השבת כמועד של בטלה מאונס הרי היא נעשית מעמסה ועול בלתי מובן ובלתי רצוי. אולם מהותה האמיתית של השבת היא התרוממות מכל חיי המעשה של השבוע אל השגת דרגה גבוהה יותר וקדושה יותר של יצירה."^
*ש"י עגנון, מתוך "פרק אחד: החוטפים" ב"פרקים של ספר המדינה" בקובץ "סמוך ונראה", הוצאת שוקן, תשל"א 1971, עמ' 254
^הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 194
שבת שלום
ג'ף
אברהם יהושע השל אמר שהשאלה
מיהו אדם ?
Who is man ?
היא "שאלת הדור".
השל פרסם ספר שכותרתו
Who is man ?
הספר תורגם לאחרונה לעברית
תחת הכותרת
מיהו האדם ?
מדובר בעריכה של סדרת הרצאות
שנתן השל באחת האוניברסיטאות היוקרתיות
בארצות הברית באמצע שנות הששים של המאה הקודמת.
להלן קטע קצר שמופיע לקראת סוף הספר.
אקדים המקור לתרגום של דרור בונדי בהמשך:
It is an accepted fact that the Bible has given the world a new concept of God. What is not realized is the fact that the Bible has given the world a new vision of man. The Bible is not a book about God; it is a book about man.
את הספר של יואל הופמן " בפברואר כדאי לקנות פילים" אני לא מבין.
על פניו, לדידי, מדובר בנונסנס טהור.
אני אגב לא פוסל את הז'אנר הזה.
הAI שאני שואל, ממאן לתמוך בטענה שמדובר בנונסנס טהור ומציג קוים ופרשנויות שאינן מופרכות בעיני.
לעת עתה השאלה לגבי טיבו של ספר זה הוא, מבחינתי, "בצריך עיון".
הנה ה"קטע" הראשון בספר
( בדומה למרבית ספריו של הופמן - העמודים אינם ממוספרים.
בניגוד למרבית ספריו של הופמן הקטעים אינם ממוספרים ):
"27
דודי הֶרְבֶּרט היה מיסטיקון שמן [כשפרט
על הצֶ'מְבָּלוֹ שלו תנים יללו וכלבי בר.
הוא הרקיד גחליליות.] אבל הוא לא
השאיר אחריו אפילו פסוק מפורש אחד.
מן המסה הפילוסופית שכתב [הוא הכתיר
אותה בשם 'אם העולם ישתנה - מה
יהיה על החוקים?'] שרדו רק שמונה
המילים הראשונות: 'נצייר נא בנפשנו
פרוסת נקניק על הקלידים הלבנים'..."
יואל הופמן, כריסטוס של דגים, כתר הוצאה לאור בע"מ, קטע 27 ( העמודים אינם ממוספרים )
פורים שמח !
ג'ף
כבר כמה זמן שהעיון שלי - התלמוד תורה שלי - מתחלק לשלושה חלקים. חלק א, חלק ב וחלק ג.
חלק א - עיון במשנה
חלק ב - עיון באוצרות ספרות העולם
חלק ג - עיון באומנות לרבות איורים וצילומים שונים שמכתבים כן או לא עם החלקים האחרים לעיל
ממש לאחרונה "נכנסו" "עגנון" ו"ברנר" ל"חלק ב" בעקבות "אפלפלד" שתמיד היה שם ברקע ( בעקבות קפקא ) , גם אם לא הייתי מודע לכך.
להלן קטע דברים רלוונטיים לנושא הזה של עמוס עוז על "עגנון" מתוך ההקדמה שלו לספרו "שתיקת השמים עגנון משתומם על אלוהים".
"יחסם של גיבורי עגנון ושל יוצרם אל שאלות של שכר ועונש, סדרי עולם וטעם המעשים הוא על־פי־רוב יחס דתי - בתנאי שהמושג 'יחס דתי' רחב עד כדי להקיף גם ספק, גם כפירה, גם אירוניה מריה כלפי שמים. שלמה צמח קבי כי 'אין אדם מקלל אלוהים אם אין אלוהים בלבו'. גיבורי עגנון והמספר המלווה אותם מגיעים לפעמים קרוב לעמדה הדתית ששלמה צמח צייר במילים אלה.
עם זאת, לא תמיד אצל עגנון 'הבל הבלים הכול הבל', ולא בהכרח סוף דבר הוא 'הכל נשמע, את האלוהים ירא'. קשת רחבה של אפשרויות תיאולוגיות, מטפיסיות ומוסריות נמתחת בסיפורי עגנון. ככל שאני חוזר וקורא בהם," כותב עוז,"אני רואה עד כמה עמידתו של עגנון מול השמים, מול האֶרוֹס, מול היהדות והציונות, מול הזיוף הקולני ומול הענווה והשתיקה, מתקרבת לסירוגין לעמידתם של כמה יוצרים גדולים אחרים בספרות העברית החדשה ובייחוד לעמידתם של ביאליק וברנר, ולפעמים גם לעמידתו של אורי צבי גרינברג: בין אמונה לתדהמת־ספק, בין כיסופים לבחילה, בין אהבה לשנאה ובין אינטימיות למיאוס. רק הזעם הלוהט שמוצאים אצל ביאליק וברנר ואצ"ג אין בעגנון - אולי על מקומו בא לעג מר כעקרבים. בכל לעגו יש שעגנון מתמלא רחמים על האדם ועל מצבו בתוך 'המעשה הרע אשר נעשה תחת השמש'".
עמוס עוז, "שתיקת השמים עגנון משתומם על אלוהים", כתר הוצאה לאור בע"מ , עמ' 7 - 8
"הרבי מקוצק, אחד מהוגי הדעות המקוריים ביותר שנולדו לעם היהודי, נאבק ונפתל עם הבעיות העמוקות ביותר של הקיום האנושי. לתובנותיו נודעת חשיבות רבה עבור ההגות הדתית המודרנית. על מנת לעמוד על טיבה של שיטת קוצק ולהיווכח בבירור ובמפורש בהיקפה, מן ההכרח לתרגם אותה ללשון המינוח הפילוסופי. אך איני רוצה לעשות זאת. שכן בהרקת תוכנה של לשון התורה אל לשון המינוח החילוני הולכים לאיבוד הטעם והריח, והתוכן מסתלף בקלות רבה.
כל הבקי בפילוסופיה מודרנית יבחין מיד כי הרבי מקוצק עסק לפני למעלה ממאה שנה בסוגיות שכיום הן שאלות בוערות."
א. י. השל, קוצק במאבק למען חיי אמת, תרגום דניאל רייזר ואיתיאל הררי, ערך דרור בונדי, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן, עמ' 11
דברי הקדמה
א. אלו דברים מורכב הפעם משני חלקים כפי שתראו להלן.
ב. בהזדמנות זאת, אני רוצה להודות לחברים ולחברות שמלווים אותי בתהליך ההכנה של אלו דברים, על הערותיהם המאירות, ובכלל.
חלק א
אחרי שסיימתי לקרוא את דברי הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ זצ"ל בספרו "חיי עולם", על הפרשה, רשמתי הדברים הבאים:
לפעמים העיקר חסר מן הספר.
יש לזה מגוון סיבות. אחת מהן היא המציאות המשתנה.
בני אדם מתקשים "לקרוא" את המציאות.
זהו חלק מאנושיותם.
הקושי הזה הוא חלק מאנושיותנו.
ועם זאת, המאבק - או הניסיון לקרוא את המציאות הוא חלק לא פחות מאנושיותנו.
דור דור ודורשיו.
הקשיים והניסיונות להיאבק בהם - או לפתור אותם - אינם ייחודיים לדור שלנו.
אלה אמנם, דברים כללים.
משוררים וסופרים, משתדלים להיזהר מהכללות ולהשיר מבטם אל הפרטים. כך למדתי מדברים שכתב צ'סלוב מילוש בהקדמה לאנתולוגיה של "שירה בינלאומית" שערך לפני כעשרים שנה ( A Book of Luminous Things ). וכן מדברים של הסופר האמריקאי פיליפ רות' באחד הראיונות גם כן, מלפני כמה שנים.
אסיים עם שורות של משורר ישראלי אחד, ישראל אלירז.
"וצריך להעשות בן חורין באמת.
צריך תמיד ( גם בשגגה ) להיות
מה שהיינו
לפני הרגע בו שכחנו
מי אנחנו."*
*ישראל אלירז, "לפני הדלת, מעבר לקיץ", הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 57
חלק ב
כשקראתי בפעם הראשונה השנה את דברי הרב עדין על הפרשה הרגשתי וגם כתבתי ש"העיקר חסר מן הספר " ( לעיל - חלק א ).
מה כביכול אותו עיקר ?
הפן האתי.
כששבתי ועיינתי בפעם השניה השבוע בדברי הרב הבנתי שטעיתי.
לא העיקר חסר מן הספר אלא - הפרטים הטכניים המרובים לגבי המשכן ועשייתו - הם הם העיקר.
וכך גבר בי התימהון.
שבת שלום
ג'ף
אחרי שסיימתי לקרוא את דברי הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ זצ"ל בספרו "חיי עולם", על הפרשה, רשמתי הדברים הבאים:
לפעמים העיקר חסר מן הספר.
יש לזה מגוון סיבות. אחת מהן היא המציאות המשתנה.
בני אדם מתקשים "לקרוא" את המציאות.
זהו חלק מאנושיותם.
הקושי הזה הוא חלק מאנושיותנו.
ועם זאת, המאבק - או הניסיון לקרוא את המציאות הוא חלק לא פחות מאנושיותנו.
דור דור ודורשיו.
הקשיים והניסיונות להיאבק בהם - או לפתור אותם - אינם ייחודיים לדור שלנו.
אלה אמנם, דברים כללים.
משוררים וסופרים, משתדלים להיזהר מהכללות ולהשיר מבטם אל הפרטים. כך למדתי מדברים שכתב צ'סלוב מילוש בהקדמה לאנתולוגיה של "שירה בינלאומית" שערך לפני כעשרים שנה ( A Book of Luminous Things ). וכן מדברים של הסופר האמריקאי פיליפ רות' באחד הראיונות גם כן, מלפני כמה שנים.
אסיים עם שורות של משורר ישראלי אחד, ישראל אלירז.
"וצריך להעשות בן חורין באמת.
צריך תמיד ( גם בשגגה ) להיות
מה שהיינו
לפני הרגע בו שכחנו
מי אנחנו."*
שבת שלום
ג'ף
*ישראל אלירז, "לפני הדלת, מעבר לקיץ", הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 57
קטע דברים מתוך דברי הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ זצ"ל על הפרשה:
"ההבדל בין [ה]מתנות [התרומה] הוא בשאלה כמה אדם מוכן לתת, וכנראה שהשלמות של המשכן דורשת את כל סוגי הדברים. היא דורשת את העִזים, והיא דורשת את הכסף הגדול; היא דורשת דברים שצריך לחפש אותם במטמונים ושצריך לחזר אחריהם בכל העולם, והיא דורשת עצי שיטים שכל אחד יכול לאסוף ליד הבית. אין לאנשים מידה אחת שאפשר למדוד באותו אופן. המבנה של המשכן מבוסס על כך שהכלל השלם של עם ישראל בונה אותו, וכל אחד יכול לתת את חלקו, מהחומרים הכי פשוטים עד ליקרים ביותר. אי אפשר לתבוע מאף אחד, מפני שאי אפשר לדעת מה החלק שיש לו בבניין, וזה מה שיוצר את ה'ושכנתי בתוכם' בצורתו הנכונה ביותר."*
שבת שלום
ג'ף
*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 169
"עת לעשות לה', הפרו תורתך."
מה פירוש הדברים ?
האם יש לאמירה זו משמעות עבור מי מאתנו היום ?
"משנכנס אדר מרבים בשמחה".
מה פירוש הדברים ?
מה הם אומרים עבורנו כיום ?
האם אפשר בכלל לדבר בימינו על כלל, כלל ישראל ? כלל אזרחי המדינה ?
אני משוכנע בחוסר התועלת - ואולי נכון יותר לומר חוסר התוחלת של 99% מן הדברים המתפרסמים במסגרת השיח הציבורי במדיה, באמצעי התקשורת וברשתות החברתיות.
כיצד אם כן, יתקיים שיח ציבורי אמיתי - החלפת דעות, שכנוע, בירור עמדות ?
כל מי שעיניו בראשו ואוזניו כרויות למה שמתרחש יודע שהשאלה הזו מציבה בפנינו בעיה קשה, ופתרונה - לי לפחות - אינו ברור.
אם למי מן הקוראות והקוראים יש הצעה לפתרון - אשמח לשמוע.
שבת שלום
ג'ף
( המשך מאל"ד לכ"ד שבט )
"Habakkuk's vision remains unknown to us. Its content is not put into words. It clearly was a vision of redemption at the end of days. There is an answer to Habakkuk's question. It is an answer, not in terms of thought, but in terms of events. God's answer will happen, but it cannot be spelled out in words. The answer will surely come; 'if it seem slow, wait for it.' True, the interim is hard to bear; the righteous one is horrified by what he sees. To this the great answer is given: 'The righteous shall live by his faith.' It is an answer, again not in terms of thought, but in terms of existence. Prophetic faith is trust in Him, in Whose presence stillness is a form of understanding.
The Lord is in His holy temple;
Let all the earth keep silence before him !
Habakkuk 2:20
A.J, Heschel, The Prophets, JPS, p. 143
תרגום:
החזון של חבקוק נותר עלום עבורנו. תוכנו אינו ממולל. בבירור היה זה חזון גאולה של אחרית הימים. ישנו מענה לשאלה של חבקוק. מדובר במענה לא במונחים של מחשבה אלא במונחים של אירועים. מענה ה' יתרחש, אבל הוא אינו ניתן לביטוי במילים. המענה בוא יבוא; 'אפ יתמהמה חכה לו'. אמת, קשה לשאת את זמן הביניים; המדיק נחרד ממראה עיניו. לזה ניתנת התשובה הגדולה: 'צדיק באמונתו יחיה'. זהו מענה, שוב לא במונחים של מחשבה אלא במונחים של קיום. אמונה נבואית משמע אמונה בקב"ה, במי שבנוכחותו דממה היא סוג של הבנה.
וַה' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ:
הַס מִפָּנָיו, כָּל הָאָרֶץ.
חבקוק ב: כ
מראה המקום של הטקסט של השל לעיל באנגלית
המשך לאל"ד מכ"ג שבט
"There is darkness in the world and anguish in the heart. Should one abandon God and burn incense to net and seine ? Should one abandon mercy ?
In his anguish Habakkuk decides to wait for another encounter with God.
השל מביא כאן בתרגומו את פסוק א לפרק ב - ראו נא להלן בעברית
Two things he wishes to know: God's worגs and his own answer, for the first is meaningless without the second. This is the insight Habbakkuk receives:
כאן מביא השל דברים מתוך פסוקים ב-ד לפרק ב( בתרגומו לאנגלית ), ראו להלן בעברית
תרגום:
חשיכה יש בעולם ויגון בלב. האם על האדם לזנוח את הקב"ה, האם עליו להקטיר קטורת למכמורתו ולרשתו ? האם על האדם לזנוח את הרחמים ?
ביגונו מחליט חבקוק להמתין למפגש נוסף עם הקב"ה.
עַל מִשְׁמַרְתִּי אֶעֱמֹדָה,
וְאֶתְיַצְּבָה עַל מָצוֹר;
וַאֲצַפֶּה, לִרְאוֹת מַה יְדַבֶּר בִּי,
וּמָה אָשִׁיב, עַל תּוֹכַחְתִּי.
חבקוק ב: א
שני דברים מבקש חבקוק לדעת: את דבר ה' ואת תשובתו - מענהו שלו, כיוון שהראשון הוא חסר משמעות ללא השני. זוהי התובנה מקבל חבקוק:
כְּתֹב חָזוֹן,
וּבָאֵר עַל הַלֻּחוֹת
לְמַעַן יָרוּץ, קוֹרֵא בוֹ.
כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד,
וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב;
אִם יִתְמַהְמָהּ, חַכֵּה לוֹ
כִּי בֹא יָבֹא, לֹא יְאַחֵר.
הִנֵּה עֻפְּלָה, לֹא יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ;
וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה.
חבקוק ב: ב-ד
המשך בלנ"ד בימים הקרובים
על "איגוף מימין" - מדור חדש בבלוג "אלו דברים"
א. לפני כמה חודשים עלה בי הרעיון לרכז "תחת קורת גג אחד" פוסטים שמכילים יסודות חיוניים מה "גרעין הנדרש" ל"מדינה 'יהודית ודמוקרטית'" - עם דגש על דמוקרטית .
ב. גנזתי הרעיון.
ג. הבוקר החלטתי להוציאו מהבוידם.
ד. "קורת הגג" כיניתי בשם "איגוף מימין". השם הזה דורש הסבר ועת ההסבר יגיע בךנ"ד מתי שהוא. לעת עתה אומר שמקורו בימיי בגולני ובשמ"פ ( שירות מילואים פעיל" ביחידת חי"ר, לפני שנים רבות, לפני אירועי השבעה באוקטובר.
ה. "יסודות חיוניים מה'גרעין הנדרש' ל'מדינה יהודית ודמוקרטית' : כל אחד מן המילים ב"תיבה" הנ"ל ממשפט הפתיחה של הפוסט הזה דורש הסבר. זמנם של הסברים אלו גם כן בלנ"ד יגיעו. יתכן וחלק מההסברים יהיו " תוך כדי הליכה". נראה.
ו. על אף שהתחלתי לרכז פוסטים כאמור לפני כמה חודשים - הם לא פורסמו. היום אני מתחיל בפרסום. הפרסום יהיה ככלל בבלוג "אלו דברים", ברשימות תפוצה ( למעוניינים ) במייל ובווטאספ, ולעתים בדף הפייסבוק של הח"מ.
ז. הפוסט הראשון במדור "איגוף מימין" הוא הפוסט על לאונרד כהן שאפשר לראות בהמשך לפוסט הזה.
ח. "בהצלחה שתהיה לנו".
ג'ף
"אני זוכר את עצמי שוכב בשוחה ובוהה בחלוקי נחל, כותב צ'ארלס סימיק באחד מרשימותיו, "כשמפציצים גרמניים טסים מעל ראשנו. היה זה לפני זמן רב. אני לא זוכר את פניה של אימי ולא את פניהם של אלו שהיו איתנו שם, אבל את חלוקי הנחל הפשוטים בתכלית עודני רואה.
'אין זה 'איך' ישנם דברים בעולם שהוא מיסטי, אלא עצם קיומו של העולם', אומר ויטגנשטיין. זה בדיוק מה שהרגשתי. הזמן עצר מלכת. התבוננתי בעצמי מתבונן בחלוקי הנחל ורועד מפחד. ואז הזמן המשיך הלאה והחווייה הסתיימה".
"I remember lying in a ditch and staring at some pebbles while German bombers were flying over our heads. That was long ago. I don’t remember the face of my mother nor the faces of the people who were there with us, but I still see those perfectly ordinary pebbles.
‘It is not ‘how’ things are in the world that is mystical, but that it exists’, says Wittgenstein. I felt precisely that. Time had stopped. I was watching myself watching the pebbles and trembling with fear. Then time moved on and the experience was over.”
Charles Simic, “Reading Philosophy at Night”, in “The Life of Images”, Harper Collins Publishers, p.8. התרגום לעיל שלי - ג’ף
הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל על פרשת השבוע:
"...כאשר בוחנים את פרשת משפטים, רואים שרובה עוסקת בדברים ....[ש] הם אינם דינים שעולים מתוך מציאות החיים במדבר. כשבני ישראל נדדו במדבר, וחיו וניזונו מן המן, רבים מדיני פרשת משפטים לא היו רלוונטיים. המציאות הכלכלית שמצויה בבסיס הדינים בפרשה מקבלת משמעות רק לאחר מכן, כאשר בני ישראל נכנסו לתוך הארץ. ההקשר אם כן, הוא באופן בולט הקשר של עם שיושב על האדמה שלו, ויש לו חיים רגילים; יש לו עבדים ושפחות, וכך גם שדה וכרם. במובן זה, מתחדדת העובדה שפרשת משפטים מצויה בלי שייכות באמצע רצף הדברים. מדוע אם כן, באים דינים אלה במקום מרכזי כזה - מיד לאחר מעמד הר סיני ?
התשובה לדבר נתונה כבר בתוך השאלה, ובעצם - זהו מסר פשוט: אחרי המעמד הנכבד של הר סיני, לפני שמובאים דיני הקורבנות, ולפני שמובאים דיני המקדש, ואפילו לפני שידברו על 'שמע ישראל' - הדבר החשוב ביותר הוא העניינים הכי פרטיים וארציים: מה לעשות עם העבד או החמור."
שואל הרב עדין שוב בהמשך : "למה...יש חשיבות כל כך גדולה לפרשה זאת ?" ותשובתו :
צד מסוים של הדבר הוא, שהחיים שלנו, לטוב ולרע אינם מתרחשים בבית המקדש, ואינם סובבים סביב הקטורת או הקורבנות; אנחנו חיים בבית ובשוק, בשדה ובכרם, יחד עם כל הפרטים בקטנים והבעיות הקטנות ששייכים לכך - ולכן אלו הדברים בהם עוסקת הפרשה....הפרשה לא מתארת מציאות פסטורלית ושלווה, אלא מציאות חיים עם כל מיני צרות ובעיות: גניבות, חבלות, חיכוכים ועימותים שונים. אלה הם החיים שלנו כבני אדם; מטבעם הם באים כרוכים בכל־מיני טרדות ובעיות, ומשום כך - גופי התורה מתייחסים דווקא לצדדים אלו של החיים."
"בפרשת משפטים, אחרי המעמד הנכבד של הר סיני, אחרי שמסתכלים למעלה ורואים את הקולות, את הלפידים ואת העשן - מופיעה ההתגלות האמיתית, הנוגעת באמת המרומם מכל. בתוך פרשת משפטים, המעמד הנכבד נמצא בתוך כל הפרטים שמסתעפים ממנה עד לדורות האחרונים, ואפילו עד ליום הזה."*
וכמובן שהדברים צריכים עוד עיון, בשאר הדברים בספר "חיי עולם", לרבות שאר הדברים על הפרשה שם וכן בדברים שמחוץ לספר, הנוגעים למציאות חיינו - במדינת ישראל במאה העשרים ואחת.
שבת שלום
המשך אלו דברים מאתמול :
"Justice is meaningless to the great powers of the world. Merciless are they, and absolutely worthless is man in their eyes. God, Who so loves man that He does not tire of uttering through the prophets His outrage at the wrongs done to man, is now accused by Habakkuk of being responsible for the vitiation of man.
For Thou makest men like the fish of the sea,
Like crawlimg things that have no ruler
Habbakkuk I: 14
The ruthless king
...brings all of them up with a hook;...
He gathers them in his siene;
So he rejoices and exults.
Habbakkuk I: 15
Net and seine are his gods; to them he sacrifices and brings incense, 'for by them he lives in luxury, and his food is rich.'
לפסוקים מפרק ב פסוק ה ופרק א פסוק יז שמביא השל כאן ראו ההמשך - בעברית
A.J, Heschel, The Prophets, JPS, p. 142
תרגום :
צדק הוא חסר משמעות למעצמות העולם. חסרי רחמים המה, והאדם בעיניהם חסר ערך לחלוטין. הקב"ה שאוהב את האדם עד כדי כך שהוא אינו נלאה להביע באמצעות הנביאים את זעמו על העוולות שנעשות לו, מואשם כעת על ידי חבקוק על כך שהוא אחראי לפגימת האדם.
וַתַּעֲשֶׂה אָדָם, כִּדְגֵי הַיָּם
כְּרֶמֶשׂ, לֹא-מֹשֵׁל בּוֹ
חבקוק א: יד
המלך האכזר -
... בְּחַכָּה הֵעֲלָה...
וְיַאַסְפֵהוּ בְּמִכְמַרְתּוֹ;
עַל-כֵּן, יִשְׂמַח וְיָגִיל.
חבקוק א:טו
חכה ומכמורת הם אלוהיו, להם הוא מקריב קורבנות ולהם מביא הוא קטורת, 'כִּי בָהֵמָּה שָׁמֵן חֶלְקוֹ, וּמַאֲכָלוֹ בְּרִאָה.'
וְאַף כִּי-הַיַּיִן בֹּגֵד, גֶּבֶר יָהִיר וְלֹא יִנְוֶה: אֲשֶׁר הִרְחִיב כִּשְׁאוֹל נַפְשׁוֹ,
וְהוּא כַמָּוֶת וְלֹא יִשְׂבָּע,
וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו כָּל-הַגּוֹיִם,
וַיִּקְבֹּץ אֵלָיו כָּל-הָעַמִּים...
הַעַל כֵּן, יָרִיק חֶרְמוֹ;
וְתָמִיד לַהֲרֹג גּוֹיִם, לֹא יַחְמוֹל.
חבקוק ב:ה, א: יז
מראה המקום לעיל באנגלית
האיור: דגים בחכה ורשת יציר chatGPT
