ההעמדה זה לצד זה של סיפור יתרו חותן משה, עם ספור מעמד הר סיני, הוא הדבר הבולט המושך את תשומת ליבי לקראת השבת הקרובה.
אין לך , דבר יותר "חולי" מעניני משפחתולוגיה, היחסים בין בעל ואשה; יחסי הורים - ילדים; היחסים עם המחותנים...
אין לך נושא שמעסיק אותנו בשגרת היום יום יותר מאשר מה קורה לילדים שלנו ולהורים שלנו..
לצד סיפור מוכר מתוך שגרת היום יום בחרה התורה להציב את הארוע ב"הא" הידיעה היחידאי בהסטוריה העולמית , בהסטוריה של היקום כולו, התגלות הקב"ה לעיני בני ישראל במעמד הר סיני.
שיימוס היני מדבר באחד משיריו על "המוסיקה של מה שקורה " the music of what happens
כלל האנושות , למעט בני ישראל שעמדו למרגלות הר סיני, ובכלל זה יתרו , ילמדו אודות מעמד הר סיני, מפי הסיפור.
סיפור טוב כמו שיר טוב מחלחל בנשמה ועובד על התודעה במישורים שונים. תודעה זו כמו עולמנו שלנו מורכבת מרבדים שונים,
רובד של חול ורובד של קודש, רובד של גוף ורובד של נשמה.
לצד רובד המילים בשיר ישנה המוסיקה, ולא תמיד, קיימת התאמה בין המנגינה למילים. לפעמים אי התאמה זו צורמת אך בדרך כלל מכילים אנחנו אותה בתוכנו בלי משים.
וכך בסיומו של עוד שבוע צפו ועלו בי מילות אחד השירים הנוגים של דילן באלבום שבחרנו להציב את תמונתו כאן הפעם.
השיר נקרא " אני מרחם על העולה המסכן " I pity the poor immigrant
ביצוע השיר בלינק הבא איננו מסתדר לי בכלל עם המילים של השיר או עם הביצוע המקורי של בוב באלבום הנ"ל. וזהו היופי שבו.http://www.youtube.com/watch?v=Gm6k1edWnKQ
הייתכן שחלק גדול מהיופי באומנות הוא בדיוק בדברים האלו שבתחילה "אינם מסתדרים" לנו, ומושכים בכך את תשומת ליבנו כמו אותו סנה בוער שמשך, במדבר לפני שנים, את תשומת ליבו של משה רבנו ?
שבת שלום
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה