רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום שבת, 31 באוקטובר 2026

אלו דברים לכא חשון תשפ"ז

הראשון בנובמבר הוא הזדמנות טובה להיזכר בסעיף הראשון בספרו האחרון (שפורסם בחייו)  של יואל הופמן: "מצבי רוח".

כותב הופמן :

"1. מאז שכתבתי את הספר האחרון אני חושב על

פתיחה לספר הבא.

פתיחה היא הכל. צריך להיות בה, כמו בזרע־עץ,

כל הספר כולו.

ובכן, מה שאני רואה זו דמות אדם. הוא יורד (מן

המדרכת ? ) חמש או שש מדרגות והוא בחצי הדרך

לדירת מרתף.

אני בטוח שזה סיפור אהבה. ואולי בדירת המרתף

נמצאת אשה. כנראה נובמבר."*


* יואל הופמן, "מצבי רוח" , הוצאת כתר ספרים ( 2005 ) בע"מ. אין מספור עמודים בספר הזה והטקסט המקורי כולו מנוקד. העתקתי את הטקסט כמיטב יכולתי בכתב מלא.

שבוע טוב

ג'ף


יום חמישי, 29 באוקטובר 2026

אלו דברים לשבת פרשת וירא תשפ"ז

אציג להלן קטע דברים על עקידת יצחק מתוך ספרו של אסא כשר "יהדות ואלילות".

לא ניתן לעמוד על מלוא משמעות הדברים אלא לאחר עיון מעמיק בספר כולו, עיון בדרך הפרשנות המוצעת בספר על ידי כשר.

זוהי משימה לא פשוטה. אם נזכה נעסוק בה בהמשך בהרחבה הדרושה.

על מנת שהדברים שלהלן יהיו ברורים קצת יותר במסגרת המצומצמת כאן - שיניתי מסדר הופעתם בטקסט המקורי.

"ביטוי היראה הדתית של אברהם [בעקידה] הוא לא אנושי, ולפיכך אינו מופת דתי*, שהרי הדת אמורה להתבטא בתוך החיים האנושיים, לא נגד עצם קיומם."

בקטע קודם כותב כשר:

"עקידה אינה מופת מוצלח של התרסנות, מפני שהיא שוחטת את תחום אהבת האב לבנו ואינה מרסנת אותו. לרסן פירושו לקיים; לשחוט פירושו לאבד. לכן, לשחוט אין פירושו לרסן."

בהמשך ישיר לקטעה הנ"ל בא הקטע הראשון שהבאנו לעיל.

לבסוף כותב כשר:

"רק תחום העבודה הזרה פסול כשלעצמו ומוטב היה לו שלא יהיה מאשר יהיה. כל תחום אחר הרי הוא קיים כמות שהוא והדת באה להנהיג בו מידה מאוזנת של התרסנות.

אברהם אינו מציג מופת של צירוף רגשות אבהיים עם חובות דתיות, כראוי על פי רעיון ' האחריות הכפולה' ( ראו מאמרי  'הטעות של אברהם אבינו' משנת 2001 )"^

והדברים, כפי שכתבנו, צריכים עוד עיון.

שבת שלום

    ג'ף

* השווה לדבריו של ישיעהו ליבוביץ בעיונים לפרשיות השבוע, עמ' 20 -21 

^ אסא כשר, יהדות ואלילות, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, בסדרת אוניברסיטה משודרת, עמ' 308


אלו דברים לשבת פרשת וירא תשפ"ז ט

זהו הפעם טור אינטראקטיבי.

אני חש שספרו של אהרן אפלפלד "האיש שלא פסק לישון" הוא רלוונטי מאד לימינו.

בדקתי השאלה מול מחוללי AI שונים והם - כמובן :-) - איששו תחושה זו. אם תרצו לראות מה אמרו  - שאלו אתם את הצ'אט, קלוד, ג'מיני או אחרים ותיווכחו.

אביא כאן דברים מתחילת הספר

" מאז תום המלחמה אני שרוי בתרדמה נמשכת. אני אמנם עובר מרכבת לרכבת, ממשאית למשאית, ולפרקים מעגלה לעגלה, אך הכול מתוך שינה סמיכה שאין בה חלומות. וכשאני פוקח לרגע את עיני האנשים נראים לי כבדים וחסרי מבע.



יום חמישי, 22 באוקטובר 2026

אלו דברים לשבת פרשת לך־לך תשפ"ז

 הרב עדין אבן־ישראל (שטיינזלץ) זצ"ל:

"הציווי של לך־לך, הוא סוג של הוראה איך צריך אדם להתקדם. מאברהם למדנו שככה צריך ללכת, כפי שאמר זאת ר' יהודה הלוי ('רשויות' כב ) : 'לא אשאל ולא אנסה' - ככה הולכים אחרי ה': בלי כתובת ובלי תכלית. הקריאה הגדולה של ה' אל האדם, הראשונה והאחרונה, היא קריאה שאין לה כתובת. ה' אומר 'לך־לך' ואתה קם והולך, בלי לדעת  לאן אתה מגיע, בלי לדעת איפה הנקודה שלך, ובלי לדעת מה התכלית שלך. דרך זו, עם כל הקשיים, היא כנראה הדרך הראויה לתחילת חייו של אדם, משום שכך מתחיל הסיפור של אברהם. זהו ניסיונו הכתוב הראשון של אברהם, עם כל הברכות ועם כל ההבטחות - ללכת אחרי ה' ולא לשאול; ללכת בלי שתהיה לו קרקע שהוא יוכל להיצמד אליה."*

וראו הדברים במלואם בפרק על לך־לך ב"חיי עולם".

והדברים צריכים כמובן עוד עיון

שבת שלום

   ג'ף

*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ , "חיי עולם - שיחות על פרשת השבוע", הוצאת קורן ירושלים,  שפע - מגיד, עמ' 30

יום חמישי, 15 באוקטובר 2026

אלו דברים לשבת פרשת נח תשפ"ז

"Mine is an old familiar story by now. So many people have been displaced in this century, their numbers so large, theur collective and individul destinies so varied, it's impossible for me or any one else, if we are honest, to claim any special ststus as a victim, Particularly, since what happened to me fifty years ago is happening to someone else today. Rwanda, Bosnia, Afghanistan, Kosovo, the endlessly humiliated Kurds - and so it goes. Fifty years ago it was fascism and communism, now it's nationalism and religious fundamentalism that make life miserable in lots of places. Recently, for instance I was translating the work of a woman poet from Sarajevo for an anthlogy and its editors had great difficulties locating her. She had vanished. She was not a young woman, she had plenty of friends, but no one seemed to know what happened to her in the confusion of the war.

'Displaced persons' (DP) is the name they had for us back in 1945, and that's what we truly were. As you sit watching bombs falling in some old documentary or the armies advancing against each other, villages and towns going up in fire and smoke, you forget about the people huddled in the cellar. Mr and Mrs Innocent and their families paid dearly in this century for just being there. Condemned by history, as Marxists were fond of saying, perhaps belonging to a wrong class, wrong ethnic group, wromg religion - and what have you - they were and continue to be an unpleasant reminder of all philosophical and nationalist utopias gone wrong. With their rags and their bundles and their general air of misery and despair, they came in droves from the East, fleeing evil with no idea where they were running to. No one had much to eat in Europe, and here were the starving refugees, hundreds of thousands of them in trains, camps and prisons, dipping stale bread into watery soup, searching for lice on their children's heads, and squawking in dozens of languages about their awful fate."*

to be continued bli neder

תרגום לעברית של הצ'אט:

הסיפור שלי כבר מוכר וישן. כל כך הרבה אנשים נעקרו מבתיהם במאה הזאת, מספרם כה גדול, וגורלותיהם — הקיבוציים והאישיים — מגוונים כל כך, עד שאי אפשר לי, או לכל אדם אחר, אם נהיה כנים, לטעון למעמד מיוחד של קורבן. במיוחד משום שמה שקרה לי לפני חמישים שנה קורה היום למישהו אחר. רואנדה, בוסניה, אפגניסטן, קוסובו, הכורדים המושפלים בלי הרף — וכך זה נמשך. לפני חמישים שנה היו אלה הפשיזם והקומוניזם; כיום אלה הלאומנות והפונדמנטליזם הדתי שהופכים את החיים לאומללים במקומות רבים.

לאחרונה, למשל, תרגמתי לאנתולוגיה את יצירתה של משוררת מסרייבו, ועורכי האנתולוגיה התקשו מאוד לאתר אותה. היא נעלמה. היא לא הייתה אישה צעירה, היו לה חברים רבים, אך איש לא ידע כנראה מה עלה בגורלה בתוך הכאוס של המלחמה.

״עקורים״ (Displaced Persons, או DP) — כך כינו אותנו אז, בשנת 1945, וזה בדיוק מה שהיינו. כשאתם יושבים וצופים בפצצות הנופלות בסרט תיעודי ישן, או בצבאות המתקדמים זה לקראת זה, בכפרים ובעיירות העולים בלהבות ובעשן, אתם שוכחים את האנשים המצטופפים במרתף. מר וגברת חפים מפשע ומשפחותיהם שילמו במאה הזאת מחיר יקר על עצם הימצאותם שם. ההיסטוריה גזרה את דינם — כפי שהמרקסיסטים אהבו לומר — אולי מפני שהשתייכו למעמד הלא נכון, לקבוצה האתנית הלא נכונה, לדת הלא נכונה, וכיוצא באלה. הם היו ועודם תזכורת בלתי נעימה לכל האוטופיות הפילוסופיות והלאומניות שעלו על שרטון.

בבגדיהם הבלויים, בצרורותיהם ובמראה הכללי שלהם, ששידר אומללות וייאוש, הם הגיעו בהמוניהם מן המזרח, נמלטים מפני הרוע בלי שיהיה להם מושג לאן פניהם מועדות. באירופה לא היה כמעט לאיש די אוכל, והנה באו הפליטים הרעבים — מאות אלפים מהם, ברכבות, במחנות ובבתי כלא; הם טבלו לחם מעופש במרק דליל ומימי, חיפשו כינים בראשי ילדיהם, ופטפטו בקולות צורמניים, בעשרות שפות, על גורלם הנורא.

צ'רלס סימיק, זבוב במרק (A Fly in the Soup), זיכרונות, הוצאת אוניברסיטת מישיגן, עמ' 1–2.

שבת שלום

   ג'ף

*Charles Simic, A Fly in the Soup, Memoirs, The University of Michigan Press, pp 1-2 


יום חמישי, 8 באוקטובר 2026

אלו דברים לשבת פרשת בראשית תשפ"ז

מתוך דברי הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל בספרו "חיי עולם":

"פרשת בראשית עצמה עוסקת במפורט בבעיות היסוד של החיים. כמעט כל בעיה חשובה נמצאת כאן - העלייה והירידה, הבריאה, מהות האדם ועוד. המקום היחיד בו יש איזשהו דיון בשאלות של החטא: מה זה חטא, ואיך זה חטא - הוא פרשת בראשית. הפרשה עוסקת גם בהיבטים אנושיים יותר של בעיות החיים: יחסים בין בני אדם, בין איש לאשתו, בין אב לבניו, מריבות בין אחים, ואפילו רצח. אלה הם אבני הבניין של החיים, ופרשתנו מלאה מהם."*

ובהמשך הדברים:

"...שאלת החיים שלנו היום היא, שמא העולם רץ מהר מדי ? אולי הוא מתקדם מעבר למידותיו ? הרי היום יש בידי המין האנושי המון כוח, בעיקר יכולת להשחית, דבר שבדורות ראשונים היה קשה לעשות בסדר גודל מיוחד ללא טכנולוגיה. האם כעת לבני האדם יש יותר כוח משהם זקוקים לו או יכולים להתמודד איתו ? האם הכוח שבידי בני האדם לא רב על התבונה שלהם לדעת איך להשתמש בו ? האם יכול להיות שאנחנו אוכלים את פרי עץ הדעת בזמן שהוא עדיין 'פגה' ?"*

מומלץ לעיין בדברים במלואם בספר.

שבת שלום

    ג'ף

*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, בעמ' 4 ו10

יום שני, 5 באוקטובר 2026

אלו דברים לכ"ה תשרי תשפ"ז

 

רציתי לכתוב על ספרו של קאלווינו מר פלומר על שום העניין שלו בהתבוננות.

ואז אמרתי: אנחנו בימי זכרון לשבעה באוקטובר - האם זה נכון ?

ואז, משום מה חשבתי על קדושה. למה קדושה ?!

אלמלא הקודש ימי הזכרון - אין בהם מהות שונה מימים אחרים.

כשאני משתמש במונח "מהות" איני מתכוון למשהו מטאפיזי, - אני מתכוון לשימוש שנעשה במונח "מהות" - לציין ייחוד מסוים. דגש על שימוש בשפה על ידי בני אנוש.

הוא הדין לעניין המילים קודש, קדושה, אהבה, תשומת לב, איבה ו"שאר ירקות".

על "הקדושה" כותב הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל בפרק הרביעי בספרו "שלושה עשר עלי השושנה" כך: -

" המשמעות היסודית של מושג ה'קדושה' בלשון הקודש היא ה'נבדלות', היותו של דבר נבדל, מרוחק ומנותק מכל האחרים. הקדוש הוא זה שנמצא מחוץ לכל תחום, שאיננו ניתן למגע, להבנה או להגדרה, שהוא מיוחד במהותו העצמית, אחר מכל שאר הדברים - ומשום כך יכול הוא להיקרא במהותו ' קדוש', לאמור: נבדל.*"

אגב קדושה, אני נזכר בשורות  משירו של בוב דילן "הכל טוב אמא ( אני רק מדמם )"^


As human gods aim for their mark
Made everything from toy guns that spark
To flesh-colored Christs that glow in the dark
It's easy to see without looking too far
That not much is really sacred" 

המשך בלנ"ד יבוא 


* בהערת שוליים א מפנה כאן הרב עדין לזהר, חלק ג, צד, ב וכן למהר"ל, גבורות ה', הקדמה ב, ג

^ "It's Alright, Ma (I'm Only Bleeding)" וראו השיר כולו כולל קרדיטים באתר

https://www.bobdylan.com/songs/its-alright-ma-im-only-bleeding/