את דברי הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ ב"חיי עולם" על פרשת צו - הבנתי רק בחלקם. בחלקם הקטן.
הפרק מחולק ל 5 תת פרקים: הפיגול; שריפת הקורבן; קיצוץ הנוחיות; בעירה מתמדת ו"אחרון אחרון חביב": בעיות החיים.
את הדברים של הרב עדין על "בעיות החיים" הבנתי - בערך.
מדוע איני מביא הדברים כאן ?! אין לי תשובה טובה או מבוררת לשאלה הזאת.
לעומת הדברים של הרב על פרשת צו, את דבריו - בפתיחה לספר "חיי עולם" - הבנתי לגמרי.
חשבתי בנסיבות הנוכחיות ( ביניהן: ) - מלחמה, פסח הקרב ובא, אי ההבנה דלעיל - נכון להיזכר שוב יחד בדברי הפתיחה "ההם":
"פעם היו כותבים בשערי מסכתות התלמוד מחמת
הצנזורה, כתובת כזו: 'כל מה שכתוב כאן על גויים -
אין הכוונה לגויים של היום. אלא לגויים שהיו בעבר'.
גם בדורנו יש כתובת כזו בשערי הספרים. כתובת
בלתי נראית: ' כל מה שכתוב כאן על יהודים - אין
הכוונה ליהודים של היום; הכוונה ליהודים שהיו
בזמנים אחרים.' ולכן אפשר לשבת וללמוד חומש,
גמרא, ספרי מוסר או ספרי יראה - והכל בסדר גמור;
כל מה שנאמר הרי לא מתייחס אלינו או לדור שלנו.
אלא לאנשים אחרים, ואל זמנים אחרים.
צריך למחות מאותם דפי הקדמה בלתי- נראים
את התפיסה הזו שהדברים מדברים על מישהו
אחר. על ה'ה'ם, על ה'אלה'. על האחרים - העיקר
שלא עלינו. בין שמדובר בחומש, בין שמדובר בספרי
יראה ובין שמדובר בגמרא - הכתובת צריכה להיות
הפוכה: ' כל מה שנאמר כאן - מדבר רק עלי. הכל
נכתב בשבילי והכל מחייב אותי; קודם כל הדברים
מתייחסים אלי'.
(מתוך שיחה שבעל פה)"*
שבת שלום
ג'ף
*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' ה ( לא מסומן )
