רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום שלישי, 3 בפברואר 2026

אלו דברים לי"ז שבט תשפ"ו ט

 אחר הטקסט מאתמול ( בכתב נטוי )  יבוא המשך הדברים 

"A startled, tormented man is Habakkuk. He is distressed at the fact that violence prevails, and agonized at the thought that God tolerates evil. He prays, 'How long?' He cries 'Why?'

His prayer and his cry do not remain unanswered. However, the response given to him is not the comfort of an explanation. The Voice that comes to him says,

[ כאן השל מביא את פסוקים ה- יא לפרק א שמופיעים להלן, בתרגום שלו לאנגלית

A.J, Heschel, The Prophets, JPS, p. 140

תרגום:

אדם מבוהל ומיוסר הוא חבקוק. הוא כואב את  העובדה שידה של אלימות על העליונה ומתייסר נוכח המחשבה שהקב"ה מגלה סבלנות כלפי ​רֶשַע. הוא מתפלל: "עד מתי ?". הוא זועק "לָמָּה ?"

התפילה והזעקה של חבקוק אינן נותרות ללא מענה. עם זאת, במענה שניתן לו אין נחמה של הסבר. קול ה' הדובר אליו אומר, ( על פי עימוד ועריכה  של השל )

 "רְאוּ...וְהַבִּיטוּ,

 וְהִתַּמְּהוּ תְּמָהוּ:

  כִּי-פֹעַל פֹּעֵל בִּימֵיכֶם,

 לֹא תַאֲמִינוּ כִּי יְסֻפָּר. 

 כִּי-הִנְנִי מֵקִים אֶת-הַכַּשְׂדִּים,

 הַגּוֹי הַמַּר וְהַנִּמְהָר; 

הַהוֹלֵךְ, לְמֶרְחֲבֵי-אֶרֶץ, 

לָרֶשֶׁת, מִשְׁכָּנוֹת לֹּא-לוֹ.  

אָיֹם וְנוֹרָא, הוּא;

 מִמֶּנּוּ, מִשְׁפָּטוֹ וּשְׂאֵתוֹ יֵצֵא.  

 וְקַלּוּ מִנְּמֵרִים סוּסָיו, 

וְחַדּוּ מִזְּאֵבֵי עֶרֶב,

 וּפָשׁוּ, פָּרָשָׁיו; 

וּפָרָשָׁיו, מֵרָחוֹק יָבֹאוּ

יָעֻפוּ, כְּנֶשֶׁר חָשׁ לֶאֱכוֹל. 

כֻּלֹּה לְחָמָס יָבוֹא,

 מְגַמַּת פְּנֵיהֶם קָדִימָה;

 וַיֶּאֱסֹף כַּחוֹל, שֶׁבִי.  

וְהוּא בַּמְּלָכִים יִתְקַלָּס,

 וְרֹזְנִים מִשְׂחָק לוֹ;

 הוּא לְכָל-מִבְצָר יִשְׂחָק,

 וַיִּצְבֹּר עָפָר וַיִּלְכְּדָהּ.  

 אָז חָלַף רוּחַ וַיַּעֲבֹר,

 וְאָשֵׁם:  זוּ כֹחוֹ, לֵאלֹהוֹ!"

(חבקוק א, ה- יא )


יום שני, 2 בפברואר 2026

אלו דברים לשבת פרשת יתרו תשפ"ו

ישנן סכנות רבותת וגדולות בשימוש בציטוטים. להלן חלק מהן בקצרה ממש ובאופן חלקי ביותר.

ראשית, סכנת הוצאת דברים מהקשרם.

שנית, "עיקר החכמה" לא נמצא במישור המילולי אלא במישור הלא מילולי - אי אפשר לצטט שתיקה.

ושלישית, עיקר החכמה  - אחרי השתיקה - נמצא בשאלות. אם הציטוטים הן שאלות ולא תשובות ניחא.

אחריי ש"הבהרנו" את האמור לעיל ( במקצת בדיחות הדעת ) נעבור לעניינו. 

הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ זצ"ל אומר דברים מעניינים על הדמוקרטיה, בדבריו ב"חיי עולם" על פרשת השבוע:

"כל הרעיון של השוויון עומד נגד השכל הישר. גם כשמעיינים ברעיון הדמוקרטי, שבנוי על רעיון השווין, רואים שבעצם הוא מנוגד להיגיון.

הדברים הללו חשובים מפני שהעולם כיום הוא עולם בו כותבים 'דמוקרטיה' בד' רבתי, ועושים חינוך לדמוקרטיה. אולם, ככל  שחושבים יותר על דמוקרטיה, רואים שכשיטה - היא דבר מופרך. אם מישהו מאמין בדמוקרטיה, זה יותר מפני נטיית הלב, ולא מצד סברת השכל. הרי הסברה וההיגיון  הם נגד הרעיון של דמוקרטיה; כאשר יש לאדם כאב בטן, הוא לא הולך לשלושה אנשים ושואל את דעתם או הולך לכנסת ועושה הצבעה בשביל לדעת  מה לעשות. יכולים לשבת בכנסת מאה ועשרים אנשים, ואפילו כשכולם אנשים חכמים ונבונים, אם יש כנגדם רופא אחד - סומכים עליו ולא עליהם. ההיגיון הפשוט אומר שצריך לשאול את דעתו של המבין בדבר.

הדבר הזה נכון בנוגע לשאלה הרפואית של כאב בטן, וגם ביחס לשאלות גדולות הרבה יותר. הרעיון, שכל אדם פשוט יכול להכריע בשאלות סבוכות של יחסים מדיניים או שיטות כלכליות, הוא רעיון שבבסיסו הוא לא הגיוני. הרעיון שאנשים הם שווים זה לזה, הוא  הפוך ממה שנראה לעין. אנשים אינם דומים זה לזה, לא בקומתם ולא במראיהם, וגם לא בחכמתם.

מאיפה בכל זאת באה הנקודה של השוויון ?אצל משה רבינו העניין של השוויון מגיע מתוך נקודה של אמונה בנשמה, שלא קשורה לשכל ולסברה. נשמה היא דבר מופשט ורוחני, ובעיקר קדוש, ולא יכול להיות ביחס אליה שום קנה מישה שיקבע מי למעלה ומי למטה. ומאחר שאין לזה קנה מידה, אפשר לומר ש'כל העדה כולם קדושים'."

ובאשר לקושיות אומר שם הרב עדין:

"...כשאדם נעשה שר־אלף - זה לא אומר שהוא חכם פי מאה מאשר שר עשרות, וייתכן שהוא בכלל לא חכם יותר. בעולם המעשה אנחנו חייבים לבנות דרגות, מפני שאחרת יהיה תוהו ובוהו - 'נבל תבול גם אתה גם העם'.

העולה מן הדברים הוא שבעצם בתוך סדר העולם שהתורה בונה, אין שום אדם שאי אפשר להקשות עליו קושיות, אין מציאות של אנשים מחוסנים."

והדברים צריכים כמובן עוד עיון, בספרו של הרב עדין ובכלל.

שבת שלום

   ג'ף



אלו דברים לט"ז שבט תשפ"ו ( בהמשך לאל"ד משלשום )

 

"A startled, tormented man is Habakkuk. He is distressed at the fact that violence prevails, and agonized at the thought that God tolerates evil. He prays, 'How long?' He cries 'Why?'

A.J, Heschel, The Prophets, JPS, p. 140

תרגום:

אדם מבוהל ומיוסר הוא חבקוק. הוא כואב את  העובדה שידה של אלימות על העליונה ומתייסר נוכח המחשבה שהקב"ה מגלה סבלנות כלפי ​רֶשַע. הוא מתפלל: "עד מתי ?". הוא זועק "לָמָּה ?"

המשך בלנ"ד מחר 

האיור: חבקוק, פסל של דונטלו, מהערך בויקיפדיה על חבקוק

יום ראשון, 1 בפברואר 2026

אלו דברים לי"ד שבט תשפ"ו

 את הפרק על הנביא חבקוק, בספרו "הנביאים"* פותח אברהם היהושע השל במילים הבאות; אקדים המקור לתרגום שלי לעברית:

The world of Habakkuk is known to us through the little book that bears his name. What is the world like ? It is a place in which 'justice never goes forth' (1:4 ) except in perverted form.

עולמו של חבקוק יודע לנו דרך הספר הקטן שנושא את שמו. מה טיבו של עולם זה ? זהו מקום שבו לֹא-יֵצֵא לָנֶצַח מִשְׁפָּט (1:4 ) אלא בצורה "מעוקלת".

בהמשך לדברים קצרים אלה מביא השל את פסוקים ב- ד לפרק א לספר בתרגומו לאנגלית. להלן הפסוקים כלשונם במקור, ב"עימוד" ובפיסוק של השל :

עַד-אָנָה ה' שִׁוַּעְתִּי, 

וְלֹא תִשְׁמָע ?

 אֶזְעַק אֵלֶיךָ חָמָס !

 וְלֹא תוֹשִׁיעַ ?  

לָמָּה תַרְאֵנִי אָוֶן 

וְעָמָל תַּבִּיט ?

 וְשֹׁד וְחָמָס לְנֶגְדִּי;

 וַיְהִי רִיב וּמָדוֹן יִשָּׂא,  

עַל-כֵּן תָּפוּג תּוֹרָה

וְלֹא-יֵצֵא לָנֶצַח מִשְׁפָּט.

כִּי רָשָׁע מַכְתִּיר אֶת-הַצַּדִּיק,

עַל-כֵּן יֵצֵא מִשְׁפָּט מְעֻקָּל.

חבקוק א: ב-ד 

המשך בלנ"ד יבוא 

המובאות הן מ - 

A.J, Heschel, The Prophets, JPS, p 140

* הספר, כפי שנמסר לי,  עומד לצאת לאור בעברית בתרגומו של דרור בונדי


יום חמישי, 29 בינואר 2026

אלו דברים לי"א שבט תשפ"ו

 הרב שג"ר*:

"באחת משיחותיו מלמד רבי נחמן מברסלב כך:
' כי אני ידעתי כי גדול ה' ואדונינו מכל אלוקים' (תהילים קלה) , דוד המלך עליו השלום אמר: כי אני ידעתי, אני ידעתי דייקא, כי גדולת הבורא יתברך אי אפשר לומר לחבירו ואפילו לעצמו אי אפשר לספר מיום ליום, לפי מה שמזריח לו ומתנוצץ באותו היום, אינו יכול לספר לעצמו ליום שני הזריחה והתנוצצות של גדולתו יתברך שהיה אתמול. ועל כן אמר:' כי אני ידעתי', אני ידעתי דייקא, כי אי אפשר לספר כלל.**
למעשה, לדעת רבי נחמן, לא רק שהאמונה היא שפה פרטית - היא כלל איננה שפה. זהו הקושי בהצגת האמונה. תמיד יישאר סרח עודף בלתי ממולל, מסתורין ואינטימיות שלא ניתן וגם לא ראוי לחשוף, שכן חשיפה כזו היא הפרת האינטימיות של האמונה.^ איני מתעלם מהרובד הציבורי-פומבי של האמונה, מהיותה , בסופו של דבר, גם שפה ציבורית; אולם הקולקטיביות של האמונה היא הצעד השני, לא הראשון."

*הרב שג"ר במאמר שנקרא "אמונתי - אמונה בעולם פוסטמודרני" בתוך הקובץ "לוחות ושברי לוחות הגות יהודית נוכח הפוסטמודרניזם" ,הוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד ומכון כתבי הרב שג"ר בעמ' 407-408
** שיחות הר"ן, א. בהמשך מצטט רבי נחמן את דברי הזוהר הקדוש על הפסוק 'נודע בשערים בעלה' בהם נאמר:'כל חד...לפום מה דמשער בליביה ( ספר הזוהר, א, פרשת וירא, דף קג ע"ב)

^ בהערת שוליים כאן מפנה הרב שג"ר לדברי י. ליבוביץ'. ההערה הושמטה לעת עתה.

יום ראשון, 25 בינואר 2026

אלו דברים לשבת פרשת בשלח תשפ"ו

הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ זצ"ל על פרשת השבוע, פרשת בשלח:

"הפרשה הזאת היא בוודאי פרשה הרואית, וקורים בה דברים גדולים ונפלאים, אבל אני רוצה דווקא לראות את העניין הזה מלמטה, לא בנבט של משה רבנו ולא במבט של הקב"ה, אלא במבט של סתם יהודי מן השורה. אפשר להגיד שמבט כזה מפספס את העניין, אבל בסופו של דבר מי שקורא את התורה זה אנחנו, וזו נקודת המבט של רובנו. יוצא לו יהודי ממצרים, לא גברא רבא אלא סתם אחד מאלה שלא נזכרו בשמם, שגרר את הרגליים והלך עם כולם. מה קורה אצלו ? אני רוצה לעמוד על זה דווקא ביחס לקריעת ים סוף כמאורע של התחלה, שאחריו צריך ללכת ולהמשיך הלאה. מה קורה פה לעם ישראל ?

אחרי שהים שב לאיתנו, פתאום הכל נגמר, וצריך להתחיל ללכת במדבר. הולך לו היהודי הזה, שעד לפני זמן קצר היה בטוח שהוא עומד למות, מיד אחרי כן הוא הרגיש, במשך זמן־מה, שהוא למעלה מן הטבע - ואחרי כל זה, הוא צריך להתרסק חזרה לתוך המציאות הקשוחה של העולם. מה קורה לאנשים הללו ? איך הם חיים עם התודעה הכפולה הזאת ? מיד לאחר היציאה מהים והשירה הגדולה, כתוב ( שמות טו, כב ): 'וַיַסַע משה את ישראל מים סוף'; אחרי החוויה הזאת, היה צריך שמשה יסיע אותם הלאה, משום שהם עצמם מטושטשים ומבולבלים. אנשים עומדים ולא יודעים מה קורה איתם, וצריך לסדר אותם ולהתחיל ללכת. האיש הזה שיוצא עכשיו מים סוף, לא יודע האם הוא בחלום או במציאות, כל העולם נראה בעיניו אחרת.

נראה שהמעבר הזה הוא הניסיון הגדול של הפרשה, והוא מתרחש בה פעמים נוספות: במרה ובמן, ברפידים ובמלחמת עמלק. בכל הסיפורים הללו רואים את הקושי הגדול לעבור מעולם שבו הכל נתפר לפי הזמנה, שבו הכל היה גמיש, לעולם שנוהג כמנהגו של עולם.

אפשר ללכת שלושה ימים בכוחה של קריעת ים סוף, אבל יש שלב שבו זה פשוט לא הולך יותר. וכאשר חוזרים מן המציאות של הנס, יש אכזבה עמוקה כבר מעצם הגילוי שעדיין קיים עולם. זו לא בהכרח נפילה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, ואולי לא קורה שום אסון; אבל השאלה היא איך יוצאים מעולם ניסי גמור, שאין בה חוקים בכלל, אל עולם שבו אני מגיע למים שאי אפשר לשתות אותם, פשוט כי הם מרים."

לעיל הציג הרב עדין את השאלה.

המשך דבריו שם כוללים דיון ומתן תשובה לשאלה.

תמצית התשובה  של הרב עדין היא:

"הפאר האנושי הוא בחופש הבחירה, שכן כוחו של האדם להחליט הוא כעין מעשה א־לוהים. אדם יכול להשתמש בו כחיסרון, או לחילופין - להביא לידי ביטוי בעזרתו את הפאר ואת הגדולה. מסקנת הדברים היא שאי אפשר להביא את האדם לעשות  שינוי במהותו באופן חיצוני. גם ניסים ואפילו לחם משמים, לא יכולים כשלעצמם לעשות שינוי בתוך המהות האנושית; המהות האנושית יכולה לעשות שינויים, אבל היא צריכה לעשות את השינויים האלה מתוך עצמה.

היהודי הזה שבלבלו אותו בקריעת ים סוף ובמרה, בסך הכל נשאר קצת נוקשה וקצת מרדן. אפשר להתחיל לדבר איתו, אבל צריכים לעשות זאת באופן אחר. אולי יחד עם ניסים ואולי בלעדיהם, אבל בהחלט יש עם מה לעבוד."*

השל אולי היה מעיר, אחר נטילת רשות מהרב עדין: "יש עם מי לעבוד" ( בעקבות ספרו Who us Man ?) ^

שבת שלום

    ג'ף

*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 144 - 145, 148

^ ולא What is Man









יום שישי, 23 בינואר 2026

אלו דברים לשבת פרשת בא תשפ"ו

השל טען שקהלת טעה.

קהלת טעה, לדברי השל, כשאמר שאין חדש תחת השמש.

הבוקר עקב שורה של אירועים שונים שחזיתי בהם השבוע, מקרוב

ומרחוק, הכתה בי המחשבה שאכן טעה קהלת.

במה טעה:

במישור של "הנצח" אכן אין חדש תחת השמש.

במישור של הפרט, הפרט שנולד ב1957 ונפטר ב2024 

( התאריכים הם לשם המחשבה בלבד ) - הכל חדש.

ראו, בין השאר, שירתו של ישראל אלירז, במיוחד בקובץ

"הלא יאמן פשוט ישנו."

שבת שלום

   ג'ף