אלו דברים לשבת פרשת בעלותך תשפ"ו

 כותב ישעיהו ליבוביץ  על פרשת השבוע :

"בשום מקום אין התורה אומרת בפירוש שהאיש משה היה חכם מכל אדם, ואיננה אומרת שהיה צדיק מכל אדם, ואיננה אומרת שהיה גיבור מכל אדם, אף על פי שאנחנו למדים מן הדברים שהיה חכם, בעל ההכרה האנושית הגבוהה ביותר והיה צדיק והיה גיבור. אבל התורה מוצאת לנכון, או לנחוץ, להטעים דבר אחד בלבד: שהאיש משה היה ענו מכל אדם. ובזה יש להרהר הרבה.

ענווה, ללא ספק, היא דרגה גבוהה בשלמות האנושית. בדרך-כלל הטבע האנושי הוא שהאדם גדול וחשוב בעיני עצמו - אם לא במודע, על -כל-פנים בבלתי-מודע. לשון אחר: אין זה טבעו של אדם להיות ענו.

אבל יש ענווים. והענווה המצויה בקרב בני-אדם בעלי רמה אנושית, מוסרית והכרתית גבוהה יכולה להיות תוצאה של אחת משתי סיבות: או שהם, בביקורת עצמית, מכירים פגמים וחולשות בעצמם, או שהם מתגברים על יצר האדם להחשיב את עצמו, להתפאר או להתהלל בתוך עצמו, ומופיעים כענווים. והכוונה כאן אינה לצביעות. הם מתגברים על יצר ההתנשאות והגאווה והחשיבות שהאדם רגיל ליחס לעצמו, והם ענווים.

אבל על משה נאמר נאמר: 'והאיש משה ענו מאד מכל אדם אשר על-פני האדמה'. במה היה ענו ? משה רבנו הוא האדם , אשר הגיע להכרת אלוהים במידה העילאית שאדם מסוגל להגיע אליה; דבר זה מוסכם ומקובל על ההוגים באמונה ובעולמה של היהדות. לכאורה אפשר לחשוב שאם האדם מגיע לדרגה גבוהה זאת לא יתכן שלא יכיר ברמה שהגיע אליה. ולא זו בלבד, אלא שאנחנו מוצאים אחד מגדולי הנביאים שעמד לישראל כ700 או 800 שנה אחרי משה, ירמיהו, אומר 'כה אמר ה' אל-יתהלל חכם בחכמתו, ואל-יתהלל הגבור בגבורתו, אל-יתהלל עשיר בעשרו. כי אם-בזאת יתהלל המתהלל: השכל וידע אותי, כי אני ה' וכו''. זאת אומרת: האדם רשאי להתהלל בהכרת אלוהים - לא בחכמה סתם, ולא בגבורה, ולא בעשירות, אלא בהכרת אלהים.

ירמיהו הוא אחד הנביאים שעמדו לישראל , ואילו משה רבנו הוא אדון הנביאים. הוא הגיע לדרגת הכרה שהיא מעל הכרתם של כל נביאי ה'. ועל כך נאמר בגמרא: 'כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה, ומשה רבנו נסתכל באספקלריא המאירה'. מי שהגיע לדרגת משה רבנו, והוא באמת 'משכיל ויודע את ה' ', דווקא הוא מכיר שהאדם איננו מכיר ויודע את ה'. הוא מגיע לענווה האמיתית הגבוהה ביותר.

הנביא - הכרתו אומרת לו שהוא הכיר את אלהים, ולכן יש לו במה להתהלל. אבל עם האדם מגיע לרמתו של משה רבנו - אשר עליו נאמר שה' דיבר עמו 'פנים אלא פנים', ו'בכל ביתי נאמן הוא', או , בסוף התורה, 'ידָעו ה' פנים אלא פנים' - מי שהגיע לדרגה הזאת, הוא המסוגל להכיר ולהבין, בכל עומק המשמעות של הענין, שהאדם איננו מכיר את אלוהים, משום שאלוהים איננו ניתן להכרה על-ידי האדם.

וזאת היא הענווה העמוקה ביותר, אשר רק משה רבנו היה מסוגל להגיע אליה. על אותו מאמר חז"ל אומר רש"י מלים אחדות נוקבות: 'כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה, וחשבו שראו אותו, ומשה רבנו נסתכל באספקלריא המאירה [זאת אומר, הוא, לכאורה, זכה לראות את אלהים ], וידע שלא ראהו בפניו'. "*

וכפי שאומר ליבוביץ: "האיש משה היה ענו מכל אדם. ובזה יש להרהר הרבה."

שבת שלום

    ג'ף

*ישעיהו ליבוביץ, הערות לפרשיות השבוע, הוצאת אקדמון, עמ' 91 -92

אלו דברים לשבועות תשפ"ו

 על חג השבועות, אומר הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל, בין השאר, את הדברים הבאים:

"[צד נוסף] שבמתן תורה, המתגלה גם הוא בעשרת הדברות, הוא בהוצאתם של מושגי החיים, של ערכי החיים הגדולים מתחום הסתמיות אל התחום של עובדת הבורא.

מבחינת מעשית - האיסור של ניאוף או גניבה אחד הוא, על־פי כל שיטה המבססת אותו. אולם יש הבדל עצום בין 'לא תרצח' כביטוי שבא להסדיר את חייה הנורמליים של חברה, שאיננה יכולה להרשות לעצמה רצח או גניבה, לבין 'לא תרצח' שבעשרת הדברות. איסור הרציחה של החוק הפלילי של כל אומה ולשון הוא אמנה חברתית, מוסכמה תרבותית וכיוצא בהן. 'לא תרצח' שבעשרת הדברות, לעומתו, הוא הצו המוחלט, הצו הקשור במישרין אל 'אנכי ה'' שמופיע בלוח השני. המוסר המעשי של חברה הוא דבר שונה בתכלית השינוי מן הצו של התורה. שכן בציוויה של התורה, אורחות החיים ודרכי החיים הראויים הם ביטוי מתמיד של קדושה, של קשר עם המהות העליונה."*

והדברים צריכים עוד עיון

חג שמח

  ג'ף

* הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ , "'חיי שנה' מאמרים לחגים ומועדי השנה היהודית",מתוך המאמר "עיצוב הייחוד היהודי" ,הוצאת המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, ומשכ"ל - הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, עמ' 233

אלו דברים לכ"ז אייר תשפ"ו

 " פעם, ביום חורף אחר־הצהריים, שְׂבַע מְרוֹרִים מעַסקי, נראה לי העסק - כל סוחר מכיר ימים כאלה - מאוס כל־כך, שהחלטתי לסגור אותו מיד לאותו יום, אף שאור חורף בהיר עוד עמד והשעה היתה מוקדמת. החלטות כאלה הנעשות מרצון חופשי מניבות תמיד פרי חיובי..."

פ. קפקא, מחברות האוקטבו, הוצאות עם עובד, עמ'  111- 112

אלו דברים לשבת פרשת במדבר תשפ"ו

                                                                                "...כל היוצא מ[ירושלים] כאילו נופל בגיהנם"

                                                                                                               ש"י עגנון, תמול שלשם

הרב ד"ר דניאל אפשטיין העיר באחת משיחותיו ברשת שספר במדבר הוא ספר מסע. ראו במצ"ב.

כל אחד ואחת מאתנו נמצאים במסע.

המסע הוא אישי וקולקטיבי כאחד, במינונים כאלו ואחרים.

בפתיחה לספר שנקרא "על בדיה מוסרית" on moral fiction, כותב הסופר ואיש האקדמיה האמריקאי המנוח, ג'ון גרדנר את הדברים הבאים:

אקדים תרגום שלי לעברית למקור:

בספר רחב היקף כמו זה שלפנינו אדם צריך מטפורה מסדירה על מנת לתת ולו  אשליה שהכל תקין.

A book as wide-ranging as this one needs a governing metaphor to give it at least an illusion that all is well.

מסופר שבימי קדם בכל שנה צייר [הדמות המיטולוגית]  ת'ור עיגול סביב [העולם הדימיוני שיצר טולקין שנקרא ] הארץ התיכונה, ובכך השיג אחור את אויבי הסדר.  כל שנה, הזדקן ת'ור והמעגל של אלים ואנשים הצטמצם. אל החכמה, וודן, יצא לעבר מלך הטרולים, תפס אותו בחוזקה ודרש לדעת ממנו כיצד יוכל הסדר לגבור על הכאוס.

'תן לי את העין השמאלית שלך', אמר מלך הטרולים, 'ואספר לך'.

בלי היסוס, ויתר וודן על עינו השמאלית ואמר: ' כעת תגלה לי '.

'הסוד הוא, אמר הטרול, 'הבט בשתי העיניים !'.

It was said in the old days that every year Thor made a circle arounf Middle-earth, beating back the enemies of order/ Thor got older every year, and the circle occupied by gods and men grew smaller. The wisdom god, Woden, went out to the king of the trolls, got him in an armlock, and demanded to know of him how order might triumph over chaos.

'Give me your left eye,' said the king of the trolls, 'and  I'll tell you.'

Without hesitation, Woden gave up his left eye. 'Now tell me.'

The troll said, 'The secret is Watch with both eyes !'

עינו השמאלית של וודן היתה התקווה הבטוחה האחרונה של אלים ואנשים בממלכת האור שלהם המוקפת חושך מכל הצדדים. כל שנותר לנו הוא פטישו של ת'ור, שמייצג - לא כח בוטה אל אומנות, או למצער אם נתייחס לשני הפנים של הפטיש, אומנות וביקורת האומנות. ת'ור אינו מושיע. כמו אלים אחרים, נסוג הוא מזוית הראייה הישירה שלנו. נותר לנו רק כלי הנשק שלו, זרוק ליד הגדר בשיחים, ככל שנצליח להבין כיצד להשתמש בו. הספר הזה הוא ניסיון לפתח סדרה של הוראות, ניתוח של מה השתבש בשנים האחרונות באומנויות השונות - בעיקר בספרו כיוון שזהו תחום התמחותי - וכן להבין מה השתבש בתחום של ביקורת האומנות.

Woden's left eye was the last sure hope of gods and men in their kingdom of hope surrounded on all sides by darkness. All we have left is Thor's hammer, which represents not brute force but art, or, counting both hammerheads, art and criticism. Thor is no help. Like other gods, he has withdrawn from our immediate view. We have only his weapon, abandoned beside a fencepost in high weeds, if we can figure out how to use it. This book is an attempt to develop a set of instructions, an analysis of what has gone wrong in recent years with the various arts - especially fiction, since that is the art on which I'm best informed - and what has gone wrong with criticism.

שבת שלום

    ג'ף

<iframe width="560" height="315" src="https://www.youtube.com/embed/07FuFi8fS9w?si=ApM-iAFkegm6y2SE" title="YouTube video player" frameborder="0" allow="accelerometer; autoplay; clipboard-write; encrypted-media; gyroscope; picture-in-picture; web-share" referrerpolicy="strict-origin-when-cross-origin" allowfullscreen></iframe>

אלו דברים לשבת פרשות בהר בחוקותי תשפ"ה

 "הלילה היה נאה. כרוב לילי יפו בזמן שאין חמסין. והים, זה הים ששומר עלינו מפני חורב המדבר, העלה ריח של לחלוחית רוויה, אדמת החול נרקעה והאירה מתוכה. לא הטריחה על המטיילים, אדרבא נוחה היתה, כדרך שהיא נוחה בלילות. וכשם שהאדמה היתה נוחה כך היתה רוח חברינו נוחה עליהם."*

בימים אלה  אני בא אל עגנון כמי שמבקש עוגן.

עוגן בשפה עשירה ונקייה, בדעה צלולה, במוסיקה טובה ובסיפור טוב.

וממליץ מאוד לעיין בספרו של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל, שבדבריו על פרשת בהר בספרו "חיי עולם", מביא דברים שהם התמצית שבתמצית, עיקר שבעיקרים.

שבת שלום

  ג'ף

*שמואל יוסף עגנון, תמול שלשום, הוצאת שוקן, תשל"א, ספר שלישי: "בין ענין לענין", פרק ששי: "מעשים שמחים ומחשבות עצובות", תחילת חלק ג', עמ' 387

אלו דברים לשבת פרשת אמור תשפ"ו

 בסוף דבריו על פרשת אמור ב"הערות לפרשיות השבוע" כותב י. ליבוביץ:

"האמונה היהודית איננה מכירה את מושג הקדושה אלא בקשר לעבודת אלהים, ואיננה מכירה בקדושה כתכונה המעוגנת במשהו שבאדם - ויש להוסיף על זה, גם במשהו שהוא בטבע או במציאות, בארץ או בבנין.

'המבדיל בין קודש לחול' הוא אחד מעיקרי התודעה הדתית. אסור להעלות חולין לדרגת קדושה, וחול הם כל מעשי האדם וכל התנהגות האדם וכל הקיום האנושי - מחוץ לאותן הפונקציות שנועדות ומקוימות לשם שמים."*

ואידך זיל גמור.

שבת שלום

   ג'ף

*י. ליבוביץ, הערות לפרשיות השבוע, הוצאת אקדמון, עמ' 82

אלו דברים לשבת פרשת אחרי מות - קדושים תשפ"ו

בימים של מבוכה מה יותר נכון מאשר לעיין ב"ספר תכלית המעשים".

בחיבור הנ"ל כותב עגנון, בתחילת הפרק שכותרתו "יסורי הדעת", בין השאר, את הדברים הבאים:

"כל אותה השעה שסיפר ר' אברהם יצחק בשבח רבו עמד ר' יעקב יוסף ואמר תהלים. ספר תהלים היה עמו בכיסו ובכל עת שהטרידוהו יסורי הדעת היה מוציא את ספר תהלים וקורא במקום שפתח, ולא היה מדקדק אם מכוון הוא המזמור לענין שנצטער עליו, שהתבונן וראה שכל המזמורים שוים לפני הנשמה."*

יהיו הדברים לעיל לעילוי נשמתו של עידו פרומר ז"ל שהשאיר לנו צוואה ברורה להמשיך לבנות את המדינה הזו ולא לפרק אותה

שבת שלום

   ג'ף

*ש"י עגנון, האש והעצים, ספר תכלית המעשים, הוצאת שוקן, תשכ"ב, עמ' ריט