אלו דברים לכ"ה תשרי תשפ"ז

 

רציתי לכתוב על ספרו של קאלווינו מר פלומר על שום העניין שלו בהתבוננות.

ואז אמרתי: אנחנו בימי זכרון לשבעה באוקטובר - האם זה נכון ?

ואז, משום מה חשבתי על קדושה. למה קדושה ?!

אלמלא הקודש ימי הזכרון - אין בהם מהות שונה מימים אחרים.

כשאני משתמש במונח "מהות" איני מתכוון למשהו מטאפיזי, - אני מתכוון לשימוש שנעשה במונח "מהות" - לציין ייחוד מסוים. דגש על שימוש בשפה על ידי בני אנוש.

הוא הדין לעניין המילים קודש, קדושה, אהבה, תשומת לב, איבה ו"שאר ירקות".

על "הקדושה" כותב הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל בפרק הרביעי בספרו "שלושה עשר עלי השושנה" כך: -

" המשמעות היסודית של מושג ה'קדושה' בלשון הקודש היא ה'נבדלות', היותו של דבר נבדל, מרוחק ומנותק מכל האחרים. הקדוש הוא זה שנמצא מחוץ לכל תחום, שאיננו ניתן למגע, להבנה או להגדרה, שהוא מיוחד במהותו העצמית, אחר מכל שאר הדברים - ומשום כך יכול הוא להיקרא במהותו ' קדוש', לאמור: נבדל.*"

אגב קדושה, אני נזכר בשורות  משירו של בוב דילן "הכל טוב אמא ( אני רק מדמם )"^

As human gods aim for their mark
Made everything from toy guns that spark
To flesh-colored Christs that glow in the dark
It's easy to see without looking too far
That not much is really sacred" 

המשך בלנ"ד יבוא 

* בהערת שוליים א מפנה כאן הרב עדין לזהר, חלק ג, צד, ב וכן למהר"ל, גבורות ה', הקדמה ב, ג

^ "It's Alright, Ma (I'm Only Bleeding)" וראו השיר כולו כולל קרדיטים באתר

https://www.bobdylan.com/songs/its-alright-ma-im-only-bleeding/

אלו דברים לשבת שמיני עצרת תשפ"ז

                                                                  "אילו יכולנו לראות ולחוש בחריפות את כל חיי אנוש הרגילים, הרי זה                                                                           כאילו שמענו את העשב צומח ואת לבו של הסנאי פועם, והיינו מתים                                                                           מעוצמת הרעש שמעבר לדממה. במציאות ממש, מתהלכים גם הרגישים                                                                       שבינינו מרופדים היטב רפידה של קהות."

                                                                     ג'יורג' אליוט, מידלמארץ'*

יש כל כך הרבה שאיננו 

מבינים בקשר לשפה שלנו.

ואיננו מבינים שאיננו מבינים.

קחו לדוגמה המשפט הבא

מתוך ספרו של יואל הופמן

"אפרים":

"צריך לזכור שהעולם נברא מחדש בכל 

רגע ורגע ועל כן דבר אינו מובן מאליו."

כפי שהעיר ידידי

ר.א מירוחם, מדובר במשפט שיש 

לו שורשים עמוקים בקבלה.

שבת שלום וחג שמח

ג'ף

*מצוטט במבוא ל"תהום אל תהום- סערות הנפש של גיבורי התנ"ך" של אביבה גוטליב זורנברג תרגום הקטע של אליוט מאנגלית: ג'נטילה ואפרים ברוידא, תל אביב, דביר 1985, עמ' 179

הצילום הוא של רחלי ברוך

אלו דברים לשבת חג הסוכות תשפ"ז

 " הים כמעט בלי אדווה, וגלים זעירים מכים בחוף החולי.

מַר פָּלוֹמָר ניצב על החוף ומביט בְּגל. אין לומר כי הוא

שקוע בהתבוננות בגלים. הוא איננו שקוע, משום שמה

שהוא עודה ידוע לו היטב: הוא רוצה להביט בְּגל, ומביט

בו. אין הוא מתבונן בו, כי להתבוננות דרושים מזג מתאים,

מצב־רוח מתאים ושילוב מתאים של נסיבות חיצוניות:

והנה, למרות שבעיקרון אין למר פלומר בלבו ולא כלום

נגד ההתבוננות עצמה, בכל זאת אף אחד משלושת התנאים 

האמורים לעיל איננו מתקיים עכשיו אצלו. מה גם שכוונתו

איננה להביט ' בַּגַּלִּים', כי אם בְּגל מסוים ותו־לא: ומכיוון

שברצונו להימנע מלחוש תחושות מעורפלות, הוא קובע

לכל אחד ממעשיו יעד מוגדר היטב."*

שבת שלום וחג שמח

       ג'ף

* איטאלו קאלווינו, "מר פָּלוֹמָר", מאיטלקית: גאיו שילוני,

 הוצאת הקיבוץ המאוחד בע"מ - ספרית פועלים, עמ' 7

אלו דברים לשבת פרשת האזינו - שבת תשובה תשפ"ז

 בסעיף 108 לגוּטַפֶּרְשָה כותב יואל הופמן, בין השאר:

״בכלל. כשכותבים על בני אדם צריך להיזהר.״*

ודוק

המשפט הנ״ל נראה לי, משום מה, רלוונטי במיוחד לימים אלו של חגי תשרי מחד והבחירות מאידך.

במאמר שכותרתו ״שיעורים בשבירת הלב או סוד הקסם של יואל הופמן״ כותב ישראל שורק בספרו ״סוקרטס מחפש עבודה״:

״...יואל הופמן מלמד את קוראיו שלושה שיעורים גדולים: כיצד להימנע מהבחנה בין עיקר לטפל, כיצד הסוגריים מסדרים את העולם, כיצד אפשר לשבור את הלב ולשוב ולשבור אותו עוד ועוד.״

וממשיך שורק:

״מדוע עלינו ללמוד את שלושת השיעורים הללו? משום שהם נוסכים קסם על המובן מאליו, מאפשרים להתרגש מן השגרתי ומבטלים את פערי החשיבות בין האנשים ובין הדברים.״^

שבת שלום

ג׳ף

• יואל הופמן, גוּטַפֶּרְשָה, כתר הוצאה לאור בע״מ.

^ ישראל שורק, סוקרטס מחפש עבודה: ניסיון החיים והמוות בפילוסופיה, הוצאת רסלינג, עמ׳ 55.

אלו דברים לד' בתשרי תשפ"ז

 בסעיף 108 לגוטפרשה כותב יואל הופמן, בין השאר:

" בכלל. כשכותבים על בני אדם צריך להיזהר."*

ודוק

*יואל הופמן, גוּטַפֶּרְשָה, כתר הוצאה לאור בע"מ,

אלו דברים לראש השנה תשפ"ז (2 )

 "הדת הופכת חטאה שעה שהיא מתחילה לדגול בבידולו של אלוהים ושוכחת שלמקדש אמתי אין כתלים. מאז ומעולם סבלה הדת מן הנטייה להפוך למטרה בפני עצמה, לבודד את הקודש, להפוך לקרתנית, לשקוע בה,עסקות עצמית ולבקש את טובת עצמה; כאילו אין משימתה האצלת טבע האדם אלא האדרת כוחם ויופיים של מוסדותיה או הרחבת גופי עיקרי האמונה. לא פעם עשתה הדת יותר לקידושן של דעות קדומות מאשר להתמודדות עם האמת; יותר לאיבון הקודש מאשר לקידוש החול. ברם משימתה של הדת היא להוות אתגר לייצוב ערכים."

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמי 326 בשינויים שלי וכן ההדגשה היא שלי - ג'ף 

"Religion becomes sinful when it begins to advocate the segregation of God, to forget that the true sanctuary has no walls. Religion has always suffered from the tendency to become an end in itself, to seclude the holy, to become parochial, self-indulgent, self-seeking; as if the task were not to ennoble human nature but to enhance the power and beauty of its institutions or to enlarge the body of doctrines. It has often done more to canonize prejudices than to wrestle for truth; to petrify the sacred than to sanctify the secular. Yet the task of religion is to be a challenge to the stabilization of values."

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 414 emphasis added

שנה טובה

שנה של תקווה

אלד אחר עריכה נוספת

 אני חושב לאחרונה הרבה על שירה.

ליתר דיוק, אני שואל את עצמי: למה היא חשובה? מה יש בשיר שמושך?

ראשית: אסקפיזם.
וכמה אנו צריכים את זה בימים אלו.

שנית: פיכחון.
וכמה אנו צריכים את זה בימים אלו.

שלישית: השילוב בין השניים.

לא מזיק להודות בכך שאיבדנו את דרכנו.

כקולקטיב איבדנו את דרכנו.

רבים בטוחים שלא כך. בטוחים במאת האחוזים בצדקתם.

אבל הביטו סביב וראו מי איתכם.

אם כולם מאותו השבט — אתם בבעיה.

וגם אנחנו.

שנה טובה

ג'ף