|
|
|||||
  
|
|
יש כל כך הרבה שאיננו
מבינים בקשר לשפה שלנו.
ואיננו מבינים שאיננו מבינים.
קחו לדוגמה המשפט הבא
מתוך ספרו של יואל הופמן
"אפרים", וכפי שהעיר ידידי
ר.א מירוחם, משפט שיש
לו שורשים עמוקים בקבלה:
"צריך לזכור שהעולם נברא מחדש בכל
רגע ורגע ועל כן דבר אינו מובן מאליו."
שבת שלום וחג שמח
ג'ף
" הים כמעט בלי אדווה, וגלים זעירים מכים בחוף החולי.
מַר פָּלוֹמָר ניצב על החוף ומביט בְּגל. אין לומר כי הוא
שקוע בהתבוננות בגלים. הוא איננו שקוע, משום שמה
שהוא עודה ידוע לו היטב: הוא רוצה להביט בְּגל, ומביט
בו. אין הוא מתבונן בו, כי להתבוננות דרושים מזג מתאים,
מצב־רוח מתאים ושילוב מתאים של נסיבות חיצוניות:
והנה, למרות שבעיקרון אין למר פלומר בלבו ולא כלום
נגד ההתבוננות עצמה, בכל זאת אף אחד משלושת התנאים
האמורים לעיל איננו מתקיים עכשיו אצלו. מה גם שכוונתו
איננה להביט ' בַּגַּלִּים', כי אם בְּגל מסוים ותו־לא: ומכיוון
שברצונו להימנע מלחוש תחושות מעורפלות, הוא קובע
לכל אחד ממעשיו יעד מוגדר היטב."*
שבת שלום וחג שמח
ג'ף
* איטאלו קאלווינו, "מר פָּלוֹמָר", מאיטלקית: גאיו שילוני,
הוצאת הקיבוץ המאוחד בע"מ - ספרית פועלים, עמ' 7
בסעיף 108 לגוּטַפֶּרְשָה כותב יואל הופמן, בין השאר:
״בכלל. כשכותבים על בני אדם צריך להיזהר.״*
ודוק
המשפט הנ״ל נראה לי, משום מה, רלוונטי במיוחד לימים אלו של חגי תשרי מחד והבחירות מאידך.
במאמר שכותרתו ״שיעורים בשבירת הלב או סוד הקסם של יואל הופמן״ כותב ישראל שורק בספרו ״סוקרטס מחפש עבודה״:
״...יואל הופמן מלמד את קוראיו שלושה שיעורים גדולים: כיצד להימנע מהבחנה בין עיקר לטפל, כיצד הסוגריים מסדרים את העולם, כיצד אפשר לשבור את הלב ולשוב ולשבור אותו עוד ועוד.״
וממשיך שורק:
״מדוע עלינו ללמוד את שלושת השיעורים הללו? משום שהם נוסכים קסם על המובן מאליו, מאפשרים להתרגש מן השגרתי ומבטלים את פערי החשיבות בין האנשים ובין הדברים.״^
שבת שלום
ג׳ף
^ ישראל שורק, סוקרטס מחפש עבודה: ניסיון החיים והמוות בפילוסופיה, הוצאת רסלינג, עמ׳ 55.
בסעיף 108 לגוטפרשה כותב יואל הופמן, בין השאר:
" בכלל. כשכותבים על בני אדם צריך להיזהר."*
ודוק
*יואל הופמן, גוּטַפֶּרְשָה, כתר הוצאה לאור בע"מ,
"הדת הופכת חטאה שעה שהיא מתחילה לדגול בבידולו של אלוהים ושוכחת שלמקדש אמתי אין כתלים. מאז ומעולם סבלה הדת מן הנטייה להפוך למטרה בפני עצמה, לבודד את הקודש, להפוך לקרתנית, לשקוע בה,עסקות עצמית ולבקש את טובת עצמה; כאילו אין משימתה האצלת טבע האדם אלא האדרת כוחם ויופיים של מוסדותיה או הרחבת גופי עיקרי האמונה. לא פעם עשתה הדת יותר לקידושן של דעות קדומות מאשר להתמודדות עם האמת; יותר לאיבון הקודש מאשר לקידוש החול. ברם משימתה של הדת היא להוות אתגר לייצוב ערכים."
אני חושב לאחרונה הרבה על שירה.
ליתר דיוק, אני שואל את עצמי: למה היא חשובה? מה יש בשיר שמושך?
ראשית: אסקפיזם.
וכמה אנו צריכים את זה בימים אלו.
שנית: פיכחון.
וכמה אנו צריכים את זה בימים אלו.
שלישית: השילוב בין השניים.
לא מזיק להודות בכך שאיבדנו את דרכנו.
כקולקטיב איבדנו את דרכנו.
רבים בטוחים שלא כך. בטוחים במאת האחוזים בצדקתם.
אבל הביטו סביב וראו מי איתכם.
אם כולם מאותו השבט — אתם בבעיה.
וגם אנחנו.
שנה טובה
ג'ף
אני חושב לאחרונה הרבה על שירה.
