אלו דברים לשבת פרשת אמור תשפ"ו

 בסוף דבריו על פרשת אמור ב"הערות לפרשיות השבוע" כותב י. ליבוביץ:

"האמונה היהודית איננה מכירה את מושג הקדושה אלא בקשר לעבודת אלהים, ואיננה מכירה בקדושה כתכונה המעוגנת במשהו שבאדם - ויש להוסיף על זה, גם במשהו שהוא בטבע או במציאות, בארץ או בבנין.

'המבדיל בין קודש לחול' הוא אחד מעיקרי התודעה הדתית. אסור להעלות חולין לדרגת קדושה, וחול הם כל מעשי האדם וכל התנהגות האדם וכל הקיום האנושי - מחוץ לאותן הפונקציות שנועדות ומקוימות לשם שמים."*

ואידך זיל גמור.

שבת שלום

   ג'ף

*י. ליבוביץ, הערות לפרשיות השבוע, הוצאת אקדמון, עמ' 82

אלו דברים לשבת פרשת אחרי מות - קדושים תשפ"ו

בימים של מבוכה מה יותר נכון מאשר לעיין ב"ספר תכלית המעשים".

בחיבור הנ"ל כותב עגנון, בתחילת הפרק שכותרתו "יסורי הדעת", בין השאר, את הדברים הבאים:

"כל אותה השעה שסיפר ר' אברהם יצחק בשבח רבו עמד ר' יעקב יוסף ואמר תהלים. ספר תהלים היה עמו בכיסו ובכל עת שהטרידוהו יסורי הדעת היה מוציא את ספר תהלים וקורא במקום שפתח, ולא היה מדקדק אם מכוון הוא המזמור לענין שנצטער עליו, שהתבונן וראה שכל המזמורים שוים לפני הנשמה."*

יהיו הדברים לעיל לעילוי נשמתו של עידו פרומר ז"ל שהשאיר לנו צוואה ברורה להמשיך לבנות את המדינה הזו ולא לפרק אותה

שבת שלום

   ג'ף

*ש"י עגנון, האש והעצים, ספר תכלית המעשים, הוצאת שוקן, תשכ"ב, עמ' ריט

אלו דברים לעצמאות תשפ"ו

דרכו של עולם הוא שאדם מחפש דבר אחד ומוצא  דבר אחר.

כך הגעתי הבוקר לדברים הבאים של אהרן אפלפלד על י.ח. ברנר:

ברנר חשף וגילה את כל סבכי־הנפש  של היהודי המודרני. יהודי ששום תופעה יהודית אינה זרה לו. נכון: וידוי זה, ככל וידוי הבא לחשוף סתרי־נפש, אין בו כדי לשובב את הלב. המאפיין יותר מכל את היהודי המודרני הוא היחס האמביוולנטי של אהבה־שנאה אל המורשת היהודית. בא ברנר וגילה סבכי־סבכיה של אמת זו. ושוב - יותר משדן, נידון. כלום על כך נבוא אליו בטרוניה הרי הוא עצמו הביא עצמו למשפט. ודייניו שלו חמורים היו מכל דיין. הדיינים החיצונים שהעמידו עצמם דיין עליו לא היו אלא הד קלוש של דייניו שלו החמורים והקשים.

אמרנו: מצוקה רליגיוזית, ומן הדין שנבהיר. אין כאן לא אל ולא עול מלכות שמים ולא עול מצוות. ובקירוב עשויה מצוקה זו להתנסח כך: פסקתי לטרוח בשאלת קיומו או אי קיומו של האל, אבל כיחיד מה אעשה ואיני יכול לעמוד מנגד בשעה שפורענות מתרגשת על בני אדם. איני יכול לשאת את השובע בשעה שיש רעב. איני סובל את הקורות של ביתי בשעה שמחוסרי־גג רובצים ליד חלוני. לא מפני שאני טוב מאחרים, אלא כזה אני. איני יכול לשנות הרבה. כי הפורענויות גדולות סומות וגורליות. כיוון שאיני יכול לשנות הרבה הריני מסתפח, כול כולי, אל מחנה הסובלים ונדכאים. זה מקומי וזוהי נחלתי. נחלה ומנוחה אחרת אין לי. אין כל ספק, זוהי עמדה סובייקטיבית, שרירותית ואם תרצה כפייתית אך אין לשלול ממנה את ההתכוונות הרליגיוזית. כשלעצמי, אני נוטה לקבל כפירה רצינית זו כמעין הפנמה של מצוות היהדות שאפשר, אם תרצה, לנסחה כך: כיוון שאיני מוצא את אלהים לא בי ולא מחוצה לי ומכיוון שאיני יכול לשאת הפקר זה הקרוי מקריות ולקבלו בשוויון־נפש, הריני רואה עצמי אחראי ומקבל על עצמי באהבה את המידות שתלו בבורא עולם. אני אחמול, אני אוהב. כל עוד נפשי בי אוסיף לחמול על הבריות."*

חג עצמאות שמח

      ג'ף

*אהרן אפלפלד , "מסות בגוף ראשון ", הוצאת הספריה הציונית על יד ההסתדרות הציונית העולמית, עמ' 70 -71

אלו דברים לשבת ר"ח אייר - פרשות תזריע מצורע

"צריך עיון"

נוהגים לעתים *לסיים* דברי עיון  ב"צריך עיון".

אחרי שעיינתי עיון ראשוני ( לשנה זו ) בדברי הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ זצ"ל על הפרשה ב"חיי עולם", אני בוחר *לפתוח* את אלו דברים בהערה הנ"ל.

פרשות תזריע מצורע כל כולן הן בבחינת צריך עיון.

בניגוד לנוהג של הח"מ להביא דברים סתומים לרבות שאלות פתוחות מתוך דברי הרב, הפעם בחרתי להביא קטע דברים קצר, מפורש וברור.

תחת הכותרת "אין אדם רואה את נגעי עצמו" כותב הרב עדין:

"כשבודקים מהם הדברים עליהם אומרים חז"ל ( למשל תנחומא מצורע י ) שהם מביאים לנגע צרעת, מגיעים לרשימה שלמה: הם באים על גסות רוח, על גאווה, על קמצנות, על מוציא שם רע ועל עד רבה - המשותף לכולם הוא שהם דברים הנוגעים בדקויות. על הדברים הללו שייך שיעשו עליהם איזה סימן מלמעלה, שפלוני צריך תיקון."*

חודש טוב ושבת שלום

      ג'ף

*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, בעמ' 232 - 233

הצילום הוא של יהונתן גודמן

אלו דברים לשבת פרשת שמיני תשפ"ו

האם נכון לומר לגבי דברים שאינך מבין - שהם עמוקים ? 

פעם חשבתי שכן - היום, איני יודע .

דברים שבפרשת שמיני, על פי דברי הרב עדין  אבן־ישראל שטיינזלץ זצ"ל, ב"חיי עולם" על הפרשה, מעוררים קושי. 

הנה קטע קצר מדבריו:

" באופן כללי, חיפוש הצדקות למצוות על מנת שהן תהיינה באופן מהותי דבר שעשוי לתועלת  הגוף או אפילו הנפש, הוא בסופו של דבר ניסיון עקר. אין הכוונה שדבר כזה הוא בהכרח מופרך מעיקרו, ואין צורך משום כך להוכיח שבשר חזיר טוב יותר מבשר פרה, כדי לומר שהקב"ה ידע כמה זה טוב ובכל זאת אסר לנו - אבל  זה אומר שהצדקה מן הסוג הזה לעולם לא תוכל להיות השיקול המרכזי בתוך הדברים. מוטב פעם אחת לסמוך על הקב"ה, ולא לנסות לתת הסברים."*

דברי הרב בהמשך שם אך מעמיקים, להבנתי, את הקושי^. 

צריך עיון.

שבת שלום

    ג'ף

*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, בעמ' 220

^ למי שהספר אינו בהישג ידה ראי בנספח להלן וכן באלו דברים לשבת פרשת שמיני מאשתקד : https://eludevarim.blogspot.com/2025/04/blog-post_24.html

הצילום הוא של יעל גודמן

                                                                     נספח

"כשניגשים אל התורה לא צריך לבקש חשבונות רבים, וגם לא תמיד מוצאים 'דברים טובים'. טוב משום כך להיזכר מפעם לפעם בסיפור הבא: מישהו בא לרבי מקוצק והקשה לו על בורא העולם, והוא ענה לו תשובה, שטוב לזכור בכל פעם ששומעים הסברים טובים: 'א-לוהים כזה שכל טיפה סרוחה יכולה להבין אותו, לא שווה שיעבדו אותו'".

הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, בעמ' 225

אלו דברים לשביעי של פסח תשפ"ו

על "קריעת ים־סוף", כותב הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ זצ"ל בפרק האחרון על פסח בספרו "חיי שנה."

הדברים הם רחבים ועמוקים, ואת עיקרם הבאנו באלו דברים לשביעי של פסח לפני עשור. הפעם, בלי נדר,  נעיין בהם קמעא קמעא...

"המושגים 'ים' ו'יבשה' מבטאים את שני המצבים הכוללים של המציאות. הים נקרא בלשון הזהר ' עלמא דאתכסא' ( העולם המכוסה, הנסתר) והיבשה נקראת ' עלמא דאתגליא' (העולם הנגלה). היבשה היא המציאות  שמעל פני השטח, מציאות גלויה לעין, שהחיים שבה נמצאים על פניה. לעומתה, הים הוא מציאות שמכסה על ההתרחשויות ועל החיים הקיימים בה - הים הוא המסתורין הגדול, שאין הדברים קורים על פניו, אלא בתוכו."*

חג שמח

  ג'ף

 *הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ , "'חיי שנה' מאמרים לחגים ומועדי השנה היהודית", מתוך המאמר "קריעת ים־סוף" ,הוצאת המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, ומשכ"ל - הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, עמ' 200

הצילום הוא של יעל גודמן

אלו דברים על הפרק האחרון בספרו של אפלפלד "סיפור חיים"

 בפרק האחרון, פרק מס' 30 בספרו של אפלפלד "סיפור חיים" מספר  אהרן אפלפלד את קורות "מועדון 'החיים החדשים' אשר הוקם בשנת 1950  על־ידי ניצולי שואה מגליציה ומבוקובינה."

באחת הפסקאות כותב אפלפלד:

"באותן השנים פגשתי במועדון כמה אנשים נפלאים, אנשים מן השורה, שלא נטלו חלק בוויכוחים ולא חיפשו כבוד ולא תבעו דבר לעצמם. הם ישו ליד השולחנות  ומעיניהם קרנה אהבת אדם פשוטה. הם בילו שעות בבתי חולים ובבתי מחסה למיניהם, אבל היה להם גם זמן לבוא אל המועדון, להביא נרות נשמה או תקרובת לשמחה. קטסטרופה גדולה, שבדרך כלל חומסת את התמימות ואת היושר, לא פגעה בהם ויותר מכך: הוסיפה אור לאור שהיה בהם."

בפסקה אחרת, בהמשך שם, כותב אפלפלד:

"כבר אז למדתי שאנשים אינם משתנים. אפילו מלחמות איומות אינן משנות אותם. אדם מתחפר באמונותיו ובהרגליו הישנים ולא בנקל יצא משם, ויותר מכך: כל החולשות, התאוות למיניהן, הרמאויות למיניהן, החתירות, העורמות אינן נעלמות אחר קטסטרופות ולעיתים, בושה לומר זאת, הן מתעצמות. המאבק על תפקיד סגן יושב ראש המועדון ב־1953 הוא עדות לכך.  על התפקיד התחרו שני סוחרים אמידים. הם לא בחלו באמצעים ואפילו שיחדו. לשווא זעקו אנשים: 'לא נאה, זכרו מאין באנו ובאילו מידות אנו מחויבים.' היצרים תמיד חזקים יותר מן הערכים והאמונות. לא קל לקבל אמת פשוטה זו."

מועדים לשמחה

    ג'ף