רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום חמישי, 15 באוקטובר 2026

אלו דברים לשבת פרשת נח תשפ"ז

"Mine is an old familiar story by now. So many people have been displaced in this century, their numbers so large, theur collective and individul destinies so varied, it's impossible for me or any one else, if we are honest, to claim any special ststus as a victim, Particularly, since what happened to me fifty years ago is happening to someone else today. Rwanda, Bosnia, Afghanistan, Kosovo, the endlessly humiliated Kurds - and so it goes. Fifty years ago it was fascism and communism, now it's nationalism and religious fundamentalism that make life miserable in lots of places. Recently, for instance I was translating the work of a woman poet from Sarajevo for an anthlogy and its editors had great difficulties locating her. She had vanished. She was not a young woman, she had plenty of friends, but no one seemed to know what happened to her in the confusion of the war.

'Displaced persons' (DP) is the name they had for us back in 1945, and that's what we truly were. As you sit watching bombs falling in some old documentary or the armies advancing against each other, villages and towns going up in fire and smoke, you forget about the people huddled in the cellar. Mr and Mrs Innocent and their families paid dearly in this century for just being there. Condemned by history, as Marxists were fond of saying, perhaps belonging to a wrong class, wrong ethnic group, wromg religion - and what have you - they were and continue to be an unpleasant reminder of all philosophical and nationalist utopias gone wrong. With their rags and their bundles and their general air of misery and despair, they came in droves from the East, fleeing evil with no idea where they were running to. No one had much to eat in Europe, and here were the starving refugees, hundreds of thousands of them in trains, camps and prisons, dipping stale bread into watery soup, searching for lice on their children's heads, and squawking in dozens of languages about their awful fate."*

to be continued bli neder

תרגום לעברית של הצ'אט:

הסיפור שלי כבר מוכר וישן. כל כך הרבה אנשים נעקרו מבתיהם במאה הזאת, מספרם כה גדול, וגורלותיהם — הקיבוציים והאישיים — מגוונים כל כך, עד שאי אפשר לי, או לכל אדם אחר, אם נהיה כנים, לטעון למעמד מיוחד של קורבן. במיוחד משום שמה שקרה לי לפני חמישים שנה קורה היום למישהו אחר. רואנדה, בוסניה, אפגניסטן, קוסובו, הכורדים המושפלים בלי הרף — וכך זה נמשך. לפני חמישים שנה היו אלה הפשיזם והקומוניזם; כיום אלה הלאומנות והפונדמנטליזם הדתי שהופכים את החיים לאומללים במקומות רבים.

לאחרונה, למשל, תרגמתי לאנתולוגיה את יצירתה של משוררת מסרייבו, ועורכי האנתולוגיה התקשו מאוד לאתר אותה. היא נעלמה. היא לא הייתה אישה צעירה, היו לה חברים רבים, אך איש לא ידע כנראה מה עלה בגורלה בתוך הכאוס של המלחמה.

״עקורים״ (Displaced Persons, או DP) — כך כינו אותנו אז, בשנת 1945, וזה בדיוק מה שהיינו. כשאתם יושבים וצופים בפצצות הנופלות בסרט תיעודי ישן, או בצבאות המתקדמים זה לקראת זה, בכפרים ובעיירות העולים בלהבות ובעשן, אתם שוכחים את האנשים המצטופפים במרתף. מר וגברת חפים מפשע ומשפחותיהם שילמו במאה הזאת מחיר יקר על עצם הימצאותם שם. ההיסטוריה גזרה את דינם — כפי שהמרקסיסטים אהבו לומר — אולי מפני שהשתייכו למעמד הלא נכון, לקבוצה האתנית הלא נכונה, לדת הלא נכונה, וכיוצא באלה. הם היו ועודם תזכורת בלתי נעימה לכל האוטופיות הפילוסופיות והלאומניות שעלו על שרטון.

בבגדיהם הבלויים, בצרורותיהם ובמראה הכללי שלהם, ששידר אומללות וייאוש, הם הגיעו בהמוניהם מן המזרח, נמלטים מפני הרוע בלי שיהיה להם מושג לאן פניהם מועדות. באירופה לא היה כמעט לאיש די אוכל, והנה באו הפליטים הרעבים — מאות אלפים מהם, ברכבות, במחנות ובבתי כלא; הם טבלו לחם מעופש במרק דליל ומימי, חיפשו כינים בראשי ילדיהם, ופטפטו בקולות צורמניים, בעשרות שפות, על גורלם הנורא.

צ'רלס סימיק, זבוב במרק (A Fly in the Soup), זיכרונות, הוצאת אוניברסיטת מישיגן, עמ' 1–2.

שבת שלום

   ג'ף

*Charles Simic, A Fly in the Soup, Memoirs, The University of Michigan Press, pp 1-2 


יום חמישי, 8 באוקטובר 2026

אלו דברים לשבת פרשת בראשית תשפ"ז

מתוך דברי הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל בספרו "חיי עולם":

"פרשת בראשית עצמה עוסקת במפורט בבעיות היסוד של החיים. כמעט כל בעיה חשובה נמצאת כאן - העלייה והירידה, הבריאה, מהות האדם ועוד. המקום היחיד בו יש איזשהו דיון בשאלות של החטא: מה זה חטא, ואיך זה חטא - הוא פרשת בראשית. הפרשה עוסקת גם בהיבטים אנושיים יותר של בעיות החיים: יחסים בין בני אדם, בין איש לאשתו, בין אב לבניו, מריבות בין אחים, ואפילו רצח. אלה הם אבני הבניין של החיים, ופרשתנו מלאה מהם."*

ובהמשך הדברים:

"...שאלת החיים שלנו היום היא, שמא העולם רץ מהר מדי ? אולי הוא מתקדם מעבר למידותיו ? הרי היום יש בידי המין האנושי המון כוח, בעיקר יכולת להשחית, דבר שבדורות ראשונים היה קשה לעשות בסדר גודל מיוחד ללא טכנולוגיה. האם כעת לבני האדם יש יותר כוח משהם זקוקים לו או יכולים להתמודד איתו ? האם הכוח שבידי בני האדם לא רב על התבונה שלהם לדעת איך להשתמש בו ? האם יכול להיות שאנחנו אוכלים את פרי עץ הדעת בזמן שהוא עדיין 'פגה' ?"*

מומלץ לעיין בדברים במלואם בספר.

שבת שלום

    ג'ף

*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, בעמ' 4 ו10

יום שני, 5 באוקטובר 2026

אלו דברים לכ"ה תשרי תשפ"ז

 

רציתי לכתוב על ספרו של קאלווינו מר פלומר על שום העניין שלו בהתבוננות.

ואז אמרתי: אנחנו בימי זכרון לשבעה באוקטובר - האם זה נכון ?

ואז, משום מה חשבתי על קדושה. למה קדושה ?!

אלמלא הקודש ימי הזכרון - אין בהם מהות שונה מימים אחרים.

כשאני משתמש במונח "מהות" איני מתכוון למשהו מטאפיזי, - אני מתכוון לשימוש שנעשה במונח "מהות" - לציין ייחוד מסוים. דגש על שימוש בשפה על ידי בני אנוש.

הוא הדין לעניין המילים קודש, קדושה, אהבה, תשומת לב, איבה ו"שאר ירקות".

על "הקדושה" כותב הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל בפרק הרביעי בספרו "שלושה עשר עלי השושנה" כך: -

" המשמעות היסודית של מושג ה'קדושה' בלשון הקודש היא ה'נבדלות', היותו של דבר נבדל, מרוחק ומנותק מכל האחרים. הקדוש הוא זה שנמצא מחוץ לכל תחום, שאיננו ניתן למגע, להבנה או להגדרה, שהוא מיוחד במהותו העצמית, אחר מכל שאר הדברים - ומשום כך יכול הוא להיקרא במהותו ' קדוש', לאמור: נבדל.*"

אגב קדושה, אני נזכר בשורות  משירו של בוב דילן "הכל טוב אמא ( אני רק מדמם )"^


As human gods aim for their mark
Made everything from toy guns that spark
To flesh-colored Christs that glow in the dark
It's easy to see without looking too far
That not much is really sacred" 

המשך בלנ"ד יבוא 


* בהערת שוליים א מפנה כאן הרב עדין לזהר, חלק ג, צד, ב וכן למהר"ל, גבורות ה', הקדמה ב, ג

^ "It's Alright, Ma (I'm Only Bleeding)" וראו השיר כולו כולל קרדיטים באתר

https://www.bobdylan.com/songs/its-alright-ma-im-only-bleeding/



יום שלישי, 29 בספטמבר 2026

אלו דברים לשבת שמיני עצרת תשפ"ז

                                                                  "אילו יכולנו לראות ולחוש בחריפות את כל חיי אנוש הרגילים, הרי זה                                                                           כאילו שמענו את העשב צומח ואת לבו של הסנאי פועם, והיינו מתים                                                                           מעוצמת הרעש שמעבר לדממה. במציאות ממש, מתהלכים גם הרגישים                                                                       שבינינו מרופדים היטב רפידה של קהות."

                                                                     ג'יורג' אליוט, מידלמארץ'*


יש כל כך הרבה שאיננו 

מבינים בקשר לשפה שלנו.

ואיננו מבינים שאיננו מבינים.

קחו לדוגמה המשפט הבא

מתוך ספרו של יואל הופמן

"אפרים":

"צריך לזכור שהעולם נברא מחדש בכל 

רגע ורגע ועל כן דבר אינו מובן מאליו."

כפי שהעיר ידידי

ר.א מירוחם, מדובר במשפט שיש 

לו שורשים עמוקים בקבלה.

שבת שלום וחג שמח

ג'ף

*מצוטט במבוא ל"תהום אל תהום- סערות הנפש של גיבורי התנ"ך" של אביבה גוטליב זורנברג תרגום הקטע של אליוט מאנגלית: ג'נטילה ואפרים ברוידא, תל אביב, דביר 1985, עמ' 179

הצילום הוא של רחלי ברוך




יום רביעי, 23 בספטמבר 2026

אלו דברים לשבת חג הסוכות תשפ"ז

 " הים כמעט בלי אדווה, וגלים זעירים מכים בחוף החולי.

מַר פָּלוֹמָר ניצב על החוף ומביט בְּגל. אין לומר כי הוא

שקוע בהתבוננות בגלים. הוא איננו שקוע, משום שמה

שהוא עודה ידוע לו היטב: הוא רוצה להביט בְּגל, ומביט

בו. אין הוא מתבונן בו, כי להתבוננות דרושים מזג מתאים,

מצב־רוח מתאים ושילוב מתאים של נסיבות חיצוניות:

והנה, למרות שבעיקרון אין למר פלומר בלבו ולא כלום

נגד ההתבוננות עצמה, בכל זאת אף אחד משלושת התנאים 

האמורים לעיל איננו מתקיים עכשיו אצלו. מה גם שכוונתו

איננה להביט ' בַּגַּלִּים', כי אם בְּגל מסוים ותו־לא: ומכיוון

שברצונו להימנע מלחוש תחושות מעורפלות, הוא קובע

לכל אחד ממעשיו יעד מוגדר היטב."*

שבת שלום וחג שמח

       ג'ף

* איטאלו קאלווינו, "מר פָּלוֹמָר", מאיטלקית: גאיו שילוני,

 הוצאת הקיבוץ המאוחד בע"מ - ספרית פועלים, עמ' 7

יום חמישי, 17 בספטמבר 2026

אלו דברים לשבת פרשת האזינו - שבת תשובה תשפ"ז

 בסעיף 108 לגוּטַפֶּרְשָה כותב יואל הופמן, בין השאר:

״בכלל. כשכותבים על בני אדם צריך להיזהר.״*

ודוק

המשפט הנ״ל נראה לי, משום מה, רלוונטי במיוחד לימים אלו של חגי תשרי מחד והבחירות מאידך.

במאמר שכותרתו ״שיעורים בשבירת הלב או סוד הקסם של יואל הופמן״ כותב ישראל שורק בספרו ״סוקרטס מחפש עבודה״:

״...יואל הופמן מלמד את קוראיו שלושה שיעורים גדולים: כיצד להימנע מהבחנה בין עיקר לטפל, כיצד הסוגריים מסדרים את העולם, כיצד אפשר לשבור את הלב ולשוב ולשבור אותו עוד ועוד.״

וממשיך שורק:

״מדוע עלינו ללמוד את שלושת השיעורים הללו? משום שהם נוסכים קסם על המובן מאליו, מאפשרים להתרגש מן השגרתי ומבטלים את פערי החשיבות בין האנשים ובין הדברים.״^

שבת שלום

ג׳ף

  • יואל הופמן, גוּטַפֶּרְשָה, כתר הוצאה לאור בע״מ.

^ ישראל שורק, סוקרטס מחפש עבודה: ניסיון החיים והמוות בפילוסופיה, הוצאת רסלינג, עמ׳ 55.

יום שלישי, 15 בספטמבר 2026

אלו דברים לד' בתשרי תשפ"ז

 בסעיף 108 לגוטפרשה כותב יואל הופמן, בין השאר:

" בכלל. כשכותבים על בני אדם צריך להיזהר."*

ודוק

*יואל הופמן, גוּטַפֶּרְשָה, כתר הוצאה לאור בע"מ,