אלו דברים לשבת פרשת תצווה תשע"ב

כבר כמה זמן שאני מחפש הזדמנות להביא מדבריו של ר' שלמה שוק, מתוך ספרו "חוט של חסידות", דברים על פרשות השבוע, מתוך נקודת מבט חסידית, בהוצאת מכון צומת.
לפנינו קטע שנקרא "בשבח הים המורד" מתוך דברי ר' שוק על פרשת תצווה ( עמ' 120-121לספר)

"בשבח הים המורד

הציוויים והמטלות שאנו מקבלים כהנחיה מהסביבה יוצרים בתוכנו התנגדות. ככוח הציווי, כך כוח הדחייה המתעורר בתוכנו. הנשמה שהיא חלק אלוה ממעל מושפעת ממשב הרוח האינסופי ויש בה יסוד של מרידה בכל מה שרוצה לצוות עליה, גם פתיחת פרשתנו בכותרת "ואתה תצווה" יכולה להרתיע את כל מי שתכונת נפשו מבקשת לעצמה חופש ומרחבים ללא גבולות וללא הגבלות.

יהיה נכון לומר שאם יש ציווי שאותו ניתן לקבל ביתר רצון, הרי זהו הציווי האלוהי. המימד המוחלט של הציווי האלוהי מאפשר לציפור  הדרור שבנפשנו להשתוות ולקבלו כמעט לגמרי ללא שמץ של מרידה במלכו של עולם.

אם כך, מדוע "כמעט לגמרי" ? לפני מי שאמר והיה העולם, ראוי היה שנתבטל לגמרי, ואפילו מקצת מרידה במלכו של עולם איננה ראויה !

חז"ל מלמדים אותנו שאת התבואה שאנחנו רוצים לשמר בעליית הגג, יש להוסיף מנה של עפר שישמור עליה לאורך זמן. גם הרצון שלנו לקיים את ציוויו של ה' צריך להשתמר במנה קטנה של מרד. זהו מרד מעודן המעורר את הרצון להידמות לחופש שיש לאלוהים ולעורר את צלם האלוהים שבתוכנו הרוצה לצלם את מרחבי החיים ממעוף הציפור ללא גבול. זהו מרד מתסיס, כמו השמרים בתוך היין, שאינם פוגעים ביין אלא נותנים לו את איכותו. זהו מרד המתסיס את הציווי האלוהי, נותן לו את חיוניותו, מוציא את האדם מן המקובעות והאנמיות הדתית ומעניק לו עומק ומשמעות בעמידתו האישית לפני בוראו.

כאשר החליטו בדור האחרון דורשי טובת ציון לסגור את התלמוד ואת ה'שלחן ערוך' בגלות ולעלות ארצה, בניגוד לכלל המפורסם, משחרב בית המקדש אין לו לקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, נדרשה מהם רוח של מרידה במוסכמות ובנורמות הדתיות הרגילות. לו נשארו חובבי ציון בגלות  'ילדים טובים ירושלים', והיו נענים לאווירת הציווי ולאיסור לעלות ארצה, לא היינו זוכים היום לטייל בירושלים.

וכך דרש הרבי מקוצק את הפסוק "בשוא גליו אתה תשבחם" (תהילים פט, י) - הקב"ה משבח את הגלים על רצונם לפרוץ אל היבשה מעבר לגבול ששם להם בורא עולם בכבודו ובעצמו."

מהדברים הללו, הגעתי לוולט ויטמן, אך מסיבות של צנזורה עצמית המשכתי הלאה והגעתי ליהודה עמיחי, לקליפ שלהלן:

                                            שבת שלום

                                                 ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת תרומה תשע"ב

אין שום דרך להבין יהדות מהי, אומר אברהם יהושע השל , בלי לשאת עיניים למרום.
"שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה", אומר הנביא ישעיהו. (מ' 26)
זהו פסוק מרכזי, במקורות החסידיים והקבליים, מהם יונק השל, אך אין הכוונה להרחיב בכך כאן. על רקע, תזזית שאחזה השבוע, כך נדמה, בבית המשפט העליון שלנו, במתן פסקי דין, בנושאים חוקתיים -  בעיקר סביב עקרון השוויון - , על רקע הטבח המתמשך בסוריה, האיום האיראני, המעללים בלשכת ראש הממשלה, האיום האיראני, והשד יודע מה -  גם השבוע אני בוחר להתמקד בקליפ, בקליפ שהוא למעשה המחשה של דברי השל על חשיבותה של נשיאת עיניים למרום.
מלכתחילה התכוונתי לתהות קצת על הדמיון והשוני שבין המשכן מצד אחד לבין המדינה מהצד שני, וזאת בעקבות דבריו, על פרשת השבוע , של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ בספרו "חיי עולם". הרב עדין דן במשמעויות של סוגים שונים של נתינה או גיוס כספים מהציבור, כספי נדבה לעומת כספי מיסוי, ודבריו גרמו לי לחשוב - שמא ניתן לראות הקבלה כלשהי בין המשכן לבין המדינה. הכיוון הזה הוביל אותי לחשוב על גדרי הקודש לעומת גדרי החול; קוי המתאר השונים בין שני תחומים אלו. הרהורים שטרם התגבשו לכלל דברים ברורים ועל כן, בחרתי להתמקד במבט כלפי מעלה, לשמיים.
הכוונה היתה למקם כאן את הקלים מ"טד" - הרצאתה של לוסיאן וולקוביץ - אך נתגלה קושי טכני.  ההרצאה מופיעה באתר "טד" http://www.ted.com/   נכון לכתיבת דברים אלו,  בסמוך לתמונה שלהלן:

ולהלן קישור ישירות להרצאה
http://www.ted.com/talks/lucianne_walkowicz_look_up_for_a_change.html

בטרם סיום, תוך כדי כתיבת אלו דברים הגיע אלי סרטון אחר, במייל. את הסרטון הזה ניתן היה למקם כאן והנה הוא לפניכם




                        שבת שלום וחודש טוב ושמייח !!
                                    ג'ף

מלפנים....

להלן הראיון עם הרב שטיינזלץ שהתייחסתי אליו, ברשומה שהוצבה  כאן לפני דקות מספר

דברים חשובים כאן ומלפנים

אחרי הקליפ שלהלן שבו אכן דברים חשובים, על המסך יופיעו מופעים נוספים, ביניהם ראיון של אלעזר שטרום עם הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ. מומלץ לצפות גם בזה.

אלו דברים לשבת פרשת משפטים תשע"ב

לא בפעם הראשונה, נדמה לי, אני מתייחס בבלוג הזה לשיר הזה שלהלן. הפעם אני מקדים התרגום (שלי) לבצוע השיר שבפנינו.

התרסקות מטוס בלוס גאטוס 

(ידוע גם כ"מגורש")

מילים וודי ג'אטרי, לחן מרטין הופמן

היבול באסם והאפרסקים נרקבים

התפוזים נערמים בערמות קריאוסוטה

מטיסים אותם חזרה לגבול מקסיקו

ישלמו בכסף מלא לחזור חזרה

להתראות חואן שלי, להתראות רוזאליטה

אדיוס מי אמיגוס, הייסוס ומריה

לא יהיו לכם שמות שם במטוס הגדול

יקראו לכם רק מגורשים

אבי אבי חצה את הנהר ההוא

לקחו את כל כספו שהרויח בחייו

אחיי ואחיותי עבדו במטעי עצי הפרי

נסעו במשאית מאחור עד יומם האחרון

חלק מאתנו לא חוקיים ואחרים לא רצויים

מסתיים חוזה ההעסקה ועלינו להמשיך הלאה

שש מאות מייל לגבול מקסיקו

רודפים אותנו כפורעי חוק, כשודדים או גנבים

מתנו על גבעותיכם, מתנו במדברותיכם

מתנו בעמקיכם ומתנו בשדותיכם

מתנו תחת עציכם ומתנו בשיחים שלכם

משני צידי הנחל, מתנו כך או כך

מטוס השמיים התלקח מעל מכתש לוס גאטוס

כדור אש של ברק זעזע ההרים

מי הם החברים הללו פזורים כמו עלים יבשים בשטח ?

הרדיו מדווחת : אלו רק מגורשים

האם זוהי הדרך הטובה ביותר לגדל את מטענו ?

האם זוהי הדרך הטובה ביותר לגדל את פירותנו ?

ליפול כמו עלים יבשים ולרקב על אדמתי

ולהקרא ללא שם אלא רק מגורשים ?

                   שבת שלום

                       ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת יתרו (2)

הטבח בסוריה, פרשת השבוע שבמרכזה - ההתגלות, רש"י  ועוד

1. שר החוץ של רוסיה, צוטט בynet כאומר: המערב היסטרי. גבר סורי, באנגלית רהוטה, ניצב מול מצלמת סלולרי, מתחנן לעזרה.

2. התורה, לקראת סוף הפרשה, השבוע אומרת: ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית כי חרבך הנפת עליה ותחללה. רש"י בעקבות מדרשי חז"ל על ותחללה אומר : הא למדת שאם הנפת עליה ברזל חללת, - ואני חוזר על זה הא למדת שאם הנפת עליה ברזל חללת - כל מילה כאן צריכה עיון...הא ולמדת ואם הנפת עליה ברזל חללת.
come you masters of war, you that build all the guns, you that build  the death planes בואו אתם אדוני המלחמה, אתם שבונים את כלי הנשק, את מטוסי המוות, אתם מניפי הברזל...וממשיך רש"י ( אחרי אתנחתת דילן הנ"ל) שהמזבח נברא להאריך ימיו של אדם, והברזל נברא לקצר ימיו של אדם , אין זה בדין שיונף המקצר על המאריך. ועוד שהמזבח מטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, לפיכך לא יבא עליו כורת ומחבל. והרי דברים קל וחומר: ומה אבנים שאינן רואות ולא שומעות ולא מדברות, על ידי שמטילות שלום אמרה תורה: לא תניף עליהם ברזל, המטיל שלום בין איש לאשתו בין משפחה למשפחה בין אדם לחברו, על אחת כמה וכמה שלא תבואו פורענות.

אני מבקש להציע  שרש"י בדבריו כאן  מצביע על עיקר גדול בתורה - עיקר שאפשר לכנותו - מרכזיותה של אהבת האדם ואהבת השלום בתפישת העולם התורנית. ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה, אמר רבי עקיבא. מרכזיותם של שני הערכים הללו - אהבת האדם ואהבת השלום - אינם, לדאבון הלב, נחלת הכלל בעולם' לעת הזאת, ואין לראות בהם כמובנים מאליהם.כלל.

3. ישיעהו לייבוביץ , ביקש כל חייו להזכיר לנו דבר אחד: שעלינו להבחין הבחן היטב בין מה שראוי להיות - לבין המצוי.
אברהם יהושע השל הטעים, גם הוא,  כי אל לנו לוותר על החתירה לראוי אף אם המרחק בינו לבין המצוי הוא גדול משאת.

4.לאחרונה התקיים כנס, שהוקדש לעיון במשנתם של ישיעהו לייבוביץ לצד משנתו של יבדל"א אסא כשר. להלן הצבתי את הרצאתו של שלום רוזנברג בכנס; לחיצה על הסרטון הזה תוביל , גם לשאר ההרצאות. לרבות דברים שנשא בכנס אסא כשר בעצמו. הרצאתו של מיכה גודמן בכנס, עסקה, בהשוואה בין דרכו של לייבוביץ לבין דרכו של השל. שניהם מורי ורבותי.
אני ממליץ מאד, לכל אחד לפי נטיית ליבו והעיתים שבידיו לצפות בהרצאות שהיו בכנס, הדובר הרביעי בכנס היה ניר גולדשטיין שדיבר על משנתו המדינית של לייבוביץ.







בפניכם, כאן, כפי שרמזתי בכותרת, גרסה שניה ל"אלו דברים" . אני מציב את הגרסה הזו , כבר על הבלוג, וייתכן ובהמשך,
יתווספו אליה דברים שנרשמו בגרסה הראשונה, אך הם נמצאים כעת  בתהליך של עיבוד נוסף. תשומת הלב לשני קליפים שמוצבים להלן בבלוג, קליפים של שניים מהשירים היפהפיים שאני מכיר.

                          שבת שלום
                                ג'ף 

מן הכלל אל הפרט

לכלל - ראו ההרצאה בקליפ בפוסט הקודם והפרט -  כאן בדיון על גלנט

על חשיבה עשייה ואחריות