מתוך "בעקבות הזמן היהודי" לשלום רוזנברג :
"...החירות נראית לרבים טובה מפוקפקת, שהרי חירות פירושה עשייה תוך אחריות, זכויות הגוררות חובות...'הפקר' הוא החירות האשלייתית של האדם, הרוצה להיות חופשי מהחובה לרסן את התאוות ואת הכוחות ההרסניים המתחבאים בפנימיותו.
אכן, המנוס מחופש קיים גם בחברתנו הדמוקרטית. הביטוי הבנאלי ביותר של מנוס זה מצוי בסינדרום 'הראש הקטן'...לפנינו אדם המוכן לעשות את המוטל עליו, אך לא לקבל אחריות על תוצאות מעשיו ועל תכנונם. על כך יהיו אחראים הממונים עליו....
אולם המנוס מן החופש מאיים גם בצורה עמוקה יותר. החירות מחייבת את האדם לשמור על האינדיווידואליות שלו ולסרב להיכנע לדרישות החברה. אם בארצות הטוטליטריות השלטון מסרס את החירות בתעמולה החודרת לכל פינה, הרי שבארצות החופשיות, סירוס זה יכול להיעשות באמצעים רכים יותר, באמצעות הפרסומות, הקולנוע והטלוויזיה. זוהי העבדות שבתוך החירות. עבדות שבה אנו מאבדים את האותנטיות שלנו. עבדות שבה אנו נדרשים, או דורשים מעצמנו, למצוא חן בעיני בני האדם במקום 'בעיני א-לוהים ואדם'. זמן חירותנו הוא התחלתו של המאבק היהודי המתמיד בעבדות ובעבדות שבתוך החירות. מאבק ברוב שלפעמים טועה ומטעה, במוסכמות שקר, בדעת הקהל העולמית שהיא ברובה אינטרסים ושקר. מאבק בעבדות לשפה ולמניפולציה במילים, בכניעה לאוטוריטות תרבותיות לכאורה. מאבק לחירות של הביקורת והביקורת העצמית, שנולדת רק כפרי של עבודה מאומצת, אחראית ומתמדת."*
שבת שלום וחג שמח
ג'ף
*שלום רוזנברג, "בעקבות הזמן היהודי, הפילוסופיה של לוח השנה", הוצאת משכל הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, עמ' 225 -226
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה