"היכולת להגיע לשלום, מבהיר רבי נחמן, היא בתחילה על ידי עבודה של האדם עם עצמו, תיקון עצמותיו, ניסוח המזכיר את דבריו בתורה ד', על פיה העוונות של האדם חקוקים על עצמותיו. בשלב ראשון, השלום הוא שלום פנימי, שלום מתחיל בעבודה פנימית של האדם עם עצמו. הוא מותנה ביכולתו של האדם לחיות ללא קונפליקטים, בהרמוניה פנימית. כפי שראינו בדברינו בתחילת התורה, היראה מפוגגת את כל הפחדים הנובעים מהתניות חיצוניות וחושפת את הפן הערכי של האדם, זה שאינו תלוי בדבר - זו נקודת השלום הפנימית. וכך מביאה דווקא העלאת הפחד לשורשו את השלמות וההרמוניה הפנימית.
השלב השני בהבאת השלום הוא החזרת הכבוד לשורשו באמצעות כיבוד יראי ה'. דומני שיש כאן תובנה עמוקה, אף שאיני בטוח שאוכל לתאר אותה במדויק. הכבוד מסמל מה שנמצא מחוצה לי, לכן הוא מסמליה של ספירת המלכות. רבי נחמן מדבר כאן על כבוד ליראה, כבוד להופעת האינסוף, שהיא גם הופעת המוסריות המוחלטת. בעיני יש כאן אופציה מלהיבה, שכן אישור זה של מוסריות מוחלטת שמחוץ לנו מביא אותנו בסופו של דבר לשלמות עם עצמנו, לאחדות פנימית שלמה עם חיינו. זהו העוגן האמתי שאדם יכול להישען עליו; זוהי נקודת אחיזה שאינה תלויה בסובייקט, משום שעצם העמדה המוסרית בצורתה זו איננה יחסית, ולכן היא יכולה לשמש עוגן. זו הממלכה היחידה שיש לה העוצמה להביא אותנו להודאה מוחלטת במשהו. אמנם, אפשר להטיל ספק גם במוסריות, אבל החכמה היא לא להטיל בה ספק - זו משמעות הכבוד המתואר כאן."
- הרב שג"ר, שיעורים על ליקוטי מוהר"ן (חלק א) , בהוצאת 'מכון כתבי הרב שג"ר', דברים על תורה י"ד עמ' 174 -175, הערת השוליים הושמטה.
והדברים כמובן צריכים המשך עיון, בספר עצמו שם, ובכלל.
שבת שלום
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה