אלו דברים לשבת פרשת משפטים תשע"ז

נפל בחלקי השנה, ובשיבוץ לדברי תורה ב"אפיקים", בית הכנסת בירוחם שהוקם על ידי גרעין "משמיע שלום" בשנות השבעים במאה שעברה, שובצתי לשבת פרשת משפטים.
ציווים רבים, כפי הידוע, ישנם בתורה, ביהדות ובחיים בכלל. בין השאר, הציווי לקבוע עתים לתורה. דרכם של ציווים, שלעתים אין ממלאים אותם, כך גם בעניין זה -אלא בעתים יוצאי דופן, של אין ברירה וכדומה. שלש פעמים בפסקה אחת "מופיעה לך" המלה עתים - זה לא רע. "עת לעשות לה' הפרו תורתך".
בכל אופן, באחד הטרמפים השבוע לכיוון באר שבע, בשלהי עידן קו 58 הממשי, עידן הנסיעות התכופות בקו הזה, הלוך וחזור מירוחם לבאר שבע, שמעתי ברדיו על ההתעללות בבית האבות בחיפה. במסגרת ההכנה של דבר התורה, היתה באמתחתי מהדורת כיס של ספר שמות. חיפשתי, תוך כדי הנסיעה, את הפסוקים שבפרשה המדברים על הסיטואציה הזאת, על העוולה הקשה הזאת...ולא ממש מצאתי. נזכרתי בדברים מפרשת השבוע שעבר "כבד את אביך ואת אימך" שמדברים ישירות להתעללות בקשישים.
באחד מימי השבוע, במניין שחרית של אפיקים, עיינתי שוב בפרשה ומבין שלל המשפטים, "קפצו מול עיני" הדברים הבאים:

כָּל-אַלְמָנָה וְיָתוֹם, לֹא תְעַנּוּן.  אִם-עַנֵּה תְעַנֶּה, אֹתוֹ--כִּי אִם-צָעֹק יִצְעַק אֵלַי, שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ.   וְחָרָה אַפִּי, וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב; וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת, וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים

רש"י על אתר: הוא הדין לכל אדם, אלא שדיבר הכתוב בהווה לפי שהם תשושי כח ודבר מצוי לענותם.

שבת שלום
     ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת יתרו תשע"ז

אלו דברים 
שאדם אוכל פירותיהם
בעולם הזה
והקרן קיימת לו
לעולם הבא
ואלו הן:
כיבוד אב ואם
וגמילות חסדים
והשכמת בית המדרש שחרית וערבית
והכנסת אורחים
וביקור חולים
והכנסת כלה
ולוית המת
ועיון תפילה
והבאת שלום בין אדם לחברו
ובין איש לאשתו
ותלמוד תורה כנגד כולם

                                                           מסכת שבת קכז.

שבת שלום
    ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת בשלח - שבת שירה שבת ט"ו בשבט תשע"ז

וואסלס סטיבנס אמר פעם בהקשר לשירה שמדובר ב"אלימות מבפנים שמסייעת לנו בהתמודדות עם אלימות מבחוץ. מדובר בדימיון ש'משיב מלחמה שערה' נגד מצוקות המציאות. בסופו של דבר העניין קשור בהגנה עצמית שלנו ועל כן, ללא ספק, הביטוי [של אותו הכח], קולן של המילים, מסייע לנו לחיות את חיינו"

 It is a violence from within that protects us from a violence without. It is the imagination pressing back against the pressure of reality. It seems, in the last analysis, to have something to do with our self-preservation; and that, no doubt, is why the expression of it, the sound of its words, helps us to live our lives.

בעקבות דברים אלה, ובבחינת "הספקת 'קצת' תחמושת" בפני ימי החול, בפני מציאות ימינו;  לכבוד השבת, שבת שירה ולכבוד ט"ו בשבט - הנה כמה מילים של יהודה עמיחי, מתוך "מְלון הורַי"' בקובץ "פתוח סגור פתוח", הוצאת שוקן, עמ' 58
  

"אָבִי הָיָה אֱלהִים וְלא יָדַע. הוּא נָתַן לִי

אֶת עֲשֶׁרֶת הַדִּבְּרוֹת לא בְּרַעַם וְלא בְּזַעַם, לא בָּאֵשׁ וְלא בָּעָנָן

אֶלָּא בְּרַכּוּת וּבְאַהֲבָה. וְהוֹסִיף לִטּוּפִים וְהוֹסִיף מִלִּים טוֹבוֹת,

וְהוֹסִיף "אָנָּא" וְהוֹסִיף "בְּבַקָּשָׁה". וְזִמֵּר זָכוֹר וְשָׁמוֹר

בְּנִגּוּן אֶחָד וְהִתְחַנֵּן וּבָכָה בְּשֶׁקֶט בֵּין דִּבֵּר לְדִּבֵּר,

לא תִּשָּׂא שֵׁם אֱלוֹהֶיךָ לַשָּׁוְא, לא תִּשָּׂא, לא לַשָּׁוְא,

אָנָּא, אַל תַּעֲנֶה בְּרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר. וְחִבֵּק אוֹתִי חָזָק וְלָחַשׁ בְּאָזְנִי,

לא תִּגְנוֹב, לא תִּנְאַף, לא תִּרְצַח. וְשָׂם אֶת כַּפּוֹת יָדָיו הַפְּתוּחוּת

עַל ראשִׁי בְּבִרְכַּת יוֹם כִּפּוּר. כַּבֵּד, אֱהַב, לְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ

עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. וְקוֹל אָבִי לָבָן כְּמוֹ שְׂעַר ראשׁוֹ.

אַחַר-כָּך הִפְנָה אֶת פָּנָיו אֵלַי בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה

כְּמוֹ בַּיוֹם שֶׁבּוֹ מֵת בִּזְרוֹעוֹתַי וְאָמַר: אֲנִי רוֹצֶה לְהוֹסִיף

שְׁנַיִם לַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת:

הַדִּבֵּר הָאַחַד-עָשָׂר, "לא תִּשְׁתַּנֶּה"

וְהַדִּבֵּר הַשְּׁנֵים-עָשָׂר, "הִשְׁתַּנֵּה, תִּשְׁתַּנֶּה"

כָּךְ אָמַר אָבִי וּפָנָה מִמֶּנִי וְהָלַךְ

וְנֶעְלַם בְּמֶרְחַקָּיו הַמּוּזָרִים."

שבת שלום

    ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת בא תשע"ז

"בכנס הראשון על דת וגזע, המשתתפים הראשיים היו פרעה ומשה. אלו היו מילותיו של משה: "כֹּה אָמַר ה', אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי", בעוד שפרעה הגיב: "מִי ה', אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל? לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה', וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ" [שמות ה א-ב].ועידת הפסגה הזו טרם הגיעה לשורתה האחרונה. פרעה אינו נכון להיכנע. יציאת מצרים החלה, אך היא רחוקה מלהסתיים. למעשה, קל יותר היה לבני ישראל לחצות את ים-סוף מאשר לסטודנט שחור[1] לחצות קמפוסים של אוניברסיטאות מסוימות. הבה לא נתחמק מלעסוק באף סוגיה. הבה לא נוותר במילימטר לשנאת-האחר, הבה לא נתפשר עם קשיות הלב. במילותיו של ויליאם לויד גאריסון:[2] "אהיה נוקב כאמת, ובלתי מתפשר כצדק. בנושא זה (העבדות), איני חפץ לחשוב, לדבר, או לכתוב, במתינות... אפעל בכובד-ראש – לא אהיה דו-משמעי – לא אתנצל – לא אסוג מילימטר אחד – אני אשַמע".דת וגזע. איך ניתן להגות את שתי המילים יחדיו? לפעול ברוח הדת משמע לאחד את הנתון בפירוד, לזכור שהאנושות כשלמות אחת היא בנו האהוב של אלוהים. לפעול ברוח הגזע משמע להפריד, לקרוע, לבתר את בשרה של האנושיות החיה. האם כך יאה לכבד אב? לענות את בנו? כיצד אנו יכולים לשמוע את המילה "גזע" ולא לחוש כל מוסר כליות?"*

---

[1] [בזמן הנאום הכינוי "אמריקני-אפריקני" ודומיו עוד לא היו בשימוש, ושאר הכינויים, כגון "ניגר" או "שחור" טרם נחשבו ללא-פוליטקלי-קורקט]

[2] [1879-1805, העורך הראשון של כתב העת של תנועת ההתנגדות לעבדות, אשר ראה אור מאז שלהי מלחמת האזרחים. הקטע המצוטט הוא מפתיחת הגיליון הראשון, 1.1.1831]

* א. י. השל "דת וגזע" בקובץ  "אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת זמורה ביתן, דביר,ערך ותרגם דר' דרור בונדי בעמ' 27.