"לקחת פסק זמן ולא לחשוב" שר אריק איינשטיין בשיר שהוא כתב, לחן שם טוב לוי.
"לשבת מול הים ולא לדאוג
לתת לראש לנוח מהפיצוצים
לתת ללב לנוח מהלחצים
אני יודע שזה לא הזמן
בעצם גם אני עוד לא מוכן
אבל הנשמה רוצה קצת מנוחה
לתפוס אויר בשביל לחזור לעבודה"
ברקע, פריצת ההמון חסר התקדים לקפיטול בוושינגטון, שפיכות הדמים.
לאט לך עם המסקנות. לא רק שככלל אל להמון לעלות על בריקדות, זה גם לא מומלץ ליחיד.
ברקע גם ספר שמות , שהשבת אנחנו מתחילים בקריאתו.
הסיפור המתואר בספר שמות שונה באופן מהותי מהסיפורים של ספר בראשית. ראו לענין זה דברי הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל ב"חיי עולם", בפרק על פרשת שמות.*
אומר שם הרב עדין:
"הסיפור הגדול והמרכזי בספר שמות הוא בוודאי סיפור יציאת מצרים: השהייה בגלות ותהליך היציאה ממנה. יציאת מצרים היא עניין מרכזי לא רק בספר שמות, אלא בחיים היהודיים בכללם....
הגלות והגאולה אינן מאורע חד פעמי, אלא מאורע שחוזר שוב ושוב, גלות ולאחריה גאולה ולאחריה שוב גלות - וכך ממשיך הגלגול של עם ישראל. ביציאת מצרים יש את תבנית היסוד, את המהות הראשונה, ואחר כך אותו העניין קורה עוד פעם ועוד פעם.
תהליכים אלו של גלות וגאולה נמצאים בהיקף גדול אף יותר, כתשתית של העולם בכללו. לא רק עם ישראל עובר את השלבים באלו; ההוויה האנושית כולה עוברת אותם. אמנם לא באותו אופן ולא באותן דרגות , אבל אלו שלבים בסיסיים בתהליך החיים של כל אחד ואחד, בפרט ובכלל - על כל רמותיו...
אנו רואים כי הגלות איננה מצב מקרי - לא בתוך ההיסטוריה שלנו ולא באופן כללי בעולם, ומשום כך יש משנה חשיבות להבנה שלה....מהו הקושי העקרוני שבה ?....גלות היא מצב שפגום מצד עצמו, ולא רק מצד המיקום הגאוגרפי שלו....
...נקודת התמצית של הגלות היא שדבר לא נמצא במקום בו הוא ראוי שימצֵא, במקום הנכון שלו...אם לוקחים קרפיון, ומעבירים אותו מבריכה ליד עתלית לבריכה על יד נהריה, ייתכן ויהיו לו קשיי הסתגלות, אבל בעצם אין הבדל מהותי עבורו בשאלה באיזו בריכה הוא נמצא. מבחינה זו - בכל בריכה בה הוא יהיה, הוא נמצא במקום שראוי לו. אבל כאשר מוציאים דג מהמים החוצה, וזה לא משנה אם הוא ליד עתלית או ליד נהריה ואם מטפלים בו כראוי או שלא כראוי - הוא נמצא במקום שמהותית הוא לא נכון בשבילו...
אדם שמתייחס לעצמו כאל פרט בלבד, לא יֵצא לעולם ממצרים: הוא הצליח לשכנע את עצמו שטוב לו - אז טוב לו, בשביל מה לו לשנות ? רק אדם שמכיר במצבו, שמבין שהוא בגלות, יש סיכוי לצאת ממנה אל ארץ טובה ורחבה.
ההכרה בגלות מתחילה ברגע שיש הרגשה, שלפעמים באה מבפנים ולפעמים באה מבחוץ, שהבעיה איננה רק בעיה פרטית, אלא בעיה כוללת של חוסר התאמה...
ההכרה בגלות היא ההכרה בכך שיש צורך במהפכה - בשינוי מן היסוד של סדרי המציאות הקיימת...
היציאה מן הגלות מחייבת שינוי מהותי משום שכל עניינה של גאולה הוא מהפכה...
שני המצבים, הגלות והגאולה, מגיעים יחד, האחד כרוך בשני. ההכרה של אדם בכך שהוא בגלות, היא זו שיוצרת עבורו את הפתח ליציאה ממנה ולהגעה לגאולה. כל עוד אדם מקבל את כללי המציאות הקיימת, הוא לעולם לא יוכל להכיר באפשרות של גאולה...
מציאותה של הגלות והאפשרות להגיע לגאולה קשורות, אם כן, שתיהן, בשאלה היסודית כיצד האדם רואה את מציאות החיים שלו. ברגע שאדם מגיע להכרה שהמציאות עצמה איננה כתיקונה, ושצריך לשנות את סדריה מעיקרם, הוא הגיע למקום בו הוא יכול להתחיל בתהליך של גאולה."*
ואידך זיל גמור
שבת שלום
ג'ף
*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 119, 120, 121, 122, 124 - 125
