רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום שלישי, 26 בינואר 2021

אלו דברים לשבת שירה - פרשת בשלח תשפ"א

 "על שולחני מונחת אבן" כתב יהודה עמיחי בשיר שנקרא "אלים מתחלפים התפילות נשארות לעד".

על שולחני הונחה השבוע חוברת קטנה שהשער שלה מופיע בצילום הרצ"ב.

לא בתודעה שלי כיצד בדיוק הגיעה לשם...ניחא.

מדובר בחוברת מתשכ"ג בסדרה שנקראת "שעלים - ספריה פידאגוגית למדריכים". מעל שם החוברת - "אהרן דויד גורדון - האדם ודעותיו" מתנוסס שמו של מחבר או העורך פרופ' שמואל ה' ברגמן.

פתחתי את החוברת.

בראש העמוד הראשון מופיעה מילה אחת: "העיקרים".

"עיקרים" היא מילה חביבה עלי אך השל לימד אותי שיש לראות את האור האדום המהבהב דבוק אליה, ולהיזהר.

כשהתחלתי לקרוא לא היה ברור לי אם הדברים הם של גורדון או של ברגמן.

ואלו הדברים:

"אדם שבחייו התחוללה מהפכה גדולה, רגיל להעיד על עצמו: נעשיתי אדם אחר. כלומר: דברים שהפלגתי בהערכתם נעשו בעיני בלתי חשובים וטפלים, ודברים שלא שמתי לבי אליהם, נראים לי עתה נכבדים ביותר. כך מתחוללת גם מהפכה בחיי העם. מהפכה אמיתית היא תמיד מהפכה ביחס ל ע ר כ י ם. הכיוון, המגמה והמטרה של מהפכה בחיי העם מתבטאים ברצונו של העם המתחדש  ל ש נ ו ת  ערכים מסוימים ו ל ש מ ו ר על ערכים אחרים או  ל ה ב ל י ט ם הבלטה חדשה. המהפכה בחיי עם ישראל הקשורה בתנועה הציונית ובמגשימיה מאוחדת במגמה אחת המשותפת לכל מעורריה ומוריה לקבל חלק גדול מנידחי ישראל בארץ ישראל וליצור ארץ־ישראל יהודית חזקה, שתשמש מרכז לעם המפוזר. אולם מעבר למגמה המשותפת הזאת התפלגו הדרכים והמטרות, הערכים והזרמים בציונות.

אהרון דויד  גורדון ראה את המהפכה הציונית בעם ישראל קשורה ביחס חדש לגמרי של העם אל  ה ט ב ע ואל  ה ע ב ו ד ה ובהתחדשות היחס אל ה ד ת. אלה הם שלושת הצירים אשר סביבם מתרכזות מחשבתו ושאיפתו.

המשך  ב"נ יבוא

שבת שלום

   ג'ף




יום חמישי, 21 בינואר 2021

אלו דברים לשבת פרשת בוא תשפ"א

הרהורים בעקבות אירועי הימים וכמה שירים של יהודה עמיחי ושל צ'ארלס סימיק יבדל"א


סיפור יציאת מצרים הוא סיפור שלנו.

אבל זהו גם סיפור אוניברסלי.

וזוהי אחת השאלות הגדולות של הדור שלנו: מי זה "האנחנו" הזה  ?

האם זהו האנחנו הלאומי ? האם אנחנו מצטמצם לאנחנו הלאומי בלבד ? לשבט ? לעדה ? המקצוע ? בני המחזור ? השכונה ?

האם "האנחנו" כולל את האנושות כולה ? ארצות הברית מתמודדת בימים אלה - בדיוק עם השאלה הזאת.

הרשו לי להציע שגם עלינו להתמודד איתה.

שבת שלום

ג'ף

יום רביעי, 13 בינואר 2021

אלו דברים לשבת פרשת וארא תשפ"א

 "בפרשות אלו ( שמות עד בשלח ) ", כותב הרב עדין זצ"ל , "אנו נמצאים בעימות מתמשך, בו מצד אחד עומד הקב"ה, ומן הצד השני עומד פרעה. מבחינה זו, אפשר לומר שהגיבור של הפרשות הללו הוא לא משה, אלא דווקא פרעה. משה ממלא את תפקיד השליח של הקב"ה, המתנהג בצורה ברורה ועקבית, ולעומתו - דמותו של פרעה היא מורכבת יותר, ומעוררת עניין ושאלות שונות.

אחת השאלות הבסיסיות לגבי הדמות של פרעה היא - מה בעצם קורה איתו ? הרי מכים אותו פעם אחר פעם, מדוע הוא לא מגיב ? התורה אמנם אומרת ( שמות ט,יב):' ויחזק ה' את לב פרעה'. אולם העניין הזה בכל מעורר שאלה - מה עומד ביסודם של הדברים ?

בהקשר הזה סיפרו שהרבי מקוצק היה אומר שהוא מכבד את פרעה - הוא היה מה שקוראים 'גבר'; הוא קיבל מכות, ואף על פי כן עמד בתוקף על העקרונות שלו. והאמת היא שהאמירה הזאת עשויה להסביר לא רק את שאלת פרעה; יש בה נקודה שנכונה בכלל לגבי דמויות הרשעים שבתורה.

בתוך העימות בין משה ופרעה, בוודאי היינו רוצים להרגיש שאנחנו בצד של משה, אלא שמצד הקרבה הנפשית, אנחנו בוודאי קרובים הרבה יותר לפרעה. משה ואהרן הם אנשי מעלה, שעומדים בקשר ישיר עם הקב"ה, ואילו פרעה הוא פחות או יותר אדם רגיל, מהסוג שלנו. אמנם לא כל אדם מסוגל לגזור ( שמות א, כב ) : ' כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו', או לעמוד בתוקף כזה מול הקב"ה, אבל מבחינת נטיות הנפש הבסיסיות, דווקא פרעה הוא איש מהסוג שלנו.

מבחינה זו, הדמויות של הרשעים הן מרתקות לא פחות, ואולי אפילו יותר, מאשר אלו של הצדיקים. כאשר לומדים על הרשעים, אפשר להבין אותם באופן מלא הרבה יותר מאשר המדיקים. ייתכן שכל אחד שלומד במקרא מרגיש שתכף ומיד הוא יכול להיות נביא , אבל מהרגשה זו עד להשגה שלמה של העניין ישנו הדל גדול ומשמעותי, וללא ספק, את הרשעים קל לנו הרבה יותר להבין בהבנה של שלמות הנפש. משום כך, לדמותו ולמהותו של פרעה יש משמעות רבה יותר עבורנו, וחשוב לנסות ולהבין את דרך התנהלותו ותגובותיו."

ובהמשך ישיר לדברים של הרב עדין,  (לעיל ובהמשך בספר "חיי עולם" שם ) -  השבוע הזכיר  הרב אלעאי עופרן באחד הפוסטים שלו את השיר הבא של וילסבה שימבורסקה. כדאי להכיר.

ויסלבה שימבורסקה

בשבח הדיעה הרעה על עצמך

לַבָּז אֵין שׁוּם טְעָנוֹת כְּלַפֵּי עַצְמוֹ.
מוּסַר כְּלָיוֹת זָר לַפַּנְתֵּר הַשָּׁחֹר.
דָּג הַפִּירַנָה לֹא מְפַקְפֵּק בְּצִדְקַת מַעֲשָׂיו.
נְחַשׁ הַפַּעֲמוֹנִים מְקַבֵּל אֶת עַצְמוֹ לְלֹא סְיָג.

אֵין בַּנִּמְצָא תַּן עִם בִּקֹּרֶת עַצְמִית.
הָאַרְבֶּה, הַתַּנִּין, הַשַּׂעֲרוֹנִית, וּזְבוּב הַבָּקָר
חַיִּים כְּמוֹת שֶׁהֵם חַיִּים וּמְרֻצִּים מִזֶּה.

מֵאָה קִילוֹ שׁוֹקֵל לֵב הַלִּוְיָתָן אוֹרְקָה.
אֲבָל מִצַּד שֵׁנִי הוּא קַל.

אֵין לְךָ דָּבָר חַיָּתִי יוֹתֵר
מִמַּצְפּוּן נָקִי
עַל הַפְּלָנֶטָה הַשְּׁלִישִׁית בְּמַעֲרֶכֶת הַשֶּׁמֶשׁ.

מפולנית דוד וינפלד 

שבת שלום

    ג'ף

יום חמישי, 7 בינואר 2021

אלו דברים לשבת פרשת שמות תשפ"א

 "לקחת פסק זמן ולא לחשוב" שר אריק איינשטיין בשיר שהוא כתב, לחן שם טוב לוי.

"לשבת מול הים ולא לדאוג
לתת לראש לנוח מהפיצוצים
לתת ללב לנוח מהלחצים

אני יודע שזה לא הזמן
בעצם גם אני עוד לא מוכן
אבל הנשמה רוצה קצת מנוחה
לתפוס אויר בשביל לחזור לעבודה"

ברקע, פריצת ההמון חסר התקדים לקפיטול בוושינגטון, שפיכות הדמים.

לאט לך עם המסקנות. לא רק שככלל אל להמון לעלות על בריקדות, זה גם לא מומלץ ליחיד.

ברקע גם ספר שמות , שהשבת אנחנו מתחילים בקריאתו.

הסיפור המתואר בספר שמות שונה באופן מהותי מהסיפורים של ספר בראשית. ראו לענין זה דברי הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל ב"חיי עולם", בפרק על פרשת שמות.*

אומר שם הרב עדין:

"הסיפור הגדול והמרכזי בספר שמות הוא בוודאי סיפור יציאת מצרים: השהייה בגלות ותהליך היציאה ממנה. יציאת מצרים היא עניין מרכזי לא רק בספר שמות, אלא בחיים היהודיים בכללם....

הגלות והגאולה אינן מאורע חד פעמי, אלא מאורע שחוזר שוב ושוב, גלות ולאחריה גאולה ולאחריה שוב גלות - וכך ממשיך הגלגול של עם ישראל. ביציאת מצרים יש את תבנית היסוד, את המהות הראשונה, ואחר כך אותו העניין קורה עוד פעם ועוד פעם.

תהליכים אלו של גלות וגאולה נמצאים בהיקף  גדול אף יותר, כתשתית של העולם בכללו. לא רק עם ישראל  עובר את השלבים באלו; ההוויה האנושית כולה עוברת אותם. אמנם לא באותו אופן ולא באותן דרגות , אבל אלו שלבים בסיסיים בתהליך החיים של כל אחד ואחד, בפרט ובכלל - על כל רמותיו...

אנו רואים כי הגלות איננה מצב מקרי - לא בתוך ההיסטוריה שלנו ולא באופן כללי בעולם, ומשום כך יש משנה חשיבות להבנה שלה....מהו הקושי העקרוני שבה ?....גלות היא מצב שפגום מצד עצמו, ולא רק מצד המיקום הגאוגרפי שלו....

...נקודת התמצית של הגלות היא שדבר לא נמצא במקום בו הוא ראוי שימצֵא, במקום הנכון שלו...אם לוקחים קרפיון, ומעבירים אותו מבריכה ליד עתלית לבריכה על יד נהריה, ייתכן ויהיו לו קשיי הסתגלות, אבל בעצם אין הבדל מהותי עבורו בשאלה באיזו בריכה הוא נמצא. מבחינה זו - בכל בריכה בה הוא יהיה, הוא נמצא במקום שראוי לו. אבל כאשר מוציאים דג מהמים החוצה, וזה לא משנה אם הוא ליד עתלית או ליד נהריה ואם מטפלים בו כראוי או שלא כראוי - הוא נמצא במקום שמהותית הוא לא נכון בשבילו...

אדם שמתייחס לעצמו כאל פרט בלבד, לא יֵצא לעולם ממצרים: הוא הצליח לשכנע את עצמו שטוב לו  - אז טוב לו, בשביל מה לו לשנות ? רק אדם שמכיר במצבו, שמבין שהוא בגלות, יש סיכוי לצאת ממנה אל ארץ טובה ורחבה.

ההכרה בגלות מתחילה ברגע שיש הרגשה, שלפעמים באה מבפנים ולפעמים באה מבחוץ, שהבעיה איננה רק בעיה פרטית, אלא בעיה כוללת של חוסר התאמה...

ההכרה בגלות היא ההכרה בכך שיש צורך במהפכה - בשינוי מן היסוד של סדרי המציאות הקיימת...

היציאה מן הגלות מחייבת שינוי מהותי משום שכל עניינה של גאולה הוא מהפכה...

שני המצבים, הגלות והגאולה, מגיעים יחד, האחד כרוך בשני. ההכרה של אדם בכך שהוא בגלות, היא זו שיוצרת עבורו את הפתח ליציאה ממנה ולהגעה לגאולה. כל עוד אדם מקבל את כללי המציאות הקיימת, הוא לעולם לא יוכל להכיר באפשרות של גאולה...

מציאותה של הגלות והאפשרות להגיע לגאולה קשורות, אם כן, שתיהן, בשאלה היסודית כיצד האדם רואה את מציאות החיים שלו. ברגע שאדם מגיע להכרה שהמציאות עצמה איננה כתיקונה, ושצריך לשנות את סדריה מעיקרם, הוא הגיע למקום בו הוא יכול להתחיל בתהליך של גאולה."*

ואידך זיל גמור

שבת שלום

  ג'ף

*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 119, 120, 121, 122, 124 - 125