רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום חמישי, 15 באוקטובר 2026

אלו דברים לשבת פרשת נח תשפ"ז

"Mine is an old familiar story by now. So many people have been displaced in this century, their numbers so large, theur collective and individul destinies so varied, it's impossible for me or any one else, if we are honest, to claim any special ststus as a victim, Particularly, since what happened to me fifty years ago is happening to someone else today. Rwanda, Bosnia, Afghanistan, Kosovo, the endlessly humiliated Kurds - and so it goes. Fifty years ago it was fascism and communism, now it's nationalism and religious fundamentalism that make life miserable in lots of places. Recently, for instance I was translating the work of a woman poet from Sarajevo for an anthlogy and its editors had great difficulties locating her. She had vanished. She was not a young woman, she had plenty of friends, but no one seemed to know what happened to her in the confusion of the war.

'Displaced persons' (DP) is the name they had for us back in 1945, and that's what we truly were. As you sit watching bombs falling in some old documentary or the armies advancing against each other, villages and towns going up in fire and smoke, you forget about the people huddled in the cellar. Mr and Mrs Innocent and their families paid dearly in this century for just being there. Condemned by history, as Marxists were fond of saying, perhaps belonging to a wrong class, wrong ethnic group, wromg religion - and what have you - they were and continue to be an unpleasant reminder of all philosophical and nationalist utopias gone wrong. With their rags and their bundles and their general air of misery and despair, they came in droves from the East, fleeing evil with no idea where they were running to. No one had much to eat in Europe, and here were the starving refugees, hundreds of thousands of them in trains, camps and prisons, dipping stale bread into watery soup, searching for lice on their children's heads, and squawking in dozens of languages about their awful fate."*

to be continued bli neder

תרגום לעברית של הצ'אט:

הסיפור שלי כבר מוכר וישן. כל כך הרבה אנשים נעקרו מבתיהם במאה הזאת, מספרם כה גדול, וגורלותיהם — הקיבוציים והאישיים — מגוונים כל כך, עד שאי אפשר לי, או לכל אדם אחר, אם נהיה כנים, לטעון למעמד מיוחד של קורבן. במיוחד משום שמה שקרה לי לפני חמישים שנה קורה היום למישהו אחר. רואנדה, בוסניה, אפגניסטן, קוסובו, הכורדים המושפלים בלי הרף — וכך זה נמשך. לפני חמישים שנה היו אלה הפשיזם והקומוניזם; כיום אלה הלאומנות והפונדמנטליזם הדתי שהופכים את החיים לאומללים במקומות רבים.

לאחרונה, למשל, תרגמתי לאנתולוגיה את יצירתה של משוררת מסרייבו, ועורכי האנתולוגיה התקשו מאוד לאתר אותה. היא נעלמה. היא לא הייתה אישה צעירה, היו לה חברים רבים, אך איש לא ידע כנראה מה עלה בגורלה בתוך הכאוס של המלחמה.

״עקורים״ (Displaced Persons, או DP) — כך כינו אותנו אז, בשנת 1945, וזה בדיוק מה שהיינו. כשאתם יושבים וצופים בפצצות הנופלות בסרט תיעודי ישן, או בצבאות המתקדמים זה לקראת זה, בכפרים ובעיירות העולים בלהבות ובעשן, אתם שוכחים את האנשים המצטופפים במרתף. מר וגברת חפים מפשע ומשפחותיהם שילמו במאה הזאת מחיר יקר על עצם הימצאותם שם. ההיסטוריה גזרה את דינם — כפי שהמרקסיסטים אהבו לומר — אולי מפני שהשתייכו למעמד הלא נכון, לקבוצה האתנית הלא נכונה, לדת הלא נכונה, וכיוצא באלה. הם היו ועודם תזכורת בלתי נעימה לכל האוטופיות הפילוסופיות והלאומניות שעלו על שרטון.

בבגדיהם הבלויים, בצרורותיהם ובמראה הכללי שלהם, ששידר אומללות וייאוש, הם הגיעו בהמוניהם מן המזרח, נמלטים מפני הרוע בלי שיהיה להם מושג לאן פניהם מועדות. באירופה לא היה כמעט לאיש די אוכל, והנה באו הפליטים הרעבים — מאות אלפים מהם, ברכבות, במחנות ובבתי כלא; הם טבלו לחם מעופש במרק דליל ומימי, חיפשו כינים בראשי ילדיהם, ופטפטו בקולות צורמניים, בעשרות שפות, על גורלם הנורא.

צ'רלס סימיק, זבוב במרק (A Fly in the Soup), זיכרונות, הוצאת אוניברסיטת מישיגן, עמ' 1–2.

שבת שלום

   ג'ף

*Charles Simic, A Fly in the Soup, Memoirs, The University of Michigan Press, pp 1-2 


יום חמישי, 8 באוקטובר 2026

אלו דברים לשבת פרשת בראשית תשפ"ז

מתוך דברי הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל בספרו "חיי עולם":

"פרשת בראשית עצמה עוסקת במפורט בבעיות היסוד של החיים. כמעט כל בעיה חשובה נמצאת כאן - העלייה והירידה, הבריאה, מהות האדם ועוד. המקום היחיד בו יש איזשהו דיון בשאלות של החטא: מה זה חטא, ואיך זה חטא - הוא פרשת בראשית. הפרשה עוסקת גם בהיבטים אנושיים יותר של בעיות החיים: יחסים בין בני אדם, בין איש לאשתו, בין אב לבניו, מריבות בין אחים, ואפילו רצח. אלה הם אבני הבניין של החיים, ופרשתנו מלאה מהם."*

ובהמשך הדברים:

"...שאלת החיים שלנו היום היא, שמא העולם רץ מהר מדי ? אולי הוא מתקדם מעבר למידותיו ? הרי היום יש בידי המין האנושי המון כוח, בעיקר יכולת להשחית, דבר שבדורות ראשונים היה קשה לעשות בסדר גודל מיוחד ללא טכנולוגיה. האם כעת לבני האדם יש יותר כוח משהם זקוקים לו או יכולים להתמודד איתו ? האם הכוח שבידי בני האדם לא רב על התבונה שלהם לדעת איך להשתמש בו ? האם יכול להיות שאנחנו אוכלים את פרי עץ הדעת בזמן שהוא עדיין 'פגה' ?"*

מומלץ לעיין בדברים במלואם בספר.

שבת שלום

    ג'ף

*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, בעמ' 4 ו10

יום שני, 5 באוקטובר 2026

אלו דברים לכ"ה תשרי תשפ"ז

 

רציתי לכתוב על ספרו של קאלווינו מר פלומר על שום העניין שלו בהתבוננות.

ואז אמרתי: אנחנו בימי זכרון לשבעה באוקטובר - האם זה נכון ?

ואז, משום מה חשבתי על קדושה. למה קדושה ?!

אלמלא הקודש ימי הזכרון - אין בהם מהות שונה מימים אחרים.

כשאני משתמש במונח "מהות" איני מתכוון למשהו מטאפיזי, - אני מתכוון לשימוש שנעשה במונח "מהות" - לציין ייחוד מסוים. דגש על שימוש בשפה על ידי בני אנוש.

הוא הדין לעניין המילים קודש, קדושה, אהבה, תשומת לב, איבה ו"שאר ירקות".

על "הקדושה" כותב הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל בפרק הרביעי בספרו "שלושה עשר עלי השושנה" כך: -

" המשמעות היסודית של מושג ה'קדושה' בלשון הקודש היא ה'נבדלות', היותו של דבר נבדל, מרוחק ומנותק מכל האחרים. הקדוש הוא זה שנמצא מחוץ לכל תחום, שאיננו ניתן למגע, להבנה או להגדרה, שהוא מיוחד במהותו העצמית, אחר מכל שאר הדברים - ומשום כך יכול הוא להיקרא במהותו ' קדוש', לאמור: נבדל.*"

אגב קדושה, אני נזכר בשורות  משירו של בוב דילן "הכל טוב אמא ( אני רק מדמם )"^


As human gods aim for their mark
Made everything from toy guns that spark
To flesh-colored Christs that glow in the dark
It's easy to see without looking too far
That not much is really sacred" 

המשך בלנ"ד יבוא 


* בהערת שוליים א מפנה כאן הרב עדין לזהר, חלק ג, צד, ב וכן למהר"ל, גבורות ה', הקדמה ב, ג

^ "It's Alright, Ma (I'm Only Bleeding)" וראו השיר כולו כולל קרדיטים באתר

https://www.bobdylan.com/songs/its-alright-ma-im-only-bleeding/



יום שלישי, 29 בספטמבר 2026

אלו דברים לשבת שמיני עצרת תשפ"ז

                                                                  "אילו יכולנו לראות ולחוש בחריפות את כל חיי אנוש הרגילים, הרי זה                                                                           כאילו שמענו את העשב צומח ואת לבו של הסנאי פועם, והיינו מתים                                                                           מעוצמת הרעש שמעבר לדממה. במציאות ממש, מתהלכים גם הרגישים                                                                       שבינינו מרופדים היטב רפידה של קהות."

                                                                     ג'יורג' אליוט, מידלמארץ'*


יש כל כך הרבה שאיננו 

מבינים בקשר לשפה שלנו.

ואיננו מבינים שאיננו מבינים.

קחו לדוגמה המשפט הבא

מתוך ספרו של יואל הופמן

"אפרים":

"צריך לזכור שהעולם נברא מחדש בכל 

רגע ורגע ועל כן דבר אינו מובן מאליו."

כפי שהעיר ידידי

ר.א מירוחם, מדובר במשפט שיש 

לו שורשים עמוקים בקבלה.

שבת שלום וחג שמח

ג'ף

*מצוטט במבוא ל"תהום אל תהום- סערות הנפש של גיבורי התנ"ך" של אביבה גוטליב זורנברג תרגום הקטע של אליוט מאנגלית: ג'נטילה ואפרים ברוידא, תל אביב, דביר 1985, עמ' 179

הצילום הוא של רחלי ברוך




יום רביעי, 23 בספטמבר 2026

אלו דברים לשבת חג הסוכות תשפ"ז

 " הים כמעט בלי אדווה, וגלים זעירים מכים בחוף החולי.

מַר פָּלוֹמָר ניצב על החוף ומביט בְּגל. אין לומר כי הוא

שקוע בהתבוננות בגלים. הוא איננו שקוע, משום שמה

שהוא עודה ידוע לו היטב: הוא רוצה להביט בְּגל, ומביט

בו. אין הוא מתבונן בו, כי להתבוננות דרושים מזג מתאים,

מצב־רוח מתאים ושילוב מתאים של נסיבות חיצוניות:

והנה, למרות שבעיקרון אין למר פלומר בלבו ולא כלום

נגד ההתבוננות עצמה, בכל זאת אף אחד משלושת התנאים 

האמורים לעיל איננו מתקיים עכשיו אצלו. מה גם שכוונתו

איננה להביט ' בַּגַּלִּים', כי אם בְּגל מסוים ותו־לא: ומכיוון

שברצונו להימנע מלחוש תחושות מעורפלות, הוא קובע

לכל אחד ממעשיו יעד מוגדר היטב."*

שבת שלום וחג שמח

       ג'ף

* איטאלו קאלווינו, "מר פָּלוֹמָר", מאיטלקית: גאיו שילוני,

 הוצאת הקיבוץ המאוחד בע"מ - ספרית פועלים, עמ' 7

יום חמישי, 17 בספטמבר 2026

אלו דברים לשבת פרשת האזינו - שבת תשובה תשפ"ז

 בסעיף 108 לגוּטַפֶּרְשָה כותב יואל הופמן, בין השאר:

״בכלל. כשכותבים על בני אדם צריך להיזהר.״*

ודוק

המשפט הנ״ל נראה לי, משום מה, רלוונטי במיוחד לימים אלו של חגי תשרי מחד והבחירות מאידך.

במאמר שכותרתו ״שיעורים בשבירת הלב או סוד הקסם של יואל הופמן״ כותב ישראל שורק בספרו ״סוקרטס מחפש עבודה״:

״...יואל הופמן מלמד את קוראיו שלושה שיעורים גדולים: כיצד להימנע מהבחנה בין עיקר לטפל, כיצד הסוגריים מסדרים את העולם, כיצד אפשר לשבור את הלב ולשוב ולשבור אותו עוד ועוד.״

וממשיך שורק:

״מדוע עלינו ללמוד את שלושת השיעורים הללו? משום שהם נוסכים קסם על המובן מאליו, מאפשרים להתרגש מן השגרתי ומבטלים את פערי החשיבות בין האנשים ובין הדברים.״^

שבת שלום

ג׳ף

  • יואל הופמן, גוּטַפֶּרְשָה, כתר הוצאה לאור בע״מ.

^ ישראל שורק, סוקרטס מחפש עבודה: ניסיון החיים והמוות בפילוסופיה, הוצאת רסלינג, עמ׳ 55.

יום שלישי, 15 בספטמבר 2026

אלו דברים לד' בתשרי תשפ"ז

 בסעיף 108 לגוטפרשה כותב יואל הופמן, בין השאר:

" בכלל. כשכותבים על בני אדם צריך להיזהר."*

ודוק

*יואל הופמן, גוּטַפֶּרְשָה, כתר הוצאה לאור בע"מ,

יום רביעי, 9 בספטמבר 2026

אלו דברים לראש השנה תשפ"ז (2 )

 "הדת הופכת חטאה שעה שהיא מתחילה לדגול בבידולו של אלוהים ושוכחת שלמקדש אמתי אין כתלים. מאז ומעולם סבלה הדת מן הנטייה להפוך למטרה בפני עצמה, לבודד את הקודש, להפוך לקרתנית, לשקוע בה,עסקות עצמית ולבקש את טובת עצמה; כאילו אין משימתה האצלת טבע האדם אלא האדרת כוחם ויופיים של מוסדותיה או הרחבת גופי עיקרי האמונה. לא פעם עשתה הדת יותר לקידושן של דעות קדומות מאשר להתמודדות עם האמת; יותר לאיבון הקודש מאשר לקידוש החול. ברם משימתה של הדת היא להוות אתגר לייצוב ערכים."

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמי 326 בשינויים שלי וכן ההדגשה היא שלי - ג'ף 

"Religion becomes sinful when it begins to advocate the segregation of God, to forget that the true sanctuary has no walls. Religion has always suffered from the tendency to become an end in itself, to seclude the holy, to become parochial, self-indulgent, self-seeking; as if the task were not to ennoble human nature but to enhance the power and beauty of its institutions or to enlarge the body of doctrines. It has often done more to canonize prejudices than to wrestle for truth; to petrify the sacred than to sanctify the secular. Yet the task of religion is to be a challenge to the stabilization of values."

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 414 emphasis added

שנה טובה
שנה של תקווה

אלד אחר עריכה נוספת

 אני חושב לאחרונה הרבה על שירה.

ליתר דיוק, אני שואל את עצמי: למה היא חשובה? מה יש בשיר שמושך?

ראשית: אסקפיזם.
וכמה אנו צריכים את זה בימים אלו.

שנית: פיכחון.
וכמה אנו צריכים את זה בימים אלו.

שלישית: השילוב בין השניים.

לא מזיק להודות בכך שאיבדנו את דרכנו.

כקולקטיב איבדנו את דרכנו.

רבים בטוחים שלא כך. בטוחים במאת האחוזים בצדקתם.

אבל הביטו סביב וראו מי איתכם.

אם כולם מאותו השבט — אתם בבעיה.

וגם אנחנו.

שנה טובה

ג'ף

אלו דברים לראש השנה תשפ"ז

 אני חושב לאחרונה הרבה על שירה.

ליתר דיוק אני שואל עצמי למה היא חשובה ? מה יש בשיר שמושך ?

ראשית:  אסקפיזם. וכמה אנו צריכים את זה בימים אלו.

שנית : פיכחון.  וכמה אנו צריכים את זה בימים אלו.

שלישית : השילוב בין השניים.

חלף אסקפיזם אפשר לדבר על חזון. חזון ומעש.

לא מזיק להודות בכך שאיבדנו את דרכנו.

כקולקטיב, איבדנו את דרכנו.

מימין ומשמאל לא מעטים בטוחים שלא כך. הם בטוחים במאת האחוזים בצדקתם. 

הביטו סביב וראו מי איתכם. 

אם כולם מאותו השבט - אתם בבעיה וגם אנחנו.

שנה טובה

     ג'ף

יום חמישי, 3 בספטמבר 2026

אלו דברים לשבת פרשות ניצבים וילך תשפ"ו

 "ישב ר' יצחק יעקב וקימץ עיניו כמי שתקפוהו מחשבותיו ובודקן איזו יפה ואיזו אינה יפה. לסוף פקח את עיניו והביט בו בר' יעקב יוסף. ראה את תמימותו ויראתו שעל פניו והכיר בו שמדריגתו למעלה מדיבוריו. אמר לו, אשריך רבי יעקב יוסף שהגעת למדריגה שכזו. את חטאי אני מזכיר, כשאני מקבל טובה מאדם מרבה אני להודות לו יותר משאני מודה לחי עולמים שעשאו שליח.

הרהר ר' אברהם יצחק אחר הדברים. לכאורה יפה אמר רבי יעקב יוסף, אבל איני סבור כך, אלא צריך אדם להכיר טובה לבעל טובתו ולשבחו ולהודות לו אפילו יותר מכדי טובתו, שמתוך שמודים לו מחזקים את ידו לעשות טובות עם אחרים ונמצאים מגבירים את אהבת ישראל, שמתוך שזה רואה שאהוב הוא על חבירו בשביל טובה קטנה שעשה לו מה הוא אומר, עמה אהובים ישראל, כמה מכירי טובה הם. בשביל טובה קטנה שעשיתי ליהודי הוא מראה לי אהבה גדולה, לסוף מוסיף אהבה. מתוך כך יהודים מתאהבים זה על זה. וכשישראל אוהבים זה את זה הקדוש ברוך הוא כביכול מוסיף אהבה על אהבתו ונמצאים כל ישראל אהובים לפני המקום, הרי בשביל הכרת טובה באה טובה לעולם, שאם ישראל אהובים לפני המקום אהובים הם בעיני האומות, וכשישראל אהובים בעיני האומות הקדוש ברוך הוא משכך כעסו מן האומות ומונע חרבם מדם ואינם עושים מלחמות ונמצא כל העולם כולו שרוי בשלום, הרי שהכרת טובה מביאה טובה ושלום לעולם."*

שבת שלום

    ג'ף

* ש"י עגנון, ספר תכלית המעשים, בקובץ האש והעצים, הוצאת שוקן, תשכ"ב, עמ' קנא- קנב


יום חמישי, 27 באוגוסט 2026

אלו דברים לשבת פרשת כי תבא תשפ"ו - לעיון

"כל אותה השעה שסיפר ר' אברהם יצחק בשבח רבו עמד ר' יעקב יוסף ואמר תהלים. ספר תהלים היה עמו בכיסו ובכל עת שהטרידוהו יסורי הדעת היה מוציא את ספר תהלים וקורא במקום שפתח, ולא היה מדקדק אם מכוון הוא המזמור לענין שנצטער עליו, שהתבונן וראה שכל המזמורים שוים לפני הנשמה."

ש"י עגנון, האש והעצים, ספר תכלית המעשים, הוצאת שוקן, תשכ"ב, עמ' ריט


ישעיהו ליבוביץ:

"מן הסדרה העצומה הזאת, 'כי תבא', סדרת הברכות והקללות, הייעודים הנפלאים לעתיד והתוכחה האיומה מכל, אני רוצה לעמוד על שני פסוקים בלבד. שני הפסוקים, אשר בהם אני הקטן רואה מעין מפתח להבנת יסוד היסודות בעולם האמונה הישראלית על היחס בין ישראל ואלהיו - או שמא נעיז לומר, בין אלהי ישראל ועמו. אני קורא את שני הפסוקים האלה ככתבם וכלשונם. משה מדבר אל עם ישראל:

' את ה' האמרת היום להיות לך לאלהים וללכת בדרכיו ולשמור חקיו ומצותיו ומלשמוע בקולו.

וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה כאשר דבר-לך ולשמר כל- מצותיו'.

....

שני הפסוקים האלה לא זו בלבד שאינם דברים המקבילים זה לזה ואינם שני דברים אשר אחד מהם הוא סיבת השני, אלא הם דבר אחד. היחס בין ה' לעמו, או היחס בין העם לאלהיו אינם שני דברים זה כנגד זה, אלא הם אותו דבר עצמו. העובדה שהעם  מקבל על עצמו את ה' לאלהים היא-היא העובדה שאלהים בחר בעם הזה. זהו המושג העמוק ביותר של בחירת ישראל: ה' בחר בעם ישראל, ובמה זה מתבטא ? בזה שעם ישראל בחר בה' לאלהיו.

לדבר הזה יש ביטוי באחת התעודות הגדולות ביותר, אולי הגדולה והנשגבה ביותר שיש לאמונה היהודית, באותה תפילה שהיא ( לפי הבנתי ) המרכזית שבכל התפילות, אף-על-פי שנוהגים לזלזל בה, משום שהיא שגורה כל-כך בפי המתפללים - ב'עלינו', הקטע המרכזי של תפילת ראש-השנה: 'עלינו לשבח לאדון הכל, לתת גדולה ליוצר בראשית'. על מה ? על מה שהוא גמל לנו? לא - על זה שאנחנו 'כורעים ומשתחווים ומודים' לפנו. אנחנו משבחים אותו על שאנחנו עובדים אותו, על שיש לנו הזכות לעבוד אותו.

בזה אנחנו נבדלים מגויי הארצות ואין חלקנו ככל הגויים: לא בזה שיש ליהודי שומר תורה ומצוות אריכות ימים יותר מאשר לאדם שאיננו שומר תורה ומצוות, ולא שיש לו יותר נחת בחיים; גם לא בזה שלעם ישראל יש גורל העולה ומשובח מבחינה אובייקטיבית לעומת גורלם של עמים אחרים - אלא בזה שעם ישראל עובד את ה'. ולכן גם בציפיה לעתיד - 'ועל כן נקווה לה' אלוהינו' וכו' - לא מדובר בעתידו של האדם היהודי , וגם לא בעתידו של העם היהודי, אלא מדובר שאנחנו מצפים שכל העולם יכיר באלוהים, כשם שעם ישראל ( על-כל-פנים עם ישראל האידיאלי, לא האקטואלי ) מכיר באלוהים. זהו המובן העמוק של המושג הגדול של בחירת עם ישראל. אין זה מענק שהוענק לנו, אלא זו המשימה הגדולה והקשה ביותר שהוטלה עלינו - שה' הוא אלוהינו באשר אנחנו מכירים בו כאלוהינו."*

שבת שלום

   ג'ף

*י. ליבוביץ, "הערות לפרשיות השבוע", הוצאת אקדמון , עמ'  128 - 129 וראו את הטקסט במלואו שם


יום שישי, 21 באוגוסט 2026

אלו דברים לשבת פרשת כי תצא תשפ"ו ( גרסת הפייסבוק )

 ייתכן שאחד המפתחות לספר המוזר והמופלא של קורט ווגנוט, בית מטבחיים 5, מצוי בקטע הדברים הבא מתוך הספר בו הדובר מציג למו"ל שלו, סם, את הספר:

"ועכשיו אני אומר לסם: 'סם  - הנה הספר'.

הוא כל כך קצר  ומפוטפט ומבולבל, סם מפני שאי אפשר לומר שום דבר אינטלגנטי על טֶבח. כולם אמורים להיות מתים, לא לומר שום דבר לעולם ולא לרצות שום דבר לעולם. על הכול להיות דומם מאוד אחרי טבח, וזה כך תמיד, מלבד הציפורים.

ומה אומרות הציפורים ?  כל מה שיש לומר על טבח, דברים כמו 'ציץ־צוויץ ?'

אמרתי לבָנַי שבשום נסיבות אל להם לתת יד לטבח, ושידיעות על מעשי טבח באויביהם בל ימלאו אותם סיפוק או שמחה לאיד.

אמרתי להם גם לא לעבוד בחברה שמייצרת  אמצעי הרג המוניים, ולהביע את רגשי תיעובם כלפי אנשים שסבורים שאנו זקוקים לאמצעים כאלה."*

שבת  שלום

    ג'ף

* קורט ווגנוט, בית מטבחיים 5, תרגום: יורם קניוק, כנרת,זמורה־ביתן, דביר מוציאים לאור בע"מ, עמ' 29 - 30

יום חמישי, 20 באוגוסט 2026

אלו דברים לשבת פרשת כי תצא תשפ"ו

הבוקר הדהדה בראשי שורה משיר של שיימוס היני :

whatever you say say nothing

נדמה לי שאין צורך בתרגום, ולגבי פירושים - נראה.

"הלכתי לעיין בדברים". מצאתי שבאלו דברים לשבת פרשת חוקת תשפ"ה

מופיע עיסוק נרחב בשיר יחד עם תרגום.*

בעיון הבוקר, שמתי לב שיש שוני בשורה הנ"ל כפי שהיא מופיעה

בכותרת השיר לבין הצורה שבה היא מופיעה בגוף השיר.

הכותרת היא : from Whatever You Say Say Nothing

בגוף השיר :

Where to be saved you only must save face

And whatever you say, you say nothing.^

מהכותרת משמע שהפנייה היא אל הדובר  - הזהר - אל תאמר כלום ואם תאמר אל תאמר דברים משמעותיים

מגוף השיר משמע שהפנייה אינה אל הדובר/ת אלא זו הערה של מי שמתבונן מהצד ( ומאזין מהצד ) : לא משנה מה תאמר - הדברים שלך שווים לכלום.

האם ישנה משמעות כלשהי לדקויות הנ"ל ?

האם ישנה משמעות לדברים בוטים ?

כיצד עלינו להתייחס לארועי אתמול בנתב"ג ?

האם נכון לראות בהם משל ?

ואם כן מהו הנמשל ?

שבת שלום

    ג'ף

לדברים על הפרשה ראו נא אלו דברים לשבת פרשת כי תצא מאשתקד

https://eludevarim.blogspot.com/2025/09/blog-post_4.html

וכן מוזמנים לעיין בדבריו של לייבויץ על הפאשה ב"הערות לפרשיות השבוע", הוצאת אקדמון, עמ' 125 - 127

* https://eludevarim.blogspot.com/2025/07/blog-post.html

^ לשיר במלואו ראו 

https://allpoetry.com/poem/11014161-from-Whatever-You-Say-Say-Nothing-by-Seamus-Heaney

יום שלישי, 4 באוגוסט 2026

אלו דברים לשבת פרשת ראה תשפ"ו

 

בארצות הברית קיימת משרה ציבורית הנקראת Poet Laureate ("המשורר הלאומי"). זוהי משרה לתקופה של שנה, במסגרת ספריית הקונגרס האמריקאית (The Library of Congress),

בנאום הפתיחה שלו, עם תחילת כהונתו בתפקיד בשנת 2010, ציטט המשורר W. S. Merwin דברים מתוך מכתב שכתב המשורר האנגלי William Blake לכומר אנגליקני, ביום 23 באוגוסט 1799 (ראו בנספח להלן):

“The tree which moves some to tears of joy is in the eyes of others only a green thing that stands in the way. Some see nature all ridicule and deformity… and some scarce see nature at all. But to the eyes of the man of imagination, nature is imagination itself.”

“העץ שמביא אחדים לידי דמעות של שמחה אינו, בעיני אחרים, אלא דבר ירוק העומד בדרך. יש הרואים בטבע רק לעג וכיעור, ויש שכמעט אינם רואים את הטבע כלל. אך בעיני אדם בעל דמיון, הטבע הוא הדמיון עצמו.”

הדברים לעיל של בלייק, הם לדברי מרווין תמצית ה”יחס החיוני” שבין השירה לבין החיים על כל צורותיהם ; הם ה”מקור והמחיה” (the source and the sustenance) של האומנויות כולן.

קישור לשיחה הזאת: https://youtu.be/6v9anwGTniI?si=jsHgv7BMayp5CxZz

שבת שלום

   ג'ף

נספח ( "המידע" להלן מה Chat GPT )

"הציטוט על העץ" מופיע במכתב שכתב ויליאם בלייק אל הכומר ד"ר ג'ון טרסלר ב־23 באוגוסט 1799. טרסלר מתח ביקורת על ציוריו של בלייק וטען שהם "דמיוניים מדי". בלייק השיב במכתב שהוא למעשה מניפסט על הדמיון.

הכומר ד"ר ג'ון טרסלר (Rev. Dr. John Trusler, 1735–1820) היה איש דת אנגליקני, סופר, מלקט ומוציא לאור פורה במיוחד. הוא נודע כאדם רב־תחומי, ולעיתים אף כאקסצנטרי.

בין עיסוקיו:
הוסמך לכומר ב־1759 ושירת בכמה קהילות של הכנסייה האנגליקנית. 

חיבר וערך עשרות ספרים במגוון עצום של נושאים: נימוסים והליכות, בריאות, חקלאות, משפט, גאוגרפיה, פילוסופיה, דרשות ועוד. 

הקים עסק מצליח של דפוס והוצאה לאור.
התפרסם בזכות יוזמה יוצאת דופן: הדפיס דרשות בכתב יד מדומה, כך שכמרים יוכלו פשוט לקרוא אותן או להעתיקן בלי להכין דרשה משלהם. המיזם הצליח מאוד.

אלו דברים לשבת פרשת ראה תשפ"ו ט


אגב "ראה" ( "התבוננות" )*

אגב מגילת העצמאות^ - 

בארצות הברית ישנה משרה ציבורית שנקראת the poet laureette ( בתרגום לעברית : " המשורר הלאומי " ).

זוהי משרה לשנה, במסגרת "הספריה הלאומית האמריקאית" וליתר דיוק הספריה של הקונגרס האמריקאי The Library of Congress

בדברי הפתיחה שלו בנאום שציין את תחילת כהונתו בתפקיד לשנת 2010 - 2011 ,  ציטט המשורר W S Merwin את הדברים הבאים מתוך מכתב  שכתב המשורר האנגלי William Blake לכומר אנגליקני ב23 לאוגוסט 1799 ( ראו בנספח להלן )

“The tree which moves some to tears of joy is in the eyes of others only a green thing that stands in the way. Some see nature all ridicule and deformity... and some scarce see nature at all. But to the eyes of the man of imagination, nature is imagination itself.”

העץ שמביא אחדים לידי דמעות של שמחה אינו, בעיני אחרים, אלא דבר ירוק העומד בדרך. יש הרואים בטבע רק לעג וכיעור, ויש שכמעט אינם רואים את הטבע כלל. אך בעיני איש הדמיון, הטבע הוא הדמיון עצמו.

מרווין מטעים כי בעיניו לדברים דלעיל ישנם חשיבות השווה לחשיבותם של הדברים שבמגילת העצמאות האמריקאית; הדברים לדידו נותנים ביטוי ל"יחס החיוני" שבין השירה לבין החיים על כל צורותם, הם ה"מקור והמחייה" the source and the sustenance לאומנויות כולן


* ראו אלו דברים משבוע שעבר
^ של ארצות הברית 
https://youtu.be/6v9anwGTniI?si=dkmgdwf61XEAfUVr

נספח ( יציר ה Chat GPT במענה לשאלה של הח"מ ) 

הציטוט מופיע במכתב שכתב ויליאם בלייק אל הכומר ד"ר ג'ון טרסלר ב־23 באוגוסט 1799. טרסלר מתח ביקורת על ציוריו של בלייק וטען שהם "דמיוניים מדי". בלייק השיב במכתב שהוא למעשה מניפסט על הדמיון.

מדובר באחד המשפטים "המכוננים" של בלייק. הוא אינו אומר שהדמיון "מוסיף" משהו למציאות, אלא שהראייה עצמה תלויה במי שמתבונן. לכן אותו עץ הוא, עבור אדם אחד, מכשול ירוק, ועבור אחר – התגלות. זו תפיסה הקרובה מאוד למה שבלייק כתב במקום אחר: "שוטה אינו רואה את אותו עץ שחכם רואה."

הכומר ד"ר ג'ון טרסלר (Rev. Dr. John Trusler, 1735–1820) היה איש דת אנגליקני, סופר, מלקט ומוציא לאור פורה במיוחד. הוא נודע כאדם רב־תחומי, ולעיתים אף כאקסצנטרי.

בין עיסוקיו:
הוסמך לכומר ב־1759 ושירת בכמה קהילות של הכנסייה האנגליקנית. 

חיבר וערך עשרות ספרים במגוון עצום של נושאים: נימוסים והליכות, בריאות, חקלאות, משפט, גאוגרפיה, פילוסופיה, דרשות ועוד. 

הקים עסק מצליח של דפוס והוצאה לאור.
התפרסם בזכות יוזמה יוצאת דופן: הדפיס דרשות בכתב יד מדומה, כך שכמרים יוכלו פשוט לקרוא אותן או להעתיקן בלי להכין דרשה משלהם. המיזם הצליח מאוד. 

יום שישי, 31 ביולי 2026

אלו דברים לשבת פרשת עקב תשפ"ו ( גרסת פייסבוק )

 בסוף "הקדמת המחבר לתרגום העברי" של הטרילוגיה "אבות אבותינו" כותב איטאלו קאלווינו:

"ב'האביר שלא היה ולא נברא' אנו רואים שריון ריק המתנועע והממלא תפקידו בדייקנות ובלי להיתפס אף לרגע לפקפוקים. אני חושב שקל למצוא כאן הֵיקֶש עם צורה נוקשה של אוטומאטיזם ביורוקראטי, צבאי, טכנולוגי, יצרני, וכולי וכולי, אשר שום גורם אנושי אינו מקביל ליעילותה הפעלתנית. כנגד דמות זו של האביר, הנה דמות אחרת, נושא הכלים, דמות של מישהו שקיים מבלי לדעת שהוא קיים, והוא מתמזג, ללא־היכר, עם הכלל. אך אולי אני עובר את הגבול...על מה שאני כותב אינני רוצה להעמיס מספר רב מדי של מובנים מפורשים ומובהרים. אני רוצה רק להציג דמויות שאליהם ניתן יהיה להשוות מצבים שונים, היסטוריים וקיומיים, תוך קביעת הקבלות וניגודים.

דרכי זו היא של אדם שכרבים מבני־אירופה, בני דורי, החל, בימים האיומים ביותר של מלחמת העולם השנייה, להרהר באי־הצדק שבעולם, במעשי הדיכוי, באי־הסובלנות, ומאז הוא הוסיף לשאול את עצמו, ואינו מסתפק בתשובות שמצא פה ושם. אני חושב שעם רבים מקוראי הישראליים אצליח לפתח קשר טבעי ומיידי. רצוני כי ספרי זה יגיע אליהם יחד עם איחוליי שישראל תוכל למצוא את דרכי השלום עם יתר עמי המזרח התיכון, כיאה למקורותיה העמוקים של התרבות העברית ושל תולדות אומתכם.

                                                                                                                     איטאלו קאלווינו"*

שבת שלום

    ג'ף

*איטאלו קאלווינו, אבות אבותינו, הוצאת ספרית פועלים, תרגםמאיטלקית גאיו שילוני, עמ' 8 - 9

יום חמישי, 23 ביולי 2026

אלו דברים לשבת נחמו - פרשת ואתחנן

מוצאי ט' באב אינו זמן מתאים, לדידי, להכנת טור לשבת הקרובה.

מסיבות אישיות לחלוטין, תשישות וגרעון חמור בנוזל  שחור ( קפה ) בגוף.

ובכל זאת - תוך כדי ה"מועד" שעבר עלינו היום, עיינתי בספרו של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל, "חיי עולם" על הפרשה. הדיון של הרב עדין שם נסוב על מהותה של עבודה זרה - והדברים, כדרכו מעוררים מחשבה. 

בחרתי להביא את הפסקה קצרה הבאה:

"קשה להיות יהודי , כי היהדות דורשת ממני להיות קיצוני ולהיות מתון, להיות שקט ולהיות פרוע, לרקוד ולקפוץ על רגל אחת ולעמוד על ארבע. זה המכלול של החיים. ואדם צריך להחזיק מעמד בתוכו, אף על פי שבכל פעם היצר הרע דופק על פתחו ואומר לו: אולי תבוא ונעמיד את הכל על דבר אחד ?"*

וראו אלו דברים לשבת נחמו לתשפ"א^ ובספר עצמו

שבת שלום

  ג'ף

* הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 402

^https://eludevarim.blogspot.com/2021/07/blog-post_22.html



יום רביעי, 15 ביולי 2026

אלו דברים לשבת חזון - פרשת דברים תשפ"ו

קוצק.

חורבן.

מה הקשר בין "קוצק" לחורבן ?

האם חורבן אפשרי ?

אנחנו "יודעים", לצערנו הרב, שכן ( חלק מאתנו. חלק מאתנו "ידעו" זאת לפני ה7/10; חלק אחרי וחלק עד היום לא "יודעים" זאת ).

כולנו מבקשים למנוע חורבן.

השאלה היא כיצד ?

כאן נכנס "קוצק" לתמונה.

מהו "קוצק".

נעיין קמעא בדברי הפתיחה של אברהם יהושע השל לספרו ( ביידיש ) בנושא ( בתרגום לשפת הקודש ).

הדברים כמובן רחוקים מלהיות ממצים אבל הם מצביעים על כיוון.

"כל ימיי רגשו בקרבי דבריו של הרבי מקוצק. אף על פי שלא תמיד הסכמתי עם דבריו, חשתי שוב ושוב בדחף הפנימי האדיר שבהם. לא קלה הייתה דרכי, אבל בחושבי על אודות הרבי מקוצק, הכול נהיה קשה יותר וקל יותר כאחד.

ר' [מנחם] מנדל [מקוצק] חשף בעיות שמייסרות אותנו , ביודעים או שלא ביודעים, עד עצם היום הזה. לעתים קרובות יתקשה בן דורונו לקבל את תשובותיו. אך מבטו - נוראי, ומטלטל את המצפון. מי שחי במחיצתו, ולוּ גם שעה אחת, לא יחוש עוד לעולם בטעמה של שביעות רצון עצמית."

שבת שלום
    ג'ף


א. י. השל , קוצק במאבק למען חיי אמת, תרגום: דניאל רייזר ואיתיאל בארי, עורך: דרור בונדי, הוצאה : ספרי מגיד הוצאת קורן, עמ' 3

יום רביעי, 8 ביולי 2026

אלו דברים לשבת פרשות מטות - מסעי תשפ"ו

אומר הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל בדבריו על פרשת מטות בספרו "חיי עולם":

"כשהתורה אומרת ש'ככל היוצא מפיו יעשה', היא אומרת משהו גדול מאוד על מהותו של האדם. מעין מה שאומרים בגמרא (סנהדרין סה,ב), שאם הצדיקים היו רוצים , היו בוראים עולם. מסתבר שאפילו מי שאיננו צדיק, ושאינו יכול לברוא עולם, יכול לברוא מציאות במאמרו. יש בנו משהו, שיכול לקשור מהויות מתוך המציאות וליצור מהן מציאות אחרת. כשאני מוציא מנושא הנדרים את הפן ההלכתי, הרי שהוא עומד על שאלה מאוד בסיסית - מהו האדם ? בפרשת נדרים מדובר על האדם כבעל כוח לבנות ולהרוס. האדם יכול, בכוח הדיבור בלבד - לבנות עולם ולהחריב עולם, לבנות מציאות ולהרוס מציאות."


שבת שלום
    ג'ף

הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 373 - 374


יום חמישי, 2 ביולי 2026

אלו דברים לשבת פרשת פנחס תשפ"ו

הדברים להלן הם בגדר הרהורים ראשוניים, בעקבות "המצב" בעקבות עיון בהפטרה שתיקרא השבת בבתי הכנסת ( פרק א,א-ב,ג ירמיהו וכן בהפטרה שנקראת כששבת פרשת פנחס באה לפני י"ז בתמוז ) ובעקבות דבריו של הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ על הפרשה ב"חיי עולם".

אלו דברים הפעם מחולק לשני חלקים.  החלק הראשון מוקדש לשאלה. החלק השני - לתשובה.

החלטתי להקדים את החלק השני לחלק הראשון, כיוון ש"התשובה" יותר ברורה לי מאשר "השאלה".

בהמשך  אולי "יצא לי" להבהיר את השאלה ולהשלים את החלק הראשון החסר.


כמו רבים, אני מוטרד ממה שקורה לנו בשנים האחרונות, מאז השבעה באוקטובר ולמעשה גם קודם. קשה לי לנסח במדויק את המצוקה, את השאלות המציקות. זאת אגב בניגוד למה שכתב עמיחי - על דיוק הכאב וטשטוש האושר*. אצלי בנושאים הללו - של מה קורה במדינה - הכאב מטושטש. אם קשה לי לנסח את שאלות, את הכאב, - באשר למזור, לתשובה, לדרכים אל הפתרון מצאתי דברים ברורים אצל השל.

להלן שני קטעים מכתבי השל, שמצביעים לדעתי על הכיוון שעלינו ללכת.

ב"מיהו האדם"^* כותב השל:

"אחרי אושוויץ והירושימה, הפילוסופיה אינה יכולה להישאר כפי שהיתה." 

בפרק על "בעיית הרוע" ב"אלוהים מבקש את האדם" כותב השל:

"בל נשגה באשליות אין פתרונות קלים לבעיות נוקבות שהן אישיות וגם אוניברסליות, דחופות וגם נצחיות. הקִידמה  הטכנולוגית יוצרת יותר בעיות משהיא פותרת. לא ממומחים ליעילות או להנדסה חברתית תצמח גאולה לאנושות. ככל שתרומתם חשובה, עדיין אין הם נוגעים בלב הבעיה. הדת על תביעותיה וחזונותיה אינה מותרות אפוא כי אם שאלת חיים ומוות. אמת, בשורת הדת מדוללת ומסולפת לא פעם על ידי נוקדנות, החצנה, טקסיות ואמונות תפלות. אך כאן טמונה משימתנו: להעלות בשנית את הדחיפות והבהלה המתמדת של הקיום האנושי, את כיסופיה יקרי המציאות של הרוח ואת קולו הנצחי של אלוהים - שלתביעותיו הדת היא מענה."**

המשך בלי נדר יבוא

שבת שלום

   ג'ף

    נספח: מקורות 

* יהודה עמיחי, פסקה 20 ב"דיוק הכאב וטשטוש האושר/ מגע געגועים בכל", בקובץ "פתוח סגור פתוח", הוצאת שוקן, עמ' 107

^* אברהם יהושע השל, מיהו האדם ? משכל - הוצאה לאור מייסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, תרגום  דרור בונדי, עמ' 66 

**אברהם יהושע השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תרגלום עזן מאיר־לוי,  עמ' 294


יום שלישי, 23 ביוני 2026

אלו דברים לקיץ - שבת פרשת בלק תשפ"ו

 

האם אמונה באמיתות טוטליות מחייבת דוגמטיות ?

השאלה מחייבת בירור מושגים.

מה בפועל קורה בתפילה בציבור: בשחרית מנחה וערבית ?

השאלה אחרונה מחייבת גם היא בירור; מה הכוונה ?

מי אני רואה כשאני רואה לפניי אדם ?

מיהו אדם ?

מה בין גישה הוליסטית לגישה פרגמנטרית לחיים ?

האם ניתן ליישב בין הגישות השונות ? האם צריך ?

מה פשר "צריך", מה מקורו ?

מה היחס בין כותרתו של שיר לבין גוף השיר?

מה אפשר להציע כתשובות לשאלה האחרונה ?

האין, לפעמים, צריך לערער או להרהר על השאלה עצמה ?

בספרו, Curriculum Vitae, כותב יואל הופמן:

"תארו לעצמכם יהודי והיהודי יושב על כסא 

והכסא בעולם. את בדידותו הגדולה של היהודי.

לכמה חלל נזקק אדם עם כסא וכמה חלל ניתן

לו."*


שבת שלום

    ג'ף

*יואל הופמן, Curriculum Vitae, כתר ספרים (2005) בע"מ, פסקה 41, הטקסט במקור מנוקד.

יום חמישי, 18 ביוני 2026

אלו דברים לשבת פרשת חוקת תשפ"ו

 הרש"י הראשון על הפרשה מצביע על מציאות שבה בני אדם חיים בעולם שבו הבנה מלאה היא  "מאיתנו והלאה".

וכך כותב רש"י:

"וזאת חוקת התורה. לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה לפיכך כתב בה חוקה גזרה היא מלפניי אין לך רשות להרהר אחריה:"

והדברים כמובן צריכים עוד התבוננות ועיון.

שבת שלום

   ג'ף


יום חמישי, 11 ביוני 2026

אלו דברים לשבת פרשת קורח תשפ"ו ט

שמתי לב לאחרונה לשני דברים:

צריך להאט את הקצב.

קשה להאט את הקצב.

( בעיקר אחר חיים שלמים 

של "ריצה אחר הגלימה" ,האזנה

לשיעורי נשק בסככות האסבסט בצבא

לרבות בבסיס הישן בירוחם ועוד )

הרשימה להלן היא מאמץ בכיוון;

בכיוון להאט את הקצב.


סובבים אותנו סימנים שאיננו רואים

ואם רואים  איננו מזהים, ואם מזהים

לא תמיד קוראים אנחנו את הסימנים 

באופן נכון.

סימן אחד שכזה הוא העמוד הריק

במרבית ספריו של יואל הופמן.

למי שלא מכיר - במרבית ספריו, 

הטקסט מופיע על עמוד אחד בלבד

כשהעמוד שממול נותר ריק.

הריקות הזאת אינה דבר של מה בכך.

לאחרונה הגעתי - באמצעות 

"עיון תפילה" לנושא השתיקה.

קצת קשה לעסוק בנושא השתיקה - 

זה לא מפריע ליוצרים במהלך הדורות

לעסוק בו - 

לא כל הטקסטים הספרותיים 

מכילים סימנים; סימנים שדורשים

ממך לשאול : מה פשר הסימן ?

במישור אחר לחלוטין "הטקסט המקראי"

התורה לרבות פרשות השבוע מלא

"סימנים". "ויקח קורח" - מה לקח ?

ראו כמובן את רש"י על אתר  ושלל

הפרשנים והפרשנויות בנושא זה 

מימי קדם ועד ימינו אנו ( ריל של 

הרב בני לאו ).

המשך בלי נדר יבוא

שבת שלום

   ג'ף


יום חמישי, 4 ביוני 2026

אלו דברים לשבת פרשת שלח לך תשפ"ו

 רשות הדיבור השבוע נתונה לעגנון, בדברים על "עיון תפילה" ועוד :

"אמר ר' אברהם יצחק [לר' יעקב יוסף], הלואי וזכיתי פעם אחת בחיי להשקיע עצמי בתפילה כשם שאתה שוקע עצמך במחשבותיך. השיבו ר' יעקב יוסף ואמר לו, למה צריכים להשקיע עצמו בתפילה, דיו לאדם שיודע פירוש המלות ויודע מה מתפללים ולפני מי מתפללים. אמר לו ר' אברהם יצחק, וכי מועטות  הן כוונות התפילה שצריכים לכווין. ואפילו האדם הפשוט שמתפלל בסידור פשוט אינו יכול לעשות את תפילותו סתם. - מה סתם ? - סתפ בלא כוונות. שאל ר' יעקב יוס, את ר' אברהם יצחק, כוונה מה היא ? חזר ר' אברהם יצחק על דבריו ואמר, כוונה מה היא ? אי לך רבי יעקב יוסף, או שאתה רואה אותי בור ועם הארץ או שאתה עושה עצמך במחילה מכבודך בור ועם הארץ. וכי יש אדם חסיד ואינו יודע כוונה מה היא ? אמר לו ר' יעקב יוסף, אם חסיד אני בעיניך אני הוא זה שאינו יודע מה זו כוונה בתפילה. יודע אני שיש סידורים שכל התפילות שבהם מוקפים בכוונות ישרות ובכוונות פשוטות וכיוצא בהן ויודע אני שיש מקובלים שמכוונים בכל אות ואות ובכל נקודה ונקודה כל מיני כוונות, - אני איני מהם. ניענע ר' יצחק יעקב ראשו אילך ואילך ואמר, ראיתם לזה, עדיין הוא מחזיק טובה לעצמו על זה. אמר ר' יעקב יוסף, עד עכשיו לא ידעתי שצריכני להחזיק טובה על זה, אבל עכשיו רואה אני שיפה לו לאדם להחזיק טובה לעצמו על  שמתפלל תפילה ישרה ופשוטה ללא כוונות. אמר ר' יצחק יעקב, בבקשה ממר יפרש דבריו, אני מודה ומתוודה שאיני יורד אפילו לתחילת דעתו של מר. אמר ר' יעקב יוסף, קלים ונוחים ופשוטים הם דברי וקלים ונוחים להבנה. ומה אני מבקש דבר מבשר ודם איני מכניס שום כוונות בדברי, אלא אני מדבר עמו ביושר קל וחומר  כשאני מדבר לפני חי עולמים על אחת כמה וכמה שאני מונע עצמי מכל כוונה אחרת של הדברים שאני מוציא מפי.

משך ר' אברהם יצחק בכתפיו ואמר, ראויים דברים שכגון אלו להאמר על ידי מי שאין כדאי לי לכנותו בשם. אמר ר' יעקב יוסף, אלה תולדות הכוונות, אדם אומר דבר פשוט באים ומכניסים בו כוונות יתירות. קשט אמרי אמת, דיו לאדם באותן המלין שתיקנו לנו רבותינו בתפילה, וכשאני אומר אותן לפני חי העולמים בלבב שלם יודע אני ומאמין שהוא יתברך שומע ומאזין ומקשיב ויודע ומבין  פירוש המלות, ולא איכפת לי אם ששים רבוא בעלי כוונות יאמרו עלי מה שיאמרו ואפילו קוראים לי מין ואפיקורוס. הלוא זאת היא כוונתכם לומר ? אמר ר' אברהם יצחק, חס ושלום. אלא מכל מקום אשאל אותך ר' יעקב יוסף, אפשר שצדיקים קדושים ונוראים שכיוונו כוונות לכל תיבה ולכל אות בתפילה חס ושלום שדבר מיותר עשו ? אמר ר' יעקב יוסף, איני מחוייב לתת דין וחשבון על כל מעשה ומעשה כל צדיק וצדיק עושה, הלואי שיעלה בידי ליתן דין וחשבון לפני צדיקו של עולם על מעשי אני. אמר לו ר' יצחק יעקב, אם כן מה אתה עושה במה שאמרו בגמרא מצוות צריכות כוונה ? אמר ר' יעקב יוסף, עושה אני את המצוה כדין והוא הוא הכוונה האמתית שנתכוונו לה רבותינו זכרונם לברכה.

נסתכל בו ר' אברהם יצחק והרהר, יבוא עלי אם אפשר לירד לסוף דעתו של זה, אין ספק בעיני שירא שמים הוא, ואפילו חסיד, אבל דברים שהוא מוציא מפיו ספק אם נאים הם לירא שמים וחסיד. מכל מקום לא כדאי להתווכח, שאין תועלת מן הוויכוחים, שסוף כל וויכוח, שכל אחד מן הווכחנים סבור על עצמו שכל האמת עמו, עמו בלבד. הביט על ר' יצחק יעקב כאדם שמבקש עצה מחבירו. הרגיש ר' יצחק יעקב בדבר ואמר, נניח את הוויכוחים ונדבר בדברים יש בהם תועלת ודאי. ועכשיו לאחר שאני ורבי אברהם יצחק חברנו סיפרנו רבותינו מי הם  הגיעה שעתך רבי יעקב יוסף שתספר לנו רבך מי הוא ומה טיבו ומה הן מדותיו ודרכיו והנהגותיו וכן כל כיוצא באלו. לא זימננו המקום למקום אחד אלא כדי שנלמוד זה מזה מה אנו חסרים, שאם אדם יודע מה חסר לו כבר הוא בדרך מדרכי השלימות. ובכן פתח פיך רבי יעקב יוסף, אזנינו פקוחות לשמוע.

הביט ר' יעקב יוסף שעה קלה כמשתומם ואף הם הביטו עליו כמשתוממים, שמימיהם לא ראו חסיד שבא לידו לספר בשבח רבו ואינו מספר."*

שבת שלום

   ג'ף

*ש"י עגנון, ספר תכלית המעשים ( פרקים מן העיזבון ), קובץ עגנון ב, הוצאת מאגנס, עמ' 71 - 73



יום שני, 1 ביוני 2026

אלו דברים ליום י"ז בסיון תשפ"ו

 "'אמנם אני מדבר ומדבר,' אומר מרקו, 'אבל מי שמאזין לי קולט אך ורק את המילים אשר להן הוא עצמו מצפה. תיאור־העולם אשר לו אתה מטה אוזן קשובה וְנוטה־חסד, הוא אחד; ושונה הוא התיאור שיישמע בחוגי־הסוורים והגונדוליירים, על הרציף שליד ביתי, ביום בו אשוב לשם; ושונה עוד מאלה הוא התיאור, שאולי אכתיב במועד מאוחר יותר, לעת זקנתי, אם במקרה אפול בשבי שודדי־ים מבני גֵנוָּאה, ואזרק לכלא בתא אחד עם מחבר־סיפורי־הרפתקאות. לא הקול הוא הקובע את תוכן הסיפור, כי־אם האוזן השומעת.'"

איטאלו קאלווינו, הערים הסמויות מעין, תרגום גאיו שילוני, הוצאת ספרית פועלים בע"מ, עמ' 131

האיור יציר https://leonardo.ai/




יום חמישי, 28 במאי 2026

אלו דברים לשבת פרשת בעלותך תשפ"ו

 כותב ישעיהו ליבוביץ  על פרשת השבוע :

"בשום מקום אין התורה אומרת בפירוש שהאיש משה היה חכם מכל אדם, ואיננה אומרת שהיה צדיק מכל אדם, ואיננה אומרת שהיה גיבור מכל אדם, אף על פי שאנחנו למדים מן הדברים שהיה חכם, בעל ההכרה האנושית הגבוהה ביותר והיה צדיק והיה גיבור. אבל התורה מוצאת לנכון, או לנחוץ, להטעים דבר אחד בלבד: שהאיש משה היה ענו מכל אדם. ובזה יש להרהר הרבה.

ענווה, ללא ספק, היא דרגה גבוהה בשלמות האנושית. בדרך-כלל הטבע האנושי הוא שהאדם גדול וחשוב בעיני עצמו - אם לא במודע, על -כל-פנים בבלתי-מודע. לשון אחר: אין זה טבעו של אדם להיות ענו.

אבל יש ענווים. והענווה המצויה בקרב בני-אדם בעלי רמה אנושית, מוסרית והכרתית גבוהה יכולה להיות תוצאה של אחת משתי סיבות: או שהם, בביקורת עצמית, מכירים פגמים וחולשות בעצמם, או שהם מתגברים על יצר האדם להחשיב את עצמו, להתפאר או להתהלל בתוך עצמו, ומופיעים כענווים. והכוונה כאן אינה לצביעות. הם מתגברים על יצר ההתנשאות והגאווה והחשיבות שהאדם רגיל ליחס לעצמו, והם ענווים.

אבל על משה נאמר נאמר: 'והאיש משה ענו מאד מכל אדם אשר על-פני האדמה'. במה היה ענו ? משה רבנו הוא האדם , אשר הגיע להכרת אלוהים במידה העילאית שאדם מסוגל להגיע אליה; דבר זה מוסכם ומקובל על ההוגים באמונה ובעולמה של היהדות. לכאורה אפשר לחשוב שאם האדם מגיע לדרגה גבוהה זאת לא יתכן שלא יכיר ברמה שהגיע אליה. ולא זו בלבד, אלא שאנחנו מוצאים אחד מגדולי הנביאים שעמד לישראל כ700 או 800 שנה אחרי משה, ירמיהו, אומר 'כה אמר ה' אל-יתהלל חכם בחכמתו, ואל-יתהלל הגבור בגבורתו, אל-יתהלל עשיר בעשרו. כי אם-בזאת יתהלל המתהלל: השכל וידע אותי, כי אני ה' וכו''. זאת אומרת: האדם רשאי להתהלל בהכרת אלוהים - לא בחכמה סתם, ולא בגבורה, ולא בעשירות, אלא בהכרת אלהים.

ירמיהו הוא אחד הנביאים שעמדו לישראל , ואילו משה רבנו הוא אדון הנביאים. הוא הגיע לדרגת הכרה שהיא מעל הכרתם של כל נביאי ה'. ועל כך נאמר בגמרא: 'כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה, ומשה רבנו נסתכל באספקלריא המאירה'. מי שהגיע לדרגת משה רבנו, והוא באמת 'משכיל ויודע את ה' ', דווקא הוא מכיר שהאדם איננו מכיר ויודע את ה'. הוא מגיע לענווה האמיתית הגבוהה ביותר.

הנביא - הכרתו אומרת לו שהוא הכיר את אלהים, ולכן יש לו במה להתהלל. אבל עם האדם מגיע לרמתו של משה רבנו - אשר עליו נאמר שה' דיבר עמו 'פנים אלא פנים', ו'בכל ביתי נאמן הוא', או , בסוף התורה, 'ידָעו ה' פנים אלא פנים' - מי שהגיע לדרגה הזאת, הוא המסוגל להכיר ולהבין, בכל עומק המשמעות של הענין, שהאדם איננו מכיר את אלוהים, משום שאלוהים איננו ניתן להכרה על-ידי האדם.

וזאת היא הענווה העמוקה ביותר, אשר רק משה רבנו היה מסוגל להגיע אליה. על אותו מאמר חז"ל אומר רש"י מלים אחדות נוקבות: 'כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה, וחשבו שראו אותו, ומשה רבנו נסתכל באספקלריא המאירה [זאת אומר, הוא, לכאורה, זכה לראות את אלהים ], וידע שלא ראהו בפניו'. "*

וכפי שאומר ליבוביץ: "האיש משה היה ענו מכל אדם. ובזה יש להרהר הרבה."

שבת שלום

    ג'ף

*ישעיהו ליבוביץ, הערות לפרשיות השבוע, הוצאת אקדמון, עמ' 91 -92


יום רביעי, 20 במאי 2026

אלו דברים לשבועות תשפ"ו

 על חג השבועות, אומר הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל, בין השאר, את הדברים הבאים:

"[צד נוסף] שבמתן תורה, המתגלה גם הוא בעשרת הדברות, הוא בהוצאתם של מושגי החיים, של ערכי החיים הגדולים מתחום הסתמיות אל התחום של עובדת הבורא.

מבחינת מעשית - האיסור של ניאוף או גניבה אחד הוא, על־פי כל שיטה המבססת אותו. אולם יש הבדל עצום בין 'לא תרצח' כביטוי שבא להסדיר את חייה הנורמליים של חברה, שאיננה יכולה להרשות לעצמה רצח או גניבה, לבין 'לא תרצח' שבעשרת הדברות. איסור הרציחה של החוק הפלילי של כל אומה ולשון הוא אמנה חברתית, מוסכמה תרבותית וכיוצא בהן. 'לא תרצח' שבעשרת הדברות, לעומתו, הוא הצו המוחלט, הצו הקשור במישרין אל 'אנכי ה'' שמופיע בלוח השני. המוסר המעשי של חברה הוא דבר שונה בתכלית השינוי מן הצו של התורה. שכן בציוויה של התורה, אורחות החיים ודרכי החיים הראויים הם ביטוי מתמיד של קדושה, של קשר עם המהות העליונה."*

והדברים צריכים עוד עיון

חג שמח

  ג'ף

* הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ , "'חיי שנה' מאמרים לחגים ומועדי השנה היהודית",מתוך המאמר "עיצוב הייחוד היהודי" ,הוצאת המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, ומשכ"ל - הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, עמ' 233


יום רביעי, 13 במאי 2026

אלו דברים לכ"ז אייר תשפ"ו

 " פעם, ביום חורף אחר־הצהריים, שְׂבַע מְרוֹרִים מעַסקי, נראה לי העסק - כל סוחר מכיר ימים כאלה - מאוס כל־כך, שהחלטתי לסגור אותו מיד לאותו יום, אף שאור חורף בהיר עוד עמד והשעה היתה מוקדמת. החלטות כאלה הנעשות מרצון חופשי מניבות תמיד פרי חיובי..."

פ. קפקא, מחברות האוקטבו, הוצאות עם עובד, עמ'  111- 112

יום שלישי, 12 במאי 2026

אלו דברים לשבת פרשת במדבר תשפ"ו


                                                                                "...כל היוצא מ[ירושלים] כאילו נופל בגיהנם"

                                                                                                               ש"י עגנון, תמול שלשם


הרב ד"ר דניאל אפשטיין העיר באחת משיחותיו ברשת שספר במדבר הוא ספר מסע. ראו במצ"ב.

כל אחד ואחת מאתנו נמצאים במסע.

המסע הוא אישי וקולקטיבי כאחד, במינונים כאלו ואחרים.

בפתיחה לספר שנקרא "על בדיה מוסרית" on moral fiction, כותב הסופר ואיש האקדמיה האמריקאי המנוח, ג'ון גרדנר את הדברים הבאים:

אקדים תרגום שלי לעברית למקור:

בספר רחב היקף כמו זה שלפנינו אדם צריך מטפורה מסדירה על מנת לתת ולו  אשליה שהכל תקין.

A book as wide-ranging as this one needs a governing metaphor to give it at least an illusion that all is well.

מסופר שבימי קדם בכל שנה צייר [הדמות המיטולוגית]  ת'ור עיגול סביב [העולם הדימיוני שיצר טולקין שנקרא ] הארץ התיכונה, ובכך השיג אחור את אויבי הסדר.  כל שנה, הזדקן ת'ור והמעגל של אלים ואנשים הצטמצם. אל החכמה, וודן, יצא לעבר מלך הטרולים, תפס אותו בחוזקה ודרש לדעת ממנו כיצד יוכל הסדר לגבור על הכאוס.

'תן לי את העין השמאלית שלך', אמר מלך הטרולים, 'ואספר לך'.

בלי היסוס, ויתר וודן על עינו השמאלית ואמר: ' כעת תגלה לי '.

'הסוד הוא, אמר הטרול, 'הבט בשתי העיניים !'.

It was said in the old days that every year Thor made a circle arounf Middle-earth, beating back the enemies of order/ Thor got older every year, and the circle occupied by gods and men grew smaller. The wisdom god, Woden, went out to the king of the trolls, got him in an armlock, and demanded to know of him how order might triumph over chaos.

'Give me your left eye,' said the king of the trolls, 'and  I'll tell you.'

Without hesitation, Woden gave up his left eye. 'Now tell me.'

The troll said, 'The secret is Watch with both eyes !'

עינו השמאלית של וודן היתה התקווה הבטוחה האחרונה של אלים ואנשים בממלכת האור שלהם המוקפת חושך מכל הצדדים. כל שנותר לנו הוא פטישו של ת'ור, שמייצג - לא כח בוטה אל אומנות, או למצער אם נתייחס לשני הפנים של הפטיש, אומנות וביקורת האומנות. ת'ור אינו מושיע. כמו אלים אחרים, נסוג הוא מזוית הראייה הישירה שלנו. נותר לנו רק כלי הנשק שלו, זרוק ליד הגדר בשיחים, ככל שנצליח להבין כיצד להשתמש בו. הספר הזה הוא ניסיון לפתח סדרה של הוראות, ניתוח של מה השתבש בשנים האחרונות באומנויות השונות - בעיקר בספרו כיוון שזהו תחום התמחותי - וכן להבין מה השתבש בתחום של ביקורת האומנות.

Woden's left eye was the last sure hope of gods and men in their kingdom of hope surrounded on all sides by darkness. All we have left is Thor's hammer, which represents not brute force but art, or, counting both hammerheads, art and criticism. Thor is no help. Like other gods, he has withdrawn from our immediate view. We have only his weapon, abandoned beside a fencepost in high weeds, if we can figure out how to use it. This book is an attempt to develop a set of instructions, an analysis of what has gone wrong in recent years with the various arts - especially fiction, since that is the art on which I'm best informed - and what has gone wrong with criticism.

שבת שלום

    ג'ף


<iframe width="560" height="315" src="https://www.youtube.com/embed/07FuFi8fS9w?si=ApM-iAFkegm6y2SE" title="YouTube video player" frameborder="0" allow="accelerometer; autoplay; clipboard-write; encrypted-media; gyroscope; picture-in-picture; web-share" referrerpolicy="strict-origin-when-cross-origin" allowfullscreen></iframe>



יום חמישי, 7 במאי 2026

אלו דברים לשבת פרשות בהר בחוקותי תשפ"ה

 "הלילה היה נאה. כרוב לילי יפו בזמן שאין חמסין. והים, זה הים ששומר עלינו מפני חורב המדבר, העלה ריח של לחלוחית רוויה, אדמת החול נרקעה והאירה מתוכה. לא הטריחה על המטיילים, אדרבא נוחה היתה, כדרך שהיא נוחה בלילות. וכשם שהאדמה היתה נוחה כך היתה רוח חברינו נוחה עליהם."*

בימים אלה  אני בא אל עגנון כמי שמבקש עוגן.

עוגן בשפה עשירה ונקייה, בדעה צלולה, במוסיקה טובה ובסיפור טוב.

וממליץ מאוד לעיין בספרו של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל, שבדבריו על פרשת בהר בספרו "חיי עולם", מביא דברים שהם התמצית שבתמצית, עיקר שבעיקרים.

שבת שלום

  ג'ף


*שמואל יוסף עגנון, תמול שלשום, הוצאת שוקן, תשל"א, ספר שלישי: "בין ענין לענין", פרק ששי: "מעשים שמחים ומחשבות עצובות", תחילת חלק ג', עמ' 387

יום חמישי, 30 באפריל 2026

אלו דברים לשבת פרשת אמור תשפ"ו

 בסוף דבריו על פרשת אמור ב"הערות לפרשיות השבוע" כותב י. ליבוביץ:

"האמונה היהודית איננה מכירה את מושג הקדושה אלא בקשר לעבודת אלהים, ואיננה מכירה בקדושה כתכונה המעוגנת במשהו שבאדם - ויש להוסיף על זה, גם במשהו שהוא בטבע או במציאות, בארץ או בבנין.

'המבדיל בין קודש לחול' הוא אחד מעיקרי התודעה הדתית. אסור להעלות חולין לדרגת קדושה, וחול הם כל מעשי האדם וכל התנהגות האדם וכל הקיום האנושי - מחוץ לאותן הפונקציות שנועדות ומקוימות לשם שמים."*

ואידך זיל גמור.

שבת שלום

   ג'ף


*י. ליבוביץ, הערות לפרשיות השבוע, הוצאת אקדמון, עמ' 82

יום חמישי, 23 באפריל 2026

אלו דברים לשבת פרשת אחרי מות - קדושים תשפ"ו

בימים של מבוכה מה יותר נכון מאשר לעיין ב"ספר תכלית המעשים".

בחיבור הנ"ל כותב עגנון, בתחילת הפרק שכותרתו "יסורי הדעת", בין השאר, את הדברים הבאים:

"כל אותה השעה שסיפר ר' אברהם יצחק בשבח רבו עמד ר' יעקב יוסף ואמר תהלים. ספר תהלים היה עמו בכיסו ובכל עת שהטרידוהו יסורי הדעת היה מוציא את ספר תהלים וקורא במקום שפתח, ולא היה מדקדק אם מכוון הוא המזמור לענין שנצטער עליו, שהתבונן וראה שכל המזמורים שוים לפני הנשמה."*

יהיו הדברים לעיל לעילוי נשמתו של עידו פרומר ז"ל שהשאיר לנו צוואה ברורה להמשיך לבנות את המדינה הזו ולא לפרק אותה

שבת שלום

   ג'ף

*ש"י עגנון, האש והעצים, ספר תכלית המעשים, הוצאת שוקן, תשכ"ב, עמ' ריט



יום שלישי, 21 באפריל 2026

אלו דברים לעצמאות תשפ"ו

דרכו של עולם הוא שאדם מחפש דבר אחד ומוצא  דבר אחר.

כך הגעתי הבוקר לדברים הבאים של אהרן אפלפלד על י.ח. ברנר:

ברנר חשף וגילה את כל סבכי־הנפש  של היהודי המודרני. יהודי ששום תופעה יהודית אינה זרה לו. נכון: וידוי זה, ככל וידוי הבא לחשוף סתרי־נפש, אין בו כדי לשובב את הלב. המאפיין יותר מכל את היהודי המודרני הוא היחס האמביוולנטי של אהבה־שנאה אל המורשת היהודית. בא ברנר וגילה סבכי־סבכיה של אמת זו. ושוב - יותר משדן, נידון. כלום על כך נבוא אליו בטרוניה הרי הוא עצמו הביא עצמו למשפט. ודייניו שלו חמורים היו מכל דיין. הדיינים החיצונים שהעמידו עצמם דיין עליו לא היו אלא הד קלוש של דייניו שלו החמורים והקשים.
אמרנו: מצוקה רליגיוזית, ומן הדין שנבהיר. אין כאן לא אל ולא עול מלכות שמים ולא עול מצוות. ובקירוב עשויה מצוקה זו להתנסח כך: פסקתי לטרוח בשאלת קיומו או אי קיומו של האל, אבל כיחיד מה אעשה ואיני יכול לעמוד מנגד בשעה שפורענות מתרגשת על בני אדם. איני יכול לשאת את השובע בשעה שיש רעב. איני סובל את הקורות של ביתי בשעה שמחוסרי־גג רובצים ליד חלוני. לא מפני שאני טוב מאחרים, אלא כזה אני. איני יכול לשנות הרבה. כי הפורענויות גדולות סומות וגורליות. כיוון שאיני יכול לשנות הרבה הריני מסתפח, כול כולי, אל מחנה הסובלים ונדכאים. זה מקומי וזוהי נחלתי. נחלה ומנוחה אחרת אין לי. אין כל ספק, זוהי עמדה סובייקטיבית, שרירותית ואם תרצה כפייתית אך אין לשלול ממנה את ההתכוונות הרליגיוזית. כשלעצמי, אני נוטה לקבל כפירה רצינית זו כמעין הפנמה של מצוות היהדות שאפשר, אם תרצה, לנסחה כך: כיוון שאיני מוצא את אלהים לא בי ולא מחוצה לי ומכיוון שאיני יכול לשאת הפקר זה הקרוי מקריות ולקבלו בשוויון־נפש, הריני רואה עצמי אחראי ומקבל על עצמי באהבה את המידות שתלו בבורא עולם. אני אחמול, אני אוהב. כל עוד נפשי בי אוסיף לחמול על הבריות."*

חג עצמאות שמח
      ג'ף

*אהרן אפלפלד , "מסות בגוף ראשון ", הוצאת הספריה הציונית על יד ההסתדרות הציונית העולמית, עמ' 70 -71


יום חמישי, 16 באפריל 2026

אלו דברים לשבת ר"ח אייר - פרשות תזריע מצורע

"צריך עיון"

נוהגים לעתים *לסיים* דברי עיון  ב"צריך עיון".

אחרי שעיינתי עיון ראשוני ( לשנה זו ) בדברי הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ זצ"ל על הפרשה ב"חיי עולם", אני בוחר *לפתוח* את אלו דברים בהערה הנ"ל.

פרשות תזריע מצורע כל כולן הן בבחינת צריך עיון.

בניגוד לנוהג של הח"מ להביא דברים סתומים לרבות שאלות פתוחות מתוך דברי הרב, הפעם בחרתי להביא קטע דברים קצר, מפורש וברור.

תחת הכותרת "אין אדם רואה את נגעי עצמו" כותב הרב עדין:

"כשבודקים מהם הדברים עליהם אומרים חז"ל ( למשל תנחומא מצורע י ) שהם מביאים לנגע צרעת, מגיעים לרשימה שלמה: הם באים על גסות רוח, על גאווה, על קמצנות, על מוציא שם רע ועל עד רבה - המשותף לכולם הוא שהם דברים הנוגעים בדקויות. על הדברים הללו שייך שיעשו עליהם איזה סימן מלמעלה, שפלוני צריך תיקון."*

חודש טוב ושבת שלום

      ג'ף


*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, בעמ' 232 - 233

הצילום הוא של יהונתן גודמן


יום חמישי, 9 באפריל 2026

אלו דברים לשבת פרשת שמיני תשפ"ו

האם נכון לומר לגבי דברים שאינך מבין - שהם עמוקים ? 

פעם חשבתי שכן - היום, איני יודע .

דברים שבפרשת שמיני, על פי דברי הרב עדין  אבן־ישראל שטיינזלץ זצ"ל, ב"חיי עולם" על הפרשה, מעוררים קושי. 

הנה קטע קצר מדבריו:

" באופן כללי, חיפוש הצדקות למצוות על מנת שהן תהיינה באופן מהותי דבר שעשוי לתועלת  הגוף או אפילו הנפש, הוא בסופו של דבר ניסיון עקר. אין הכוונה שדבר כזה הוא בהכרח מופרך מעיקרו, ואין צורך משום כך להוכיח שבשר חזיר טוב יותר מבשר פרה, כדי לומר שהקב"ה ידע כמה זה טוב ובכל זאת אסר לנו - אבל  זה אומר שהצדקה מן הסוג הזה לעולם לא תוכל להיות השיקול המרכזי בתוך הדברים. מוטב פעם אחת לסמוך על הקב"ה, ולא לנסות לתת הסברים."*

דברי הרב בהמשך שם אך מעמיקים, להבנתי, את הקושי^. 

צריך עיון.

שבת שלום
    ג'ף

*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, בעמ' 220

^ למי שהספר אינו בהישג ידה ראי בנספח להלן וכן באלו דברים לשבת פרשת שמיני מאשתקד : https://eludevarim.blogspot.com/2025/04/blog-post_24.html

הצילום הוא של יעל גודמן

                                                                     נספח

"כשניגשים אל התורה לא צריך לבקש חשבונות רבים, וגם לא תמיד מוצאים 'דברים טובים'. טוב משום כך להיזכר מפעם לפעם בסיפור הבא: מישהו בא לרבי מקוצק והקשה לו על בורא העולם, והוא ענה לו תשובה, שטוב לזכור בכל פעם ששומעים הסברים טובים: 'א-לוהים כזה שכל טיפה סרוחה יכולה להבין אותו, לא שווה שיעבדו אותו'".

הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, בעמ' 225