רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום חמישי, 11 ביוני 2026

אלו דברים לשבת פרשת קורח תשפ"ו ט

שמתי לב לאחרונה לשני דברים:

צריך להאט את הקצב.

קשה להאט את הקצב.

( בעיקר אחר חיים שלמים 

של "ריצה אחר הגלימה" ,האזנה

לשיעורי נשק בסככות האסבסט בצבא

לרבות בבסיס הישן בירוחם ועוד )

הרשימה להלן היא מאמץ בכיוון;

בכיוון להאט את הקצב.


סובבים אותנו סימנים שאיננו רואים

ואם רואים  איננו מזהים, ואם מזהים

לא תמיד קוראים אנחנו את הסימנים 

באופן נכון.

סימן אחד שכזה הוא העמוד הריק

במרבית ספריו של יואל הופמן.

למי שלא מכיר - במרבית ספריו, 

הטקסט מופיע על עמוד אחד בלבד

כשהעמוד שממול נותר ריק.

הריקות הזאת אינה דבר של מה בכך.

לאחרונה הגעתי - באמצעות 

"עיון תפילה" לנושא השתיקה.

קצת קשה לעסוק בנושא השתיקה - 

זה לא מפריע ליוצרים במהלך הדורות

לעסוק בו - 

לא כל הטקסטים הספרותיים 

מכילים סימנים; סימנים שדורשים

ממך לשאול : מה פשר הסימן ?

במישור אחר לחלוטין "הטקסט המקראי"

התורה לרבות פרשות השבוע מלא

"סימנים". "ויקח קורח" - מה לקח ?

ראו כמובן את רש"י על אתר  ושלל

הפרשנים והפרשנויות בנושא זה 

מימי קדם ועד ימינו אנו ( ריל של 

הרב בני לאו ).

המשך בלי נדר יבוא

שבת שלום

   ג'ף


יום חמישי, 4 ביוני 2026

אלו דברים לשבת פרשת שלח לך תשפ"ו

 רשות הדיבור השבוע נתונה לעגנון, בדברים על "עיון תפילה" ועוד :

"אמר ר' אברהם יצחק [לר' יעקב יוסף], הלואי וזכיתי פעם אחת בחיי להשקיע עצמי בתפילה כשם שאתה שוקע עצמך במחשבותיך. השיבו ר' יעקב יוסף ואמר לו, למה צריכים להשקיע עצמו בתפילה, דיו לאדם שיודע פירוש המלות ויודע מה מתפללים ולפני מי מתפללים. אמר לו ר' אברהם יצחק, וכי מועטות  הן כוונות התפילה שצריכים לכווין. ואפילו האדם הפשוט שמתפלל בסידור פשוט אינו יכול לעשות את תפילותו סתם. - מה סתם ? - סתפ בלא כוונות. שאל ר' יעקב יוס, את ר' אברהם יצחק, כוונה מה היא ? חזר ר' אברהם יצחק על דבריו ואמר, כוונה מה היא ? אי לך רבי יעקב יוסף, או שאתה רואה אותי בור ועם הארץ או שאתה עושה עצמך במחילה מכבודך בור ועם הארץ. וכי יש אדם חסיד ואינו יודע כוונה מה היא ? אמר לו ר' יעקב יוסף, אם חסיד אני בעיניך אני הוא זה שאינו יודע מה זו כוונה בתפילה. יודע אני שיש סידורים שכל התפילות שבהם מוקפים בכוונות ישרות ובכוונות פשוטות וכיוצא בהן ויודע אני שיש מקובלים שמכוונים בכל אות ואות ובכל נקודה ונקודה כל מיני כוונות, - אני איני מהם. ניענע ר' יצחק יעקב ראשו אילך ואילך ואמר, ראיתם לזה, עדיין הוא מחזיק טובה לעצמו על זה. אמר ר' יעקב יוסף, עד עכשיו לא ידעתי שצריכני להחזיק טובה על זה, אבל עכשיו רואה אני שיפה לו לאדם להחזיק טובה לעצמו על  שמתפלל תפילה ישרה ופשוטה ללא כוונות. אמר ר' יצחק יעקב, בבקשה ממר יפרש דבריו, אני מודה ומתוודה שאיני יורד אפילו לתחילת דעתו של מר. אמר ר' יעקב יוסף, קלים ונוחים ופשוטים הם דברי וקלים ונוחים להבנה. ומה אני מבקש דבר מבשר ודם איני מכניס שום כוונות בדברי, אלא אני מדבר עמו ביושר קל וחומר  כשאני מדבר לפני חי עולמים על אחת כמה וכמה שאני מונע עצמי מכל כוונה אחרת של הדברים שאני מוציא מפי.

משך ר' אברהם יצחק בכתפיו ואמר, ראויים דברים שכגון אלו להאמר על ידי מי שאין כדאי לי לכנותו בשם. אמר ר' יעקב יוסף, אלה תולדות הכוונות, אדם אומר דבר פשוט באים ומכניסים בו כוונות יתירות. קשט אמרי אמת, דיו לאדם באותן המלין שתיקנו לנו רבותינו בתפילה, וכשאני אומר אותן לפני חי העולמים בלבב שלם יודע אני ומאמין שהוא יתברך שומע ומאזין ומקשיב ויודע ומבין  פירוש המלות, ולא איכפת לי אם ששים רבוא בעלי כוונות יאמרו עלי מה שיאמרו ואפילו קוראים לי מין ואפיקורוס. הלוא זאת היא כוונתכם לומר ? אמר ר' אברהם יצחק, חס ושלום. אלא מכל מקום אשאל אותך ר' יעקב יוסף, אפשר שצדיקים קדושים ונוראים שכיוונו כוונות לכל תיבה ולכל אות בתפילה חס ושלום שדבר מיותר עשו ? אמר ר' יעקב יוסף, איני מחוייב לתת דין וחשבון על כל מעשה ומעשה כל צדיק וצדיק עושה, הלואי שיעלה בידי ליתן דין וחשבון לפני צדיקו של עולם על מעשי אני. אמר לו ר' יצחק יעקב, אם כן מה אתה עושה במה שאמרו בגמרא מצוות צריכות כוונה ? אמר ר' יעקב יוסף, עושה אני את המצוה כדין והוא הוא הכוונה האמתית שנתכוונו לה רבותינו זכרונם לברכה.

נסתכל בו ר' אברהם יצחק והרהר, יבוא עלי אם אפשר לירד לסוף דעתו של זה, אין ספק בעיני שירא שמים הוא, ואפילו חסיד, אבל דברים שהוא מוציא מפיו ספק אם נאים הם לירא שמים וחסיד. מכל מקום לא כדאי להתווכח, שאין תועלת מן הוויכוחים, שסוף כל וויכוח, שכל אחד מן הווכחנים סבור על עצמו שכל האמת עמו, עמו בלבד. הביט על ר' יצחק יעקב כאדם שמבקש עצה מחבירו. הרגיש ר' יצחק יעקב בדבר ואמר, נניח את הוויכוחים ונדבר בדברים יש בהם תועלת ודאי. ועכשיו לאחר שאני ורבי אברהם יצחק חברנו סיפרנו רבותינו מי הם  הגיעה שעתך רבי יעקב יוסף שתספר לנו רבך מי הוא ומה טיבו ומה הן מדותיו ודרכיו והנהגותיו וכן כל כיוצא באלו. לא זימננו המקום למקום אחד אלא כדי שנלמוד זה מזה מה אנו חסרים, שאם אדם יודע מה חסר לו כבר הוא בדרך מדרכי השלימות. ובכן פתח פיך רבי יעקב יוסף, אזנינו פקוחות לשמוע.

הביט ר' יעקב יוסף שעה קלה כמשתומם ואף הם הביטו עליו כמשתוממים, שמימיהם לא ראו חסיד שבא לידו לספר בשבח רבו ואינו מספר."*

שבת שלום

   ג'ף

*ש"י עגנון, ספר תכלית המעשים ( פרקים מן העיזבון ), קובץ עגנון ב, הוצאת מאגנס, עמ' 71 - 73



יום שני, 1 ביוני 2026

אלו דברים ליום י"ז בסיון תשפ"ו

 "'אמנם אני מדבר ומדבר,' אומר מרקו, 'אבל מי שמאזין לי קולט אך ורק את המילים אשר להן הוא עצמו מצפה. תיאור־העולם אשר לו אתה מטה אוזן קשובה וְנוטה־חסד, הוא אחד; ושונה הוא התיאור שיישמע בחוגי־הסוורים והגונדוליירים, על הרציף שליד ביתי, ביום בו אשוב לשם; ושונה עוד מאלה הוא התיאור, שאולי אכתיב במועד מאוחר יותר, לעת זקנתי, אם במקרה אפול בשבי שודדי־ים מבני גֵנוָּאה, ואזרק לכלא בתא אחד עם מחבר־סיפורי־הרפתקאות. לא הקול הוא הקובע את תוכן הסיפור, כי־אם האוזן השומעת.'"

איטאלו קאלווינו, הערים הסמויות מעין, תרגום גאיו שילוני, הוצאת ספרית פועלים בע"מ, עמ' 131

האיור יציר https://leonardo.ai/




יום חמישי, 28 במאי 2026

אלו דברים לשבת פרשת בעלותך תשפ"ו

 כותב ישעיהו ליבוביץ  על פרשת השבוע :

"בשום מקום אין התורה אומרת בפירוש שהאיש משה היה חכם מכל אדם, ואיננה אומרת שהיה צדיק מכל אדם, ואיננה אומרת שהיה גיבור מכל אדם, אף על פי שאנחנו למדים מן הדברים שהיה חכם, בעל ההכרה האנושית הגבוהה ביותר והיה צדיק והיה גיבור. אבל התורה מוצאת לנכון, או לנחוץ, להטעים דבר אחד בלבד: שהאיש משה היה ענו מכל אדם. ובזה יש להרהר הרבה.

ענווה, ללא ספק, היא דרגה גבוהה בשלמות האנושית. בדרך-כלל הטבע האנושי הוא שהאדם גדול וחשוב בעיני עצמו - אם לא במודע, על -כל-פנים בבלתי-מודע. לשון אחר: אין זה טבעו של אדם להיות ענו.

אבל יש ענווים. והענווה המצויה בקרב בני-אדם בעלי רמה אנושית, מוסרית והכרתית גבוהה יכולה להיות תוצאה של אחת משתי סיבות: או שהם, בביקורת עצמית, מכירים פגמים וחולשות בעצמם, או שהם מתגברים על יצר האדם להחשיב את עצמו, להתפאר או להתהלל בתוך עצמו, ומופיעים כענווים. והכוונה כאן אינה לצביעות. הם מתגברים על יצר ההתנשאות והגאווה והחשיבות שהאדם רגיל ליחס לעצמו, והם ענווים.

אבל על משה נאמר נאמר: 'והאיש משה ענו מאד מכל אדם אשר על-פני האדמה'. במה היה ענו ? משה רבנו הוא האדם , אשר הגיע להכרת אלוהים במידה העילאית שאדם מסוגל להגיע אליה; דבר זה מוסכם ומקובל על ההוגים באמונה ובעולמה של היהדות. לכאורה אפשר לחשוב שאם האדם מגיע לדרגה גבוהה זאת לא יתכן שלא יכיר ברמה שהגיע אליה. ולא זו בלבד, אלא שאנחנו מוצאים אחד מגדולי הנביאים שעמד לישראל כ700 או 800 שנה אחרי משה, ירמיהו, אומר 'כה אמר ה' אל-יתהלל חכם בחכמתו, ואל-יתהלל הגבור בגבורתו, אל-יתהלל עשיר בעשרו. כי אם-בזאת יתהלל המתהלל: השכל וידע אותי, כי אני ה' וכו''. זאת אומרת: האדם רשאי להתהלל בהכרת אלוהים - לא בחכמה סתם, ולא בגבורה, ולא בעשירות, אלא בהכרת אלהים.

ירמיהו הוא אחד הנביאים שעמדו לישראל , ואילו משה רבנו הוא אדון הנביאים. הוא הגיע לדרגת הכרה שהיא מעל הכרתם של כל נביאי ה'. ועל כך נאמר בגמרא: 'כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה, ומשה רבנו נסתכל באספקלריא המאירה'. מי שהגיע לדרגת משה רבנו, והוא באמת 'משכיל ויודע את ה' ', דווקא הוא מכיר שהאדם איננו מכיר ויודע את ה'. הוא מגיע לענווה האמיתית הגבוהה ביותר.

הנביא - הכרתו אומרת לו שהוא הכיר את אלהים, ולכן יש לו במה להתהלל. אבל עם האדם מגיע לרמתו של משה רבנו - אשר עליו נאמר שה' דיבר עמו 'פנים אלא פנים', ו'בכל ביתי נאמן הוא', או , בסוף התורה, 'ידָעו ה' פנים אלא פנים' - מי שהגיע לדרגה הזאת, הוא המסוגל להכיר ולהבין, בכל עומק המשמעות של הענין, שהאדם איננו מכיר את אלוהים, משום שאלוהים איננו ניתן להכרה על-ידי האדם.

וזאת היא הענווה העמוקה ביותר, אשר רק משה רבנו היה מסוגל להגיע אליה. על אותו מאמר חז"ל אומר רש"י מלים אחדות נוקבות: 'כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה, וחשבו שראו אותו, ומשה רבנו נסתכל באספקלריא המאירה [זאת אומר, הוא, לכאורה, זכה לראות את אלהים ], וידע שלא ראהו בפניו'. "*

וכפי שאומר ליבוביץ: "האיש משה היה ענו מכל אדם. ובזה יש להרהר הרבה."

שבת שלום

    ג'ף

*ישעיהו ליבוביץ, הערות לפרשיות השבוע, הוצאת אקדמון, עמ' 91 -92


יום רביעי, 20 במאי 2026

אלו דברים לשבועות תשפ"ו

 על חג השבועות, אומר הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל, בין השאר, את הדברים הבאים:

"[צד נוסף] שבמתן תורה, המתגלה גם הוא בעשרת הדברות, הוא בהוצאתם של מושגי החיים, של ערכי החיים הגדולים מתחום הסתמיות אל התחום של עובדת הבורא.

מבחינת מעשית - האיסור של ניאוף או גניבה אחד הוא, על־פי כל שיטה המבססת אותו. אולם יש הבדל עצום בין 'לא תרצח' כביטוי שבא להסדיר את חייה הנורמליים של חברה, שאיננה יכולה להרשות לעצמה רצח או גניבה, לבין 'לא תרצח' שבעשרת הדברות. איסור הרציחה של החוק הפלילי של כל אומה ולשון הוא אמנה חברתית, מוסכמה תרבותית וכיוצא בהן. 'לא תרצח' שבעשרת הדברות, לעומתו, הוא הצו המוחלט, הצו הקשור במישרין אל 'אנכי ה'' שמופיע בלוח השני. המוסר המעשי של חברה הוא דבר שונה בתכלית השינוי מן הצו של התורה. שכן בציוויה של התורה, אורחות החיים ודרכי החיים הראויים הם ביטוי מתמיד של קדושה, של קשר עם המהות העליונה."*

והדברים צריכים עוד עיון

חג שמח

  ג'ף

הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ , "'חיי שנה' מאמרים לחגים ומועדי השנה היהודית",מתוך המאמר "עיצוב הייחוד היהודי" ,הוצאת המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, ומשכ"ל - הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, עמ' 233


יום רביעי, 13 במאי 2026

אלו דברים לכ"ז אייר תשפ"ו

 " פעם, ביום חורף אחר־הצהריים, שְׂבַע מְרוֹרִים מעַסקי, נראה לי העסק - כל סוחר מכיר ימים כאלה - מאוס כל־כך, שהחלטתי לסגור אותו מיד לאותו יום, אף שאור חורף בהיר עוד עמד והשעה היתה מוקדמת. החלטות כאלה הנעשות מרצון חופשי מניבות תמיד פרי חיובי..."

פ. קפקא, מחברות האוקטבו, הוצאות עם עובד, עמ'  111- 112

יום שלישי, 12 במאי 2026

אלו דברים לשבת פרשת במדבר תשפ"ו


                                                                                "...כל היוצא מ[ירושלים] כאילו נופל בגיהנם"

                                                                                                               ש"י עגנון, תמול שלשם


הרב ד"ר דניאל אפשטיין העיר באחת משיחותיו ברשת שספר במדבר הוא ספר מסע. ראו במצ"ב.

כל אחד ואחת מאתנו נמצאים במסע.

המסע הוא אישי וקולקטיבי כאחד, במינונים כאלו ואחרים.

בפתיחה לספר שנקרא "על בדיה מוסרית" on moral fiction, כותב הסופר ואיש האקדמיה האמריקאי המנוח, ג'ון גרדנר את הדברים הבאים:

אקדים תרגום שלי לעברית למקור:

בספר רחב היקף כמו זה שלפנינו אדם צריך מטפורה מסדירה על מנת לתת ולו  אשליה שהכל תקין.

A book as wide-ranging as this one needs a governing metaphor to give it at least an illusion that all is well.

מסופר שבימי קדם בכל שנה צייר [הדמות המיטולוגית]  ת'ור עיגול סביב [העולם הדימיוני שיצר טולקין שנקרא ] הארץ התיכונה, ובכך השיג אחור את אויבי הסדר.  כל שנה, הזדקן ת'ור והמעגל של אלים ואנשים הצטמצם. אל החכמה, וודן, יצא לעבר מלך הטרולים, תפס אותו בחוזקה ודרש לדעת ממנו כיצד יוכל הסדר לגבור על הכאוס.

'תן לי את העין השמאלית שלך', אמר מלך הטרולים, 'ואספר לך'.

בלי היסוס, ויתר וודן על עינו השמאלית ואמר: ' כעת תגלה לי '.

'הסוד הוא, אמר הטרול, 'הבט בשתי העיניים !'.

It was said in the old days that every year Thor made a circle arounf Middle-earth, beating back the enemies of order/ Thor got older every year, and the circle occupied by gods and men grew smaller. The wisdom god, Woden, went out to the king of the trolls, got him in an armlock, and demanded to know of him how order might triumph over chaos.

'Give me your left eye,' said the king of the trolls, 'and  I'll tell you.'

Without hesitation, Woden gave up his left eye. 'Now tell me.'

The troll said, 'The secret is Watch with both eyes !'

עינו השמאלית של וודן היתה התקווה הבטוחה האחרונה של אלים ואנשים בממלכת האור שלהם המוקפת חושך מכל הצדדים. כל שנותר לנו הוא פטישו של ת'ור, שמייצג - לא כח בוטה אל אומנות, או למצער אם נתייחס לשני הפנים של הפטיש, אומנות וביקורת האומנות. ת'ור אינו מושיע. כמו אלים אחרים, נסוג הוא מזוית הראייה הישירה שלנו. נותר לנו רק כלי הנשק שלו, זרוק ליד הגדר בשיחים, ככל שנצליח להבין כיצד להשתמש בו. הספר הזה הוא ניסיון לפתח סדרה של הוראות, ניתוח של מה השתבש בשנים האחרונות באומנויות השונות - בעיקר בספרו כיוון שזהו תחום התמחותי - וכן להבין מה השתבש בתחום של ביקורת האומנות.

Woden's left eye was the last sure hope of gods and men in their kingdom of hope surrounded on all sides by darkness. All we have left is Thor's hammer, which represents not brute force but art, or, counting both hammerheads, art and criticism. Thor is no help. Like other gods, he has withdrawn from our immediate view. We have only his weapon, abandoned beside a fencepost in high weeds, if we can figure out how to use it. This book is an attempt to develop a set of instructions, an analysis of what has gone wrong in recent years with the various arts - especially fiction, since that is the art on which I'm best informed - and what has gone wrong with criticism.

שבת שלום

    ג'ף


<iframe width="560" height="315" src="https://www.youtube.com/embed/07FuFi8fS9w?si=ApM-iAFkegm6y2SE" title="YouTube video player" frameborder="0" allow="accelerometer; autoplay; clipboard-write; encrypted-media; gyroscope; picture-in-picture; web-share" referrerpolicy="strict-origin-when-cross-origin" allowfullscreen></iframe>



יום חמישי, 7 במאי 2026

אלו דברים לשבת פרשות בהר בחוקותי תשפ"ה

 "הלילה היה נאה. כרוב לילי יפו בזמן שאין חמסין. והים, זה הים ששומר עלינו מפני חורב המדבר, העלה ריח של לחלוחית רוויה, אדמת החול נרקעה והאירה מתוכה. לא הטריחה על המטיילים, אדרבא נוחה היתה, כדרך שהיא נוחה בלילות. וכשם שהאדמה היתה נוחה כך היתה רוח חברינו נוחה עליהם."*

בימים אלה  אני בא אל עגנון כמי שמבקש עוגן.

עוגן בשפה עשירה ונקייה, בדעה צלולה, במוסיקה טובה ובסיפור טוב.

וממליץ מאוד לעיין בספרו של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל, שבדבריו על פרשת בהר בספרו "חיי עולם", מביא דברים שהם התמצית שבתמצית, עיקר שבעיקרים.

שבת שלום

  ג'ף


*שמואל יוסף עגנון, תמול שלשום, הוצאת שוקן, תשל"א, ספר שלישי: "בין ענין לענין", פרק ששי: "מעשים שמחים ומחשבות עצובות", תחילת חלק ג', עמ' 387

יום חמישי, 30 באפריל 2026

אלו דברים לשבת פרשת אמור תשפ"ו

 בסוף דבריו על פרשת אמור ב"הערות לפרשיות השבוע" כותב י. ליבוביץ:

"האמונה היהודית איננה מכירה את מושג הקדושה אלא בקשר לעבודת אלהים, ואיננה מכירה בקדושה כתכונה המעוגנת במשהו שבאדם - ויש להוסיף על זה, גם במשהו שהוא בטבע או במציאות, בארץ או בבנין.

'המבדיל בין קודש לחול' הוא אחד מעיקרי התודעה הדתית. אסור להעלות חולין לדרגת קדושה, וחול הם כל מעשי האדם וכל התנהגות האדם וכל הקיום האנושי - מחוץ לאותן הפונקציות שנועדות ומקוימות לשם שמים."*

ואידך זיל גמור.

שבת שלום

   ג'ף


*י. ליבוביץ, הערות לפרשיות השבוע, הוצאת אקדמון, עמ' 82

יום חמישי, 23 באפריל 2026

אלו דברים לשבת פרשת אחרי מות - קדושים תשפ"ו

בימים של מבוכה מה יותר נכון מאשר לעיין ב"ספר תכלית המעשים".

בחיבור הנ"ל כותב עגנון, בתחילת הפרק שכותרתו "יסורי הדעת", בין השאר, את הדברים הבאים:

"כל אותה השעה שסיפר ר' אברהם יצחק בשבח רבו עמד ר' יעקב יוסף ואמר תהלים. ספר תהלים היה עמו בכיסו ובכל עת שהטרידוהו יסורי הדעת היה מוציא את ספר תהלים וקורא במקום שפתח, ולא היה מדקדק אם מכוון הוא המזמור לענין שנצטער עליו, שהתבונן וראה שכל המזמורים שוים לפני הנשמה."*

יהיו הדברים לעיל לעילוי נשמתו של עידו פרומר ז"ל שהשאיר לנו צוואה ברורה להמשיך לבנות את המדינה הזו ולא לפרק אותה

שבת שלום

   ג'ף

*ש"י עגנון, האש והעצים, ספר תכלית המעשים, הוצאת שוקן, תשכ"ב, עמ' ריט



יום שלישי, 21 באפריל 2026

אלו דברים לעצמאות תשפ"ו

דרכו של עולם הוא שאדם מחפש דבר אחד ומוצא  דבר אחר.

כך הגעתי הבוקר לדברים הבאים של אהרן אפלפלד על י.ח. ברנר:

ברנר חשף וגילה את כל סבכי־הנפש  של היהודי המודרני. יהודי ששום תופעה יהודית אינה זרה לו. נכון: וידוי זה, ככל וידוי הבא לחשוף סתרי־נפש, אין בו כדי לשובב את הלב. המאפיין יותר מכל את היהודי המודרני הוא היחס האמביוולנטי של אהבה־שנאה אל המורשת היהודית. בא ברנר וגילה סבכי־סבכיה של אמת זו. ושוב - יותר משדן, נידון. כלום על כך נבוא אליו בטרוניה הרי הוא עצמו הביא עצמו למשפט. ודייניו שלו חמורים היו מכל דיין. הדיינים החיצונים שהעמידו עצמם דיין עליו לא היו אלא הד קלוש של דייניו שלו החמורים והקשים.
אמרנו: מצוקה רליגיוזית, ומן הדין שנבהיר. אין כאן לא אל ולא עול מלכות שמים ולא עול מצוות. ובקירוב עשויה מצוקה זו להתנסח כך: פסקתי לטרוח בשאלת קיומו או אי קיומו של האל, אבל כיחיד מה אעשה ואיני יכול לעמוד מנגד בשעה שפורענות מתרגשת על בני אדם. איני יכול לשאת את השובע בשעה שיש רעב. איני סובל את הקורות של ביתי בשעה שמחוסרי־גג רובצים ליד חלוני. לא מפני שאני טוב מאחרים, אלא כזה אני. איני יכול לשנות הרבה. כי הפורענויות גדולות סומות וגורליות. כיוון שאיני יכול לשנות הרבה הריני מסתפח, כול כולי, אל מחנה הסובלים ונדכאים. זה מקומי וזוהי נחלתי. נחלה ומנוחה אחרת אין לי. אין כל ספק, זוהי עמדה סובייקטיבית, שרירותית ואם תרצה כפייתית אך אין לשלול ממנה את ההתכוונות הרליגיוזית. כשלעצמי, אני נוטה לקבל כפירה רצינית זו כמעין הפנמה של מצוות היהדות שאפשר, אם תרצה, לנסחה כך: כיוון שאיני מוצא את אלהים לא בי ולא מחוצה לי ומכיוון שאיני יכול לשאת הפקר זה הקרוי מקריות ולקבלו בשוויון־נפש, הריני רואה עצמי אחראי ומקבל על עצמי באהבה את המידות שתלו בבורא עולם. אני אחמול, אני אוהב. כל עוד נפשי בי אוסיף לחמול על הבריות."*

חג עצמאות שמח
      ג'ף

*אהרן אפלפלד , "מסות בגוף ראשון ", הוצאת הספריה הציונית על יד ההסתדרות הציונית העולמית, עמ' 70 -71


יום חמישי, 16 באפריל 2026

אלו דברים לשבת ר"ח אייר - פרשות תזריע מצורע

"צריך עיון"

נוהגים לעתים *לסיים* דברי עיון  ב"צריך עיון".

אחרי שעיינתי עיון ראשוני ( לשנה זו ) בדברי הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ זצ"ל על הפרשה ב"חיי עולם", אני בוחר *לפתוח* את אלו דברים בהערה הנ"ל.

פרשות תזריע מצורע כל כולן הן בבחינת צריך עיון.

בניגוד לנוהג של הח"מ להביא דברים סתומים לרבות שאלות פתוחות מתוך דברי הרב, הפעם בחרתי להביא קטע דברים קצר, מפורש וברור.

תחת הכותרת "אין אדם רואה את נגעי עצמו" כותב הרב עדין:

"כשבודקים מהם הדברים עליהם אומרים חז"ל ( למשל תנחומא מצורע י ) שהם מביאים לנגע צרעת, מגיעים לרשימה שלמה: הם באים על גסות רוח, על גאווה, על קמצנות, על מוציא שם רע ועל עד רבה - המשותף לכולם הוא שהם דברים הנוגעים בדקויות. על הדברים הללו שייך שיעשו עליהם איזה סימן מלמעלה, שפלוני צריך תיקון."*

חודש טוב ושבת שלום

      ג'ף


*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, בעמ' 232 - 233

הצילום הוא של יהונתן גודמן


יום חמישי, 9 באפריל 2026

אלו דברים לשבת פרשת שמיני תשפ"ו

האם נכון לומר לגבי דברים שאינך מבין - שהם עמוקים ? 

פעם חשבתי שכן - היום, איני יודע .

דברים שבפרשת שמיני, על פי דברי הרב עדין  אבן־ישראל שטיינזלץ זצ"ל, ב"חיי עולם" על הפרשה, מעוררים קושי. 

הנה קטע קצר מדבריו:

" באופן כללי, חיפוש הצדקות למצוות על מנת שהן תהיינה באופן מהותי דבר שעשוי לתועלת  הגוף או אפילו הנפש, הוא בסופו של דבר ניסיון עקר. אין הכוונה שדבר כזה הוא בהכרח מופרך מעיקרו, ואין צורך משום כך להוכיח שבשר חזיר טוב יותר מבשר פרה, כדי לומר שהקב"ה ידע כמה זה טוב ובכל זאת אסר לנו - אבל  זה אומר שהצדקה מן הסוג הזה לעולם לא תוכל להיות השיקול המרכזי בתוך הדברים. מוטב פעם אחת לסמוך על הקב"ה, ולא לנסות לתת הסברים."*

דברי הרב בהמשך שם אך מעמיקים, להבנתי, את הקושי^. 

צריך עיון.

שבת שלום
    ג'ף

*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, בעמ' 220

^ למי שהספר אינו בהישג ידה ראי בנספח להלן וכן באלו דברים לשבת פרשת שמיני מאשתקד : https://eludevarim.blogspot.com/2025/04/blog-post_24.html

הצילום הוא של יעל גודמן

                                                                     נספח

"כשניגשים אל התורה לא צריך לבקש חשבונות רבים, וגם לא תמיד מוצאים 'דברים טובים'. טוב משום כך להיזכר מפעם לפעם בסיפור הבא: מישהו בא לרבי מקוצק והקשה לו על בורא העולם, והוא ענה לו תשובה, שטוב לזכור בכל פעם ששומעים הסברים טובים: 'א-לוהים כזה שכל טיפה סרוחה יכולה להבין אותו, לא שווה שיעבדו אותו'".

הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, בעמ' 225






יום שלישי, 7 באפריל 2026

אלו דברים לשביעי של פסח תשפ"ו

על "קריעת ים־סוף", כותב הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ זצ"ל בפרק האחרון על פסח בספרו "חיי שנה."

הדברים הם רחבים ועמוקים, ואת עיקרם הבאנו באלו דברים לשביעי של פסח לפני עשור. הפעם, בלי נדר,  נעיין בהם קמעא קמעא...

"המושגים 'ים' ו'יבשה' מבטאים את שני המצבים הכוללים של המציאות. הים נקרא בלשון הזהר ' עלמא דאתכסא' ( העולם המכוסה, הנסתר) והיבשה נקראת ' עלמא דאתגליא' (העולם הנגלה). היבשה היא המציאות  שמעל פני השטח, מציאות גלויה לעין, שהחיים שבה נמצאים על פניה. לעומתה, הים הוא מציאות שמכסה על ההתרחשויות ועל החיים הקיימים בה - הים הוא המסתורין הגדול, שאין הדברים קורים על פניו, אלא בתוכו."*

חג שמח

  ג'ף

 *הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ , "'חיי שנה' מאמרים לחגים ומועדי השנה היהודית", מתוך המאמר "קריעת ים־סוף" ,הוצאת המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, ומשכ"ל - הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, עמ' 200

הצילום הוא של יעל גודמן

יום שישי, 3 באפריל 2026

אלו דברים על הפרק האחרון בספרו של אפלפלד "סיפור חיים"

 בפרק האחרון, פרק מס' 30 בספרו של אפלפלד "סיפור חיים" מספר  אהרן אפלפלד את קורות "מועדון 'החיים החדשים' אשר הוקם בשנת 1950  על־ידי ניצולי שואה מגליציה ומבוקובינה."

באחת הפסקאות כותב אפלפלד:

"באותן השנים פגשתי במועדון כמה אנשים נפלאים, אנשים מן השורה, שלא נטלו חלק בוויכוחים ולא חיפשו כבוד ולא תבעו דבר לעצמם. הם ישו ליד השולחנות  ומעיניהם קרנה אהבת אדם פשוטה. הם בילו שעות בבתי חולים ובבתי מחסה למיניהם, אבל היה להם גם זמן לבוא אל המועדון, להביא נרות נשמה או תקרובת לשמחה. קטסטרופה גדולה, שבדרך כלל חומסת את התמימות ואת היושר, לא פגעה בהם ויותר מכך: הוסיפה אור לאור שהיה בהם."

בפסקה אחרת, בהמשך שם, כותב אפלפלד:

"כבר אז למדתי שאנשים אינם משתנים. אפילו מלחמות איומות אינן משנות אותם. אדם מתחפר באמונותיו ובהרגליו הישנים ולא בנקל יצא משם, ויותר מכך: כל החולשות, התאוות למיניהן, הרמאויות למיניהן, החתירות, העורמות אינן נעלמות אחר קטסטרופות ולעיתים, בושה לומר זאת, הן מתעצמות. המאבק על תפקיד סגן יושב ראש המועדון ב־1953 הוא עדות לכך.  על התפקיד התחרו שני סוחרים אמידים. הם לא בחלו באמצעים ואפילו שיחדו. לשווא זעקו אנשים: 'לא נאה, זכרו מאין באנו ובאילו מידות אנו מחויבים.' היצרים תמיד חזקים יותר מן הערכים והאמונות. לא קל לקבל אמת פשוטה זו."

מועדים לשמחה

    ג'ף

יום חמישי, 2 באפריל 2026

אלו דברים לשבת חוה"מ פסח תשפ"ו

"לכל הפחות תכיר בכך" אמר מרלין הקוסם למלך ארתור,

"שיש בעייתיות בהוצאת דברים מהקשרם."

ובכל זאת - 

בפסקה מס' 8 בקובץ "פעם כתבתי, עכשיו ובימים האחרים, 
כך עוברת התהילה
כך עוברים התהילים"

כותב יהודה עמיחי:

"...הפער בין שמות
הרחובות ובין הגרים בהם הולך וגדל
והתקווה מתרחקת מן המקווים."

בפסקה 23 בקובץ "ירושלים ירושלים
                           למה ירושלים ?

כותב עמיחי:

"למה ירושלים למה לאפריס עם הכיכרות
    והשדרות ושערי הכבוד למלך הכבוד
עם הגשרים הרחבים מעל לעולם הצר."

בשלוש השורות "הסוגרות" את הספר כולו - 
את "פתוח סגור פתוח"  - בשיר האחרון שבספר 
"פצצת הזמן היהודית"

כותב עמיחי:

"אבן עדות על כל הדברים שהיו מעולם
ועל כל הדברים שיהיו לעולם, אבן אמן ואהבה,
אמן, אמן וכן יהי רצון."*

לסיום, קטע דברים על פסח מתוך "הגדה של חופש" שחובר  על ידי יעקב ורשבסקי :

"פסח זו מילה שמתארת את הדילוג של הקב"ה, ש'פסח' על בתי אבותינו במצרים. יש מציאות מסוימת שבה אפשר פשוט לדלג. בזמן היצירה ממצרים הקב"ה לא הסתכל עלינו בזכוכית מגדלת, אחרת לא היינו יוצאים משם. כשאני רוצה מעבדות לחירות, אני לא יכול להרשות לעצמי להתעכב על הפרטים הקטנים. הפרפקציוניזם מקשה על היציאה ממצרים, ועל היכולת להשתנות מדבר להיפוכו. במצבים כאלה אני צריך להיות במקום הלא מדויק. הרבה מהדיוקים קשורים במוחין דקטנות, ובליל הסדר ה' דילג ופסח עליהם. הוא בכלל לא חיפש אותם."^


מועדים לשמחה ושבת שלום
     ג'ף

* מובאות  השירה לעיל הן מיהודה עמיחי, פתוח סגור פתוח, הוצאת שוקן, עמ' 24, 152, 178, הטקסטים במקור מנוקדים
^ יעקב ורשסבסקי, הגדה של חופש, ההוצאה היא הוצאה עצמית כפי הנראה, כל הזכויות שמורות למחבר, עמ' 100


יום רביעי, 1 באפריל 2026

אלו דברים לפסח תשפ"ו

                                                                                                             "וצריך להיעשות בן חורין באמת"

                                                                                                                              - ישראל אלירז *


כותב הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל בספרו "חיי שנה":

"כדי להגיע לגאולה, לא רק להעדר גולה בלבד, לא די לעם ישראל בכך שייצא מ'מדבר העמים', עליו לחזור ולקנות לעצמו את מהותו העצמית, את אופיו, את רוחו, את דרכי המחשבה והחיים שלו  - כדי שיוכל להיות עם של בני חורין.

על כן מדגישים בליל הסדר את הנקודה המהותית: עבדים היינו ועתה בני חורין. ויש להעמיק ולשנן, בטקס ובהגדה, שאין די ביצירה מהעבדות, יש צורך גם להיות עצמיים, להיות בני חורין."^

חג  פסח כשר שמח ושקט

         ג'ף


* ישראל אלירז, "לפני הדלת, מעבר לקיץ", הוצאת הקיבוץ המאוחד, שיר מס' 57, עמ' 69

הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ , "'חיי שנה' מאמרים לחגים ומועדי השנה היהודית",מתוך המאמר "מעבדות לחרות", הוצאת המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, ומשכ"ל - הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, עמ' 187 - 188

יום חמישי, 26 במרץ 2026

אלו דברים לט' ניסן תשפ"ו

 

"תארו לעצמכם יהודי והיהודי יושב על כסא 

והכסא בעולם. את בדידותו הגדולה של היהודי.

לכמה חלל נזקק אדם עם כסא וכמה חלל ניתן

לו."


יואל הופמן, Curriculum Vitae, כתר ספרים (2005) בע"מ, פסקה 41, הטקסט המקורי מנוקד.

אלו דברים לליל הסדר - מדרש אסף רוזן צבי

 המקורות מציגים מדרש חדש להגדה של פסח מאת ד"ר אסף רוזן-צבי, המפרש מחדש את פסוקי "ארמי אובד אבי" ברוח של הומניזם ומוסר. הטקסט מדגיש כי אברהם אבינו היה מהגר שביסס את מורשתו על חסד ומשפט, ערכים המחייבים יחס מכבד לגרים ולכל בני האדם. בניגוד לפרשנויות מסורתיות המתמקדות באויבים, המדרש רואה בקושי המצרי שיעור בחמלה ובצדק, תוך שלילת נקמה או עליונות. המחבר מדגיש כי מטרת התורה היא חיים, שלום ואחווה בין ישראל לאומות העולם. בסיום, הגאולה מתוארת לא רק כנס פיזי, אלא כביטוי של יראת שמים ואחריות מוסרית כלפי הזולת.

יום רביעי, 25 במרץ 2026

אלו דברים לשבת הגדול - פרשת צו תשפ"ו

את דברי הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ ב"חיי עולם" על פרשת צו  - הבנתי רק בחלקם. בחלקם הקטן.

הפרק מחולק ל 5  תת פרקים: הפיגול; שריפת הקורבן; קיצוץ הנוחיות; בעירה מתמדת ו"אחרון אחרון חביב": בעיות החיים.

את הדברים של הרב עדין על "בעיות החיים" הבנתי - בערך.

מדוע איני מביא הדברים כאן ?! אין לי תשובה טובה או מבוררת לשאלה הזאת. 

לעומת הדברים של הרב על פרשת צו, את דבריו - בפתיחה לספר "חיי עולם" - הבנתי לגמרי.

חשבתי בנסיבות הנוכחיות ( ביניהן: ) - מלחמה, פסח הקרב ובא, אי ההבנה דלעיל  -  נכון להיזכר שוב יחד בדברי הפתיחה "ההם":

"פעם היו כותבים בשערי מסכתות התלמוד מחמת
 הצנזורה, כתובת כזו: 'כל מה שכתוב כאן על גויים -
אין הכוונה לגויים של היום. אלא לגויים שהיו בעבר'.
גם בדורנו יש כתובת כזו בשערי הספרים. כתובת
בלתי נראית: ' כל מה שכתוב כאן על יהודים - אין
הכוונה ליהודים של היום; הכוונה ליהודים שהיו
בזמנים אחרים.' ולכן אפשר לשבת וללמוד חומש,
גמרא, ספרי מוסר או ספרי יראה - והכל בסדר גמור;
כל מה שנאמר הרי לא מתייחס אלינו או לדור שלנו.
אלא לאנשים אחרים, ואל זמנים אחרים.
  צריך למחות מאותם דפי הקדמה בלתי- נראים
את התפיסה הזו שהדברים מדברים על מישהו
 אחר. על ה'ה'ם, על ה'אלה'. על האחרים - העיקר
שלא עלינו. בין שמדובר בחומש, בין שמדובר בספרי
יראה ובין שמדובר בגמרא - הכתובת צריכה להיות
הפוכה: ' כל מה שנאמר כאן - מדבר רק עלי. הכל
נכתב בשבילי והכל מחייב אותי; קודם כל הדברים
מתייחסים אלי'.

                               (מתוך שיחה שבעל פה)"*


שבת שלום

    ג'ף


*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' ה ( לא מסומן )





יום שבת, 21 במרץ 2026

אלו דברים ליום ד' בניסן תשפ"ו

צוצלת.

מהי צוצלת ? ומה עושה כאן המילה הזאת ?

בין הפותרים נכונה יוגרל פרס חסר ערך למעט ערך סנטימנטלי למאן דהו

האיור: צוצלת - יציר ה chatGPT

יום שישי, 20 במרץ 2026

אלו דברים ליום ב' ניסן ערב שבת פרשת ויקרא תשפ"ו

 

נקודת החיבור בין קפקא לרבי נחמן היא אהרן אפלפלד.





יום חמישי, 19 במרץ 2026

אלו דברים לשבת פרשת ויקרא תשפ"ו

מתוך דברי הרב עדין אבן־שראל שטיינזלץ זצ"ל על הפרשה בספרו חיי עולם:

" מספר ויקרא יוצא שגם סתם אדם שגונב, גם הוא פוגע איכשהו בקדושה. אם אני מרמה מישהו, זה 'למעול מעל בה''. אדם יכול לומר: 'אני הוצאתי מהכיס של חבר שלי כסף שאינו שלי, נכון, אבל מה זה שייך לקב"ה ?' אבל התורה אומרת שהוא חילל את הקודש, ועל כך הוא צריך לכפר כלפי שמים.

מכל אלה עולה שהקדושה היא סוג של עידון, השתכללות, והתעלות כללית, ולאו דווקא בנקודה או בתחום אחד. קדושה כאן פירושה שיש דברים שלא עולה על הדעת לעשותם, ויש דברים שאפשר לומר אתה מבייש את עצמך ואת הקב"ה כשאתה עושה אותו."*

ואידך זיל גמור 

שבת שלום

   ג'ף

*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ'  207


אלו דברים לא ראש חודש ניסן תשפ"ו

 " הוא עומד, חזהו נפול, כתפיו בולטות, זרועותיו מדולדלות, רגליו מתרוממות אך בקושי, עיניו נעוצות בנקודה אחת. מסיק, הוא גורף פחם ביעה ותוחב אותו  לחור התנור המלא להבות. ילד שהתגנב ובא דרך עשרים חצרות בית־החרושת, מורט בסינרו. 'אבא', הוא אומר, 'הבאתי לך את המרק.'"

פ. קפקא, מחברות האוקטבו, תרגום שמעון זנדבנק, הוצאת עם עובד, עמ' 7

האיור: גורף פחם  - יציר chatGPT



יום רביעי, 18 במרץ 2026

אלו דברים לערב ראש חודש ניסן תשפ"ו

 "כל אדם נושא בחובו חדר. עובדה זו אפשר להוכיחה אפילו בעזרת חוש השמע. כשמישהו הולך מהר ואתה מקשיב, נניח בלילה, כשהכל שקט סביב, אתה שומע למשל חריקת ראי שלא הוצמד כראוי."

פ. קפקא, מחברות האוקטבו, תרגום שמעון זנדבנק, הוצאת עם עובד, עמ' 7


ומובא בשם רבי נחמן מברסלב:

 " טוב מאד להאדם שיהיה לו חדר מיוחד לבדו לעסוק שם בעבודת השם בתורה ותפילה, ובפרט התבודדות ושיחה בינו לבין קונו שלזה צריכין בודאי חדר מיוחד".*

* שיחות הר"ן רעד

האיור: Vincent van Gogh (1853 - 1890), Arles, October 1888

oil on canvas, 72.4 cm x 91.3 cm

 Van Gogh Museum, Amsterdam (Vincent van Gogh Foundation)

אלו דברים לשבת פרשת ויקרא תשפ"ו ט

יש עולמות שלמים שמילים אינן נוגעות בהן.

כזהו "עולם הקורבנות". ב"ה שהקורבנות עברו מן העולם לבלי שוב.

ובכל זאת  - הרשימו - שרידים מאותו עולם שהמילים אינן נוגעות בו נותרה.

מוצאים אותה  - באופן פרדוקסלי  - בעולם השירה ובעולם האומנות בכללו.

עולמות שאלמלא הנקודה השחורה  על הקנבס לא היינו שמים לב למרחב הלבן מסביב.

אלמלא המילים, לא היינו שמים לב לרווחים שביניהם.

שבת שלום

   ג'ף


יום חמישי, 12 במרץ 2026

אלו דברים לשבת החודש - פרשת ויקהל פקודי תשפ"ו

קראתי השבוע ב"ספר תכלית המעשים " לעגנון .יצירה זו מופיעה בקובץ "האש והעצים".

אחרי כן קראתי ב"ספר המעשים" שמופיע בקובץ "סמוך ונראה".

אחרי כן קראתי ב"פרקים של ספר המדינה" שמופיעה ב"סמוך ונראה" אחרי ספר המעשים. 

לבסוף קראתי ביצירה קצרה של עגנון ש"סוגרת" את "סמוך ונראה" שנקראת: "פתיחה לקדיש - אחר מטתם של הרוגי ארץ ישראל."

קריאה בעגנון לוקחת אותי למחוזות של שפה, של מוסיקה, שהם קוטביים למחוזות המלל המלווים את  המלחמה הארורה שנכפתה עלינו.

אביא כאן פסקה לא ארוכה מתוך הפרק הראשון לספר המדינה ( אחר הפתיחה )  ואחריה פסקת הסיום של דברי הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל על פרשת ויקהל - על השבת.

כותב עגנון:

"מועטים הם האנשים שאין מתאווים לנצחיות. כל שכן תופסי השלטון ונוהגי שררה, מפני שהכרתם האידיאלית מעורבבת בהרגשתם הפיסית, ואין הרגשתם הפיסית מספקת את הכרתם האידיאלית. ומאחר שהם דומים מעט או הרבה לאותם שכבר זכו לנצחיות, יש להם מקום להאמין מבחינה הגיונית שאף הם ראויים לנצחיות. אלא שהמושג הזה כלומר נצחיות אינו מושג ממושגי הגוף, גלל כן איו אדם נותן לבו לידע עד היכן נצחיות זו מגעת ומתי היא נפסקת. אם עם פסיקת הדופק או עם סימת הגולל."*

כותב הרב עדין:

"יום השבת, היום הקדוש של השביתה והמנוחה הוא סיכומו של מה שנעשה במשך השבוע. דממת השבת היא אותו מעמד של התבוננות, של הכנה להבנה עמוקה יותר של מהות הדברים, בחתירה רבה יותר אל השגת תכליתם. ובוודאי, שכל עוד מקבלים את השבת כמועד של בטלה מאונס הרי היא נעשית מעמסה ועול בלתי מובן ובלתי רצוי. אולם מהותה האמיתית של השבת היא התרוממות מכל חיי המעשה של השבוע אל השגת דרגה גבוהה יותר וקדושה יותר של יצירה."^

*ש"י עגנון, מתוך "פרק אחד: החוטפים" ב"פרקים של ספר המדינה" בקובץ "סמוך ונראה", הוצאת שוקן, תשל"א 1971, עמ' 254

^הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 194

שבת שלום 

    ג'ף


יום רביעי, 4 במרץ 2026

אלו דברים לשבת פרה - פרשת כי תשא תשפ"ו

אברהם יהושע השל אמר שהשאלה

מיהו אדם ?

Who is man ? 

היא "שאלת הדור".


השל פרסם ספר שכותרתו

Who is man ?

הספר תורגם לאחרונה לעברית

תחת הכותרת 

מיהו האדם  ?


מדובר בעריכה של סדרת הרצאות

שנתן השל  באחת האוניברסיטאות היוקרתיות

בארצות הברית באמצע שנות הששים של המאה הקודמת.


להלן קטע קצר שמופיע לקראת סוף הספר.

אקדים המקור לתרגום של  דרור בונדי בהמשך:

It is an accepted fact that the Bible has given the world a new concept of God. What is not realized is the fact that the Bible has given the world a new vision of man. The Bible is not a book about God; it is a book about man.


A J Heschel, Who is Man ? Stanford U Press, p.119

"עובדה מקובלת היא שהתנ"ך העניק לעולם מושג 'אלוהים ' חדש. ואולם, חסרה ההכרה בכך שהתנ"ך העניק לעולם חזון 'אדם' חדש. התנ"ך אינו ספר על אלוהים; הוא ספר על האדם."

א.י. השל, מיהו האדם  ? תרגום דרור בונדי, משכל - הוצאה לאור מייסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, עמ' 189

הצילום הוא של יעל גודמן

שבת שלום 
    ג'ף



יום שלישי, 3 במרץ 2026

אלו דברים לשושן פורים תשפ"ו

את הספר של יואל הופמן " בפברואר כדאי לקנות פילים" אני לא מבין. 

על פניו, לדידי, מדובר בנונסנס טהור.

אני אגב לא פוסל את הז'אנר הזה.

הAI שאני שואל, ממאן לתמוך בטענה שמדובר בנונסנס טהור ומציג קוים ופרשנויות שאינן מופרכות בעיני. 

לעת עתה השאלה לגבי טיבו של ספר זה הוא, מבחינתי,  "בצריך עיון". 

הנה ה"קטע" הראשון בספר

( בדומה למרבית ספריו  של הופמן - העמודים אינם ממוספרים. 

בניגוד למרבית ספריו של הופמן הקטעים אינם ממוספרים ):


"  מורים אינם מספרים

 שיש מפלצת שבולעת את עצמה
 ששיער הופך לצמחים 
 שחופרים בור כדי להכניס בו אדמה
 שיש מלאכים "

( הטקסט במקור מנוקד )

אחרי רישום הדברים לעיל שמתי לב כי על גב הספר מופיעה מובאה מספרו של לואיס קָרוֹל, עליסה בארץ הַמַּרְאָה. זה הוסיף לי פרספקטיבה מסוימת וגם "מבטיחה" המשך העיון בז'אנר באופן כללי ובספרים הנ"ל של הופמן וקרול באופן מיוחד בהמשך הדרך.

שושן פורים שמח
        ג'ף

יום שני, 2 במרץ 2026

אלו דברים לפורים תשפ"ו

 

"27


דודי הֶרְבֶּרט היה מיסטיקון שמן [כשפרט 

על הצֶ'מְבָּלוֹ שלו תנים יללו וכלבי בר.

הוא הרקיד גחליליות.] אבל הוא לא

השאיר אחריו אפילו פסוק מפורש אחד.

מן המסה הפילוסופית שכתב [הוא הכתיר

אותה בשם 'אם העולם ישתנה - מה

יהיה על החוקים?'] שרדו רק שמונה

המילים הראשונות: 'נצייר נא בנפשנו

פרוסת נקניק על הקלידים הלבנים'..."


יואל הופמן, כריסטוס של דגים, כתר הוצאה לאור בע"מ, קטע 27 ( העמודים אינם ממוספרים )


פורים שמח !

ג'ף 

יום ראשון, 1 במרץ 2026

אלו דברים ליום השני למלחמת פורים השנייה - י"ב אדר תשפ"ו - תפוצה מוגבלת

כבר כמה זמן שהעיון שלי  - התלמוד תורה שלי  - מתחלק לשלושה חלקים. חלק א, חלק ב וחלק ג.

חלק א  - עיון במשנה

חלק ב - עיון באוצרות ספרות העולם

חלק ג - עיון באומנות לרבות איורים וצילומים שונים שמכתבים כן או לא עם החלקים האחרים לעיל

ממש לאחרונה "נכנסו" "עגנון" ו"ברנר" ל"חלק ב" בעקבות "אפלפלד" שתמיד היה שם ברקע ( בעקבות קפקא ) , גם אם לא הייתי מודע לכך.

להלן קטע דברים רלוונטיים לנושא הזה של עמוס עוז על "עגנון" מתוך ההקדמה שלו לספרו "שתיקת השמים עגנון משתומם על אלוהים".

"יחסם של גיבורי עגנון ושל יוצרם אל שאלות של שכר ועונש, סדרי עולם וטעם המעשים הוא על־פי־רוב יחס דתי - בתנאי שהמושג 'יחס דתי' רחב עד כדי להקיף גם ספק, גם כפירה, גם אירוניה מריה כלפי שמים. שלמה צמח קבי כי 'אין אדם מקלל אלוהים אם אין אלוהים בלבו'. גיבורי עגנון והמספר המלווה אותם מגיעים לפעמים קרוב לעמדה הדתית ששלמה צמח צייר במילים אלה.

עם זאת, לא תמיד אצל עגנון 'הבל הבלים הכול הבל', ולא בהכרח סוף דבר הוא 'הכל נשמע, את האלוהים ירא'.  קשת רחבה של אפשרויות תיאולוגיות, מטפיסיות ומוסריות נמתחת בסיפורי עגנון. ככל שאני חוזר וקורא בהם," כותב עוז,"אני רואה עד כמה עמידתו של עגנון מול השמים, מול האֶרוֹס, מול היהדות והציונות, מול הזיוף הקולני ומול הענווה והשתיקה, מתקרבת לסירוגין לעמידתם של כמה יוצרים גדולים אחרים בספרות העברית החדשה ובייחוד לעמידתם של ביאליק וברנר, ולפעמים גם לעמידתו של אורי צבי גרינברג: בין אמונה לתדהמת־ספק, בין כיסופים לבחילה, בין אהבה לשנאה ובין אינטימיות למיאוס. רק הזעם הלוהט שמוצאים אצל ביאליק וברנר ואצ"ג אין בעגנון - אולי על מקומו בא לעג מר כעקרבים. בכל לעגו יש שעגנון מתמלא רחמים על האדם ועל מצבו בתוך 'המעשה הרע אשר נעשה תחת השמש'".


עמוס עוז, "שתיקת השמים עגנון משתומם על אלוהים", כתר הוצאה לאור בע"מ , עמ' 7 - 8





יום שישי, 27 בפברואר 2026

סיפתח סוג של

 "הרבי מקוצק, אחד מהוגי הדעות המקוריים ביותר שנולדו לעם היהודי, נאבק ונפתל עם הבעיות העמוקות ביותר של הקיום האנושי. לתובנותיו נודעת חשיבות רבה עבור ההגות הדתית המודרנית. על מנת לעמוד על טיבה של שיטת קוצק ולהיווכח בבירור ובמפורש בהיקפה, מן ההכרח לתרגם אותה ללשון המינוח הפילוסופי. אך איני רוצה לעשות זאת. שכן בהרקת  תוכנה של לשון התורה אל לשון המינוח החילוני הולכים לאיבוד הטעם והריח, והתוכן מסתלף בקלות רבה.

כל הבקי בפילוסופיה מודרנית יבחין מיד כי הרבי מקוצק עסק לפני למעלה ממאה שנה בסוגיות שכיום הן שאלות בוערות."

א. י. השל, קוצק במאבק למען חיי אמת, תרגום דניאל רייזר ואיתיאל הררי, ערך דרור בונדי, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן, עמ' 11

יום חמישי, 26 בפברואר 2026

אלו דברים לשבת זכור - פרשת תצווה תשפ"ו

דברי הקדמה 

א. אלו דברים מורכב הפעם משני חלקים כפי שתראו להלן.

ב. בהזדמנות זאת, אני רוצה להודות לחברים ולחברות שמלווים אותי בתהליך ההכנה של אלו דברים, על הערותיהם המאירות, ובכלל.

חלק א 

אחרי שסיימתי לקרוא את דברי הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ זצ"ל בספרו "חיי עולם", על הפרשה, רשמתי הדברים הבאים:

לפעמים העיקר חסר מן הספר.

יש לזה מגוון סיבות. אחת מהן היא המציאות המשתנה.

בני אדם מתקשים "לקרוא" את המציאות.

זהו חלק מאנושיותם.

הקושי הזה הוא חלק מאנושיותנו.

ועם זאת, המאבק - או הניסיון  לקרוא את המציאות הוא חלק לא פחות מאנושיותנו.

דור דור ודורשיו.

הקשיים והניסיונות להיאבק בהם - או לפתור אותם - אינם ייחודיים לדור שלנו.

אלה אמנם, דברים כללים.

משוררים וסופרים, משתדלים להיזהר מהכללות ולהשיר מבטם אל הפרטים. כך למדתי מדברים שכתב צ'סלוב מילוש בהקדמה לאנתולוגיה של "שירה בינלאומית" שערך לפני כעשרים שנה ( A Book of Luminous Things ). וכן מדברים של הסופר האמריקאי פיליפ רות' באחד הראיונות גם כן, מלפני כמה שנים.

אסיים עם שורות של משורר ישראלי אחד, ישראל אלירז.

"וצריך להעשות בן חורין באמת.


צריך תמיד ( גם בשגגה ) להיות

מה שהיינו


לפני הרגע בו שכחנו

מי אנחנו."*


*ישראל אלירז, "לפני הדלת, מעבר לקיץ", הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 57

חלק ב 

כשקראתי בפעם הראשונה השנה את דברי הרב עדין על הפרשה הרגשתי וגם כתבתי ש"העיקר חסר מן הספר " ( לעיל - חלק א ). 

מה כביכול אותו עיקר ? 

הפן האתי. 

כששבתי ועיינתי  בפעם השניה השבוע  בדברי הרב הבנתי שטעיתי. 

לא העיקר חסר מן הספר אלא  - הפרטים הטכניים המרובים לגבי המשכן ועשייתו -  הם הם העיקר.

וכך גבר בי התימהון.

שבת שלום

    ג'ף


יום שלישי, 24 בפברואר 2026

אלו דברים לשבת פרשת תצווה - שבת זכור - תשפ"ו

אחרי שסיימתי לקרוא את דברי הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ זצ"ל בספרו "חיי עולם", על הפרשה, רשמתי הדברים הבאים:

לפעמים העיקר חסר מן הספר.

יש לזה מגוון סיבות. אחת מהן היא המציאות המשתנה.

בני אדם מתקשים "לקרוא" את המציאות.

זהו חלק מאנושיותם.

הקושי הזה הוא חלק מאנושיותנו.

ועם זאת, המאבק - או הניסיון  לקרוא את המציאות הוא חלק לא פחות מאנושיותנו.

דור דור ודורשיו.

הקשיים והניסיונות להיאבק בהם - או לפתור אותם - אינם ייחודיים לדור שלנו.

אלה אמנם, דברים כללים.

משוררים וסופרים, משתדלים להיזהר מהכללות ולהשיר מבטם אל הפרטים. כך למדתי מדברים שכתב צ'סלוב מילוש בהקדמה לאנתולוגיה של "שירה בינלאומית" שערך לפני כעשרים שנה ( A Book of Luminous Things ). וכן מדברים של הסופר האמריקאי פיליפ רות' באחד הראיונות גם כן, מלפני כמה שנים.

אסיים עם שורות של משורר ישראלי אחד, ישראל אלירז.

"וצריך להעשות בן חורין באמת.


צריך תמיד ( גם בשגגה ) להיות

מה שהיינו


לפני הרגע בו שכחנו

מי אנחנו."*


שבת שלום

   ג'ף


*ישראל אלירז, "לפני הדלת, מעבר לקיץ", הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 57



יום חמישי, 19 בפברואר 2026

אלו דברים לשבת פרשת תרומה תשפ"ו

קטע דברים מתוך דברי הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ זצ"ל על הפרשה:

"ההבדל בין [ה]מתנות [התרומה] הוא בשאלה כמה אדם מוכן לתת, וכנראה שהשלמות של המשכן דורשת את כל סוגי הדברים. היא דורשת את העִזים, והיא דורשת את הכסף הגדול; היא דורשת דברים שצריך לחפש אותם במטמונים ושצריך לחזר אחריהם בכל העולם, והיא דורשת עצי שיטים שכל אחד יכול לאסוף ליד הבית. אין לאנשים מידה אחת שאפשר למדוד באותו אופן. המבנה של המשכן מבוסס על כך שהכלל השלם של עם ישראל בונה אותו, וכל אחד יכול לתת את חלקו, מהחומרים הכי פשוטים עד ליקרים ביותר. אי אפשר לתבוע מאף אחד, מפני שאי אפשר לדעת מה החלק שיש לו בבניין, וזה מה שיוצר את ה'ושכנתי בתוכם' בצורתו הנכונה ביותר."*

שבת שלום

   ג'ף


*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 169




יום שלישי, 17 בפברואר 2026

אלו דברים לשבת פרשת תרומה תשפ"ו ט

"עת לעשות לה', הפרו תורתך."

מה פירוש הדברים ?

האם יש לאמירה זו משמעות עבור מי מאתנו היום ?

"משנכנס אדר מרבים בשמחה".

מה פירוש הדברים ?

מה  הם אומרים  עבורנו כיום ?

האם אפשר בכלל לדבר בימינו על כלל, כלל ישראל ? כלל אזרחי המדינה ?

אני משוכנע בחוסר התועלת - ואולי נכון יותר לומר חוסר התוחלת של 99% מן הדברים המתפרסמים במסגרת השיח הציבורי במדיה, באמצעי התקשורת וברשתות החברתיות.

כיצד אם כן, יתקיים שיח ציבורי אמיתי - החלפת דעות, שכנוע, בירור עמדות ?

כל מי שעיניו בראשו ואוזניו כרויות למה שמתרחש יודע שהשאלה הזו מציבה בפנינו בעיה קשה, ופתרונה - לי לפחות - אינו ברור.

אם למי מן הקוראות והקוראים יש הצעה לפתרון - אשמח לשמוע.

שבת שלום

   ג'ף



יום שישי, 13 בפברואר 2026

אלו דברים לכ"ו שבט תשפ"ו

 ( המשך מאל"ד לכ"ד שבט )

"Habakkuk's vision remains unknown to us. Its content is not put into words. It clearly was a vision of redemption at the end of days. There is an answer to Habakkuk's question. It is an answer, not in terms of thought, but in terms of events. God's answer will happen, but it cannot be spelled out in words. The answer will surely come; 'if it seem slow, wait for it.' True, the interim is hard to bear; the righteous one is horrified by what he sees. To this the great answer is given: 'The righteous shall live by his faith.' It is an answer, again not in terms of thought, but in terms of existence. Prophetic faith is trust in Him, in Whose presence stillness is a form of understanding.

The Lord is in His holy temple;

Let all the earth keep silence before him !

Habakkuk 2:20

A.J, Heschel, The Prophets, JPS, p. 143

תרגום:

החזון של חבקוק נותר עלום עבורנו. תוכנו אינו ממולל. בבירור היה זה חזון גאולה של אחרית הימים. ישנו מענה לשאלה של חבקוק. מדובר במענה לא במונחים של מחשבה אלא במונחים של אירועים. מענה ה' יתרחש, אבל הוא אינו ניתן לביטוי במילים. המענה בוא יבוא; 'אפ יתמהמה חכה לו'. אמת, קשה לשאת את זמן הביניים; המדיק נחרד ממראה עיניו. לזה ניתנת התשובה הגדולה: 'צדיק באמונתו יחיה'. זהו מענה, שוב לא במונחים של מחשבה אלא במונחים של קיום. אמונה נבואית משמע אמונה בקב"ה, במי שבנוכחותו דממה היא סוג של הבנה.

וַה' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ: 

 הַס מִפָּנָיו, כָּל הָאָרֶץ. 

חבקוק ב: כ

מראה המקום של הטקסט של השל  לעיל באנגלית

יום רביעי, 11 בפברואר 2026

אלו דברים לכ"ד שבט תשפ"ו

 המשך לאל"ד מכ"ג שבט

"There is darkness in the world and anguish in the heart. Should one abandon God and burn incense to net and seine ? Should one abandon mercy ?

In his anguish Habakkuk decides to wait for another encounter with God.

השל מביא כאן בתרגומו את פסוק א לפרק ב  - ראו נא להלן בעברית

Two things he wishes to know: God's worגs and his own answer, for the first is meaningless without the second. This is the insight Habbakkuk receives: 

 כאן מביא השל דברים מתוך  פסוקים ב-ד לפרק ב( בתרגומו לאנגלית ), ראו להלן בעברית

תרגום:

חשיכה יש בעולם ויגון בלב. האם על האדם לזנוח את הקב"ה, האם עליו להקטיר קטורת למכמורתו ולרשתו ? האם על האדם לזנוח את הרחמים ?

ביגונו מחליט חבקוק להמתין למפגש נוסף עם הקב"ה.

עַל מִשְׁמַרְתִּי אֶעֱמֹדָה,

וְאֶתְיַצְּבָה עַל מָצוֹר; 

וַאֲצַפֶּה, לִרְאוֹת מַה יְדַבֶּר בִּי,

וּמָה אָשִׁיב, עַל תּוֹכַחְתִּי.

חבקוק ב: א

שני דברים מבקש חבקוק לדעת: את דבר ה' ואת תשובתו - מענהו שלו, כיוון שהראשון הוא חסר משמעות ללא השני. זוהי התובנה מקבל חבקוק:

כְּתֹב חָזוֹן,

וּבָאֵר עַל הַלֻּחוֹת

לְמַעַן יָרוּץ, קוֹרֵא בוֹ.

כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד,

וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב;

אִם יִתְמַהְמָהּ, חַכֵּה לוֹ

כִּי בֹא יָבֹא, לֹא יְאַחֵר.

הִנֵּה עֻפְּלָה, לֹא יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ; 

וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה.

חבקוק ב: ב-ד

המשך בלנ"ד בימים הקרובים