אלו דברים לשבת פרשת האזינו תשפ"ו ( חלק ב )

 היום 728 ימים למלחמה 

"היתרון של השירה הוא בהיותה שירה."

כותב הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל בסוף דבריו על פרשת האזינו בספרו "חיי עולם" :

"האזינו - שירת אתגר

...

"הנחת היסוד שבשירת האזינו היא, שהעם לא יוכל להתמיד בדרך של התקדמות שלווה, ושיש גורמים רבים מדי, מצדדים שונים, שיביאו לכישלונות ולנפילות. למרות שהזיכרון הלאומי נתפס חזק בתוך עם ישראל ( אולי חזק יותר מכל אומה אחרת ), מכל מקום הוא אינו פעיל תמיד, ויש שכחה הנובעת ממרחק של זמן ומעיסוק בדברים אחרים; ולעומתה, בזמנים של הצלחה - נטייה הפוכה של שביעות רצון עצמית.

נטיית הנפש, גם של האדם הפרטי ובוודאי של אומה שלמה, היא להגיע לידי נורמליזציה, לחיים סדירים שאין עמם משאלות ודרישות מיוחדות. בשירת האזינו מדובר לא רק על האפשרות הזאת, אלא גם ובעיקר, על כך שהקב"ה לא יניח לישראל להיות כאחד העמים. כאן מופיע אותו רעיון כצמו, שמתבטא בכמה משפטים בספר יחזקאל ( יחזקאל כ, לג ), שמדבר במפורש על הרצון להיות כגויי הארצות, ומצד השני על הדברים הבוטים שיש לקב"ה להגיד על כך - 'חי אני נאם ה', אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם'. כל כולה של שירת האזינו, היא חזרה בצורות שונות על המוטיב הזה: על הנפילה והירידה, על הייסורים והעונשים - אבל גם על כך שה' יוליך את עמו בדרך רצופת תלאות, מלאת כאבים, ב'מדבר העמים', ולאחר הכל, גם יושיעם ויגאלם. והוא לא רק מבטיח את הגאולה, אלא גם מזכיר יותר מפעם אחת את הנקמה.

משה רבינו מעביר את השירה הזאת לישראל, ומורה להם לזכור אותה ולשנן אותה ( והיו חכמים שאמרו שאכן יש בכך מצווה מיוחדת, ללמוד את השירה וללמדה). אמנם, כל התורה כולה אומרת רעיון זה בדרכים רבות ושונות; מבחינת התוכן העיקרי, הדברים נאמרים בפירוט גדול בשתי התוכחות של משה, שיש גם בהן נבואות זעם לעתיד. אבל היתרון של השירה הוא בהיותה שירה. דברים של פרוזה אולי נמצאים באוצר הזיכרון ומפעם לפעם גם עולים לתודעה, אבל דברי שירה אמורים להיות לא רק זיכרון הדברים הכתובים בספר, אלא גם דברים הנאמרים והמושרים בעל פה. אף על פי שמשה אומר דברים אלה בכמה צורות, מכל מקום באן הוא מצווה במיוחד: 'ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל. שימה בפיהם, למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל' ( דברים לא, יט ). השירה הזאת צריכה להיות לא רק כתובה בספר, שמסתכלים בו מפעם לפעם, אלא דבר הנמצא בפיהם. כדי שהמלים הללו, דווקא משום לשונם השירית והסתומה לעתים - ייזכרו ויהדהדו."*

לעילוי נשמת  סרן איתי סייף ז"ל וכל הנופלים, 

לרפואת כל פצועי צה"ל וכוחות הביטחון 

להשבת החטופים לחיק משפחותיהם

שבת שלום

ג'ף

*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוך המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 456 - 457 

אלו דברים לי"א תשרי תשפ"ו

 "מי שרוכב שעה ארוכה במרחבים פראיים, נמלא לפתע תשוקה לעיר. לבסוף הוא מגיע לאִיזִידוֹרָה, עיר אשר לארמונותיה גרמי־מדרגות לוליינים מצופים בקונכיות־ים, בה מוצרים, על־פי כל כללי־האומנות, מִׂשְקָפוֹת וכינורות, בה נכרי המהסס בין שתי נשים מובטח לו שתמיד יפגושבאישה שלישית, בה הופכים קרבות־התרנגולים בסופם לקטטות יקובות מדם בין המהמרים."

איטאלו קאלווינו, הערים הסמויות מעין, תרגום גאיו שילוני, הוצאת ספרית פועלים בע"מ, עמ' 15 ( מתוך "הפרק" ערים וזיכרון .2 )

האיור : "גרמי מדרגות לוליינים מצופים בקונכיות־ים"

האיור הוא יציר https://app.leonardo.ai/image-generation

אלו דברים לשבת פרשת האזינו תשפ"ו ( חלק א )

בהמשך לאלו דברים לכיפור תשפ"ו ( חלק א )

 "...השינוי העיקרי היה נוכחותו של איש שישב על יד החלון הפתוח עם ספר ועכשיו הרים ממנו את עיניו. 'היה עליך להישאר בחדר ! מה, פרנץ לא אמר לך את זה ?' 'כן, אבל מה אתם רוצים ? אמר ק' והפנה את מבטו מהמכר החדש אל מי שכּוּנה פרנץ, שנשאר לעמוד בפתח הדלת, וממנו בחזרה אל האחר. בעד החלון הפתוח נראתה שוב הזקנה, שבסקרנות אמיתית של ישישים  כבר ניגשה אל החלון שהיה עכשיו ממול כדי שתוכל להמשיך לראות הכול. 'אני רוצה בבקשה את גברת גרוּבּך,' אמר ק', ועשה תנועה של היחלצות משני הגברים אף על פי שהם לא עמדו על ידו כלל, והתכוון להתרחק. 'לא,' אמר האיש שעל יד החלון, השליך את הספר על שולחן קטן וקם, 'אינך רשאי ללכת, הרי אתה עצור.' - 'כן, ככה זה נראָה,' אמר ק', 'אבל למה?' הוא שאל. 'לא שלחו אותנו להגיד לך למה. היכנס בבקשה לחדרך וחכה שם. זהו, ההליך יצא לדרך והכול יוודע לך בבוא הזמן. אני חורג מההוראות כשאני מדבר על ליבך בחביבות כזאת. אבל אני מקווה שאף אחד לא שומע חוץ מפרנץ, והוא עצמו נוהג בך חביבות שמנוגדת לכל הכללים. אם גם הלאה יאיר לך המזל פנים כמו שהאיר לך פנים בבחירת השומרים שלך אתה יכול להיות רגוע.'"

פרנץ קפקא, המשפט, תרגמה מגרמנית: אילנה המרמן, הוצאת ספרים עם עובד בע"מ, עמ' 10 - 11

אלו דברים לכיפור תשפ"ו ( חלק ב )

 

היום 725 ימים  למלחמה

כותב הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ לקראת סוף מאמר שנקרא "אין מחילה בעולם האלילים" בספרו "חיי שנה" :

"שרשה של הסליחה

.....

כאשר מעיינים במושג הסליחה - לא רק במשמעותו הדתית אלא גם במובנו האנושי - מתברר שאין הוא פשוט כלל, ואי אפשר להבינו ללא הנחה של רקע מטפיזי. בתוך תפיסת העולם הטבעית - הגשמית והרוחנית - כל מעשה שיעשה אדם, טוב או רע, לא ניתן יהיה להשיבו. לאחר שהמעשה נעשה, אפשר לתקן את הדברים לעתיד ולעשות דברים מסוג אחר, אבל אין דרך לשנות ולתקן את העבר. לעומתם, הסליחה מכילה בתוכה את האמונה ביכולת לשלוט גם על העבר.

גם בתחום האנושי, היכולת לסלוח מיוסדת על ההכרה באפשרות למחוק אירועים שהיו, לוותר על מציאות מסוימת בעבר. מושג הסליחה האנושי, יונק בהכרח מכוח הנחה בלתי מודעת של שלטון כל יכול - ובכלל זה גם על זרימתו של הזמן. שלטון בלתי מוגבל זה, נובע מהקשר של האדם אל בחינת המוחלט, אל הקדוש־ברוך־הוא בעצמו, שאין לו גבול ותחום, לא בזמן ולא בכל מבנה של חוקיות.

יום סליחה ומחילה

ביום הכיפורים, נקראים גם אנו לסלוח איש לרעהו. קריאה זו הינה הקריאה לעורר באדם את הניצוץ הקדוש, 'חלק א-לוה ממעל' *, המעמיד אותו מעל לתחומים ול'חוקים' של המציאות. אפשרות הסליחה היא הביטוי העליון של מהות האדם, של היותו 'בצלם א-להים' ^ , ושל דבקותו בקב"ה.

יום הכיפורים, בעצם הגדרתו כ'יום סליחה ומחילה' - בבקשת כפר של מעלה כמו בקריאה לבני־האדם למחול איש לרעהו - מבטא קשר עם התפיסות הנעלות ביותר של עולם האמונה. שהרי תמציתה של האמונה היא בהתייחסות אל המוחלט הנצחי והאין סופי - ואלה אינם כפופים לכל מסגרת של 'חוק', לכל הגדרה ותבנית שבונה לו האדם מתוך עצמו או מתוך הספקולציות שלו.

יום כיפורים הוא 'היום הקדוש', המעורר ומזכיר, במודע ושלא במודע, לא רק את הכפרה ואת החטא, אלא את הקב"ה בעצמו. בעצם העובדה שהוא מעלה את העיקרון של סליחה מחילה וכפרה, מגלה יום הכיפורים את אותה נקודה שביטא אותה לפני דורות ר' עקיבא" 'אשריכם ישראל, לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם - אביכם שבשמים'"*^

הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ , "'חיי שנה' מאמרים לחגים ומועדי השנה היהודית", מתוך המאמר "אין מחילה בעולם האלילים", הוצאת המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, ומשכ"ל - הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, עמ' 59 - 60

לעילוי נשמת  סרן איתי סייף ז"ל וכל הנופלים, 

לרפואת כל פצועי צה"ל וכוחות הביטחון 

להשבת החטופים לחיק משפחותיהם

גמר חתימה טובה

      ג'ף

*   בהערת שוליים מס' 3 על אתר מפנה הרב עדין לתניא פרק ב

^   בה"ש 4 שם  כתוב: בראשית א, כז 

*^ בה"ש 5 בעמ' 60 שם מפנה הרב עדין ליומא ח, ט

אלו דברים לח' תשרי תשפ"ו

התלבטתי הבוקר האם "לשים כאן" שורות משירו של יהודה עמיחי "אני לא הייתי אחד מששת המיליונים./ ומה משך חיי ?/ פתוח סגור פתוח". לבסוף החלטתי להמשיך עם קטע הדברים שהכנתי כבר אתמול, שהוא המשך, במידה מסוימת, לאלו דברים של אתמול.

אם יוצא הוא משם ואם מהלך הוא שלושה ימים  לעבר המזרח, מוצא האדם את עצמו בדיוֹמירָה, עיר אשר לה שישים כיפות של כסף, פסלי־ארד של כל האלילים, רחובות מרוצפים בּבְדיל, תיאטרון־זכוכית ותרנגול־זהב הקורא בכל בוקר מעל למגדל."

איטאלו קאלווינו, הערים הסמויות מעין, תרגום גאיו שילוני, הוצאת ספרית פועלים בע"מ, עמ' 14 ( מתוך "הפרק" ערים וזיכרון .1 )

האיור הוא יציר chatgpt 

אלו דברים לז' תשרי תשפ"ו

 "אין כל ודאות בכך שֶקוּבּלָאִי חאן מאמין לכל מה שמספר מַרְקוֹ פּוֹלוֹ כאשר זה מתאר באוזניו את הערים בהן ביקר בשליחויותיו, אולם מה שוודאי הוא, ששליטם של הטָטָרים מוסיף להאזין לדבריו של הצעיר הוונציאני בסקרנות ובהקשבה, מרובות מאלה בהן הוא מאזין לכל יתר שליחיו וסייריו."

איטאלו קאלווינו, הערים הסמויות מעין, תרגום גאיו שילוני, הוצאת ספרית פועלים בע"מ, עמ' 13

אלו דברים לכיפור תשפ"ו ( חלק א )

 בהמשך לאלו דברים לראש השנה תשפ"ו ( חלק א ) :

"...' הוא רוצה שאנה תביא לו את ארוחת הבוקר,' מהחדר הסמוך נשמע צחקוק שמצלילו לא היה אפשר לקבוע בוודאות אם רק אדם אחד מצחקק שם או יותר. אף שהצחקוק הזה לא יכול ללמד את האיש הזר שום דבר  שלא ידע קודם לכן, הוא אמר עכשיו לק' בנימה של הודעה: 'אי אפשר'. 'באמת ? איזה חידוש !' אמר ק' וקפץ מהמיטה ולבש בזריזות את מכנסיו. ' ובכל זאת אני רוצה לדעת איזה מין אנשים נמצאים שם בחדר ומה יש לגברת גרוּבּך  לומר לי כדי להצדיק את ההפרעה הזאת.' אמנם מיד תפס שלא היה צריך לומר זאת בקול רם שכן ככה הכיר במידת־מה בזכותו של הזר לפקח עליו, אבל הוא לא ייחס לזה חשיבות רבה עכשיו. על כל פנים גם הזר הבין זאת כך ושאל אותו : 'האם לא תעדיף להישאר פה ?' 'אינני רוצה להישאר פה וגם אינני רוצה שתפנה אליי בדברים  כל עוד אינך מציג את עצמך לפניי.' 'כוונתי היתה טובה,' אמר הזר ופתח עכשיו את הדלת מרצונו. לק', שנכנס לחדר לאט יותר  מאשר התכוון, נראה החדר במבט ראשון כמעט כמו שנראה בערב הקודם. זה היה חדר האורחים של הגברת גרוּבּך, אולי היום היה בו קצת יותר מהרגיל בחדר הזה הגדוש רהיטים שמיכות כלי חרסינה ותצלומים,  לא מיד היה אפשר לקבוע זאת, מה גם שהשינוי העיקרי היה נוכחותו של איש שישב על יד החלון הפתוח עם ספר ועכשיו הרים ממנו את עיניו."

פרנץ קפקא, המשפט, תרגמה מגרמנית: אילנה המרמן, הוצאת ספרים עם עובד בע"מ, עמ' 10

אלו דברים לד תשרי תשפ"ו

 

" כלוב הלך לתור אחר ציפור" 

פרנץ קפקא, מחברות האוקטבו, הוצאת עם עובד, תרגום שמעון זנדבק, עמ' 39

אלו דברים לשבת שובה פרשת וילך תשפ"ו

היום 720 ימים  למלחמה

באחר הצהריים של היום השני לראש השנה קראתי ראיון עם גדעון ליבנסון*, ראיון שהתפרסם תחת הכותרת  "כולנו שייכים לקהילה של אודרדקים^". הראיון  מופיע בספר בעריכת נתן אופק שנקרא : "שיחות על קפקא ועוד". מצאתי בראיון עם ליבנסון, להפתעתי , דברים רלוונטיים מאד לימינו אנו, באופן כללי (השנים האחרונות) ולימים הנוראים דהעידנא בפרט. 

באשר לרלוונטיות של הדברים לימינו, אביא קטע מתוך הפתיחה לראיון:

"אפשר להתבונן בעולם במשקפיים סוציו־פוליטיים במובן הרחב של המילה, אבל משקפיים כאלה מעצם הגדרתם מגבילים את שדה הראייה. בגלל משקפיים כבדי מסגרת כאלה אנחנו כלואים בהגדרות, בהשתייכויות ובסיווגים שלעולם אינם רלוונטיים באמת: שמאלני, ימני, מתנחל, דתי, חילוני. נכון, מפעם לפעם אנחנו נזקקים לסוציולוגיה המסווגת כדי לנווט את דרכנו, אבל דיסציפלינה זו השתלטה על עומק מערכות החשיבה שלנו, וגרוע מכך - גם על התכנים. חשוב להתריע על כך ולהיות ערים לסכנות." ( ההדגשות הן של הח"מ - ואינם במקור  - ג.ג ) 

באשר לרלוונטיות של הדברים לימים הנוראים, אתמקד בדברי לבינסון על הקשר בין יצירתו של קפקא לבין "אמינות". אני מבקש לתת לדברים הכותרת  הבאה ( הלקוחה מתוך הטקסט להלן ) "להיות נטו זו עבודה לא קלה".

בדונו ב"הססנותו של קפקא" מלהזדהות עם תנועות למיניהן כגון הציונות או הקומוניזם אומר ליבנסון:

"...מתברר שהסיבה להססנות... היא דחייה עמוקה של כל זיוף. הדרישה הטוטלית לאמינות באה לידי ביטוי חד וחריף אצל קפקא, שכן היא נובעת מן התחושה שכתיבתו הייתה צורך קיומי. זו לא הייתה פרנסה, קריירה או הבטחת מעמד חברתי. במובן מסוים זו תפילתו, והוא אינו מוכן לסבול אי־אמינות בתפילה. מדובר פה ברגישות שמעבר לכישרון הספרותי; מדובר פה בתופעה שבלי להזדקק למטפיזיקה אי אפשר להתמודד אתה ברצינות."

לבינסון נזקק שוב למונח "אמינות" לקראת סוף הראיון במענה לשאלת המראיין, הפעם בהקשר לעצמו:

שואל אותו אופק:

"יש שאלה תאולוגית שהטרידה את קפקא מאוד ומטרידה רבים. ר' נחמן אומר שאפילו אצל האדם המרושע ביותר יש ניצוץ אלוקי. תפקידו של הצדיק לאסוף את הניצוצות ולהרכיב מהם ניגון. קפקא התמודד עם שאלת הרשע. באיזה אופן לדעתך אתה בעבודתך  או קפקא בעבודתו עושים משהו בגילוי הרשע ובהפיכתו לניגון, בלשון אחרת מקרבים את הגאולה."

משיב לבינסון:

"יש לי חשש שאם אדבר על הדברים באופן כזה ואשתמש במונחים כאלה, תיווצר בעיה של אמינות, כי כדי לדבר על קירוב הגאולה בן־אדם צריך להבין את עומק הגלות, לחשוק מספיק בגאולה ולהיות מוכן מספיק להתפשט מכל המטענים הבלתי נחוצים. כי כאשר נגאלים נגאלים נטו, לא נגאלים  עם מזוודות ומטענים חורגים. להיות נטו זו עבודה לא קלה. לכן אני מהסס מלדבר על זה בפורום הזה. העבודה היצירתית חייבת להיות אמינה, וכדי שתהיה אמינה היא צריכה לשאוף לאותה נקודת נטו, ואם בן־אדם עובד כדי להגיע למצב של נטו, אין ספק שהוא קרוב יותר לנקודה שבה הוא יכול לחשוק בגאולה ולהיות ראוי לה. הרֶשע הוא תוצאה של גאווה, כוח, כבוד, תאוות ממון, כל אותם דברים שנערמים בערמות גבוהות ומכבידות מעל הנטו ומעלימים אותו, משתקים אותו, מכחישים אותו."

 בתום הראיון אומר ליבסון: 

"למעשה, חידדת לי בשיחה את התחושה שקפקא הכיר במוגבלות של תפיסה דיסציפלינרית פרטנית. הוא שאף לאיזו אחדות שאינה סובלת חלוקה מלאכותית למגמות."*^

להבנתי, לבינסון, קורא את קפקא כמי שביקש להגשים דברים שאדם אינו מסוגל להגשים אותם. על אף שליבוביץ לא נזכר בראיון, הד יש כאן לתובנה של ליבוביץ כי המצוות הן דרישות שלא בטוח שאדם יכול לעמוד בהן, בכולן או במקצתן, באופן מלא או באופן חלקי - ואף על פי כן  - כדברי רבי טרפון  - לא עליך המלאכה לגמור וכו'

לעילוי נשמת  סרן איתי סייף ז"ל וכל הנופלים, 

לרפואת כל פצועי צה"ל וכוחות הביטחון 

להשבת החטופים לחיק משפחותיהם

שבת שלום

    ג'ף

*^ המובאות מהראיון הן מ - גדעון לינסון, "כולנו שייכים לקהילה של אודרדקים", ב"שיחות על קפקא ועוד", של נתן אופק, בעריכת לאה צבעוני, צבעונים הוצאה לאור בע"מ, עמ' 141, 149, 150

*על פי ויקיפדיה: גדעון ליבנסון (נולד ב-13 בדצמבר 1954) הוא מלחין, מנצח, מוזיקאי, צ'לן ונגן קונטרבס ישראלי המשמש כיום כפרופסור וראש התוכנית לקומפוזיציה במחלקה למוזיקה באוניברסיטת בר-אילן.

עוד מויקידפיה :

בשנת 2002 יצא אלבומו Odradek בהוצאת ECM, והיה למלחין הישראלי הראשון שנבחר על ידי חברה זו להפקת פרופיל מוזיקלי. היצירה המרכזית באלבום היא רביעיית מיתרים "אודראדק" שחוברה ב-1999, על שם דמות חידתית בסיפור של פרנץ קפקא.

^על אודרדק

הסיפור של קפקא בו מופיעה דמותו של אודרדק נקרא "דאגתו של אבי המשפחה" והוא מופיע בקובץ סיפורים של קפקא שנקרא "רופא כפרי". מדובר בסיפור קצר מאד. שווה לעיין בו.

אלו דברים לראש השנה תשפ"ו ( חלק ב )

היום 715 ימים למלחמה.

כותב הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל בפתח דבר, לספרו "חיי שנה" מאמרים לחגים ומועדי השנה היהודית:

"עצם המלה שנה היא דו משמעית, והיא כוללת בתוכה שני מובנים, שהם כמעט סותרים זה את זה. מצד איד משמעות שנה היא הדבר שחוזר ובר, שנשנה פעם אחר פעם - שהרי זהו מחזור זמן שבעיקרו, בכל הנראה לעין, הוא מחזור קבוע: יום ולילה, קיץ וחורף, שהם חוזרים ונשנים בכל שנה ושנה. מאידך, השנה משמעה גם שינוי, כאשר ימים וחודשים מצמיחים הוויות חדשות, התנסויות חדשות - שינויים ביחס לזמן שהיה."

ובהמשך שם:

"על מנת שימי חיינו לא יישארו רק דרך מאובקת חסרת נקודות ציון בעלות משמעות, עיסה שאנחנו שקועים בתוכה בלי יכולת להיחלץ, הרי כדי לבנות תיוני דרך, שלטים, פנסים בדרך - זוכינו במועדים ובחגים, בימי זיכרון ובימים של ייחוד. ואף על פי שהם חלק ממחזור השנה , הם גם פתחים שמאפשרים לנו לצאת מן הקיפאון והקיבעון של שגרת החיים, ולתת לנו הזדמנות לא רק לחגוג ולהתאבל, אלא גם להתחדש ולהשתנות."

אגב שלטים, כותב יואל הופמן בפסקה 107  ל"מצבי רוח":

"עד היום איננו מבינים למה מעל לחנותו של 

הקצב, בכפר הַוֶּלְשִ‏ׁי, נכתב  FAMILY BUTCHER. 

אולי התכוונו לקמעונאי ( כלומר למי שמוכר בשר

לעקרות הבית). אנחנו מכל מקום קראנו את השלט

כאילו נכתב בו 'שוחט משפחות'.

ואפרופו קַצָּב. בנצרת הערבית ראינו מודעה

בחלון החנות של קצב ובה נכתב WE SPEAK

NORWEGIAN.

שלטים כאלה משמחים את ליבנו. עמו שמות הבנקים

בפורטוגל ובספרד BANCO ESPRITO SANTO

(כלומר בנק רוח הקודש)...

בכלל, הממשלה צריכה לשים שלטים על כל דבר.

שתשים את השלט 'בית' על כל בית ואת השלט

'עץ' על כל עץ וכן הלאה. כך גם נצמא טוב

יותר. אולי צריך שתשלח מטוס שיצייר בשמיים,

בעשן לבן, את המלה 'עולם'."

כותב הרב עדין בסיום ה"פתח דבר" ל"חיי עולם":

"....השביתה, השינוי החיצוני, הציון של מאורע, נותנים לנו הזדמנות של הסתכלות אחרת, מבט שונה, על מהלך החיים, לפעמים גם על היעדים והדרכים שאנחנו חיים בהם. ולכן הם הזדמנויות - פעמים לחשבון נפש, פעמים להסתכלות שונה. לפעמים להתעוררות של שמחה, לפעמים לתחושה של כאב, אבל בסופו של דבר, לתוספת של חיים."

לעילוי נשמת  סרן איתי סייף ז"ל וכל הנופלים, 

לרפואת כל פצועי צה"ל וכוחות הביטחון 

להשבת החטופים לחיק משפחותיהם

שנה טובה 

  ג'ף

הציטוטים לעיל הם מהמקורות שלהלן בהתאמה

הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 9 -10

יואל הופמן, "מצבי רוח", פסקה 107 , הוצאת כתר ספרים ( 2005 ) בע"מ. אין מספור עמודים בספר הזה והטקסט המקורי כולו מנוקד. העתקתי הטקסט כמיטב יכולתי בכתיב מלא. 

 

אלו דברים לראש השנה תשפ"ו ( חלק א )

 "מישהו העליל כנראה איזו עלילה על יוזף ק', שכן אף על פי שלא עשה שום דבר רע, בוקר אחד עצרו אותו. המבשלת של גברת גרוּבּך, בעלת הבית שלו, שהייתה מביאה לו את ארוחת הבוקר יום־יום בשעה שמונה בערך, לא באה הפעם. דבר כזה לא קרה מעולם. ק' חיכה עוד קצת, הביט מעל הכרית שלו וראה את הזקנה שגרה מול וצפתה בו עכשיו בסקרנות שלא הייתה אופיינית לה כלל, ואז, גם מפני שהתפלא וגם מפני שהיה רעב, צלצל בפעמון. מיד נשמעה נקישה על הדלת ונכנס איש שק' עדיין לא ראה מעולם בדירה הזאת. האישש היה דק גזרה ועם זאת בעל מבנה גוף מוצק. הוא היה לבוש נגד שחור הדוק שבדומה לחליפות מסע היה מצויד בכל מיני קפלים וכיסים ואבזמים ולגורה, ולכן אף על פי שלא היה ברור לְמה הוא משמש, נראה שימושי ביותר. 'מי אתה ?' שאל ק' ומיד הזדקף במיטתו לישיבה. אבל האיש התעלם מהשאלה, אילו יש להשלים עם הופעתו, ורק שאל: 'צלצלת בפעמון ?' 'אנה אמורה להביא לי את ארוחת הבוקר,' אמר ק' וניסה תחילה להתרכז ולחכוך בדעתו בשתיקה מי האיש הזה, בעצם. אבל הלה לא הניח לו שהות רבה להתבונן בו אלא פנה אל הדלת ופתח אותה מעט כדי לומר למישהו שככל הנראה עמד מאחוריה: ' הוא רוצה שאנה תביא לו את ארוחת הבוקר,' מהחדר הסמוך נשמע צחקוק שמצלילו לא היה אפשר לקבוע בוודאות אם רק אדם אחד מצחקק שם או יותר."

פרנץ קפקא, המשפט, תרגמה מגרמנית: אילנה המרמן, הוצאת ספרים עם עובד בע"מ, עמ' 9

מתוך ספר הזֶן של ג'וֹשוּ

בפסקה 233 לספר הזן של ג'וֹשוּ מופיע בתרגום יואל הופמן:

"מישהו שאל, 'האדם המנותק מסיבה ותוצאה - למה הוא דומה ?'

ג'וֹשוּ אמר, 'אילו לא היית שואל אותי, באמת שלא הייתי שם לב."

ספר הזֶן של ג'וֹשוּ, תרגום מבוא והערות : יואל הופמן ( בשיתוף עם דרור בורשטיין ), הוצאת בבל ומשכל הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, פסקה 233

אלו דברים לשבת פרשת ניצבים תשפ"ה

"אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוהיכם וגו'"

מה פשר המילים הללו ?

כתב יהודה עמיחי : "השינוי הוא האלוהים."*

שינוי, מסתבר, הוא מצב קיומי.

ואנחנו לא תמיד שמים לב.

כשראיתי בטלויזיה את החייל החרדי הייצוגי וכששמעתי אותו מדבר

ניכר היה שקורה שינוי בנושא של "גיוס חרדים".

עוד שינוי שברצוני להצביע עליו   - והפעם שינוי לרעה  - הוא הפגיעה 

בחופש הדיבור, וליתר דיוק הפגיעה בקשב.

אנחנו לא מקשיבים. 

דיבורים מקוטלגים אצלנו אוטומטית ל"ימין" או "שמאל";

 אם אני בשמאל וקטלגתי דיבור מסוים כ"ימני" - פטרתי עצמי מלחשוב לעומק על הדברים. 

אם אני בימין וקטלגתי דיבור מסוים כ"שמאל" - פטרתי עצמי מלחשוב לעומק על הדברים.

הפטור והפתרונות האלה הם מתעתעים.

השל הצביע כבר  על "תעתועי ההסטוריה"

God's voice may sound feeble to our conscience. Yet there is a divine cunning in history which seems to prove that the wages of absolute expediency is disaster.^^

תרגום של הח"מ:

ייתכן וקולו של הקב"ה יישמע חלש למצפוננו. עם זאת, קיימת עורמה שמיימית בהיסטוריה שנראה שהיא מוכיחה ששכר תועלתיות מוחלטת הוא אסון.

השל הצביע  גם על "פגעי הרעש" והפגיעה בקשב ( וביכולת לראות דברים ב"אור חדש" )

The spirit is a still small voice, and the masters of vulgarity use loudspeakers. The voice has been stifled, and many of us have lost faith in the possibility of a new perceptiveness.**

תרגום של הח"מ:

הרוח היא קול דממה דקה ואדוני גסות הרוח משתמשים ברמקולים. הקול נחנקה ורבים מאתנו אבדו האמונה באפשרות של  מבט חדש על המציאות.

והשל הצביע על תופעת ההשתמטות. השתמטות לא במובן המקובל היום  -  השתמטות מצה"ל  - אלא השתמטות מלשמוע להיפקד ולהענות ל"קול ה'" - קול המצפון האנושי ( האלוהי )^*. 

We have trifled with the name of God. We have taken the ideals in vain. We have called for the Lord. He came. And was ignored. We have preached but eluded Him. We have praised but defied Him. Now we reap the fruits of our failure.^ 

תרגום של הח"מ

זלזלנו בשם ה'. מול האידיאלים - עשינו שקר בנפשנו. קראנו לשכינה. היא באה. והתעלמו ממנה. דרשנו דרשות אודות הקב"ה אך השתמטנו ממנו. שיבחנו, הללנו אך המרנו את פיו. כעת אנו קוצרים את פירות כישלוננו.

שבת שלום

   ג'ף

הערות ומקורות

* שיר מס' 21 ב"אלים מתחלפים, התפילות נשארות לעד" ב"פתוח סגור פתוח", הוצאת שוקן (ירושלים ותל-אביב 1998  ) עמ'

^^A.J. Heschel, Religion in a Free Society, in The Insecurity of Freedom, FS&G, p. 22

** שם 

^* אמנם אין זהות בין שני הקולות הללו אבל יחד עם זאת לפי השל אין גם סתירה מהותית ביניהם

^A. J. Heschel. The Meaning of This War ( WW II ), in Moral Grandeur and Spritual Audacity, FS&G p 209  ההדגשה אינה במוקר והיא של הח"מ.

אלו דברים לשבת פרשת כי תבוא תשפ"ה

היום 707 ימים  למלחמה

מסע לילי לא ברור* שהתחיל בסיפורו של יואל הופמן "בין הרים ובין סלעים טסה הרכבת" הביאני , לבסוף, לספר חבקוק^.

וזה מוזר, מוזר מאד.

אחד החברים הטובים ביותר בחיי, שמו היה הרצל חבקוק, יהי זכרו ברוך.

אמנם, היו בו, בהרצל, תכונות של נביא.

ואולי פעם אחת במהלך השנים, פתחתי את ספר חבקוק. אולי

ככל שכך היה, הפעם השניה הגיעה באחד מלילות השבוע.

באחד משירי המסע של בוב דילן, הוא כותב

And every one of them words rang true
And glowed like burnin’ coal
Pourin’ off of every page
Like it was written in my soul from me to you

וכך, בין השאר, כותב השל בפרק בספרו על הנביאים, על חבקוק:

"Justice  is meaningless to the great powers of the world."

צדק הוא חסר ערך למעצמות הגדולות של העולם

Merciless are they, and absolutely worthless is man in their eyes.

חסרי רחמים המה, והאדם בעיניהם כקליפת השום.

God, Who so loves man that He does not tire of uttering through the prophets His outrage at the wrongs done unto man, is now accused by  Habakkuk of being responsible for the vitiation of man.

 הקב"ה, ה' שכה אוהב את האדם שהוא אינו חדל מלהביא את התמרמרותו, באמצעות הנביאים, על העוולות שנעשות לאדם, מואשם כעת על ידי חבקוק, שהוא - ה'  - אחראי להשחתת האדם.

וַתַּעֲשֶׂה אָדָם, כִּדְגֵי הַיָּם--כְּרֶמֶשׂ, לֹא-מֹשֵׁל בּוֹ

חבקוק א: יד

"המלך חסר הרחמים" -, מעיר השל,  ואז מביא ציטוט  נוסף מחבקוק:

כֻּלֹּה, בְּחַכָּה הֵעֲלָה....

 וְיַאַסְפֵהוּ בְּמִכְמַרְתּוֹ;

 עַל-כֵּן, יִשְׂמַח וְיָגִיל. (חבקוק א, טו )

אומר השל בהמשך:

There is darkness in the world and anguish in the heart.

ישנו חושך בעולם וכאב לב בלב.

Should one abandon God and burn incense to net and seine ?

האם עלינו לנטוש את ה' ולהעלות קטורת לחכה ולמכמורת ?

Should one abandon mercy ?

האם עלינו לנטוש את הרחמים ? שואל השל.

בהמשך שם, אומר השל:

חבקוק מכיר ב- ומקבל את המסתורין של רוגז האל. יודע הוא - חבקוק יודע - שזהו כלי נצרך לגאולה. בענווה מתפלל חבקוק: בְּרֹגֶז, רַחֵם תִּזְכּוֹר (ג: ב) **

המשך בלי נדר יבוא 

לעילוי נשמת  סרן איתי סייף ז"ל וכל הנופלים, 

לרפואת כל פצועי צה"ל וכוחות הביטחון 

להשבת החטופים לחיק משפחותיהם

שבת שלום 

  ג'ף

* האין כל מסע לילי - לא ברור ?!

^ דרך ספרו של אברהם יהושע השל על הנביאים. המובאות מהשל ומחבקוק הן מ

A.J, Heschel, The Prophets, JPS, p 142 - 143.

**

 "Habakkuk realizes and accepts the mystery of divine anger. He knows it is an instrument necessary for redemption. Humbly he prays: 'In anger remember mercy' ( 3;2)"

אלו דברים לשבת פרשת כי תצא תשפ"ה

עלעלתי ברשימות קודמות של אלו דברים לשבת פרשת כי תצא 

באלו דברים אשתקד מצאתי את המשפט הבא מתוך ספרו של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל  "חיי עולם", בפרק על הפרשה :

"צירוף הפרשיות בתורה מלמד אותנו, שהניסיון לתת לדברים הסבר כאילו כל רעיון  מונח בכיסי, הוא פשוט בלתי אפשרי;"

השנה אני מוסיף את הדברים הבאים שמופיעים שם, לפני ואחרי המשפט הנ"ל:

"לפעמים כשאדם מסתכל בעולם, תגובתו הפשוטה היא 'למה הכל הולך בדרך עקלתון ? למה הבריאה לא יותר פשוטה' ? ובמילים אחרות: אם הייתי רוצה מכונה המיועדת למלא פונקציה מסוימת - אפשר היה לעשות אותה יותר יעילה; ואילו העולם - הכל הולך בו עקום, לא ברור מה מטרותיו ואילו פונקציות הוא ממלא.

צירוף הפרשיות בתורה מלמד אותנו, שהניסיון לתת לדברים הסבר כאילו כל רעיון  מונח בכיסי, הוא פשוט בלתי אפשרי; כאשר אדם בונה מבנה, הוא עושה זאת באופן שלפי הבנתו יהיה יעיל להשגת מטרות מסוימות. ואילו כשהקב"ה עושה דבר מסוים, הוא לא מתחשב בדעתנו לגבי פרט זה או אחר; הוא בונה תבנית אחרת, הבנויה לפי התכניות שלו. וכשאני כבן אדם  עוסק בתבנית כזו - לעולם לא אוכל להבין אותה לאשורה, לא משנה אילו ניסיונות מכל המינים אעשה, וכמה אנסה ללמוד איך היא פועלת. אני יכול לחיות בתוך העולם  - אך יש גבול לאפשרותי לשנות אותו. וגם התורה היא מעשה א־לוהים, ואני בסך הכל עומד מולו, ומסתכל. הרי גם את התבונה, בסופו של דבר, איני מקבל אלא מהקב"ה.

...

הניסיון שלנו להבין הכל וליצור תמונה אחידה ושלמה, הוא ניסיון לקחת את הקב"ה, או לפחות לקחת את התורה, ולעשות אותה בתבנית של גן ילדים. וזה בדיוק מה שהתורה לא נותנת לנו לעשות. העובדה שיש פרשות הבנויות מכל המרכיבים, בסך הכל אומרת דבר אחד: לכל אחד מצירופים אלו אמנם יש מובן בפשט, בדרש, ברמז ובסוד, וצריך ללמוד מהם את כל הדברים הללו, אולם אחרי הכל ולפני הכל - מה שאנחנו יכולים להבין הוא, שהתורה היא גשר שקצהו האחד נמצא פה וקצהו השני בשמים, ועליו הקב"ה רוצה שנלך; אותו קצה שבצד שלנו ניתן להליכה, וצריך גם לזכור שקצהו האחר אכן מגיע לשמי מרומים."*

שבת שלום

    ג'ף

* *הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 428 - 429

אלו דברים לט' באלול תשפ"ה

 בפרק  "היקום כמראָה", בספר "מר פָּלוֹמָר", כותב  איטאלו קאלווינו ( בהמשך לדברים שהובאו באל"ד לאתמול ):

"'כישורים אלה,' חושב מר פלומר בכאב של מי שלא ניחן בהם, 'הוענקו למי שחי בהרמוניה עם העולם. לאלה רק טבעי הוא לרקום קשר, ולא רק עם בני־האדם, אלא גם עם דברים, עם מקומות, עם נסיבות, עם הזדמנויות, עם תזוזת מערכות הכוכבים ברקיע, עם התלכדות האטומים לפרוּדוֹת. אותו מפל של התרחשויות בוֹ–זמניוֹת שאנו מכנים 'יקום' אינו סוחף אתו  את בר המזל היודע להשתחל, מבעד לסדקים הדקים ביותר, בין אינספור הצירופים, התמורות, ושרשרות התוצאות בהתחמקו ממסלולי המטיאוריטים הקטלניים ובקלטו באוויר את הקרניים המיטיבות. מי שהוא ידיד היקום , היקום ידידו. מי ייתן,' נאנח מר פלומר, ' שאוכל גם אני להיות כך !'"

איטאלו קאלווינו, "מר פָּלוֹמָר", מאיטלקית: גאיו שילוני, הוצאת הקיבוץ המאוחד בע"מ - ספרית פועלים, עמ' 144- 145

https://www.youtube.com/watch?v=c8-BT6y_wYg