הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ זצ"ל על פרשת השבוע, פרשת בשלח:
"הפרשה הזאת היא בוודאי פרשה הרואית, וקורים בה דברים גדולים ונפלאים, אבל אני רוצה דווקא לראות את העניין הזה מלמטה, לא בנבט של משה רבנו ולא במבט של הקב"ה, אלא במבט של סתם יהודי מן השורה. אפשר להגיד שמבט כזה מפספס את העניין, אבל בסופו של דבר מי שקורא את התורה זה אנחנו, וזו נקודת המבט של רובנו. יוצא לו יהודי ממצרים, לא גברא רבא אלא סתם אחד מאלה שלא נזכרו בשמם, שגרר את הרגליים והלך עם כולם. מה קורה אצלו ? אני רוצה לעמוד על זה דווקא ביחס לקריעת ים סוף כמאורע של התחלה, שאחריו צריך ללכת ולהמשיך הלאה. מה קורה פה לעם ישראל ?
אחרי שהים שב לאיתנו, פתאום הכל נגמר, וצריך להתחיל ללכת במדבר. הולך לו היהודי הזה, שעד לפני זמן קצר היה בטוח שהוא עומד למות, מיד אחרי כן הוא הרגיש, במשך זמן־מה, שהוא למעלה מן הטבע - ואחרי כל זה, הוא צריך להתרסק חזרה לתוך המציאות הקשוחה של העולם. מה קורה לאנשים הללו ? איך הם חיים עם התודעה הכפולה הזאת ? מיד לאחר היציאה מהים והשירה הגדולה, כתוב ( שמות טו, כב ): 'וַיַסַע משה את ישראל מים סוף'; אחרי החוויה הזאת, היה צריך שמשה יסיע אותם הלאה, משום שהם עצמם מטושטשים ומבולבלים. אנשים עומדים ולא יודעים מה קורה איתם, וצריך לסדר אותם ולהתחיל ללכת. האיש הזה שיוצא עכשיו מים סוף, לא יודע האם הוא בחלום או במציאות, כל העולם נראה בעיניו אחרת.
נראה שהמעבר הזה הוא הניסיון הגדול של הפרשה, והוא מתרחש בה פעמים נוספות: במרה ובמן, ברפידים ובמלחמת עמלק. בכל הסיפורים הללו רואים את הקושי הגדול לעבור מעולם שבו הכל נתפר לפי הזמנה, שבו הכל היה גמיש, לעולם שנוהג כמנהגו של עולם.
אפשר ללכת שלושה ימים בכוחה של קריעת ים סוף, אבל יש שלב שבו זה פשוט לא הולך יותר. וכאשר חוזרים מן המציאות של הנס, יש אכזבה עמוקה כבר מעצם הגילוי שעדיין קיים עולם. זו לא בהכרח נפילה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, ואולי לא קורה שום אסון; אבל השאלה היא איך יוצאים מעולם ניסי גמור, שאין בה חוקים בכלל, אל עולם שבו אני מגיע למים שאי אפשר לשתות אותם, פשוט כי הם מרים."
לעיל הציג הרב עדין את השאלה.
המשך דבריו שם כוללים דיון ומתן תשובה לשאלה.
תמצית התשובה של הרב עדין היא:
"הפאר האנושי הוא בחופש הבחירה, שכן כוחו של האדם להחליט הוא כעין מעשה א־לוהים. אדם יכול להשתמש בו כחיסרון, או לחילופין - להביא לידי ביטוי בעזרתו את הפאר ואת הגדולה. מסקנת הדברים היא שאי אפשר להביא את האדם לעשות שינוי במהותו באופן חיצוני. גם ניסים ואפילו לחם משמים, לא יכולים כשלעצמם לעשות שינוי בתוך המהות האנושית; המהות האנושית יכולה לעשות שינויים, אבל היא צריכה לעשות את השינויים האלה מתוך עצמה.
היהודי הזה שבלבלו אותו בקריעת ים סוף ובמרה, בסך הכל נשאר קצת נוקשה וקצת מרדן. אפשר להתחיל לדבר איתו, אבל צריכים לעשות זאת באופן אחר. אולי יחד עם ניסים ואולי בלעדיהם, אבל בהחלט יש עם מה לעבוד."*
השל אולי היה מעיר, אחר נטילת רשות מהרב עדין: "יש עם מי לעבוד" ( בעקבות ספרו Who us Man ?) ^
שבת שלום
ג'ף
* *הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 144 - 145, 148
^ ולא What is Man
