אלו דברים לשבת פרשת כי תבוא

אלו דברים לשבת פרשת כי תבוא

יום חמישי בלילה. אני יושב מול הטלויזיה – ערוץ 2 – וצופה בכתבה על שיבוץ או יותר נכון אי שיבוץ ילדים יוצאי אתיופיה במערכת החינוך בבית שמש. אתה רואה אשה יוצאת איתיופיה, אמא, מכתתת את רגליה בין מסדרונות העיריה, מפקיד לפקיד, יומיים אחרי תחילת שנת הלימודים בנסיון למצוא השיבוץ עבור ילדתה שבכיתה ד בבית ספר. לבסוף, ולא מעט, בטוחני, בסיוע מצלמות הטלויזיה המלוות אותה, היא מגיעה למשרדו של מנהל אגף החינוך ויוצאת משם עם ילדתה, מחויכות, עולות על מונית לכיוון בית הספר הנכסף.
יונית לוי מפטירה למצלמות ששבות אליה, "רק למה זה לא קרה לפני תחילת שנת הלימודים ?". ואכן למה ? אוי לאזרח הישראלי הוותיק מול הביורוקרטיה הישראלית ואוי ואווי לאזרח הישראלי שזה מקרוב בא מול ביורוקרטיה זו.
גילוי נאות: עבדתי עד לא מזמן ב"ביפנוכו" של ביורוקרטיה ישראלית. ממראה עיני אוכל להעיד כי התמונה איננה שחורה לחלוטין. יחד עם זאת כמי שרואה במשך שנים אזרחים נכתשים - מילה קשה אמנם – מול ביורוקרטיות עירוניות, ממשלתיות ושיפוטיות, אומר בהכללה – ותקנו אותי אם אני טועה – שהממסד הישראלי מתנהג בנוקשות – וזו לשון עדינה – כלפי כל אזרחיה ומשום מה במיוחד כלפי החלשים מביניהם. הנכים, המיעוטים, ויוצאי הדופן כמו עולים מארצות שונות . נדמה לי שחלק מן הרע נעוץ במהותו של היצור הזה – ביורוקרטיה, שיתכן והוא כורח המציאות של המדינה המודרנית ואולי שלב בלבד בהתפתחות של אופן התנהלות עתידית בין השלטון לאזרח שעוד לא הכרנו.

הפתיחה הנ"ל לא היתה מתוכננת ותיכף נגיע לשלושה קטעים שכן תכננתי להניח זה לצד זה השבוע, באלו דברים. אעיר כי תוך כדי כתיבת הדברים דלעיל נזכרתי כי בפרשת השבוע, פרשת כי תבוא, מופיעים יותר מפעם אחד צרורים זה בזה : "הגר היתום והאלמנה". אינני ערוך לסקירה ולו שטחית של עמדת התורה כלפי "הגר היתום והאלמנה", אך אין ספק שלפנינו "שם קוד" לאוכלוסייה חלשה ואין ספק שהתורה מדגישה חזור והדגש שעל החזקים להיזהר מאד בכבודם של חלשים אלה.

אברהם יהושע השל, בספרו "מיהו אדם" Who is man אומר :

…the act of verbalization extracts the problem from the situation in which it arises. The question verbalized, however, must not be equated with the problem confronting us. The danger always exists of those moments becoming distorted and even lost in the process of translation from situation to conceptualization. Too often speculation becomes analysis – by – long- distance of sounds transmitted over a poor connection. We formulate and debate the issues while oblivious to, and alienated from , the experiences or the insights which account for our raising the issues.[1]

"מתן ביטוי במילים מוציא את הבעיה מן המצב שבו היא התעוררה. אל לנו לזהות בין השאלה במילים לבין הבעיה שניצבת בפנינו. תמיד קיימת הסכנה שרגעי היווצרות הקושי שמוליד בעיה (קושיה) יתעוותו ואולי אף יאבדו בהליך תרגומם מארוע ממשי לביטוי מומשגת. העלאת השערות הופכת לעיתים קרובות מדי ל'ניתוח בשלט רחוק' של צלילים שמעוברים בקו תקשורת משובש. אנחנו מנסחים ודנים בנושאים , תוך כדי כך שהחוויות והתובנות שביסוד אותם נושאים נעלמות מעינינו או שאנו מנותקים מהן."

אזהרה במקום לכל מי שעוסק בדיון כלשהו בעניני דיומא, ובענינים אנושיים כואבים במיוחד. אזהרה לכולנו.

ישיעהו לייבוביץ ב"שבע שנים על שיחות על פרשת השבוע " מביא מדברי הנצי"ב בשאלה מדוע השנה השלישית וששית בהן מצווה לתת מעשר עני נקראות בפרשתנו "שנת המעשר"

ואלה דברי הנצי"ב: " 'שנת המעשר' – מעשר עני כפירוש רש"י ואבן עזרא ונקרא בייחוד מעשר עני 'שנת מעשר', סתם, באשר מעשר – ראשון באמת אינו מתנה ללוי, שהרי לא נטל חלק בארץ ואין בזה מתנה ללוי שהרי לא נטל חלק בארץ ואין בזה מתנה, כי עם עבודת האדמה והוא חלף עבודתם באוהל מועד, וכן מעשר- שני שהוא בא לאכילת הבעלים בירושלים; אבל מעשר עני הוא רק לכבוד ה'"

אומר לייבוביץ: "הערה זו בענין מעשר עני שהוא 'רק לכבוד ה'' מעניינת ביותר, כלומר אין לראות בזה משום תקנה סוציאלית במובן שמשתמשים במושג זה כיום, אלא זוהי עבודת ה'; והנצי"ב מוסיף ' משום הכי איכא (כתוב) בירושלמי 'פאה' פרק א – 'כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך (משלי ג/ט) 'מהונך' כמראשית כל תבואתך, והינו מעשר עני, הרי דרק מעשר עני מכונה בשם כבוד ה', באשר אינו בא אלא לכבודו, וגם ניתן לעניים דכתיב: 'ומכבדו חונן אביון' (משלי יד/לא), משום הכי נקרא סתם מעשר'.
"לפנינו כאן" אומר ל' "ענין עמוק מאד מבחינת ההכרה הדתית, ללמדנו שגם חובות האדם כלפי האדם, אינן נובעות מחיוב הקיים לגבי האדם מצד עצמו, אלא חובות אלה הן משום קיום מיצוות ה', והאדם החונן את האביון הריהו כאילו מכבד את ה'.
במסגרת ההתנחלות בארץ, כל אחד מעשרת השבטים קיבל נחלתו, פרט לבני שבט לוי שיוחדו לעבודת ה' במקדש....מכאן שהמעשר הניתן ללויים הריהו כעין תחליף ותמורה, מה שאין כן ' משער עני', שהוא ראוי להיקרא 'שנת מעשר' משום היותו לשם ה' באשר ניתן לעניים".[2]

לייבוביץ הציג במשנתו את מצוות הדת כעומדות על הבסיס של ציות לציווי האלוקי ושהבסיס לציות הזה אמור להיות מנוגד תכלית הניגוד לקיום המצוות או עשיית מעשי המצוות (כגון מתן צדקה ( על בסיס "הומניסטי". עמדה "תאולוגית" זו לא מנעה מלייבוביץ לנקוט בחייו ובעניני דיומא שונים עמדות שנדמה לי יש לכנותן הומניסטיות. עם זאת לא באנו כאן לעסוק בלייבוביץ. הענין שלנו באלו דברים הפעם הוא במתח הקיים בין קודש לחול, ובמתח הקיים , באחד מ"תת התחומים" שבהם המתח בין קודש לחול בא לביטוי – בשאלה היחס בין יהדות ודמוקרטיה.

הרב יואל בן נון אומר בנושא זה את הדברים הבאים :

"על פי גישה רווחת בחוגים דתיים ובחוגים חילוניים כאחד, תהום פעורה בין המחשבה המדינית היהודית לבין המחשבה החילונית המודרנית. מקורה של תהום זו בשאלת מוקד חייו של האדם. לא אחת מוצגת היהדות כהשקפת עולם תאוצנטרית, כלומר כהשקפה שבמרכזה עומד הא-ל, ואילו המחשבה החילונית המודרנית, ובכללה גם הציונית – חילונית, נתפסת כהשקפת עולם אנתרופוצנטרית, שמרכזה הוא האדם. היות שבין שתי השקפות אלו יש נתק גמור, יש לראותן כשתי תפיסות עקרוניות שמוציאות זו את זו, היינו שאינן יכולות להתיישב האחת עם רעותה. אם כך הוא , אזי בין בעלי שתי השקפות עולם אלו נותרות לדיון אך ורק שאלות פרגמטיות ופוליטיות, שתכליתן מציאת הסדרים לחיים משותפים בין דתיים לבין חילונים. אם זהו הבסיס לשיח, אין הצדקה ותכלית לשיח מהותי על עקרונות ועל ערכים משותפים בין השקפת העולם הדתית לבין זו החילונית.

במאמר זה אטען" אומר יואל בן נון "כי בכל הנוגע לתפיסת עולמה של היהדות , תמונת המצב שסורטטה לעיל אינה מבוססת כלל ועיקר, והיא נובעת מאופקים מצומצמים. עיון זהיר וקפדני במקרא ובנביאים, במחשבת חז"ל ובעמדות בעלי הלכה מעלה כי ההשקפה הפוליטית היהודית מכילה מעצמה רכיבים אנתרופוצנטריים מובהקים. כפי שניווכח, כוחה של הסמכות הפוליטית מבוסס, על פי המקורות התורניים, על שני מוקדים, ולא, כמקובל לחשוב, על מוקד אחד. המוקד הראשון הוא המוקד הא-לוהי, והוא נעוץ בבחירה השמימית, ואילו המוקד השני הוא המוקד האנושי, כלומר תלוי בבחירתם של בני האדם....אמנם עמדה זו בוודאי אינה מבטאת את כל מגוון הדעות של חז"ל ומפרשיהם , אך היא בהחלט מייצגת גישה תורנית מרכזית.

השקפת עולם שלה שני קטבים עשויה להכיל בתוכה מורכבויות ואף ניגודים שעליה ליישב ולעצב..."[3]

ער אני לכך שבקטעים דלעיל, כשלעצמם ובהצבתם האחד ליד השני, עוררתי מספר שאלות לא קטן בלא להתחיל אפילו דיון רציני בהם. "אין דבר" , ביטוי משנים עברו שכמעט יצא משימוש. חשבתי שנכון יהיה לתת השבוע לדוברים לדבר. עוד יהיו, כך אני מקווה, הזדמנויות להמשיך ולפתח את הדיון ....

שבת שלום

ג'ף



[1] Who is Man A J Heschel, Stanford U Press 1965, p 2
[2] שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע, עמ' 878 -879
[3] "מקור כפול לסמכות שלטונית : בסיס רעיוני למשטר דמוקרטי על פי התורה", יואל בן נון , בקובץ "דברים ושברי דברים על יהדותה של מדינה דמוקרטית " בעריכת א. רביצקי וי.צ. שטרן, המכון הישראלי לדמוקרטיה2007 עמ'62