הזוי הזוי הזוי

דילן יצא לא אחת בשיריו נגד עוולות מערכת המשפט האמריקאי. אחד השירים האלו הוא על כושי בשם הוריקן קרטר שישב כמה שנים בכלא על לא עוול בכפו.

הערב, בחיפושי שווא אחר, קליפ שבו דילן שר את Maggie's Farm מצאתי את זה.

אלו דברים לשבת פרשת ויקהל תשע"א

בשבוע שעבר הזכרתי את השיר האגדי של בוב דילן Maggie's Farm. ציינתי אותו בהקשר למאמצים שאני עושה "לעשות לעצמי סדר בראש" מול יצירתו הענפה  של אברהם יהושע השל. השבוע, כשאני ניצב מול הצג, וברור לי על מה אני הולך לדבר, שוב קפץ השיר הזה לתודעתי; הפעם בהקשר של שינויים.

דילן בשיר הזה קובע : עד כאן ! enough is enough אני עם העבודה בחווה של מגי, ת"פ האבא שלה, האח שלה, והאמא שלה, עם זה אני גמרתי. (בשיר אחר - You're a big girl now - שר דילן את הצהרת כל הגברים שבעולם לאהובותיהם, בשלב כזה או אחר, במידה כזו או אחרת, של אמינות : I   can change I swear ). לפני שנזכר בבית האחרון של "מגי" , אעיר , כי מי שיבקש להתעלם מהתרסתו של דילן למראיינים שונים, שכלל יצירתו הוא "אך שירים" ואין מקום לחפש בהם משמעויות שמעבר - יוכל לשאול את עצמו למה בדיוק מתכוון המשורר בדברו על החווה הזאת של מגי. כחובב דילן מושבע , נאמן עלי, אך בערבון מוגבל, הנחייתו הנ"ל. העבודה שבוב מדבר אעליה כאן מריחה, לטעמי, ריח של שיעבוד ולא סתם עבודה שהיא "מתשע עד חמש". יותר מרמז לכך נמצא בשורה השביעית שלהלן במקור שבאנגלית.

I ain’t gonna work on Maggie’s farm no more

No, I ain’t gonna work on Maggie’s farm no more

Well, I try my best

To be just like I am

But everybody wants you

To be just like them

They sing while you slave and I just get bored

I ain’t gonna work on Maggie’s farm no more

לא אעבוד יותר בחווה של מגי, לא
לא אעבוד יותר בחווה של מגי, עוד
אני עושה כמיטב יכולתי
להיות מי שאני
אבל כולם רוצים שתהיה
בדיוק כמו הם
הם מזמרים כשאתה עמל ואני אך משתעמם
לא , לא אעבוד יותר בחווה של מגי

"שינויי מזג האויר הביאו אותי לחשוב", זו קידה לשלמה ארצי , על מנת להחזיר אותנו לנושא שפתחנו בו - שינויים. שינויים ב"אתר הבית" של הבלוג הזה, אתר מדרשת, גוררים שינויים באופן העבודה שלי על הבלוג, יותר נכון בהערכות שלי להוצאת "אלו דברים לשבתות" - הצורך "להוציא" את הדברים מוקדם יותר במהלך השבוע, וכן הנסיון לרשום הדברים על הבלוג ישירות ולא בוורד ואחר כך באמצעות scribd לבלוג.

שינויים אלו, הם אך דברי הקדמה לשני ענינים הקשורים לפרשת השבוע שרציתי להצביע עליהם כאן : עקרונות ופרטים.

זורנברג מעירה כי פרשת השבוע מציבה זה מול זה, במפגיע: שני עקרונות : "עקרון השבת" מול "עקרון (הקמת)  המשכן". בעקבות רש"י ואחרים מצביעה זורנברג על כוונת התורה, ללמדנו כי בניגוד למה שיכלנו להעלות על הדעת, שהעיסוק בקדושה, קדושת הקמת המשכן, "גובר" על איסורי השבת - הרי לא כן הוא. רש"י ( לשמות לה, ב): ששת ימים, הקדים להם אזהרת השבת לצווי מלאכת המשכן, לומר שאינה דוחה את השבת.

חלק מגדולתה של זורנברג היא בכך שהיא מנהירה לציבור הרחב - דובר האנגלית - את מכמניו של עולם המדרש. ששת ימים אני עושה מלאכה, (טוב בעצם חמישה ימים) בתוך עולם גדוש חול, כמעט נטול מהעושר המדרשי - כנגד זאת לא נפקד מקומם של העקרונות מעולם זה, עולם המלאכות הפרקטיות לרבות עולם המשפט. יאמרו המשפטנים שמלאכת השופט הוא מלאכה של עריכה של איזונים, איזונים בין אינטרסים, ערכים ועקרונות, מתנגשים. מלאכה זו, לאמיתו של דבר, היא נחלת כולנו לעיתים, ולא רק נחלתם של השופטים. יכולים וצריכים אנחנו, מדי פעם, להאזין ל"פרקי אבות" ("הוו מתונים בדין") ולהשמע להגיגי שופטים כמנחם אלון שכתב באחד מפסקי הדין את הדברים הבאים:

"מקובל עלי, סבור אני, ומסורת היא בידי, כי השופט היושב על מדין מלאכתו אינה נעשית מכוח גילוי הדין ושורת הדין בלבד. מלאכת השיפוט היא, המתפרנסת מנשמת הדין והמתגלה מעקרונות על שביסוד מערכת הדין. אמרתי על כך במקום אחר (ע"א 391/80 לסרסון ואח' נ' שכון עובדים בע"מ, פ"ד לח (2) 237, בעמ' 264):

'כלל גדול בידינו, שאין מערכת משפטית יכולה להתפרנס מגופו של הדין בלבד. גופה של מערכת המשפט זקוק הוא לנשמה, ויש שאף לנשמה יתרה; נשמה זו תימצא למערכת המשפט בדמותן ובצלמן של נורמות ערכיות שונות, שיסודן בעקרון העל של עשיית הישר והטוב, ועקרון תום הלב הוא אחד החשובים והמיוחדים שבנורמות ערכיות אלה. ואם יבוא החושש ויחשוש, שמא מכוח הפעלתה של נורמה ערכית זו יבולע ליציבות המשפטית, שהרי טרם בא לעולם מכשיר מדידה שימדוד אל נכון מידתו של תום לב, אף אתה אמור לו, כך היא דרכה של מערכת משפט שבה המשפט והיושר, הדין והצדק, נשק אהדדי, ובסופו של חשבון ובעיקרו של דבר מרובה מידת היציבות הכללית, שבאה למערכת המשפט מכוח העיקרון הערכי של תום לב, מאשר מידת אפשרות הפגיעה ביציבות המשפטית – במקרה מסוים זה או אחר – בגלל הפעלת עקרון תום הלב'"
  - השופט מנחם אלון בבג"צ 1635/90 ז'רז'בסקי נ רה"מ י שמיר ואח'

שרבטתי לעצמי רשימה חלקית ולא ממצה של עקרונות שתוך כדי התבוננות בחיי היום יום שלנו ייתכן ונמצא שהם מתנגשים זה עם זה:

עקרון היעילות מול עקרון ההגינות
עקרון הדין מול עקרון החסד*
עקרון הפרט מול עקרון הכלל
עקרון התורה מול עקרון החול

מקובל עלי ש"עקרון התורה" הוא עקרון-העל; ער אני לכך ,שיש מקום לדון לגבי כל  אחד מהעקרונות שמניתי לעיל, ביחסים ביניהם ועוד ועוד. קצרה היריעה מלפרט ומבקש אני כאן לצאת ידי חובת הפירוט על ידי הפנייה לסיפור אחר. סיפור אחר בהמשך הפרשה שזוכה לפיתוח  נרחב במדרש. סיפורי המדרש סביב "מראות הצובאות", היו אחד מהמאיצים הראשיים להורתו  - לידתו של ספרה השני של זורנברג, על ספר שמות.

תמצית הענין מובא ברש"י לפרק לח פסוק ח בדיבור המתחיל "במראות צובאות".המעיינים יעיינו שם  בחינת ואידך -  זיל גמור.

                                                                                   שבת שלום
                                                                                         ג'ף

* ידוע גם  כעקרון האמת מול עקרון השלום

מתוך tarantula by bob dylan

"the lawyer leading a pig on a leash

  stopping in for tea & eating the censor's

  donut by mistake/ he likes to lie about

  his age & takes his paranoia seriously"

Tarantula by Bob Dylan, p 3-4

"עוה"ד מוביל חזיר ברצועה

עוצר לתה ואוכל בטעות את הסופגניה של

הצנזור/ הוא אוהב לשקר אודות

גילו ולוקח ברצינות את הפרנויה שלו"

בוב דילן בטרנטולה , תרגום של הח"מ
ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת כי תשא תשע"א

בתקופה האחרונה אני מנסה "לתמצת" את השל; לרכז את עיקרי תורתו על שלושה אדנים (כבפרקי אבות ).
באחד השירים ההולך ומתחוור לי כשיר חשוב של בוב דילן, "חוותה של מגי" Maggie's Farm, סוקר דילן את בני המשפחה של מגי, האב, האם והאח. בבית המוקדש לאם אומר דילן :

                                      Well, she talks to all the servants

                                      About man and God and law,

                                      Everybody says

                                      She's the brains behind pa.

                          היא משוחחת עם המשרתים

                          אודות  אדם האל והחוק

                          כולם אומרים

                          שהיא המח מאחורי אבא

וחשבתי , שיכול להיות  הנה יש כיוון לשלושה אדנים : Man and God and Law ; רבן שמעון בן גמליאל אומר: על שלושה דברים העולם קיים על האמת ועל הדין ועל השלום...

יכול להיות שאת כלל הגותו של השל אפשר לסווג תחת שלושה "סיווגי - העל" כנ"ל : האדם האל והחוק.

נראה.

 יהא הדבר כאשר יהא, מצאתי לאחרונה פסקה בהשל שאיננה מרפה ממני. בנסיון להשתחרר מאחיזתה בי ארשום אותה כאן לעיונכם.

השרדותו של המין האנושי נתונה בכף המאזניים. גל אחד של שנאה, קשיות עורף או בוז עלול להביא בעקבותיו את כליון האנושות. מעשים אכזריים הם אך פועל יוצא מהגיגי הלב והמח של האדם. מעשים רעים  נובעים מתוך עולמו הפנימי של האדם ומתוך מתן ביטוי למחשבות רעות. מכאן החשיבות המכרעת בלהבהיר לאנושות כולה את העוול שבמחשבות של חשד שווא , שנאה , ובעיקר העוול של כל היגד מבזה, גם אם הוא נאמר מתוך קלות ראש. במיוחד אמורים הדברים לגבי מחשבות והיגדים אודות פרטים או קבוצות בני דתות , גזעים או לאומים אחרים. ישנו כח לדיבור ומעטים האנשים המבינים שמילים אינן נמוגות. מה שמתחיל כהגה מסתיים במעשה.    ( מתוך המאמר - 'מה שאנו עשויים לעשות ביחד', בקובץ 'הוד מוסרי ותעוזה רוחנית')

The survival of mankind is in the balance. One wave of hatred, callousness, or contempt may bring in its wake the destruction of all mankind. Vicious deeds are but an aftermath of what is conceived in the hearts and minds of man. It is from the inner life of man and from the articulation of evil thoughts that evil actions take their rise. It is therefore of extreme importance that the sinfulness of thoughts of suspicion and hatred and particularly the sinfulness of any contemptuous utterance, however flippantly  it is meant, be made clear to all mankind. This applies in particular to thoughts and utterances about individuals or groups of other religions, races and nations. Speech has power and few men realize that words do not fade. What starts out as sound ends in a deed. ( What We Might Do Together in Moral Grandeur and Spiritual Audacity. p 298 -299)

כל הזמן ובמיוחד לעת הזאת, ערב שבת פרשת כי תשא, עגל הזהב נמצא ברקע. זהו, כדבריה של אביבה גוטליב זורנברג, "אסון הממתין לתורו" The Golden Calf is a disaster that has been waiting to happen ( "שמות - פרטי האיווי" , הספר טרם תורגם לעברית)

מקומה של התורה בחיי עם ישראל לדורותיו היה מרכזי.
מקומה של התורה בחיי העם הישראלי, לעת עתה,  הוא שולי.

אין התורה ספר שקוראים אותו לפני השינה, מכבים את האור והולכים לישון. זהו ספר שאם אינך עמל בו, לא נגעת בו ובוודאי ובוודאי שהוא לא נגע בך. אני אומר את הדברים על רקע "מלאכת העריכה" שלה עדים אנו סביב ספור עגל הזהב. על פי דעה אחת , הכרונולוגיה היא, שאחר מעמד הר סיני מצטווים בני ישראל על המשכן ולאחר מכן מתרחשת פרשת העגל, על פי סדר הכתוב בתורה.

על פי דעה אחרת (שרש"י מאמצה) אחר מעמד הר סיני באה פרשת העגל ורק לאחר מכן מצטווים בני ישראל על המשכן.

עצם האפשרות לשתי הפרשנויות  אומרת דרשני. ונשאלת השאלה  האם יש לנו את הזמן, האם אנו עושים את הזמן, לעיון הנדרש לדרש ?

                                                                 שבת שלום

                                                                     ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת תצוה תשע"א

אורה ויסקינד אלפר מסיימת את ספרה על "מסורת ופנטזיה בסיפורי רבי נחמן מברסלב" במילים הבאות :

"על אף שיתכן וחייו [ של רבי נחמן] לוו- כמו חיי רבים מאתנו - באי וודאות, מלנכוליה וצער, יכול היה רבי נחמן , לכל הפחות, לספר על עולמות מלאי זמר, ריקודים, מוסיקה ואושר. ובאמצעות מעשה הסיפור, הסיפורים אכן מתגשמים."

(Ora Wiskind-Elper Tradition and Fantasy in the Tales of Rebbe Nahman of Bratslav ,SUNY Press P 223  (תרגום שלי – ג.ג

כחמישים אלף איש נותרו שרועים מתים או פצועים על שדות הקרב בגטיסבורג בשנה השלישית למלחמת האזרחים בארצות הברית. גארי ווילס, הסטוריון ופובליציסט אמריקאי טוען שאברהם לינקולן

הפך את המציאות המכוערת הזאת למשהו עשיר ורב הוד וכל זאת עשה ב 272 מילים. כוונתו לנאום שנשא לינקולן בטכס חנוכת בית הקברות הצבאי שהוקם במקום כמה חודשים אחר הקרב. "ספק אם אי פעם קבלה עוצמתן של מילים ביטוי כה מרשים כבמקרה זה" (Garry Wills , Lincoln at Gettysburg , Simon & Schuster p 20)

אסא כשר טוען שמשמעות החיים היא בעצם הסיפור שכל אחד מאתנו בוחר לספר לעצמו."נותרה התפישה של חיים בעלי משמעות כסיפור פתוח שהאדם יוצר בו את התמונה של עצמו , כטוב בעיניו, בתוך תמונת עולמו" (ספר קטן על משמעות החיים, הוצאת הקיבוץ המאוחד ועמותת יהורז עמ' 87)

השבוע הגיע לקיצו הטראגי, סיפורו של שופט שלום בירושלים, מוריס בן עטר ז"ל. הידיעה בפתח מהדורת החדשות ביום ג' בלילה ספרה כי השופט שם קץ לחייו,ככל הנראה, "עקב עומס עבודה". ואתה שואל את עצמך האם יש כאן אך ורק סיפור אישי טראגי, או שמא בסיפור הזה יש איזה שהוא "מוסר השכל" כללי יותר ?

האם אמורים היינו להפיק מסקנות כלליות מאסונם של משפחות הנספים באוטובוס בשריפה בכרמל לפני כמה חודשים ?

האם אמורים אנחנו לחיות אחרת את חיינו אחרי השואה ?

אילו סיפורים אנחנו אמורים לספר לעצמנו ? ומדוע בכלל לספר לעצמנו סיפורים ?

תשובתו של רבי נחמן היא זו :

"כי יש בני אדם שישנים את ימיהם, ואף שנדמה לעולם שהם עובדים את השם ועוסקים בתורה ובתפילה, אף על פי כן כל עבודתם אין להשם יתברך נחת מהם , כי נשאר כל עבודתם למטה, ואין יכול להתרומם ולהעלות למעלה. כי עיקר החיות היא השכל, כמו שכתוב (קהלת ז) : החכמה תחיה את בעליה; וכשהעבודה היא עם שכל, משימין בה חיות שתוכל להתעלות למעלה. ויש שנפלו לבחינת שינה על ידי תאוות ומעשים רעים, ויש שהם אנשים כשרים ויפים , רק שנפילתם היא על ידי אכילה... ועל כן לפעמים על ידי מאכל שאין מבורר, שעל ידו נתקלקל הלב, על ידי זה אובד הפנים ונופל לבחינת שינה. וצריך לעוררו משנתו, ואי אפשר לעוררו כי אם כשמתעורר מעצמו, כי צריך אתערותא דלתתא, רק כשמתעורר מעצמו, אם לא היו מעוררים אותו היה נשאר ישן יותר. על כן צריך תכף כשמתעורר להראות לו פניו ולהלביש אותו בפניו שנסתלק ממנו בשעת שינה וזהו בחינת התעוררות השינה.

וכשרוצין להראות לו פניו ולעוררו משנתו צריכין להלביש לו את הפנים בספורי מעשיות, כי יש שבעים פנים לתורה, והם בחינת שבעים שנים , כי כל אחד משונה מחברו....וזה בחינת (חבקוק ג,ב): ה' פעלך בקרב שנים חייהו, פרש רש"י: עוררהו. וזהו : פעלך, היינו סיפורי מעשיות. בקרב שנים, היינו בחינת המעשיות של השבעים פנים, שהם שבעים שנים כנ"ל.'היינו שמעוררים אותו על ידי סיפורי מעשיות, שהן בקרב שנים, היינו המעשיות של השבעים פנים כנ"ל. אבל יש שנפל מכל שבעים הפנים עד שאי אפשר לעוררו בשום פנים, כי אם על ידי סיפורי מעשיות של שנים קדמוניות. שכל השבעים פנים, שבעים שנים , מקבלים חיות משם." (ליקוטי מוהר"ן , ס.ו)

אברהם יצחק גרין הביא את הקטע הנ"ל , בדונו בסיפורי המעשיות של רבי נחמן .בהמשך אומר גרין :

"המספר שבעים , האמור למראית עין על תוחלת החיים של האדם, יש לו גם משמעות נסתרת. הביטוי 'שבעים שנה', כביטוי 'שבעת ימים' משמש לציון שבע הספירות התחתונות, שכל אחת מהן יש לה עשר פנים. על ידי שבע הספירות התחתונות מתגלה האלוהי בתכנים מסוימים והופך מטרה לדעת, מכאן ששבעים הפנים הם גם שבעים הפנים אשר לאלוהים. אלוהים של שבעים השנה יש לו זיקה לעולם הזמן והמקום, ואילו האלוהים שמעבר לשבעים (שלוש הספירות הראשונות ) הוא לכאורה מופשט לגמרי ואינו אלא התהליך הקדמוני עצמו. כאן עושה רבי נחמן תפנית רבת משמעות ואומר: יש בני אדם שתרדמתם עמוקה כל כך, שסיפורי מעשיות של שבעים השנים אין בכוחם לעוררם; הללו אי אפשר לעוררם אלא על ידי סיפורי מעשיות מ'שנים קדמוניות', הנובעים מן העולם הקדמון. ואולם כיצד ניתן לתרגם עולם קדמון זה, המייצג את האלוהות הנסתרת, הקודם למקום ולזמן , לשפת הסיפורים ? סיפורים כאלו צריך שיצטיינו במסתורין יחיד במינו, מפני שעליהם לספר בדרך הסיפורת הרצופה מעשים, על הוויה שהיא למעלה מעצם המושג מעשה. האלוהים שמעבר לשבעים הגילויים אי אפשר לדעתו ואי אפשר לציירו, ולמעשה כמעט שלא ניתן להשיגו, אף על פי כן עומד ר' נחמן גם על הצורך גם על היכולת לעשותו נושא לסיפורים. כאן שוב אנו רואים את בעל הפרדוכסים בעבודתו. משימה זו, לחדור אל המעמקים האלה ולהביעם במילים, על אחת כמה וכמה על דרך הסיפורת ולא בדרך ההפשטה המטפיסית, דומה שהיא למעלה מכוחו של אדם. היא כרוכה בהרחבת הדעת והלשון אל מעבר לתחומיהן הרגילים. וזה בדיוק מה שר' נחמן ביקש – למצוא דרך להגשמת המשימה הבלתי אפשרית: להביע במילים את המעמקים שאין להשיגם. לכן הוא מספר סיפורי מעשיות , משנים קדמוניות: מתוך הרבדים הפנימיים הכמוסים ביותר הוא חוצב לו סיפורים. ר' נחמן מצא דרך להביע בלשון הדיבור את מה שקרוי בפינו מיתוס – תיאור סיפורי של מציאות קדמונית עליונה. ואם נדמה לנו כי סיפוריו אמורים על ממדי זמן ומקום אחרים, הרי זה באמת משום שהם מעלים עולם קדום לממדי הזמן והמקום המוכרים לנו." (אברהם יצחק גרין, בעל היסורים, עם עובד,ע' 339- 340)

ואני חושב על הצעתו של שיימוס היני , כפי שהציע בהרצאה שנשא עם קבלת פרס נובל – הוא הציע לעצמו ולאחרים "לצעוד בחלל האויר בניגוד למיטב שיפוטם". כעת, אני לא יודע בדיוק למה הוא התכוון באמירה הזאת. המשפט הזה מתנגן אצלי בימים אלו בהקשר שדורש הסבר. וההקשר הזה קשור לעומס עבודה. עומס עבודה לדעתי הוא רעה חולה. זה לא בריא, ונוכחנו בכך השבוע במקרה קיצוני. אבל גם במקרים פחות קיצוניים עומס הוא לא בריא. וכאן אני מגיע להקשר. הקב"ה ברא את העולם בשישה ימים. ביום השביעי הוא אמר סטופ. עצור. חאלס.

"היום השביעי הוא יום של שביתת נשק במאבק האכזר של האדם לקיום". דברי אברהם יהושע השל בספרו על השבת. בהמשך אומר השל שהשבת היא יותר מאשר שביתת נשק, יותר מאשר פסק זמן. השבת היא סימן להרמוניה המודעת והעמוקה שבין האדם והעולם, סימפתיה לכל הדברים והשתתפות ברוח המאחדת שבין מה שלמטה ומה שלמעלה. "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך". והרי אין סוף למלאכה ? – כוונת הפסוק היא, אליבא דהשל בעקבות חז"ל : "תנוח בשבת כאילו הסתיימה כל מלאכתך". זוהי אכן תחושה של רחיפה באויר. במקום אחר העיר השל שאנחנו הננו - מה שהשבת היא עבורנו וכי היום הזה אמור להשפיע מטובו על כל יתר ימי השבוע. אין זה, במצב רגיל ובוודאי תחת עומס עבודה, דבר קל.

עם זאת הדבר אפשרי. במיוחד אם נספר לעצמנו סיפורים מדי פעם. סיפורים משנים קדמוניות.

שבת שלום

ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת תצוה תשע"א

בשלב זה, לאור סוגיות טכניות כאלו ואחרות, ניתן לקבל את האלו דברים לשבת זו בפנייה אלי במייל ל

goodmnj@gmail.com

שבת שלום ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת תרומה תשע"א

אלד תרומה 11

eerie מעורר צמרמורת