אלו דברים לשבת זכור (צו) ולפורים תשע"א

בהקדמה לספר " פור הוא גורל ", דרשות לפורים של הרב שג"ר זצ"ל (בהוצאת ישיבת שיח יצחק) , אומר העורך, אודיה צוריאלי, את הדברים הבאים:

" למרות הנסיון  הרב לפשט ולבאר את הרעיונות העמוקים והסבוכים, חש אני שעדיין רב הנעלם על הגלוי, בחינת 'יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן'. אחראי לכך, ככל הנראה, אופיו של החג עצמו, שהוא העמוק והרדיקלי מבין החגים."

                                                                                                ההדגשה היא שלי - ג.ג

הרב שג"ר במבוא לספר אומר :

"התורות החסידיות של פורים עוסקות בשאלות האנושיות והתשתיתיות , אלו של מקרה והגורל, קונטינגנטיות הקיום וההשגחה האלוקית, ובלשון זמננו - שאלות הכובד והקלות של הקיום. לא בכדי קישרו חכמים, בדרשותיהם לשבת זכור, שאלות פורימיות  אלה לשאלותיו של קהלת, החכם מכל אדם. הטראגיות של החכם  המבין ש'יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט', ו'אין טוב לו לאדם כי אם לשמוח בכל עמלו', אך איננו מסוגל לכך, משון שאיננו יכול לשכוח  את עצמו. מבטו הרפלקסיבי ובקורתו העצמית חוסמים בפניו את הדרך לסכלות המעט, וממילא לשמחה, והשכרות הינה האמצעי היחיד העמד לרשותו לקצת סכלות ולמעט שמחה. זהו הנושא של הדרוש הראשון המוקדש לשבת זכור."

בדרשה לשבת זכור, שכותרתה "בין זכירה לזכירה - שבת ועמלק", אחר דיון בשלמה המלך ( קהלת ) והקשר בין השבת לזיכרון מחיית עמלק, אומר הרב שג"ר :

"שלמה לא מסוגל באמת להתחבר לשום דבר, חכמתו היא שמפריעה לו. הוא שואל מיד 'למה לשמוח?', ומגיע למסקנה - 'לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה זו עושה ?'. חוסר יכותו לשמוח שורשה בעמלק. בספרות חב"ד כתוב שעמלק הוא הרגשת עצמו, תפישת עצמו כיש העומד בפני עצמו. הרגשה זו מלווה אותנו בכל דיבור,מחשבה ומעשה, והיא מקור המועקה שאינה מאפשרת להשתלב במעגל הריקוד.
זהו למעשה החטא הקדום של עץ-הדעת. כמו שאמרו חז"ל: 'המן מן התורה מנין ? - המן העץ' <חולין קלט, ע"ב>. כאן מתחילה דעת טוב ורע, העמידה מול הרפלקסיה. הוא איננו שוכח את עצמו ולכן איננו מתחבר אל החיים עצמם. דרך עץ החיים נחסמת בפניו.
הפתרון של פורים הינו פתרון של שכרות, עד דלא ידע, בחינת 'רישא דלא אתידע'. תכלית הידיעה שלא נדע. המטרה היא לשכוח את עצמו בשכרות. כמו בסיפורו היפה של אכספורי, 'הנסיך הקטן' :

                   - מה מעשיך כאן ? - שאל הנסיך הקטן בראותו 
                     כי השכור יושב לו דומם לפני  מערכת שלמה
                     של בקבוקי  יין  ריקים ובקבוקים מלאים.
                  - אני שותה - השיב השיכור קדורנית.
                  - ולמה הנך שותה ? - הוסיף הנסיך הקטן לשאול.
                  - אני שותה כדי לשכוח - ענה השכור.
                  - מה לשכוח ? שאל הנסיך הקטן, כי נכמרו רחמיו על השכור.
                  - לשכוח חרפתי - הודה השכור והרכין את ראשו.
                  - וחרפתך מהי ? חקרו הנסיך הקטן, שבקש לעזור לו.
                  - חרפת השתייה ! - הפטיר השכור ונשתתק כליל."

מצוקתו של השכור היה שהוא זוכר כל הזמן את עצמו, לכן הוא רוצה לשכוח, אך לשכוח את עצמו הוא לזכור את עצמו, וזכירה עצמית זו היא כאמור מצוקתו. הוא שותה כדי לשכוח את זה שהוא שותה, אך שתייה זו נכשלת ונהפכת למעגל קסמים, שהרי מזה גופא, מהשתייה, הוא רוצה לברוח.

              ' אכן מוזרים המבוגרים... מוזרים מאד !' 
               אמר הנסיך הקטן בלבו בצאתו לדרכו.'

הדרך היחידה להתגבר על עמלק הינה באמצעות השכחתו, וזהו סוד מחיית עמלק. אבל הרי אנו זוכרים את זה שאנו צריכים למחות, כלומר לשכוח את עמלק, וכך אנחנו זוכירם אותו. זוהי בעייתו של החכם מכל אדם."

                                                                            (שם, עמ' 14 - 15)

                                                                   שבת שלום ופורים שמח !!
                                                                                   ג'ף