אלו דברים לשבת פרשת שמיני תשע"א

כמו רבים מכם, חי אני עמוק בתוך החולין; בסביבת עבודה של חולין, לא בין כתלי בית המדרש.

לא גדלתי על ברכי חניכי הרב קוק ועל כן, ההשקפה הרואה בפעילות של חול  - כגון פעילותם של חלוצים חילוניים בראשית המאה הקודמת - כפעילות קודש, אין בה עבורי נחמה בעימותים שאני חש בין הקודש ובין החול.

קל יותר, נדמה לי, לחיות ללא כל השקפה אידיאליסטית שכנגדה נמדדת המציאות הבלתי מושלמת של היום יום; "לזרום" כמו שאומרים בימינו.

עם כל הכבוד לרעיון הבחירה החופשית, שהוא ללא ספק ציר מרכזי לכל השקפה על האדם, צריכים להודות בכך, כפי שהעיר הרב סולובייצ'יק, שכולנו תולדות של נסיבות ביוגרפיות וארועים, שבחלקם הגדול אינם בשליטתנו.

ומכאן ל"אלו דברים" לשבוע -

העולם הערבי משתנה לנגד עינינו, שלא לומר מתפרק;

לחלק מתושבי יפן - סוף העולם הגיע עליהם לפני כשבוע. הזדמנות להזכר בדברי אביבה גוטליב זורנברג, בספרה על ספר בראשית , של"מודל השטף" ביחסים שבין הקב"ה לאדם, תמיד יהיה די ראיות לתימוכין בו.

For the shetef model, with its image of  a cruel, undiscriminating God will always have enough apparent evidence to support it.

Avivah Gottleib Zornberg, Genesis, The Beginning of Desire, p 45

והנה פורים , החג המוזר, המבוסם והרדיקלי הזה, מאחורינו; צופים אנחנו לעבר שבת פרשת שמיני, אל הסיפור הקשה של מות שני בני אהרון במהלך חנוכת המשכן כשברקע הארועים הטראגיים הטריים של השריפה בכרמל והרצח באיתמר ; פסח כבר מעבר לסיבוב. אגב , ברשומה בבלוג מארצות הברית מפנה הרב בארי גלמן , להבחנתו של רבי צדוק הכוהן מלובלין לפיה פסח מסמל את הגאולה השלמה והטוטלית , לעומת פורים שהוא אך ספור של גאולה חלקית שכן נותרנו תחת שלטון אחשווראש ( ולכן לא אומרים הלל בפורים ). וראו

http://morethodoxy.org/ ( הרב גלמן , עוסק גם הוא, בין היתר, בקשר בין הארועים הקשים האחרונים לפורים ).

בפורים, אחר הסעודה, וסימן מכאן שלא הייתי "מבוסם" טוטלית, הורדתי מהמדף , ספרון של דרשות של הרב שג"ר לימי הסליחות דווקא. דברים שכתב בהקשר הזה, נראו לי רלוונטיים, "בשינויים המחויבים", גם לנושא השמחה. אני מבקש לקרוא את הקטעים שלהלן, מצד אחד מחוץ להקשרם - דברים על תשובה לא בסופה או תחילתה של השנה אלא בעיצומה ומצד שני , כפי שציינתי בהקשר של שמחה, תקראו את הדברים הנאמרים על תשובה וסליחה ובמקומם תקראו "שמחה". וכך אומר הרב שג"ר :

"העולם הזה מנוגד לסליחה, כי המציאות של ה'זה', היא מציאות נוקשה, בלתי מתפשרת, וחסרת שלום. בנויה היא על ריבוי הפכים והתנגשויות. 

יכול הטוען לטעון, האם באמת מישהו מאתנו חושב שבאמת אפשרי שיהיה אחרת? האם נזכה לסליחה, במישור האישי המסוכסך, ובמישור הלאומי הסבוך מלא הקונפליקטים ? אולי כל זה איננו אלא הונאה עצמית ? האם מישהו מאתנו יזכה באמת למחילה ? הרי ה'זה' הוא 'זה', קשה ובלתי ניתן לשינוי. 

לדעתי התשובה כפולה" , אומר הרב שג"ר, " ראשית - יתכן! היו דברים מעולם! ישנם אנשים ששינו את אורחות חייהם; שקיבלו על עצמם קבלות אמיתיות; שלבותיהם היו שלמים איש עם רעהו ואיש עם עצמו. ישנה מציאות כזו, ומי יודע ? אולי גם אנו נזכה לה? בסופו של חשבון, אין הדבר תלוי אלא בנו.

שנית - העולם הוא אמנם עולם הזה . אבל אפשר לחיות אותו לא כ'זה' אלא כ'בא'. לא להסתכל על מה שקיים אלא על מה שאפשר, והרי זוהי באמת מציאות, לא פחות ממשית. וגם כמשהו שעדיין לא התממש, שעדיין איננו 'זה', ישנה חשיבות מכרעת שנתחבר אליו למצער כ'בא'."

ובמיוחד את הקטע הבא אני מציע לקרוא ולחשוב על הדברים בהקשר של "שמחה" :

"אבל גם אם חלילה לא יתרחש הפלא, עדיין יש חשיבות מכרעת לעצם הנגיעה בפלא. בעצם התפילה, ובאמצעותה, אנחנו מצליחים, ואיך שהוא מתנוצץ בנו עולם הסליחה [השמחה -ג.ג] ואנו נוגעים בשלמות הלב. גם אם העולם הבא איננו היום יום, לפחות נדע שהוא קיים. לידיעה הזאת חשיבות מכרעת. גם אם איננו שרויים באור, אנו יודעים שהוא קיים, שישנו אור [שמחה -ג.ג] בקצה הדרך, שיש עולם הבא, עולם אוטופי שהוא 'הלא נמצא הקיים' שפעם היינו שרויים בו ואליו אנו חוזרים. גם אם הדרך ארוכה, הרי בכל זאת נזכרים אנחנו, פנימית וממשית, ויש בזכירה זו גאולה גדולה ופיוס עמוק."

 (הרב שג"ר , זכרון ליום ראשון,דרשות לימים נוראים, הוצ' ישיבת שיח עמ' 20-21)

משהו מהשבת , כפי שלמדנו רבי אברהם יהושע השל, צריך להשפיע על ההתנהלות שלנו ביום יום; משהו מהקודש צריך להקהות את עוקצו של החול , גם ביום יום...

ואני נזכר בדברי תנאים  שבפתחו של הסידור, מהם לקוח השם לבלוג הזה "אלו דברים"

"אלו דברים שאדם אוכל פרותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן: כבוד אב ואם וגמילות חסדים, והשכמת בית המדרש שחרית וערבית, והכנסת אורחים, ובקור חולים, והכנסת כלה, ולוית המת, ועיון תפילה, והבאת שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו -  ותלמוד תורה כנגד כולם."

ואידך, זיל גמור.

                                                    שבת שלום
                                                          ג'ף