כעת מוצאי כפור, או ליתר דיוק מוקדם בבוקרו של יום א' שלמחרת.
מסורת ידועה היא לתקוע יתד ראשון לסוכה, במוצאי כיפור, כדי להכנס לשנה החדשה, אחר ההטהרות של יום כיפור, במצוות. זהו, לעת עתה, הקשר היחיד שאני מזהה בין הדברים שיובאו להלן לבין סוכות - שגם הם באים, כמו המסורת הנ"ל, מיד לאחר כיפור.
אני רוצה להביא שני קטעים מדברים שאמר הרב חיים סבתו בראיון שהתפרסם ערב יום כיפור במוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות; ראיון שערך דב אלבוים עם הרב חיים סבתו ועם הרב ליכטנשטיין לרגל צאת הספר "מבקשי פניך" המכיל משיחותיהם של השניים יחדיו.
משפט המפתח בקטע הראשון של הדברים שאני מבקש להפנות עליהם הוא:
"לא רחוק היום והחברה הישראלית תמאס ברייטינג ותחפש זרמים יותר עמוקים."הקטע השני עוסק בתשובה. הנה הקטע הראשון מפי הרב סבתו ::
"אהבת ה' לא נקנית בפרוטות. ריגושים זולים מרחיקים אותי. תחשוב על מורה שיש לו כיתה. הוא רוצה לרגש אותה לפני הימים נוראים, מה יותר קל לו ? לעשות סיור סליחות או ללמוד לעומק את פרשת עקדת יצחק עם מפרשים ? הרי אחרי שהוא יעשה את הסיור הזה, התלמידים יחזרו לכיתה, מה יישאר להם ? בשנה הבאה הוא יעשה סיור באמצע הלילה. אחר כך יעשה סיור בשלוש בבוקר. מה אחר כך ? אני אדם קטן. אני לא איש גדול. אני לא סופר גדול ואני לא הוגה דעות, אבל אני יודע שאני צריך לתרום את חלקי לזרמי עומק. זאת הייתה המטרה של הספר הזה.לא רחוק היום והחברה הישראלית תמאס ברייטינג ותחפש זרמים יותר עמוקים. אני חושב שזה יכלול גם את השטחיות והרדידות בתחומים הרוחניים. החלק שאני מנסה לתרום לו הוא דווקא בצד ההפוך, לתת יותר עוגנים רציונליסטיים, רגשיים, אמיתיים, של עומק, מדרשי חז"ל , בפיוטים, בתפילות."
תוך כדי, כתיבת הדברים - בינתיים עבר יום מאז שרשמתי הדברים דלעיל - , אני מעיין בספרו של הרב מיכאל רוזן המנוח, על הגותו של רבי שמחה מפשיסחה. בפרק שכותרתו "המרד הקדוש", קושר הרב רוזן בין שני רעיונות, שלעניות דעתי, יש בהם לחבר בין הקטע הראשון שהבאנו מהדברים של הרב סבתו לבין הקטע השני להלן. מדובר ברעיון של ההתחדשות היום יומית הנדרשת מאתנו לצד הענווה.
הרב רוזן מביא מדבריו של "היהודי", הרב יעקב יצחק בן אשר, שאמר:
"אם אדם העובד את ה' יתברך רואה את בעצמו שכאתמול כן היום, והיום הוא אך באותה בחינה בעבודתו כיום אתמול, ידע נאמנה שעוד נפל ממדריגתו, והיום נגרע מערכו מבחינת עבודתו מיום העבר, כי אדם הוא בבחינת 'הולך' ולא 'עומד'." (בית יעקב, שבת חוהמ"ע סוכות צא, ב)
רבו של היהודי, החוזה מלובלין, הדגיש את חשיבותה של הכרת האמת , וכי החתירה אל האמת כרוכה במידת הענווה ובהתחדשות רוחנית מתמדת (דברי הרב רוזן, בעמ' 35 לספרו). משמו מובא כך :
"הרבי מלובלין שאמר שהוא אוהב יותר הרשע אשר יודע שהוא רשע מהצדיק שיודע שהוא צדיק. ושאל אותו הרב הקדוש מפרשיסחא הטעם והשיב לו כי הרשע שיודע שהוא רשע הנה הוא דבוק בהאמת והקב"ה הוא אמת ונקרא אמת. אבל הצדיק שיודע שהוא צדיק ובודאי אינו כן כי אין צדיק בארץ אשר לא יחטא ומכל שכן זה שהוא מרגיש שהוא צדיק בודאי אינו צדיק" (נפלאות הרבי 54 קכד)ישעיהו לייבוביץ נהג לדבר על רעיונות ש"חיי האדם המעיין וחושב על בעיות האמונה אינם מספיקים למצות אותם." (דברים לפרשת ניצבים -וילך, על התשובה, בספר "הערות לפרשיות השבוע",הוצאת אקדמון, עמ' 130). הקשר בין התחדשות, תשובה וענווה, עולה מתוך דברי הסיום של הרב סבתו בראיון הנ"ל. ואלו דבריו :
"רעיון התשובה שנמצא במרכזו של יום הכיפורים הוא דבר נפלא. אדם בן 40, בן 50, בן 60 יכול לתקן את הטעויות שלו ולהתחיל מחדש. הרי אם היינו בטוחים שאנחנו יכולים להתחיל דף חדש, כאילו אני היום שוב בן 13, היינו כולנו קופצים לשמיים. כמה טעויות כל אחד מאתנו טעה ? כמה שטויות הוא עשה ? כמה שגיאות ? באה התשובה ואומרת לך, אתה יכול. זה אפשרי. זה אחד הרעיונות הנפלאים שיש בעולם היהודי, אבל גם בתרבות העולמית בכלל. שאומרים לך, אתה הכל יכול. שהרמב"ם אומר לך שאפילו ברגע האחרון של חייך אתה יכול להפוך להיות איש אחר."שואל אותו דב אלבוים : "אתה מאמין לזה ?" והרב סבתו עונה:
"כן, כן. אני מאמין ואני גם חווה את זה. אבל זה הרבה יותר קשה ממה שחושבים. לפעמים אדם אחרי 20 שנה חושב שהוא ניצח מידה רעה שלו ופעם אחר פעם היא צצה פתאום, ממקום שהוא בכלל לא ציפה. למשל, הוא חושב שהוא כבר ברח מהכבוד והוא שונא כבוד, פתאום הוא רואה שזה לא בדיוק, שמישהו העליב אותו ופתאום זה צץ. קשה לעקור מידה, אבל זה אפשרי. והביטחון שזה אפשרי נותן כל כך הרבה שמחת חיים, כל כך הרבה אושר. כמה אושר זה לאדם, כשהוא יודע את זה,כשהוא יודע שאפשר להתחיל מחדש."
חג שמח
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה