לטובת מי שאין בידו הספר "חיי עולם שיחות על פרשת השבוע" פרי עטו של הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ) אני מבקש להביא כאן מתוך הפתח דבר של הספר.
הדברים ראויים לעיון כפתיחה למסכת הקריאה השנתית בתורה המתחדשת השבת עם פרשת בראשית.
"ספר התורה מכיל בתוכו עולמות רבים. הנושאים שבהם הוא עוסק, הלשון שבה הוא כתוב, כל הדרכים המרובות כל כך להבין אותו ולפרשו - כל אלה הם עולמות הכרוכים ועומדים זה בצד זה וזה בתוך זה. ואולם מכלל גווני המשמעות הרבים שיש לתורה עולה שהתורה היא, בעצם, 'ספר תולדות האדם'. זהו ספר המספר לאדם הלומד אותו - לכל אדם, אך בייחוד לעם ישראל וליחיד מישראל - לא רק מה שהיה ומה שצריך להיות, אלא גם מה משמעות מהלך חייו שלו. ספר התורה משמש מעין אספקלריא מופלאה שבה אנחנו מסוגלים, מצד אחד, לראות עד קצות המציאות, אבל מן הצד השני אנו יכולים, בצורה מופלאה, גם לראות את דמותנו שלנו, הן את הדמות האישית בכלל והן את דיוקן נפשנו כאן ועכשיו.
משום כך לא ייפלא שלספר התורה נוצרים כל הזמן פירושים חדשים. יפים הדברים שכתב הרשב"ם על שיחתו עם סבו הגדול, רש"י, ביחס לפירוש המקרא, שבה אמר רש"י כי אילו היה הדבר בכוחו, היה חוזר ומשנה את פירושו לפי 'הפשטות המתחדשים בכל יום'. ה'פשטות' הללו 'מתחדשים' לא רק משום שלימוד התורה כמוהו כהתבוננות באבן חן שיש לה פנים לאין מספר, אלא גם משום שאף אנו מחדשים בכל יום."
לפני כמה ימים הבאתי כאן את דברי קאסלס על הפלא בבריאה ועל הפלא שבאדם. הצלחתי ברשומה ההיא שלא להזכיר את אברהם יהושע השל, אם כי בטוחני , שלפחות לחלקכם, נשמעו ברקע דברים מאד דומים שמשמיע לנו השל מתוך הגותו שלו, מתוך מעיינות היצירה היהודית לדורותיה, יצירה שהיא כול כולה אומרת הערכה לכבודו של האדם באשר הוא נברא בצלם אלוהים.
אלו דברים מפי השל , המופיעים בספרון שנקרא, "חמש שיחות עם אברהם השל", ספרון שאזל לפני שנים רבות ממדפי חנויות הספרים ונכון וראוי שיימצא המו"ל שיביאו לדפוס, מחדש.
אומר השל:
" את מי אני רואה כשאני רואה אדם ? שעה שאני מסתכל באדם מסויים אין אני נתקל בהכללה, בדגם, אלא באינדיבידואליות, במיוחד במינו; אין אני רואה לפני יישות שאפשר להעריכה ולמיינה, במונחים של כמות. אני רואה קלסתר פנים ולא רק גוף, סיטואציה מיוחדת, ולא מקרה טיפוסי. עיקר השאלה: מהו האנושי באנוש. הדרך היחידה להשגת משמעותה אינה אלא בחשיבה על האדם במושגי אנוש. האנושי הוא יותר ממושג של עובדה. הוא קטגוריה של ערך, ערך גבוה ביותר מבין כל הערכים הידועים לנו. כל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא. וכל המאבד נפש אחת כאילו אבד עולם מלא. האמת הגלומה באנושי הומני היא אהבת החיים, אהבת האמת, אהבת הטוב והיפה. סוד הקיום הוא הערכה. ערכו מתגלה בקשרי הדדיות אנושית. היות הומני הוא אפתעה, ברק אור, הוא יותר בחינת רגע בזמן מבחינת גוף בחלל. בכל יחיד התגלות אלוהית. עלינו להבדיל בין היות אדם והיות אנושי. היות אדם הוא דבר שבטבע, אדם נולד ואדם נשאר. היות אנושי הוא דבר שבהישג, חשוב שבהיות אדם בא מן ההעלם אל הגלוי ביכולתו להיות אנושי."בהמשך הדברים מבקר השל "קלות הדעת" המאפיינת את תרבות זמננו,"קלות הדעת שהיתה לטבע, קלות ראש בהשקפת עולם" -
"נסתלקה אפילו הכפירה ובמקומה באה קלות הדעת, לא חילול הקודש בלבד אלא גסות החול. ביתר חריפות: לא כפירה באלוהים אלא כפירה באפשרות האמונה, פוסלת מראש כל מאמץ החותר וחורג מן המסגרת המקובלת, המבטלת את ההנחות, את התנאים הקודמים לאמונה, את אבות האמונה. מחנכים את הדור שלא לדאוג אלא לממשות, שלא לומר אלא את הדברים המתקבלים על דעת הדיוטות. נשתכחה תשוקה מלב ואף מבוכה אין."עורך השיחה הזאת - השיחה השלישית שבמספר בספר - א"ח אלחנני, מוסיף משלו, בהמשך השיחה, דברים שיש בהם גם מדברים מפורשים של השל וגם מרוחו של השל:
"וכיצד יגלה האדם את עצמו: השל מחפש אחר היאחזות בתקוה של חידוש המצפון. חידוש זה לא יבוא יש מאין, אלא מתוך גילוי הכבוד, כבוד החיים, כבוד הבריות, כבוד העולם. אין כופין על אמונה. אמונה הבאה בכפיה גרועה היא מן הכפירה.אבל יראת בכבוד אפשר לנטוע בלב הדור. במקום שהאדם בן דורנו, שדעתו קצה והתרבות מתעמרת בו ועושה אותו כאסקופה נדרסת ....- הרי העיקר הגדול בתורת ישראל הוא : הזהרו בכבוד הבריות: 'מי הוא זה מלך הכבוד ? - שחלק מכבודו ליראיו' (תנחומה וארא ח) 'חלק מכבודו לבשר ודם', ועוד: כבוד האדם הוא לא ערך אלא עניין שהוא למעלה מכל ערך, שהרי ' כל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא'. אמור מעתה, כבוד האדם, בתוקף היותו אנושי תלוי בזיקת העליון לאדם. מה זיקת העליון לאדם ? באיזו בחינה ובאיזה מובן יסודי אפשר לחפש ולהרגיש זיקה זו ? הוי אומר, בצלם ובדמות שבה נוצר האדם, במתן דמות עליונה, העלאת האנושי שבאנוש. אין לתפוס את רעיון הכבוד באדם אלא מתוך יראת הכבוד."שבת שלום
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה