אלו דברים לשבת פרשת חיי שרה תשע"ב

ידוע הוא שניתן למצוא בתנ"ך בכלל ובסיפורי בראשית, בפרט, הכל, או כמעט הכל. יש מי שמדגיש את הגוונים הלאומיים שבסיפורים, ויש מי שמדגיש את הפנים האוניברסליים. שני הפנים הללו, דרושים לנו, כדי לשמור על יהדותנו ועל אנושיותנו כאחד. בפארפרזה על אמירתו של ר' שמחה בונים מפשסיחה כי אדם צריך שיהיה לו שני פתקים: על האחד כתוב: "בשביל לי נברא העולם" ועל השני: "אני עפר ואפר", ייתכן ויש לומר כי בדורנו , בארץ, לכל אחד מאתנו צריך שיהיה גם כן שני פתקים: "אני יהודי" ו"אני בן אדם". אוי ואבוי ליהדות המגיעה לסתירה בין שני אלו.

השבוע הצבתי בבלוג המוקדש לעיון בהגותו של אברהם יהושע השל את הדברים הבאים:

החיים ב"מדינה יהודית", מוקפים גויים שלא אוהבים אותנו ורוצים בהשמדתנו איננו מתכון קל לטיפוח הפנים האוניברסליים שביהדות ולטיפוח הערך של אהבת האדם באשר הוא אדם. ואף על פי כן זו המשימה וזו מורשתו של השל עבורנו. האלטרנטיבה - טיפוח ייחודנו על חשבון הפנים האוניברסליים היא מאד מאד בעייתית ואכמ"ל. די לציין שכל פועלו של ישיעהו לייבוביץ היה מאבק כנגד הסכנות שבטיפוח יתר של אותה היחודיות. ראו דברי לייבוביץ על פרשת השבוע בספר "הערות לפרשיות השבוע" (הוצאת אקדמון) עמ' 22-23.
חושבים שהיחודיות הזו מבטיחה את קיומנו. זוהי אמת חלקית בלבד. השאלה הנשאלת היא איזו זכות קיום יש ליהדות שמתרחקת מן הגרעין - מן היסוד - האוניברסלי שבה; ליהדות שאינה נותנת את המקום הראוי בפועל, הלכה למעשה, לערך היסודי שכל אדם נברא בצלם (לצד שמירה על ההלכה וקיום מצוות ) . אפשר היה לבטל את חשיבותו של השל ולנסות לצמצם את תחום השפעתו לגולה ולזמן אחר, אלמלא דבר שמתחוור ככל שלומדים אותו, והוא שהשל היה תלמיד חכם מובהק; גם נביאי ישראל וגם רביים חסידיים מהמאה ה19 כגון ר שמחה בונים מפשסיחה, הרבי מקוצק ורבים אחרים (וכן חכמי ימי הביניים כגון הרב סעדיה הגאון והרמב"ם ), דברו מגרונו.

הם מדברים ועלינו לשמוע.

הכומר דניאל בריגן (פעיל זכויות האדם בארה"ב בשנות הששים) אמר על השל את הדברים הבאים:

ראיתי מישהו שהיה לחלוטין שקוע במסורתו הדתית, אך בד בבד היה כלל עולמי ופתוח לאחרים. התחלתי להבין שהשניים הולכים יחדיו, שאם היית איש אמונה עמוקה היית פתוח לאחרים ולא קבעת גבולות או מגבלות ולא אמרת אנחנו בתוך המעגל ואחרים מחוצה לו. השל היה מבין הנבחרים שהאמינו שכולם נבחרים ושעצם העובדה שהינך קיים בעולם פרושו שהינך נבחר.

ראו הקישור להלן, אחר הטקסט של הדברים במקור באנגלית :

Father DANIEL BERRIGAN. S.J. (Human Rights Activist):
I was seeing someone who was totally immersed in his own religious tradition and was at the same time charmingly ecumenical, you know, and open to others. I began to understand that the two went together, that if you were a person of deep faith you were open to others, and you didn’t draw lines or boundaries or say we’re inside the circle and others are out. He was one of the chosen who believed that everyone was chosen and that the very fact of existing in the world meant you were chosen

http://www.pbs.org/wnet/religionandethics/episodes/january-18-2008/abraham-joshua-heschel/1789/

אני מפנה שוב, לדברי לייבוביץ על הפרשה, ולסיום נביא אך "טעימה" מדבריו :

"יש סיפורים נפלאים , שקצר הזמן לספר אותם, שאברהם אבינו, שלא מדעת שרה אשתו אשר רצתה להרחיק את צרתה הגר, הלך פעמיים לאותו מדבר לבקר את ישמעאל בנו המודח, לראות מה שלומו ומה אירע לו....
המדרש אומר, שלאחר מות אמו שרה הלך יצחק להחזיר את אמו-חורגתו הגר לאביו. הוא הלך לבאר לחי-רואי כדי להביא משם את הגר, אשר בגלל אמו הורחקה ולהחזיר אותה לאביו ולתקן את העוול. והסיפור האגדי מספר הרבה מאד בשבחה של  הגר, שאותה הוא מזהה עם קטורה, ואומר : 'למה נקרא שמה קטורה ? שנאים מעשיה כקטורת.' פירוש מליצי זה מעיד עד כמה בעלי האמונה הגדולים בעולמנו הגו במעשיהם של האבות, ועמדו על כל פגם וכל ליקוי שהיה בהם, וחשבו על תיקונם. מזה יש ללמוד הרבה לדורות: שאין לעשות אידיאליזציה של כל מה שהיה, אלא יש לראות את הדברים כשהם לעצמם, ולהבין אותם, לשפוט אותם ולחשוב על תיקונם.
אני מוסר כאן", מוסיף לייבוביץ לסיום, " עוד מאמר אגדי, רב משמעות, המתייחס לשלוש נשיו של אברהם אבינו: שרה היתה מבנות שם, הגר ( המצרית )  - מבנות חם, קטורה (שמדרש זה אינו מזהה עם הגר) - מבנות יפת. ללמדנו (או לרמוז לנו ) שמאברהם יוצאת - או עתידה לצאת - השראה לכל גזעי האנושות."

                                                            שבת שלום
                                                                  ג'ף