אילו זמנים אלו של אדריאן ריץ

שלשום התקיים בירוחם ערב יוצרים מקומיים בהנחיית דורון נשר. היום  מצאתי אתר עם קליפים של יוצרים באנגלית שמקריאים משיריהם. ראו למשל
http://www.poetryfoundation.org/features/video/27
להלן תרגום שלי של השיר
ג'ף


אילו זמנים אלו 
אדריאן ריץ

ישנו מקום בין שני עמודי עצים , שם גדל הדשא במעלה ההר
ורחוב המהפכה הישן שובר לתוך הצללים
קרוב למתנ"ס שננטש על ידי העשוקים
שנעלמו לתוך הצללים

טיילתי שם , קוטפת פטריות על קצה החרדה אך אל תטעו
אין זה שיר רוסי, אין זה מקום אחר. זה כאן
המדינה שלנו זזה קרוב יותר לאמת שלה עצמה ולחרדה
לדרכה להעלים אנשים

לא אומר לכם היכן המקום, הסבך החשוך של החורשה
הפוגש את  השביב הלא מסומן של האור -
צמתים רדופי-שדים, גן עדן דמוי עלה
יודעת אני מי מבקש לרוכשו, למוכרו ולהעלים אותו

ולא אומר לכם היכן זה אז מדוע אני מדברת אתכם
כלל ? כיוון שאתם עדיין שומעים כיוון שבזמנים כאלו
על מנת שתקשיבו, הכרח הוא
לדבר אודות עצים.

אלו דברים לשבת פרשת שלח תשע"ב

מרגלים.
להסתובב בין זרים ולצפות
ולחזור הביתה ולספר סיפור.
מי שחושב שמה שהוא רואה,על אחת כמה וכמה שמה שהוא מספר
אחר כך, הוא אמת, האמת  לאמיתה - טועה.
זה כל הסיפור.
סיפור המרגלים.
אבל מה לעשות ?
אנחנו אוהבים ואולי אף צריכים
להסתובב בין זרים,
בקניונים וברחובות ראשיים,
להתבונן, בלתי נראים
רחוקים מהבית
תיירים.
לחזור עם מזכרות ולספר
סיפורים, על מה שעשינו, ועל מה שרצינו לעשות
ולא עשינו.
מרגלים.
העונש הוא גדול, למי שנתפש
לפום צערא אגרא ?
מגדולי האומה היו
ואם בארזים נפלה שלהבת ...
יכול להיות שאנו חיים, בתחרות
תחרות על סיפורים... ואחד האתגרים
הוא לבחור נכון, איזה סיפור
לספר ולאיזה סיפור להקשיב
ואיזה סיפור לשאת איתנו.
לצד סיפורי הקנגרו של יפה כהן,
סופרת מירוחם שהיא גם גננת
אני ממליץ על קבצי סיפורים חסידיים.
העולם היהודי במרבית ההסטוריה,
שלא כמו היום, היה נטול עוצמה מדינית.
היינו בין המגורשים ולא בין המגרשים.
ועל כן נזקקנו בעיקר להומור,
לספר לעצמנו סיפורים, ובכל קלחת הקוזאקים,
לא היה מרחב לקחת את עצמנו ברצינות רבה
מדי.


שבת שלום
ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת בהעלותך תשע"ב

וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.   דַּבֵּר, אֶל-אַהֲרֹן, וְאָמַרְתָּ, אֵלָיו:  בְּהַעֲלֹתְךָ, אֶת-הַנֵּרֹת, אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת.  וַיַּעַשׂ כֵּן, אַהֲרֹן--אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ:  כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה', אֶת-מֹשֶׁה. וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב, עַד-יְרֵכָהּ עַד-פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא:  כַּמַּרְאֶה, אֲשֶׁר הֶרְאָה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה--כֵּן עָשָׂה, אֶת-הַמְּנֹרָה.

בימים טובים אני שואל  את עצמי, מנין הגאונות ? מנין גאוניותו של בוב דילן ? מנין התובענות שלו לגבי הטבע האנושי, לגבי עיוותי "מערכות הצדק"; האטימות אנושית מן הצד האחד ומעיינות האהבה  והרגישות האנושית מן העבר השני.

You said you'd never compromise

With the mystery tramp, but know you realize

He's not selling any alibis

As you stare into the vacuum of his eyes

And say do you want to make a deal?

אמרת שמעולם לא תתפשרי

, עם הנווד המסתורי אך כעת את מבינה

אין הוא מוכר אליביים

בהביטך לוואקום בתוך עיניו

ואת אומרת: התרצה לעשות עסקה ?

קטע השיר הזה "בא אלי" כאשר צפיתי בשיג ושיח משפטי - לא בין  כתלי בית המשפט אלא במשרד כלשהו. בעל הסמכות המשפטית היה רחוק מרחק מזרח ממערב מאותם בעלי  שררה עם "עיני ואקום", אך מאחר ובעבר נתקלתי לא פעם  - במפגשים כאלו ואחרים - כמו כולנו - באטימות שמזהים אותה על ידי הואקום בעייניים שדילן מתאר כאן, נזכרתי בשיר הזה,לשמחתי, על דרך השלילה.

המאבק לצדק מקומי, נקודתי הוא מאבק סיזיפי ומתמשך והוא מונח לפתחו של כל אחד מאתנו. לא רק לפתחם של  עורכי דין ושופטים.

המחשבות על צדק - צדק נקודתי - הזכירו לי דברים של אברהם יהושע השל על מושג אחר, חמקמק אף יותר מאשר הצדק - וזהו - האמת.

ואלו מדברי השל  (בתרגום חופשי שלי ) לקראת סוף ספרו האחרון , על משמעותה של הגותו של הרבי מקוצק עבור "האדם המודרני"

"על מנת להבין את הקוצקר או קירקאגרד," אומר השל " עלינו ללמוד לזנוח את הדעה שהדת היא פשוט מוסר בנגיעות של רגש. מעל לכל מדובר בעולם לעצמו, עולם פרטי, תחום סודי של יחס בין הקב"ה לאדם. הכלל העליון בעולם זה, איננו שלטון היופי אלא שלטון האמת - מעלה הפכפכה אמנם, אך התעלות באה אך ורק באמצעותה של האמת, התעלות המעלה את האדם לדרגת השכינה."

Nobody feels any pain

Tonight as I stand inside the rain

Ev’rybody knows

That Baby’s got new clothes

But lately I see her ribbons and her bows

Have fallen from her curls

She takes just like a woman, yes, she does

She makes love just like a woman, yes, she does

And she aches just like a woman

But she breaks just like a little girl

אף אחד אינו חש בכאב

הלילה בעומדי בתוך הגשם

כל אחד יידע

שלחמודה שלי בגדים חדשים

אבל לאחרונה אני רואה שהעיטורים והסרטים

 נשרו מתלתליה.

היא לוקחת כמו אשה , כן כן

היא עושה אהבה, כן כן, כמו אשה

והיא כואבת כמו אשה

אך היא נשברת, אה היא נשברת

כמו ילדה קטנה

תמיד הבנתי את האטימות שדילן מדבר עליה בשיר הזה כאטימות כלפי הזולת. (לאחרונה חשבתי שאולי זו אטימות שנובעת מ"סוטול"). 

אחת התרופות החזקות ביותר עלי אדמה, לאטימות היא השירה והמוסיקה. ויש אומרים - האור.

בְּהַעֲלֹתְךָ, אֶת-הַנֵּרֹת, אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת.  וַיַּעַשׂ כֵּן, אַהֲרֹן--אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ:  כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה', אֶת-מֹשֶׁה. וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה 

שבת שלום

ג'ף