מרגלים.
להסתובב בין זרים ולצפות
ולחזור הביתה ולספר סיפור.
מי שחושב שמה שהוא רואה,על אחת כמה וכמה שמה שהוא מספר
אחר כך, הוא אמת, האמת לאמיתה - טועה.
זה כל הסיפור.
סיפור המרגלים.
אבל מה לעשות ?
אנחנו אוהבים ואולי אף צריכים
להסתובב בין זרים,
בקניונים וברחובות ראשיים,
להתבונן, בלתי נראים
רחוקים מהבית
תיירים.
לחזור עם מזכרות ולספר
סיפורים, על מה שעשינו, ועל מה שרצינו לעשות
ולא עשינו.
מרגלים.
העונש הוא גדול, למי שנתפש
לפום צערא אגרא ?
מגדולי האומה היו
ואם בארזים נפלה שלהבת ...
יכול להיות שאנו חיים, בתחרות
תחרות על סיפורים... ואחד האתגרים
הוא לבחור נכון, איזה סיפור
לספר ולאיזה סיפור להקשיב
ואיזה סיפור לשאת איתנו.
לצד סיפורי הקנגרו של יפה כהן,
סופרת מירוחם שהיא גם גננת
אני ממליץ על קבצי סיפורים חסידיים.
העולם היהודי במרבית ההסטוריה,
שלא כמו היום, היה נטול עוצמה מדינית.
היינו בין המגורשים ולא בין המגרשים.
ועל כן נזקקנו בעיקר להומור,
לספר לעצמנו סיפורים, ובכל קלחת הקוזאקים,
לא היה מרחב לקחת את עצמנו ברצינות רבה
מדי.
שבת שלום
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה