אלו דברים לשבת פרשת נח תשע"ד

Well, I try my best
To be just like I am

But everybody wants you
To be just like them

- Bob Dylan in Maggie's Farm

ובכן, אני עושה כמיטב יכולתי

להיות בדיוק כמו שאני

אבל כולם רוצים שתהיה

בדיוק כמו שהם

- בוב דילן בחווה של מאגי

נזכרתי בשורות האלו של בוב דילן בעקבות דברים שקראתי פרי עטו של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ על נח, בספרו "חיי עולם". ואלו דבריו :

"הבדידות של נח ושל לוט קיימת אצל כל אדם שהחליט להפריד את עצמו מן העולם; בעצם, זו בדידותו המהותית של הצדיק, משום שההחלטה להיות צדיק יכולה לבוא לידי ממשות רק כאשר אדם מסוגל להיות לבדו. הוא מוכן להביא בחשבון בדידות שאין לה סוף. הוא מוכן להיות בבחינה של אברהם, שעליו נאמר (יחזקאל לג, כד) : ' אחד היה אברהם'.
אברהם רוצה לעשות שינוי בעולם, אבל ברגע שהוא יוצא מבית אביו הוא צריך להיות מוכן להיות אחד, בודד; להיות במעמד שבו,



כדרשת חז"ל (בראשית רבה מא): 'אברהם העברי' (שם יד, יג) - ' כל העולם מעבר אחד והוא מעבר אחד'. הנכונות של אברהם לקבל את הבדידות של צדיקותו הוא חלק ממה שעושה אותו צדיק שלם. מאידך, אדם יכול להיות גדול באמת, אך כל עוד הוא יכול להתקיים רק עם חברה התומכת בו - הוא לא יהיה במדרגה הזו של צדיק." (שם עמ' 14)

ישעיהו ליבוביץ, בדברים על פרשת נח שנדמה שצריכים להיות נלמדים בשיעורי אזרחות בארץ הזאת אומר :

"עיקר משמעותה של פרשת מגדל בבל אינה כלל בנסיון להקים את המגדל, אלא היא מתייחסת למה שנאמר לפני זה: שהיתה 'כל הארץ - האנושות המחודשת שלאחר המבול - 'שפה אחת ודברים אחדים'. לאחר כשלון הבניה קמו לשונות שונות וממילא גם דברים שונים. דומני, שיסוד המשגה, או החטא, של דור הפלגה

איננו בבניית העיר והמגדל אלא במגמה לקיים באמצעים מלאכותיים אלה את המצב של 'שפה אחת ודברים אחדים'- של ריכוזיות, שבסגנון המודרני אנו קוראים לו טוטליטאריות. שפה אחת ודברים אחדים - בתודעתם של תמימים רבים בימינו מציאות כזאת מצטיירת בצורה אידאלית: האנושות כולה גוש אחד, בלי דיפרנציאציה וממילא בלי קונפליקטים. אבל המבין יבין שאין דבר איום יותר מאשר הקונפורמיזם המלאכותי הזה: עיר ומגדל כסמל לריכוז האנושות כולה מסביב לדבר אחד - שלא יהיו חילוקי-דעות ולא יהיה מאבק על תפיסות שונות ועל ערכים שונים. אין להעלות על הדעת עריצות גדולה מזה, אין להעלות על הדעת עקרוּת רעיונית וערכית יותר מזה - שלא תהיינה חריגות ולא תהיינה סטיות מן המקובל והמוסכם, המקויים באמצעים מלאכותיים של עיר ומגדל.



הקב"ה ברחמיו ובחסדיו על האנושות מנע את הדבר הזה ויצר אותה אנושות אשר בה לא תיתכן טוטליטריות של אחידות כוללת, אלא שקיימים בה הבדלים וניגודים, דיפרנציאציה רעיונית ודיפרנציאציה ערכית, ושבה מוטל על בני האדם להיאבק על ערכיהם, על מגמותיהם ושאיפותיהם השונות זו מזו."


 שבת שלום 
      ג'ף

הכל שבור

אלו דברים לשבת פרשת בראשית תשע"ד (חלק II )

במהלך שמחת תורה התלבטתי מה לרשום באלו דברים לשבת פרשת בראשית. בצאת החג, אחרי שחזרתי מהקפות שניות, צפיתי בסרט של חיים הכט, שהגיע אלי דרך אימי, באימייל, ערב החג. באמצע הצפייה, הצבתי את הסרט על הבלוג תחת הכותרת אלו דברים לשבת פרשת בראשית (חלק I ).
הערות שקבלתי לגרסאות קודמות של חלק ב' הזה, הניעו אותי לוותר על הנסיונות להסביר את חלק א' ולהתמקד בעיקר, בכל הנוגע לשבת בראשית, לראשית המתחדשת שנה בשנה, בכל עת ובכל זמן.

וואלס סטינבס מורה לנו בפתיחת שיר ארוך שנקרא "הערות לקראת בדיון עליון" (Notes toward a supreme fiction )
את הדברים הבאים:

Begin, ephebe, by perceiving the idea
Of this invention, this invented world,
The inconceivable idea of the sun.

You must become an ignorant man again
And see the sun again with an ignorant eye
And see it clearly in the idea of it.

התחל אישי הצעיר בהבחנה ברעיון
של ההמצאה הזאת, העולם המומצא הזה
הרעיון הבלתי נתפס של השמש

עליך להיות שוב אדם בור
ולראות את השמש שוב בעין של בור
ולראות אותו בבהירות ברעיון שלו.

                 (התרגום שלי - ג'ף)

רבי מרדכי יוסף ליינר, בדברים המובאים בשמו, בחלק הראשון לספרו "מי השילוח" אומר את הדברים הבאים:

"בראשית ברא אלקים , ברא הוא מלשון חיזוק, היינו שבראשונה אמץ וחיזק היסודות שיוכלו לקבל הבריאה, כמו מלך שבונה אוצר, מחזק את היסודות והדפנות שיוכלו לקבל את שיניח לתוכו, והשמים והארץ הם יסודות העולם, והם מרמזין בנפש האדם על הלב והמוח, בעת שירצה האדם לילך עפ"י רצון הש"י בכדי שיהיה בריה שלימה, אז צריך לאמץ ולחזק את שני היסודות, היינו למסור השכל והמחשבה שבראש וכל תאוות לבו להש"י ולהמליך אותו ית' עליהם שלא יפעול בהם דבר זולת רצון הש"י. וכמו שאמר הבעל שם טוב: בדבר שמחשבה של אדם מחשבת שם האדם כולו." בהמשך הדברים מפנה "המי השילוח" לפסוק במשלי כ"ג, כ"ו: תְּנָה-בְנִי לִבְּךָ לִי;    וְעֵינֶיךָ, דְּרָכַי תרצנה ( קרי - תִּצֹּרְנָה) ועיינו שם בהמשך הדברים גם של המי השילוח וגם במשלי.

רבי נחמן מברסלב בתורה רע"ב בליקוטי מוהר"ן אומר :

"היום אם בקולו תשמעו (תהילים צה,ז). זה כלל גדול בעבודת השם, שלא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום, הן בעסק פרנסה והצטרכותו צריך שלא יחשוב מיום לחברו, כמובא בספרים, וכן בעבודתו יתברך לא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום ואותה השעה. כי כשרוצין לכנס בעבודת השם, נדמה לאדם כאילו הוא משא כבד, ואי אפשר לו לשאת משא כבד כזה, אבל כשיחשוב שאין לו רק אותו היום, לא יהיה לו משא כלל, וגם שלא ידחה את עצמו מיום ליום לאמר: מחר אתחיל, מחר אתפלל בכוונה ובכוח כראוי, וכיוצא בזה בשאר העבודות, כי אין לאדם בעולמו כי אם אותו היום ואותה השעה שעומד בו, כי יום המחרת הוא עולם אחר לגמרי. היום אם בקולו תשמעו - היום דיקא. והבן."


שבת שלום
    ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת בראשית תשע"ד (חלק I)

הכינור שחזר from FilmMakers on Vimeo.

אלו דברים לשמחת תורה תשע"ד

ימי חול המועד מזמנים עתים לעיון ולנופש, כנגד ימי החול והשגרה.
ימי חול המועד סוכות באים - כמין מישור - אחר הפסגה של ראש השנה, עשרת ימי תשובה ויום כיפור. מישור בגבהים, כשמרחפת מעליהם השאלה : מה יהיה אחריהם ? המשך טיסה בגובה ? נפילה ?...חזרה לשגרה כבימים ימימה ?
צ'סלוב מילוש ביקש להרגיע את המשוררים שבינינו שלא יגבה לבבם לנוכח דברי השיר שהם כותבים. הם אחראים אך במידה מועטה לדברים הנובעים מהם. משהו מהתחושה הזאת מלווה אותי ברישום דברים אלה והדברים להלן. ציפור מלחשת לי שעלי להתמקד בחג ובדברים המיוחדים לחג, הן בדברים אלו והן בדברים שהפצתי הבוקר בבלוג וברשימת המייל המוקדשים לעיון בהשל. מכל מיני סיבות זה לא קורה ובזכות מילוש, בין השאר, אני לא מתרגש מזה וזורם....
במהלך חול המועד עיינתי בדברים הבאים של אנדרה נהר והם מבקשים להשמע , משום מה, כעת גם כן:
"יש מומנטים בחייו של אדם שבהם הוא מרגיש כצו הכרחי להגדיר את עצמו במלה אחת, או להגות במלים אחדות שבהן הוא שואף לסכם את זהותו במידה המסוגלת לשמש כהגדרה סופית, נצחית, כזו שהוא רואה אותה למשל, ככתובת על מצבת קברו.
במומנטים כאלה מתרחש בדרך כלל בחיי האדם איזה מאורע גורלי המחייב אותו לטהר את עצמו מכל מוטיבציה שטחית ושולית ולהסתייג במוטיבציה מרכזית, חד-פעמית -ב מ ו ח ל ט שבאישיותו.
ודומני , מוריי ורבותיי, אחיי בצער ובאבל, שמומנט כזה אני חי הערב באזכרה לנשמתו של אברהם יהושע השל. זהו מומנט שבו אני מרגיש כחובה מוסרית-פנימית לנסות להגדיר את ארבע אמות הכי אינטימיות, הכי אוטנטיות שלי, ללא מוטיבציות שוליות וחישובים בני חלוף.
והנה לוּא הייתי רוצה הערב למצוא את המשפט הראוי לסכם את זהותי אני, הייתי מעיד על עצמי בכנות שלימה מלווה בהתרגשות ובחרדת קדש על ידי שלוש מלים המהוות וריאציה על פסוק צנוע בספר בראשית , לאמור:
'תלמיד אברהם אנוכי'..."
המעט, מעט מדי , שאני מכיר מיצירתו של אנדרה נהר, ראיתי בספרה של אביבה זורנברג על ספר בראשית, בו היא מביאה מדבריו של נהר בספרו "גלות המילה". עוד ספר שטרם תורגם לעברית. להלן קטע קצר מדבריו, בתרגום חופשי שלי,  מתוך הספר, (כפי שמובאים על ידי זורנברג שם לפרשת מקץ )
"צחוק הוא היבול הממשי, שפע. דמעות הן הזריעה;  המאמץ ,הסיכון, הזרע החשוף בפני בצורת וריקבון, קלח התירס המאוים על ידי ברד וסערות. צחוק הוא מילים , דמעות הן דממה...אין היבול חשוב; החשוב הוא הזריעה, המאמץ, הדמעות. התקווה טמונה לא בצחוק ובשפע. התקווה טמונה בדמעות, במאמץ ובדממה שבה."







חג שמח !!
    ג'ף

אלו דברים לחג הסוכות תשע"ד

What is poetry which does not save
Nations or people?
A connivance with official lies,
A song of drunkards whose throats will be cut in a moment,

 -  Czeslaw Milosz

מהי שירה שאינה מצילה

מדינות או עמים ?

מזימה עם שקרים רשמיים

שיר לשיכורים שבעוד רגע ישספו את גרונם

- צ'סלוב מילוש

יש הרבה נאיביות בשירה.
מצד שני יש רק שתי ברירות למול האבסורדיות בחיים, להיכנע לו או להלחם בו.
שירה זו אחד מכלי הנשק במאבק הזה, כפי שאומר לנו צ'סלוב מילוש. (הומור הוא כלי נשק אחר)
אני כותב את הדברים הללו ב- רוגז מסויים. רוגז כלפי מצבים בעבודה שיש בהם קורטוב של התעללות של מנהלים בעובדיהם, לפעמים יותר מקורטוב של התעללות. העובד נמצא במצב נחות, כמו גם חבריו - העובדים האחרים -  והנה לנו אותו המצב שת'וראו כינה, (שלא מזמן ראיתי שהשל ציטט אותו מילה המילה )  - חיים של יאוש שקט. most people lead lives of quiet desperation. ת'וראו תלה את הקולר באנשים עצמם. זה נכון באופן חלקי בלבד. הנכון הוא שכל אותם אנשים - כולנו - העדים לעוולות  האלו, שמביטים מהצד בדממה, שותפים לפשע.
משורר כותב שיר ואם הוא משורר קטן הוא חושב שבזה הוא תרם איזו שהיא תרומה. משורר גדול יודע שלא כך הוא. המצב הוא טראגי ואף על פי כן אדם נדרש להיאבק, להלחם את המלחמות של עצמו ולהטות שכם במלחמות של חבריו.
אין דבר קל יותר ואין דבר נלוז יותר מאשר לנצל לרעה כוח שהגיע לידך one way or the other ותוך כדי כך לגרום עגמת נפש למי שנתון למרותך.
על רקע הדברים האלו אני מבקש להביא מדבריו הבאים של ישעיהו ליבוביץ:
"עלינו להבין , שאדם המקבל עליו היום עול מצוות , אדם מהפכני הוא, המקבל עליו ליצור עולם חדש מפני שהעולם, שהוא מוצא לפניו אינו עולמן של דת-ישראל ותורת -ישראל. משום כך, יהודים דתיים, המסתפקים במועט, בחשבם שבמלאם את דרישות התורה בד' אמותיהם יצאו ידי חובתם, לא יצליחו להיות שומרי הגחלת. לפנינו הברירה - או שנצליח להפיח בגחלת זו רוח שתהפוך אותה לאש גדולה, או שתכבה, חלילה תחת ידינו....
....יש טוענים, שאין אנו רשאים לקבל על עצמנו תפקידים ולהעמיד על עצמנו תפקידים ולהעמיד דרישות ולהתחיל בפעולות בשטחי-חיים מסויימים אשר ההלכה, כמות שהיא בידנו, עדיין  איננה מכרעת ופוסקת בהם. בטענה זו יש לטפל בכובד ראש, שהרי בבירורה תלויה זכות קיומו של הכיוון החינוכי המוצע כאן [ראו המאמר "חינוך לתורה בחברה המודרנית, עמ' 46 -47 בספר של ליבוביץ "יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל" הוצאת שוקן, תשל"ה- ג.ג ] אין לזלזל ברגש האחריות הדתית הפועם בטענה הזאת, אולם יחד עם זה יוגד לבעליה בכל תוקף, שעמדתם שוללת כל אפשרות של חינוך דתי בזמן הזה. חינוך לתורה המסתייגת מקביעת עמדה לגבי הבעיות האקטואליות - הרי זה בגדר פסיק רישיה ולא ימות. ואם אין בידינו פתרונים לבעיות האקטואליות על פי התורה - נצטרך לחדשם. כיום לא יתכן חינוך דתי ללא העזה דתית." [ההדגשות במקור -ג.ג]
למי מכם ששואל מה הקשר ? מה הקשר בין שלושת החלקים של אלו דברים בינם לבין עצמם ? מה הקשר בין כל זה לחג הסוכות ? אין לי אלא לומר -
המשך יבוא....(ולהפנות אתכם בחיוך לכלי הנשק השני אותו הזכרתי לעיל לצד השירה :-))
חג שמח !
   ג'ף

כדאי לשמוע או לקרוא את הכתוביות

נוסטלגיה ועוד משהו (מילוש בלי משים על עמלק)

פעם הייתי צעיר.
אמנם חשבתי ואני חושב שעודני צעיר,
אבל נתקלתי בשיר להלן שלא שמעתי אותו עידן ועידנים והבנתי שזהו שיר מתוך ימי בתיכון בשנות השבעים שהיו, ברוח ימים אלו נאמר, ימים של מלחמת יום כיפור, לפני ואחרי. (בבדיקה אחר כתיבת הדברים מסתבר שזהו שיר מימי
בארצות הברית, מהימים של על סף העלייה ארצה, בסוף שנות הששים !)



מתחשק לי להמשיך ולהפליג הלאה, בחיפוש אחר שירים נוספים
מתחשק לי להוכיח (לעצמי) באותות ובמופתים את מה שאני מרגיש, שעודני צעיר,
אבל מאוחר, מאוחר מדי בלילה, וחבל על הזמן.
(הציטוט היומי של השל ממתין, מוסיקת הרקע גבר)
לא כדאי לקלקל את התבשיל ביותר מדי תבלין,
תבלין של נוסטלגיה.



רציתי לשים כאן שיר של צ'סלוב מילוש שנקרא : retired ("בפנסיה") אך לא מצאתי אותו ברשת. במקום זה מצאתי את השיר שלהלן, שהוא שיר קשה ולא הכרתי אותו עד כה.

A Poor Christian Looks At The Ghetto

Czeslaw Milosz

Bees build around red liver,
Ants build around black bone.
It has begun: the tearing, the trampling on silks,
It has begun: the breaking of glass, wood, copper, nickel, silver, foam
Of gypsum, iron sheets, violin strings, trumpets, leaves, balls, crystals.
Poof! Phosphorescent fire from yellow walls
Engulfs animal and human hair.


Bees build around the honeycomb of lungs,
Ants build around white bone.
Torn is paper, rubber, linen, leather, flax,
Fiber, fabrics, cellulose, snakeskin, wire.
The roof and the wall collapse in flame and heat seizes the foundations.
Now there is only the earth, sandy, trodden down,
With one leafless tree.


Slowly, boring a tunnel, a guardian mole makes his way,
With a small red lamp fastened to his forehead.
He touches buried bodies, counts them, pushes on,
He distinguishes human ashes by their luminous vapor,
The ashes of each man by a different part of the spectrum.
Bees build around a red trace.
Ants build around the place left by my body.


I am afraid, so afraid of the guardian mole.
He has swollen eyelids, like a Patriarch
Who has sat much in the light of candles
Reading the great book of the species.


What will I tell him, I, a Jew of the New Testament,
Waiting two thousand years for the second coming of Jesus?
My broken body will deliver me to his sight
And he will count me among the helpers of death:
The uncircumcised. 

שיר מהפנט

ראו והשוו, דברים על התשובה

ראו
http://jeremyrosen.blogspot.co.il/

והשוו http://joshuaheschel.blogspot.co.il/ :

"מה זו תשובה ? היתה לי הארה בענין השבוע." אומר הרב שג"ר בדרשה א לדרשות לימים נוראים , זכרון ליום ראשון (הוצאת ישיבת שיח) " נסענו לירושלים, ובדרך אספנו חייל. הוא נראה עייף ומטורטר. לפתע פלט אנחה, 'אוי, כמה טוב יהיה בבית.' עמדו לפניו עוד כמה שעות טובות של נסיעה, אך מה שחשוב - שהוא כבר בדרך הביתה. בבית מצפה לו אמא, ושם יוכל להאסף, לנוח, לשוב לזמן מה לילדות. הוא שב הביתה.

התשובה העליונה איננה תשובה על חטאים, אלא שיבה הביתה, לאמא, למקום שממנו הנשמה באה. לשוב לילדות, לשלמות שבטרם החטא, לאיפה שפעם היינו.  הילד התבגר, הפך לחייל. ככזה הוא יעיל, מפוכח, חייב לדאוג לעצמו ולהלחם לבדו. אך טוב שבאיזה מקום עדיין ישנה אימא שמרחמת, שתמיד יכול הוא לבוא ולהכנס תחת כנפיה."

נראה לי שהקטע דלעיל, שמדבר אלי מאד, מעורר שאלות מעניינות מתחום המגדר שאכמ"ל.

גמר חתימה טובה

     ג'ף

אלו דברים לכיפור תשע"ד

אני מבקש להביא בפניכם דברים שאמר הרב יהודה עמיטל זצ"ל, ושפורסמו תחת הכותרת "אף על פי שמיצר ומימר לי"  בספר בעריכת משה מיה "עולם בנוי וחרב ובנוי" (הוצאת ספריית הגיונות, הוצאת תבונות , מכללת יעקב הרצוג שליד ישיבת הר עציון).
לפני הדברים הערה:
 תחושה של אופטימיות אופפת אותי כעת. בנוגע לתחושות שכאלו אתה אף פעם לא יכול לדעת את הסיבה, או הסיבות, הגם שאתה כן יכול לדעת שהתחושה תחלוף ( חייכו - זו היתה בדיחה). הסבר חלקי טמון בכך שחגגנו השבוע הכנסת ספר תורה בבית הכנסת אפיקים בנגב בירוחם . בכל מקרה הרגשתי צורך לרשום את הדברים הללו כדי לאזן במעט את הדברים שלהלן. דברים לא פשוטים, כפי הנראה מכיוון שהם דברי אמת...

הרב עמיטל:

"בעל חובות הלבבות פיתח את יסוד עבודת ה' על בסיס הכרת  הטוב. 'שער הייחוד' ו'שער הבחינה' קודמים ל'שער עבודת ה''. ב'שער הבחינה' מרחיב רבנו בחיי בעל חובות הלבבות את הצורך בהתבוננות בחסדי ה'. החיוב בעבודת השם נובע מאמונת הייחוד ומהכרת הטוב, ורבנו בחיי מתייחס לכך גם בפתח 'שער העבודה'.
לא מעט דרשנים ורבנים בני זמננו ממשיכים להציג את הכרת הטוב כיסוד עבודת האלוהים. כך, למשל התבטא הרב דסלר זצ"ל לפני השואה^. השאלה היא, כמובן, האם גם לאחר החורבן הנורא שעבר על עם ישראל בשואה, עדיין ניתן לומר שעבודת האלוהים שלנו בנויה על הכרת הטוב ?
ביום הכיפורים שלאחר המלחמה נתכנסנו לתפילה באחד המרתפים. איני יכול לתאר את סערת הרגשות שחוויתי אז במלואה, אך משהו הימנה אנסה לשחזר.
הייתי צעיר. לא היו לי ילדים. היו שם יהודים שאיבדו הורים, ילדים, בני זוג, אחים ואחיות. הם התפללו ואני אתם. האם עבודת האלוהים שלהם אכן נתבססה על הכרת טובו של הקב"ה ? האמנם יהודי שאיבד את אשתו וילדיו מסוגל לעבוד את ה' על בסיס הכרת הטוב ? האם יהודי שתפקידו היה הוצאת גופות שרופות מכבשניה של אושוויץ יכול לעבוד את ה' כשההכרה העומדת בבסיס העבודה היא הכרת הטוב ? בשום פנים ואופן - לא !

'הן יקטלני - לו אייחל'

איתא בגמרא:

דאמר רבי יהושע בן לוי: למה נקרא שמן אנשי כנסת הגדולה ? שהחזירו עטרה ליושנה.

אתא  משה אמר:' האל הגדול הגבור והנורא'(דברים י' יז)

אתא ירמיה ואמר: נכרים מקרקעין בהיכלו, איה נוראותיו ?! לא אמר 'נורא'.*

אתא דניאל אמר: נכרים משתעבדים בבניו, איה גבורותיו ?! לא אמר 'גבור'.**

אתו אינהו ואמרו: אדרבה ! זו היא גבורת גבורתו, שכובש את יצרו שנותן ארך אפים לרשעים; ואלו הן נוראותיו, שאלמלא מוראו של הקב"ה, היאך אומה אחת יכולה להתקיים בין האומות ?

ורבנן היכי עבדי הכי, ועקרי תקנתא דתקין משה ? אמר רבי אלעזר: מתוך שיודעין בהקב"ה שאמיתי הוא, לפיכך לא כיזבו בו.

                                                                                                     (יומא סט ע"ב)
עבודת ה' חייבת להיות בנויה על אמת, לא על כזב וחנופה. לכן, נביאים שלא חשו שביטויים כמו 'הגדול', 'הגבור', 'הנורא', מתארים את הקב"ה - נמנעו מלעשות שימוש בביטויים אלה, למרות שבכך שינו לשונם מלשון תורה ומנוסח שתיקן משה רבנו.
כך גם בעניינו. אי אפשר לבסס את עבודת ה' שלנו על יסוד של 'הכרת טוב', בתקופה שבה אירע החורבן הגדול ביותר בתולדות העם היהודי."

הקטע הנ"ל הוא מתוך אמצע השיחה של הרב עמיטל וציבור הקוראים מופנה לספר ולמאמר להשלמת העיון. נסיים בדברי הסיום של הרב עמיטל בשיחה זו:

"כל אדם צריך לשאול את עצמו: מה אתה עושה? מה אתה מחפש בעולם ? מה יש לך עוד? על מה אתה נלחם ? האם החינוך היום אנושי ומוסרי יותר מזה שהיה לפני שישים שנה ? באירופה הייתה התרבות המודרנית ביותר, ובכל זאת קרה מה שקרה, והעולם שתק. זהו המובן הנוסף של 'לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי'.

'צרור המור דודי לי בין שדי  ילין' (שה"ש א' יג) ...אף על פי שמיצר ומימר לי דודי - בין שדי ילין  (שבת פח ע"ב) "

גמר חתימה טובה
    ג'ף

^הרב א' דסלר, מכתב מאליהו א, בני ברק, עמ' 50 

אלו דברים לראש השנה תשע"ד

"ומעל הכל " אמר אברהם יהושע השל בתשובה לשאלה האחרונה של המראיין בראיון האחרון שנתן בחייו - "מעל הכל זכרו" - הדברים מופנים לצעירים - "כי משמעות החיים היא יכולתנו לבנותם כאילו היו מעשה אומנות."
משמעות החיים היא יכולתנו לבנותם כאילו היו מעשה אמנות.
אני שומע את השל מדבר, עוד היום.  בזכות פלאי הטכנולוגיה, נשמרו דבריו על גבי גלי האתר, ברשת האינטרנט ובמחשב האישי שלי. עם כל פלאי הטכנולוגיה המוח האנושי הוא , כפי הנראה עדיין ניצב בראשם כ"פלא פלאים".
"ראש השנה", כפי שמציין , הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ) הוא "ביטוי משונה". "הכינוי המדוייק יותר ליום תחילת השנה הוא 'ראשית השנה'...ולא 'ראש', שהרי ראש הוא שם של איבר בגוף ואינו מורה על תחילתו של דבר."..." זהו יום ", מסביר הרב, "הקשור לשנה באותו האופן שבו הראש מתייחס אל הגוף."

הרבי מקוצק אמר:

מוחו של אדם הוא היכל הקודש
דביר ומעון השכל הנאצל
והמהרהר הרהור רע או חושב מחשבה זרה
- כלום אינו מעמיד צלם בהיכל ?

השל אמר:

רבים הם הדברים היקרים על פני האדמה, חלקם אף קדושים: האנושיות היא קודש הקודשים.

בפרוס עלינו השנה החדשה, עבודה רבה לפנינו, לפני כל אחד ואחת מאתנו, לבנות ולהבנות לשמור ושמר את מעשי האומנות של הקב"ה ושלנו, החיים עצמם והחיים של עצמנו, על פני האדמה הזאת.

שנה טובה
ג'ף

"פוסט קצת שונה"

ראו
http://joshuaheschel.blogspot.co.il/2013/09/blog-post_2.html

מצאתי בפייסבוק מאתר צהר...

ב https://www.facebook.com/tzohar.organization :

"רק להקשיב

מצוות היום בראש-השנה מיוחדת, בכך שכדי לקיים אותה אינך צריך לעשות דבר, מלבד...להקשיב. ובעולם שבו כמויות המלל הגיעו לשיאים בלתי נתפסים, מעניק לנו השופר את מתנת ההקשבה. 
הבשורה המדהימה שאם רק נעצור את מטחי המילים ונהיה מוכנים להקשיב באמת, נצליח להאזין לקולות עמוקים ולגלות דברים נסתרים. ייתכן שהם היו קיימים שם כל הזמן, אבל בתוך כל רעש הרקע האופף אותנו, לא היה סיכוי שנשמע אותם- את הקולות העדינים שמגיעים אלינו מבפנים, את קול ה' הדובר אלינו ללא הרף וגם את קולם של האנשים שאינם יודעים לצעוק, אבל את מה שהם לוחשים בקול עדין, יהיה חבל מאוד אם נחמיץ.

הכותב הוא הרב יוני לביא מארגון רבני צהר"

ערב מוסיקאלי בהפסקה משטיפת כלים וניקוי המטבח

ובקו ישיר דרך בילי ג'ואל (שלהודות על האמת הקליפים שלו לא עברו אבוי את הצנזורה של הבלוג הזה על אף שהם מומלצים מאד ) - יצחק קלפטר !!