"אני לא מכאן, אבל לא ממש זר"
שר אהוד בנאי בשיר "ברוקלין".
האזנתי לשיר הזה כמה פעמים השבוע, בדרך לעבודה, ובנסיעה לילית במדבר. האזנתי לשיר, האזנתי היטב.
זהו שיר מופלא, מארג של דימויים מנוגדים, שיר בעל רבדים, ".ברוקלין של מעלה, ברוקלין תחתית".
זו בעיה לנתח שירים, זו בעיה גם לחיות, כפי שאמר לי אתמול חבר בשיחה: "המהמורות, הן לא מהמורות בדרך, הן הדרך."
על כל פנים, "אני לא מכאן, אבל לא ממש זר", מבטא מצב שאני באופן אישי יכול להזדהות איתו בשהייתי בארץ. אבל לא על זה אני רוצה לדבר. אני רוצה לדבר על מצרים. על ברוקלין ומצרים וארץ ישראל.
לבני ישראל, כפי שציינו חז"ל ורבנים חסידיים בעקבותיהם, אחרי מאות בשנים, היה מאד נוח במצרים. כפי שאמר רבי חנוך מאלכסנדר : "זו בעצם היתה גלות ישראל במצרים - שלמדו לסבלה" ( אור הגנוז, למ. בובר, הוצאת שוקן, עמ' 463).
כעת אני "קופץ" אך תיכף אשוב לענין. דברים אלו, אגב , הם תרשומת של דברים שהוקלטו על ידי במהלך נסיעה לעבודה באחד מימי השבוע. שמעתי ברדיו שאחת האומניות שסרבו להופיע בהצגה באריאל, תירצה את סירוביהן להופיע שם כך: "אין לנו שום דבר נגד האנשים, יש לי משהו נגד המקום". בהקשר אחר אבל דומה אמר שר הביטחון כי הוא מתנגד להצבת כוחות צ.ה.ל על גבול הירדן ללא התיישבות של תושבים יהודיים באזור. "אין בטחון", אמר, "ללא תושבים במקום". ואין מקום ואי אפשר לדבר על מקום ללא התושבים במקום. אי אפשר לדבר על ירושלים ללא האמהות ועגלות התינוקות והילדים ברחובות ובפארקים שבעיר.
וכך אי אפשר לדבר על ברוקלין בלי לדבר ובלי לראות את הרב-גוניות של תושביה, אי אפשר לדבר על ישראל - ואי אפשר לדבר על מצרים, בלי אנשים.
אבל הענין הזה עובד גם בכיוון ההפוך. זה לא רק האנשים שנמצאים במקום ועושים את המקום. המקום נמצא גם בתוך האנשים.
ארצות הברית של ילדותי נמצאת בתוכי כמו שמורוקו של ילדות חלק מסויים מקוראיי נמצאת בתוכם ואירופה, מקום ילדותם של חלק אחר, נמצאת בנשמתם.
והנה נסיים בעוד מוטיב חסידי, ענין מצרים. מצרים נמצאת גם היא, באיזה שהוא מקום בתוכנו. מקום הנוחות, מקום השעבוד לנוחות, להרגל, המיצרים של ההרגל. מכיוון שכך, זה מה שעושה את היציאה ממצרים לכיוון של ארץ ישראל למשימה מתמדת, יום יומית לכל אחד מאתנו.
שבת שלום
ג'ף
מתבקש להציב כאן קליפ של השיר. הקליפ הבא שמצאתי אותו ב- כפי הנראה, האתר הרשמי של אהוד בנאי ביו טוב- יש בו פרשנות מעניינת לשיר, כפי שתראו. הפרשנות הזאת ממחישה לדעתי, שהברוקלין של אהוד בנאי, נמצאת בראש שלו, וש- הירושלים והמצרים של כולנו - נמצאות בתוך הראש שלנו
.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה