מה עושים עם מבוכה ?
אינני מתכוון למבוכה במובן של אדם שנתפש בשעת קלקלה זו או אחרת והוא נבוך, מבויש. אני מתכוון למבוכה במובן של תימהון לנוכח נסיבות שאתה לא ממש מבין אותן. כמו שדילן שר באחד השירים, עם אינטונציות מאיימות וקודרות שלא שייכות לענין כאן ובכל זאת: "אתה יודע שמשהו קורה אבל אתה לא יודע מהו, הלא כן מר ג'ונס ?" (בלדה לאיש רזה).
האם הניכור שמשתמע, שמשתקף בשיר הזה, ובמציאות החיים המודרניים הוא הכרחי ? הניכור בין יריבים פוליטיים, בין מחנות ניצים, בין כתבים פוליטיים, כתבי ספורט, עורכי דין, מנהלי מחלקות בבית חולים, שופטים, שרי ממשלה, בעלי עסקים מתחרים, בין אדם לחברו, האם הניכור הזה הכרחי ?
הגיעו לידי השבוע שני ספרים פרי עטו של הרב שג"ר, בעצם מדובר בקבצים שערכו תלמידיו משיעורים, שיחות דרשות ודברים שכתב הרב, ולוקטו ונערכו על ידי התלמידים לספרים, ועוד היד נטויה. ספר אחד עוסק בחנוכה ונקרא "להאיר את הפתחים", הספר השני נקרא "לוחות ושברי לוחות" והוא עוסק בהגות יהודית נוכח הפוסטמודרניזם.
בספר על חנוכה אני מבקש להפנות למאמר שנקרא "הלכה, הליכה ואמונה - חיים דתיים בעת המודרנית". המאמר הזה הוא מאמר מופלא, וכשסיימתי לקרוא אותו, אמרתי לעצמי - מדובר במקשה אחת, במין יצירה מוסיקלית שלא ניתן להפריד שום חלק ממנו - כדי לתאר בתמצות "מה הולך פה" ומה עושה ומה אומר הרב שג"ר במאמר הזה.
ובכל זאת, הנה פסקה אחת מתוך המאמר שבה מתאר בתמצות הרב שג"ר את מגמתו בדברים, ואני מביא הדברים אך כדי לסבר את האוזן ,תוך חזרה על מה שכבר אמרתי שהדברים "עובדים" ו"עוברים" כמקשה אחת...
" כיצד אפשר אפוא לפתור את בעיית האדם הדתי, שחי בעולם מודרני המנוגד לחלוטין לעולם של ההלכה והמסורת ? אני משליך את יהבי על שתיים", אומר הרב שג"ר, "על המסורתיות, למרות שהיא איננה דווקא הלכתית,* ועל היפוכה, חרדיות אותנטית, שאינה זהה לחרדיות שאנו רואים היום.^"
לפני שאסיים, בפסקה המסיימת את הספר "לוחות ושברי לוחות", אבקש להפנות לפרק בספר שנקרא "צדקה ותיקון חברתי". לאחרונה אני לוקח משם קטעים כציטוטים היומיים שבעברית למול קטעים מהגותו שבאנגלית של השל. המעוניינים יוכלו לעקוב אחר הדברים בבלוג האחות לבלוג הזה, ב http://joshuaheschel.blogspot.co.il/.
אומר הרב שג"ר בסיום הספר, וייתכן ויש בהם משום מזור-מה למבוכה שתיארתי בתחילת רשומה זו:
"איני בעמדה של יאוש. להיפך, אני בהתלהבות. אני רואה משהו גדול ועמוק מאד מתרחש כעת. דווקא אצל הנוער אני רואה דמויות שלא היו בזמני: נערים ונערות עם דבקות דתית רבה, עם דתיות עמוקה, לא מהסוג המטופש, השבוי בפנטזיות - אלא אנשים מפוקחים ביותר, בוגרים, עם ביקורת עצמית. יש בהם סוג של כריזמה ודבקות דתית, ממשית מאד, שלא הייתה כאשר אני הייתי בגילם, לא אצלי ולא אצל בני דורי. אני רואה בפוסטמודרניזם ובתרבות ה'ניו אייג'' הבאה, לטענתי בעקבתיו, פתח לעולם חדש, שבו יתחולל שינוי ממשי בתודעה האנושית. שינוי זה יביא גם לשינויים חברתיים, לצדק חברתי, וליחסי אנוש אחרים, עמוקים יותר. יהיה זה עולם של השראת שכינה."שבת שלום
ג'ף
*^ הערות השוליים שבטקסט הושמטו כאן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה