אם אומר כאן שיש קרבה רעיונית בין אברהם יהושע השל לבין ישעיהו לייבוביץ, יש מי שירימו גבה; ויש שיאמרו: "יכול להיות - אם אתה אומר" ויש שיניעו בכתפיים ויאמרו : "מה 'כפת לנו ?"
ואיזו חשיבות יש בכלל לענין זה ?
או - אה
השל ולייבוביץ שניהם היו גיבורי תרבות. הם ודבריהם משכו תשומת לב של המדיה ושל צרכני המדיה. זה לא אומר שהקשיבו להם לעומק או ששעו לדבריהם - ואולי אפילו רבים מאלו שנמשכו אליהם - לא ירדו ממש לסוף דעתם.
לשאול מה לנו ולגיבורי תרבות ? זה כמו לשאול מה לנו ולפרוזה שאנחנו מדברים (בעקבות מסיה ז'ורדן של מולייר). אנחנו צרכני תרבות אם נרצה או לא נרצה, בלי משים ועם משים; וככאלה "על המדפים" יושבים להם גיבורי תרבות למיניהם.
אנחנו יכולים לבחור לנו את הגיבורים שלנו והבחירה שלנו תעיד עלינו רבות.
אך מעבר לשאלה של תרבות כזו או אחרת, מעבר לשאלות של גיבורי תרבות, ועניינים של דעת קהל ופופולריות ישנם עניינים שערכם אינו נמדד במדדים אלה; אפשר לדבר על ערכם הסגולי בלי קשר למה אומרים ומה חושבים אחרים.
אלו עניינים שאדם נחשף אליהם כשהוא לבד בלילה.
אלו עניינים שאדם נחשף אליהם בשעות משבר קשות.
אלו עניינים שיש בהם טביעת אצבע של אמת ולא של אופנה חולפת.
ועל אף שהיו גיבורי תרבות, השל ולייבוביץ , איש איש בדרכו, עוסקים בעניינים שכאלו. עניינים של אמת.
המחשבות דלעיל באות על רקע שבוע שהארועים הציבוריים הבולטים שבו היו מותו של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון ז"ל,התבטאותו המוזרה של שר הבטחון דהעידנא בוגי יעלון על שר החוץ האמריקאי ופרשת הרב פינטו.
אבל המחשבות דלעיל באו בעקבות הדברים שלהלן שמצאתי בספר הכחול - אדום - צהוב של לייבוביץ : "הערות לפרשיות השבוע " (הוצאת אקדמון), בפרק העוסק בפרשת יתרו.
ואלו הדברים (בעמ' 50 -51) שם:
"...מתמנים דיינים ושופטים לפני מתן תורה. על פי מה שפטו ? הרי אין שיפוט אלא על סמך חוק ומשפט, שכבר קיים ועומד ושהשופטים מכירים אותו. משמע, שלפני שניתן לישראל ספר חוקים כתוב כבר היתה מערכת חוקים ומשפטים מקובלת, שלא נכתבה.
ואם נשתמש במונחים היסודיים של ההגות האמונית ביהדות בתקופה מאוחרת יותר - תורה-שבעל-פה קדמה לתורה- שבכתב. מן ההכרח שהיא קדמה לה, שאחרת אי-אפשר היה שתהיה מערכת של מינהל וממשל ושיפוט כל זמן שתורה, אשר בה מערכת כזאת מתוארת בכתב, עדיין לא היתה בידי ישראל.
דבר זה מלמד הרבה מאד לדורות , הן לגבי הבנת ההיסטוריה של היהדות והן לגבי הבנת בעיות היהדות בכל דור ודור, וגם בדורנו. בלי תורה-שבעל-פה, אשר מקורה בהבנת בני-אדם את תורת ה' ובהכרעותיהם בהתאם להבנה זו, לא תיתכן מערכת של מינהל ושיפוט על פי התורה. תנאי לקיום עולם של תורה ומצוות הוא הבנת בני-אדם את התורה ועיסוקם בה מתוך הרצון הכן לקיים אותה, אבל עיסוק בה על -פי שיקול דעתם ובהתייחסות ל'מה שהשעה צריכה'.
תורה-שבעל-פה, לא זו בלבד שקדמה לתורה-שבכתב מבחינה זמנית, כפי שאנחנו לומדים מן הסדרה הזאת, אלא היא גם קודמת לה מבחינה רעיונית. אין התורה-שבכתב מובנת לנו אלא על רקע מה שאנחנו מבינים בתורה ההיא ומתוך רצוננו הכן לקיים אותה בהתאם להבנתנו אותה. ואם תורה-שבעל-פה מתגבשת ונעשית עצמה תורה-שבכתב, מן ההכרח שתחודש עליה תורה-שבעל-פה. ואם אין תורה-שבעל-פה כזאת קיימת, אין גם קיום לתורה-שבכתב. הבעיה הגדולה בדורנו אנו, היא - אם קיימת בקרבנו תורה-שבעל-פה במובן הזה."
שבת שלום
ג'ף
נ.ב אילו היינו מחליפים את המילים "תורה-שבעל-פה" במילה "אגדה" ואת המילים "תורה-שבכתב" במילה "הלכה" היינו מגיעים לדברים מפורשים שכתב השל במקומות שונים ביצירתו, אבל על כך בהזדמנות אחרת
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה