אלו דברים לשבת פרשת אמור תשע"ה

מחרוזת שירים 

בסימן מצווה גדו- לה לא להתייאש

נפתח בנימה דכאונית במידת מה כדי לצאת משם לאחר מכן למחוזות פרחוניים משעשעים ושמחים



זה היה פיל אוקס. וכעת המיקרופון לסטיב גודמן.



וכמו מתבקש מאליו, מתי כספי יבדל"א



ומשהו על אהבה



ולקראת הביקור בארץ  - על נוסטלגיה ותקווה מתחדשת




שבת שלום
    ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת אמור תשע"ה - טיוטה

"שינויי מזג האויר הביאו אותי לחשוב..."
בעקבות שלמה ארצי, כן, אצלי שינויי מזג האויר ושאר אירועי השבוע הביאו אותי לחשוב. אני מרגיש כמו תפוחים בננות תפוזים וחצי לימון תוך כדי כך שמישהו הפעיל עלינו את הבלנדר. השיק טעים אך יש לזה מחיר.
באלטימור.
גדלתי שם,  גרתי שם שנה או שנתיים בתחילת שנות הששים של המאה שעברה, לפני שבילינו שנה בארץ במסגרת שנת שבתון של אבי ז"ל. למדתי שם, אני זוכר, בבית ספר יהודי בכיתה א. השבוע באלטימור היתה בחדשות שלא בטובתה, שלא בטובתה של ארצות הברית של אמריקה.
המערכת הפוליטית בארץ  - מנהיגנו הפוליטיים מספקים לנו אפס דוגמה אישית. או אולי דוגמה אישית מתחת לאפס. אין ערך להבטחות, אתה לא מצליח לזהות רציפות במדיניות מהממשלה הקודמת לממשלה המתרחקת - וזו לשון המעטה - אין ערך למילים או לערכים, הכל אינטרסים. אם אנחנו מחפשים יושרה ודוגמה אישית - מחפשים ? - בכל אופן  - לא נחפש אותם בימים אלו וכבר עת ארוכה בשדה הפוליטי. גילוי נאות : אני לא ימני. אבל תקנו אותי אם אני טועה בהערכתי את המערכת הפוליטית ככלל.
ובעולם אחר - לפני כן - תקראו את הפרק בספרו של הרב עדין אבן ישראל "חיי עולם" העוסק בפרשת השבוע , פרשת אמור.
בתוך המערבולת, מתוך הבלנדר - ישנם כמה נושאים שאני לא מרגיש שאני יכול לדבר עליהם, כעת. יש קשר בין אחד הנושאים האלו , דמותו של הרב ליכטנשטיין זצ"ל שהלך לעולמו בשבוע שעבר,לבין דברי הרב עדין יבדל"א הנ"ל וקשר בין שני נושאים אלו לענייני דיומא שנגעתי בהם, קשר של ניגוד, אך שוב, איני מרגיש את היכולת לפרט.
באלטימור הינה תמרור בילדותי. ישיבת הר עציון הינה  תמרור חשוב בראשית חיי הבוגרים. ביליתי שם, עם משפחתי הצעירה, שנתיים,  אחר שקיבלתי את הרישיון לעריכת דין. מורשתם המשותפת של הרבנים עמיטל וליכטנשטיין זכר צדיקים לברכה  עוד תלך ותעמיק ותיתן, אני מקווה, את אותותיה בחברה הישראלית הכללית ביתר שאת בימים שיבואו עלינו לטובה בעתיד.
בהזדמנות , אני מקווה להרחיב בכך.
מזג האוויר , הטבע ומעשי בני עוולה מתעתעים בנו. בשתי הזדמנויות השבוע יצא לי לקיים שיחות אקראי בדרכים ששזורה היתה בהם ציר משותף: על אף הכל - מצווה גדולה לא להתייאש. כך מלמדנו רבי נחמן מברסלב וכך מלמדנו  מו"ר אברהם יהושע השל, וכך מלמדנו מורשתם המשותפת של הרבנים עמיטל וליכנטנשטיין זצ"ל.
וכך, ברשותך שלמה ארצי, אבקש לסיים, בשיר של מישהו אחר; שיר שמתאים ליציאה מן המערבולת ולשיק פירות גם יחד



שבת שלום
    ג'ף

אלו דברים ליום הזכרון ליום העצמאות ולשבת פ' אחרי מות - קדושים תשע"ה

בחיפושיי אחר ציטוטים מ"השל" להפצה ברשימת התפוצה היומית, בעת הזאת, בימים לקראת יום הזיכרון, היתה לי תחושה, שחסרה ב"השל" התייחסות מפורשת לחווית השכול הישראלית.

אותה חוויה שקיבלה ביטוי קולע ולא ממצה בשירו של  יהודה עמיחי "גשם בשדה קרב", שיר "לזכר דיקי"

"גשם יורד על פני רעי;
על פני רעי החיים, אשר
מכסים ראשיהם בשמיכה -
ועל פני רעי המתים, אשר
אינם מכסים עוד."

הבוקר הבנתי שעל אף שהתחושה שלי לא היתה מופרכת,  אין היא מבוססת. כל הוויתו של השל אומרת ושרה אותה אנושיות ואותו כאב שבא לידי ביטוי ביום הזיכרון שלנו.

אחד ממוקדי העיון של השל היה בן אנוש. " מי הוא בן אנוש ?" Who is Man שאל בספר שטרם תורגם לעברית. ליבו של הספר מוקדש לתיאור של "מרכיבי יסוד" של בן אנוש. "רגישויות" קורא להם השל, sensibilities.

נמנה אותן כאן, את ה"רגישויות" האלה, ונחזור אליהן בהזדמנות קרובה, בלי נדר.

היות אדם יקר ערך (?)         Preciousness

      ייחודיות                              Uniqueness        

  הזדמנות                             Opportunity  

אי - סופיות                           Nonfinality

 תהליך והתרחשות      Process and events

היחיד והכלל         Solitude and solidarity

הדדיות                                 Reciprocity

קדושה                                      Sanctity

חג עצמאות שמח ושבת שלום
        ג'ף

אלו דברים ליום השואה ולשבת פרשת תזריע - מצורע תשע"ה

ויטגנשטיין כידוע אמר ש "על מה שעליו לא ניתן לדבר, אודותיו יש לשתוק"
ואף על פי כן אנחנו מדברים בנושאים שמילים אינן יכולות להם.
סרט שתשומת ליבי הופנתה עליו ביום השואה הוא סרטו של משה אלפי ששודר בערוץ הראשון 'שאלות של חיים ומוות' - סרט המתעד מסע בפולין של ידוענים/סלברטאים, ביחד עם הרב קריקר ראש מכון 'שם עולם'. ראו ב -
http://www.iba.org.il/program.aspx?scode=1869818
מלכתחילה היו לי תכניות אחרות ל"אלו דברים" הזה.
כיאה לאותם מקומות או נושאים ש"לא ניתן לדבר עליהם" וחלף "השתיקה המומלצת" של ויטגנשטיין  - שם  ממתינה לנו השירה.
ובכן - הבחירה נופלת על שירו של צ'סלוב מילוש "זמר על קץ העולם". התרגום שלהלן הוא של דוד וינפלד, והוא מופיע  בקובץ שנקרא "אור יום" שיצא בהוצאת אבן חושן הוצאה לאור בע"מ בשנת 2003,  בעמ' 15- 16. השיר נכתב בוורשה ב1943.

זמר על קץ העולם / צ'סלוב מילוש*
         מתוך 'קולות של אנשים מסכנים'

בִּיוֹם קֵֵץ הָעוֹלָם
הַדְּבוֹרָה חָגָה מֵעַל 'כּוֹבע הַנָּזִיר'
הַדָּיָּג מְתַקֵּן אֶת רִשְׁתּוֹ הַמַּבְהִיקָה.
בַּיָּם מְקֹפְּצִים דוֹלְפִינִים עַלִּיזִים,
אַנְקוֹרִים צְעִירִים נִתְלִים בַּמַּרְזְבִים
וְלַנָּחָשׁ עוֹר שֵׁל זָהָב, כַּיָאֶה.

בִּיוֹם קֵֵץ הָעוֹלָם
נָשִׁים מְהַלִּכוֹת בַּשָׁדֶה תַּחַת שִׁמְשִׁיוֹת,
שִׁכּוֹר נִרְדָּם בְּפַאֲתֵי הַמִּדְשָׁאה,
יַרְקָנִים עַל סְחוֹרָתָם מַכְרִיזִים בְּרחוֹב
וְאֶל הָאִי שָׁטָה סִירָה שֶׁמִּפְרָשָׂהּ צָהֹב,
צְלִיל הַכִּּנּוֹרוֹת תָּלוּי בָּאֲוִיר
וּפוֹתֵחַ אֶת הַלַּיְלָה הַמְכוֹכָב, קִמְעָה.

וַאֲשֶׁר חִכּוּ לִרְעָמִים וּבְרָקִים, 
נִתְאַכְזְבוּ.
וַאֲשֶׁר חִכּוּ לְאוֹתוֹת וּתְרוּעוֹת מַלְאּכִים,
אֵינָם מַאֲמִינִים כִּי זֶה כְּבַר מִתְרַחֵשׁ.
כָּל עוֹד בַּמְּרוֹמִים הֹשֶׁמֶשׁ וְהַלְּבָנָה,
כָּל עוֹד יָבוֹא הַדִּבּוּר עּל הַשׁוֹשַנָּה, 
כָּל עוֹד יִוָּלְדוּ יְלָדִים וְרֻדִים, 
לֹא יַאֲמִין אִישׁ כִּי זֶה כְּבָר מִתְרּחֵשׁ.

וְרַק יָשִׁישׁ כְּסוּף שֵׂעָר, אֲשֶׁר עָשׂוּי הָיָה לִהְיוֹת נָבִיא,
אֲבָל נָבַיא אֵינֶנּוּ, כִּי אַחֵר עִסּוקוֹ,
אוֹמֵר תּוֹך קְשִׁירַת עַגְבָנִיוֹת;
לֹא יִהְיֶה קֵץ-עוֹלָם אַחֵר.
לֹא יִהְיֶה קֵץ-עוֹלָם אַחֵר.


ורשה 1943

שבת שלום

     ג'ף


* התרגום כאמור של דוד וינפלד, 

אלו דברים לשביעי של פסח ולשבת פרשת שמיני תשע"ה

מסע עיון קצר

העיון הפעם מתחיל בדברי הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ בספרו "חיי שנה" על קריעת ים סוף. הפיסקה שלהלן היא אך בבחינת טעימה לדברים בשלמותם שבספר עצמו^.

" הידיעה שיש בנו חלק נסתר, עולם מכוסה, שהוא חלק מן ההויה שלנו, היא  המפתח שלנו למסתורין שבתוכנו, והיא זו שמאפשרת לנו להגיע אליו. כאשר אנו מגיעים אליו, באופן כזה או אחר, הגם שאין זו הסביבה הידועה והמוכרת לנו, אנו במובן מסויים חוזרים הביתה, לשורשנו."

 הוא ממשיך  - העיון  - בספר שירה של ארז ביטון  "תמביסרת ציפור מרוקאית" #, בעיקר בשיר "זיש*"

שני הבתים הראשונים של השיר:

"אה, גרוטאות יפות חבויות בין עשבים מצהיבים,
אה, מזכרות קטנות שבדמי
עגנים קטנים של חיי
שלא אקום פתאום עכשיו ואינני.

בוא זיש שלי שתוביל אותי ביד קלה
אל חמדה מתמשכת בלי עתיד בלי עבר
בעצם התמונה הזאת פנים מוכרות
בתים מוכרים מוכרים מוכרים
להיות ולהיות במקומות המוכרים"

* זיש - שם פרטי מקובל מאוד בקרב יהדות מרוקו, בעל מטען עממי

ומסתיים מסע העיון, לעת עתה,  בארבע בתים משירו של שיימוס היני - "מחזית הכתיבה"^^

"הדחיסות והריקנות סביב המרחב הזה
כשהמכונית עוצרת בכביש, החיילים בודקים
את המספר ושם היצרן, וכשאחד מהם רוכן

לעבר חלונך, אתה מגלה במבטך עוד אחרים
בגבעה סמוכה, מתבוננים בריכוז דרך
רובים מוגבהים הלוכדים אותך בטווח האש

וזוהי תמצית החקירה
עד שרובה אחד מסמן ואתה נע
בתאוצה זעירה, שאננה

קצת יותר מרוקן, קצת מותש
כמו תמיד מאותו רטט שבעצמך,
כנוע, אכן וצייתן."



לבסוף מובאה מדבריו של אברהם יהושע השל:

 "היהדות כולה אינה אלא חגיגת-חיים. הבוקר חגיגה הוא. אמנם חגיגה צנועה מאוד, אך כיצד אתה מתחיל את היום ? תפילה היא חגיגה, היא שיר." ##

חג שמח ושבת שלום
 ג'ף


המקורות
 ^הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ,"חיי שנה", הוצאת  המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים ירושלים ומשכ"ל בע"מ - הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד עמ' 200 -206, הפיסקה המצוטטת היא מעמ'  201
# ארז ביטון, "תמביסרת ציפור מרוקאית", הוצאת הקיבוץ המאוחד עמ' 74
^^שיימוס היני, סטיישן איילנד, תרגום יהודה ליטני, הוצאת כרמל, עמ' 104
##א.י השל,  The values of Jewish education "ערכי החינוך היהודי" (הכותרת באנג') , ב"אלוהים מאמין באדם", תרגם וערך דרור בונדי, בהוצאת כנרת, זמורה, ביתן, דביר, עמ' 275.

על פרעה ואנחנו