אלו דברים לשבת פרשת חוקת תשע"ה

הבלוג הזה נולד מתי שהוא נולד, לפני מספר שנים, כבמה להערות של הח"מ על מה שקורה בראי יצירתם של בוב דילן, אביבה גוטליב זורנברג, שיימוס היני ואחרים ובהקשר (כזה או אחר ) לפרשת השבוע.
עם הזמן אברהם יהושע השל, תפס מקום מרכזי בעיוני, ובוב "זז" טיפ טיפה הצידה.
עד השבוע.
השבוע דילן חזר בגדול.
צ'סלוב מילוש אמר באחד משיריו:

"זו תועלת השירה, שהיא מזכירה לנו
כמה קשה להשאר אותו איש,
כי ביתנו פתוח, מפתח אין בדלת
ואורחים בלתי נראים נכנסים ויוצאים"*

דילן הוא אמנם נראה אך בעיקר נשמע.
חיפשתי השבוע תגובה בקפקא לדו"ח של האו"ם על צוק איתן ולא ממש מצאתי. במקום זאת שירו של דילן "Isis" קפץ לתוך ראשי, והצבתי אותו בפייסבוק. Isis הוביל לTangled Up In Blue. ונרגעתי קצת.
פרופ' ישעיהו ליבוביץ נהג לצטט את ההיסטוריון גיבון שאמר שההסטוריה היא תולדות הפשעים והאסונות של האנושות.חיפשתי זה עתה ברשת את הדברים במדויק ומצאתי, התייחסות לאמירה הזאת על ידי נכדה של ליבוביץ באחד הארועים לזכרו שהתקיימו בשנים האחרונות
בנאום התודה שלה [חגית עופרן] אמרה: "סבא אהב לצטט את ההיסטריון האנגלי אדוורד גיבון, שאמר שההיסטוריה היא תולדות הפשעים המטורפים והאסונות של האדם, אבל סבא אהב מייד להוסיף, שזאת אמנם האמת אך לא כל האמת, וההיסטוריה היא גם תולדות מאבקיו של האדם נגד הפשעים, נגד הטירופים ונגד האסונות.^
התעוררתי מתי שהתעוררתי הבוקר, ו"שירו של פרסי" ( אחד משירי דילן)  התנגן בראשי. השיר הזה מופיע אצלי כאשר מצטברות ידיעות על פשעים ואסונות דוגמת אלה שליבוביץ וגיבון דברו עליהם, כי הוא פותח בשורות

Bad news, bad news
Come to me where I sleep
Turn, turn, turn again

חדשות רעות , חדשות רעות

באו לי למקום תנומתי

סובב סובב ושוב סובב

אמנם האסון שדילן מבכה בשיר הוא אסון פרטי - הוא שר על חבר נהג שהיה מעורב בתאונת דרכים קטלנית ובעקבותיה נידון ל99 שנות מאסר - אך כבר חז"ל זיהו את הקשר בין עיוותים קשים במערכת המשפט לאסונות שמתרגשות ובאות לעולם.

החוקה שהתורה מדברת עליה בפרשת השבוע, אינה החוקה במובן שאנחנו רגילים לדבר אליה בימינו, מסמך המאגד בתוכו הוראות יסוד משוריינות של המדינה המודרנית.
בגרסה קודמת ל"אלו דברים" זו שלפניכם, הופיעה כאן פסקה מפירוש "דעת מקרא" על תחילת הפרשה. קבלתי הערה מאחד ה"בקרים" שהקטע לא מובן. השבתי שגם אני לא מבין אותו. "מן הון להון" התעוררתי בלילה. 
זה קורה. ראיתי מייל בפורומים של ירוחם שכותרתו היתה "איש בדרך לאילת". הכותרת הזאת הפעילה עלי "שרשת ניפוץ". בין השאר, היא הובילה אותי ל"סנה הבוער". 
מאביבה גוטלייב זורנברג למדתי, שגדולתו של משה רבינו היתה בכך שהוא סטה מדרכו, הסיט את ראשו, כדי להביט בתופעה הזאת של הסנה הבוער מקרוב. הסטת הראש כדי לראות, מסתבר, אינו דבר מובן מעליו. חיפשתי  ב"זורנברג", בספרה על שמות, את הפסקה על משה והסנה הבוער. דא עקא, העותק שבידי של הספר מפורק לגמרי והדפים הראשונים בו  אינם. אבל מצאתי דברים אחרים. מצאתי התייחסות ל"כעסו" של הקב"ה כלפי תגובתו של משה "שלח נא ביד תשלח" (שמות ד,יג). זורנברג מציינת כי "זו הפעם הראשונה בתורה שהקב"ה מתואר ככועס" ("ויחר אף ה' במשה", שם פסוק יד). זורנברג דנה במדרשים סביב ה"עימות" הזה בין משה לבין הקב"ה ומתוך דבריה פתאום הבנתי.
משה, אליבא דזורנברג בעקבות המדרשים, "מתייצב כנגד מהלך הגאולה" של הקב"ה.
"מה שהבנתי בגדול" הוא שלא הבנתי.
וכאן "התחברו אצלי" דברים שקראתי אצל השל ושמעתי מפיו ( ביו טוב' בשיחה שלו עם קהילת יהודי אוטאווה בסוף שנות הששים ). השל אומר ש"התורה מקדימה אותנו".  The Bible is ahead of us.
במאמר שנקרא "גנזי המצוקה וגנזי הישע" שמופיע בקובץ " אלוהים מאמין באדם" (בעריכת דרור בונדי, בהוצאת כנרת,זמורה-ביתן, דביר) אומר השל בעמ' 88: "המחשבה מפגרת בהרבה אחרי מעללי הפלא."
וכל זה מוביל אותנו לסרטון הבא, סרטון שעוסק גם הוא במאבק לגאולה, בקשר בין מאמצי האדם במאבק הזה לתכניותיו של הקב"ה ובמקומה של השירה בכל זה.

שבת שלום
     ג'ף

* צ'סלוב מילוש, ארס פואטיקה ? בתרגום דוד וינפלד בקובץ "אור יום" בהוצאת אבן חושן הוצאה לאור בע"מ, עמ' 94
^http://megafon-news.co.il/asys/archives/16788