הנושא הפעם איננו פרשת השבוע, פרשת בהעלותך, ולא ספר במדבר, אלא התורה כולה.
כמה מילים לגבי הרקע לדברים:
שבוע עבודה שגרתי, פחות או יותר; התכתבויות כאלו ואחרות בפייסבוק ושיחות עם חברים. הדברים בכוונה כלליים כדי "לשמור על זהותם של הנפשות הפועלות", מלבדי. זה מזכיר לי, אגב, שבאחת מתכניות הטלוויזיה עליהן גדלתי בארצות הברית - בתחילת התכנית או בסופה היה הקריין אומר בקול בס ועמוק משהו בסגנון הזה - "הזהויות או הפנים טושטשו על מנת לשמור על שזהותם של הנוגעים בדבר."
בכל מקרה, הצטברות אירועי השבוע הובילה אותי - איך לא ?! לקהלת. "כל הנחלים זורמים אל הים", כל האירועים זורמים אל קהלת. אבל "לך תבנה מדינה עם קהלת !". קהלת הוא טוב לעיון והגות מדי פעם, בערוב החיים, לעסוק בו כקו מנחה בימי נעורינו ?! מסופקני.
לצד קהלת - הנה משהו "מפורש" על חייו של עובד עיריה; קטע מתוך אחד מיומניו של פרנץ קפקא:
"יכולתי להיות מרוצה ביותר. פקיד אני בעירייה. כמה נחמד להיות פקיד עירייה ! העבודה מועטה, פרנסה יש, זמן פנוי בשפע, כבוד למעלה מן הממוצע בכל שדרות העיר. כשאני משווה לנגד עיני בבהירות את מצבו של פקיד-עירייה, איני יכול שלא לקנא. והרי אני עצמי כזה, פקיד-עירייה - ולו אך יכולתי, הייתי נותן את כל הכבוד הזה לאכילה לחתול המשרד, המשוטט כל בוקר מחדר לחדר ללקט את שרידי ארוחת העשר."*
ואחרי ההקדמה הכללית הזאת, הסתומה, הבלתי ברורה, המתגלגלת מנושא לנושא בלי הקשר ברור, אני מגיע לטיעון המרכזי.
לפני הצגתו אני מבקש להפנות לדברים הבאים של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ בפרק "חיפוש 'האני'" בספרו "שלושה עשר עלי השושנה". הכרתי את הדברים לפני לא מעט שנים, מתוך הגרסה האנגלית של הספר ( שפורסם שנים רבות לפני הגרסה שבעברית). המשפט המפתח שלהלן - אינו מופיע ככזה בגרסה שבעברית וכדי להבין אותו נראה שאין מנוס אלא לעיין בספר עצמו בגרסה העברית בעמ' 203 - 217 .
One becomes conscious of a vast arc, curving from the divine source to oneself, which corresponds to the question, Where do I comed from ? while at the same time a line curving from oneself to Him corresponds to the question, Where am I going ?
בתרגום חופשי שלי: קשת גדולה נמתחת מהמקור האלקי לאדם, המתאימה ל (או ' המתכתבת' עם ה ) שאלה: מאין אני בא ? כשבד בבד יוצאת קו מהאדם עצמו לקב"ה שמתאימה לשאלה : לאן אני הולך ?.
יכול מאד להיות שגם באנגלית המשפט שהבאתי הוא פחות ברור מאליו, ממה שהיה נדמה לי. על כל פנים ייתכן והקטע הבא מתוך הגרסה העברית ( עמ' 215- 216) יקדם אותנו ( קצת ) בהבהרת הרעיון:
" זהו הפרדוקס של חיפוש אחר ה'אני'. מי שהגיע לאותה דרגה, שבה הפסיק לראות את עצמו כמרכז ההוויה והתחיל לראות את עצמו כנקודה, השלכה, של מהות גדולה לאין ערוך, נעלה לאין סוף, רק הוא יכול לומר בכל שלמות הלב - 'הנני', הרי אני כאן. האיבוד המודע של ראיית עצמו כבסיסה של המציאות הוא-הוא האופן שבו אפשר לזכות במציאות של ממש. באותה שעה מתגלים לו לאדם כמה דברים: מתגלה לו השלמות הגדולה הכוללת של ההוויה, שכל אדם הוא חלק ממנה; ומתבררת גם המעגליות של הדרך הפרטית, מן המקור האלקי העליון, בבחינת 'מאין באת', דרך החיפוש אחר עצמו, בתוך עצמו ובתוך העולם, עד השיבה אל נקודת המקור שמעבר,בבחינת 'לאן אתה הולך'."#
כעת לטיעון המרכזי בשלש נקודות:
אין "מפתח" אחד - לכל אחד ואחת נתון מפתח משלו ולעתים זהו מסע חיים לאתרו;
אין ערובה שאכן אדם ימצא בחייו את ה"מפתח"
תוך כדי כתיבת הדברים אני נזכר בסיפור הידוע של קפקא "לפני החוק" ראו
http://www.snunit.k12.il/shireshet/kafka.html
הסיפור הזה הוא תמונת ראי ל"טיעון המרכזי שלי"; הסיפור מתאר את המציאות, את החידה.
התורה, "המקרא" בלשונו של המתרגם של השל, היא המפתח; הרעיון הזה דורש הרחבה והבהרה. כאמור עיון בפרק מתוך ספרו של הרב עדין אבן ישראל שהבאנו מקצת ממנו יסייע. בנוסף חלקו השני של ספרו של השל "אלוהים מבקש את האדם" מוקדש כולו לרעיון "ההתגלות", ולביטויו בתנ"ך. בחוג השל שמתקיים בירוחם אחת לחודש עיינו, השבוע, בפרק ה25 (בחלק השני של הספר הנ"ל) ועל מנת לסבר את האוזן אביא כאן כמה דברים מתוך הפסקה שם שכותרתה "קדושה במילים"
"המקרא הוא קדושה במילים. לאדם בן זמננו אין דבר מוכר ושחוק מן המילה. יותר מכל דבר אחר המילה זולה, נפסדת ומושחתת. מילים סובלות חילול תמידי. כולנו חיים בהן, חשים בהן, חושבים בהן, אך היות שאין אנו מכירים בכבודן העצמאי ואין אנו מכבדים את כוחן ומשקלן, הרי הן נעשות מופקרות, חמקמקות - פה מלחך עפר. כאשר אנו עומדים נוכח המקרא, שמילותיו כמשכנים חצובים בסלע, אין אנו מצליחים למצוא את הדלת."....
....
....
" עניינו של המקרא אינו באלוהות כי אם באנושות. בפנייתה אל בני אדם בענייני האדם כיצד תדבר התורה, אם לא בלשון בני אדם ?דומה שאלוהים לקח את המילים העבריות, נפתח בהן את כוחו והן היו למקור אנרגיה הטעון ברוח אלוהים. עד עצם היום הזה הן המקפים בין שמים וארץ."
....
"אם אלוהים חי, המקרא הוא קולו. אין יצירה אחרת הראויה להיחשב התגלמות של רצונו. אין אספקלריה אחרת בעולמנו המשקפת בחדות שאין לטעות בה את רצונו ואת הנהגתו הרוחנית." **
באחת השיחות שלי השבוע דיברתי עם חבר על הפייסבוק, על הפייסבוק כראי (אספקלריה) למציאות ימינו, "ראי עקום" אמרתי. אסיים, על אף זאת, בתובנה שבאה אלי השבוע, בעקבות כמה פוסטים ראויים מאד שקראתי בפייסבוק :
העולם עומד לא על שלושה דברים אלא על ארבעה, כאשר הדבר הרביעי הוא : חוש הומור-עצמי עדין.
שבת שלום
ג'ף
* פרנץ קפקא, מחברות האוקטבו,"המחברת החמישית" , הוצאת עם עובד, עמ' 99
על קפקא וקהלת ראו :
http://www.mishpat.ac.il/files/650/3168/3173/3174.pdf
# הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, שלשה עשר עלי השושנה, הוצאת המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 215- 216
** א. י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר לוי, בעמ' 193- 194
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה