נ.ב לאל"ד יום ג'

אלו דברים לבוקר יום שלישי

The pursuit of meaning is meaningless unless there is a meaning in pursuit of man.

A.J.Heschel, Sacred Image of Man, in The Insecurity Of Freedom ,FS&G,  p. 163

In dealing with his disciples, the Kotzker indulged in questioning in order to bring about the shock of intellectual awakening of inward transformation.

A.J. Heschel, A Passion for Truth , Jewish Lights Publishing, pp.  129-130

היום יום שלישי בשבת שבו היו הלוים אומרים בבית המקדש

א מִזְמוֹר לְאָסָף אֱ‍לֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט. ב עַד מָתַי תִּשְׁפְּטוּ עָוֶל וּפְנֵי רְשָׁעִים תִּשְׂאוּ סֶלָה. ג שִׁפְטוּ דַל וְיָתוֹם עָנִי וָרָשׁ הַצְדִּיקוּ. ד פַּלְּטוּ דַל וְאֶבְיוֹן מִיַּד רְשָׁעִים הַצִּילוּ. ה לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּכוּ יִמּוֹטוּ כָּל מוֹסְדֵי אָרֶץ. ו אֲ‍נִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם. ז אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ. ח קוּמָה אֱלֹהִים שָׁפְטָה הָאָרֶץ כִּי אַתָּה תִנְחַל בְּכָל הַגּוֹיִם. (תהלים פב,)

אלו דברים לשבת פרשת וישלח תשע"ו (חלק א)

אלו דברים הפעם מכיל שני חלקים. הרוד רנר הוא בחלק הראשון. באופן די אקראי בחרתי להוסיף כאן הערה בענייני דיומא שאולי מקומה בחלק ב. על כל פנים, לפרשת ינון מגל ישנה פוטנציאל לשמש מנוף לשינוי חיובי בכמה מישורים בשיח הציבורי : בנוגע ליחסים בין "דוסים" ל"חילוניים"; בשיח הפנימי בתוך כל אחד ואחת מאתנו ובתוך הציבורים השונים בתוכנו; בנושא השיח בפייסבוק ; בנושא היחסים "בינו לבינה". אני לא רואה בזה פוטנציאל לשינוי חיובי בשיח  בהקשר ל "ימין" ו"שמאל".
ימים יגידו.
אתם מוזמנים לעבור לחלק ב.
שבת שלום
    ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת וישלח תשע"ו (חלק ב')

"בוקר. חמה של שלהי-אב בערה כאש אוכלה. תר פרופ' השל פינה מצלה בגן הבית שבירכתי ירושלים והיה כמשיח צערו עם עצמו על שיהודים הבאים מארץ ישראל לאמריקה אינם רואים ענין להתקרב אל חכמי ישראל ולסופריו.

תלמידים מישראל השוהים שם מתרחקים מן הציבור היהודי, פרט לבודדים.' אלה מבקשים יותר אחר אמריקה מאשר אחר יהדות אמריקה'.

אמרתי להמתיק נימת העצב שבדבריו: ' אל נכון מצויים חכמי-ישראל שבאמריקה בקשרי אגרות ומכתבים עם חכמי ישראל וסופריו ועתונים וספרים הבאים מן הארץ תחליפין הם לגרש  את הבדידות'.

הפטיר איש שיחי: ' אדם כמותי מתקשה בחליפת מכתבים, וכשאני לעצמי הריני רוכש ספרים עבריים לרוב המופיעים בישראל'. אלא שאף  בכך אינו רואה קורטוב של נחמה.

רגע שתק. נתן בי עיניו הטובות, רחומות ונוגות, ואחר העיר בנחת, ודבריו השרו אוירה של רגיעה והשקט והתמזגו באיוושת הרוח: ' יקרים לי בני ירושלים. יודעים הם לקרב, להשרות אינטימיות אף בפגישה ראשונה'. וכאורג מחדש הגיגים, שנקטעו מחמת ענין של מה בכך, הוסיף ואמר: ' אל נכון תשמח מאוד לשמוע שזיקת יהודי ארצות-הברית לישראל עמוקה עד מאוד, יותר מכפי שאפשר לשער, נכס נפשי זה מן השרידים שנותרו, מאחדים כל שכבות העם'. 

- ומה הפלא ? - אמרתי - יהדות זו מתערטלת מכל ערכי היהדות, ולא נותר לה עתה אלא היאחזות בישראל כבתקותם האחרונה.

- ולא היא - אמר פרופ' השל - לזיקה זו משמעות עמוקה יותר. ישראל יקרה ליהודי ארה"ב מאוד, והם רואים בה ערך גורלי מקודש, להוציא אותם מעטים שונאי-ציון. תקומתה של ישראל - תקומת העם כולו היא. אותה זיקה רגשית היא, אמוציונאלית, אלא שלא על רגשות בלבד יחיה האדם. כשם שחובת ישראל להשפיע על הגולה כך חובת יהודי הגולה להשפיע על המדינה. על יהודי הגולה לא רק לקבל, אלא אף לתת. לא יכון בדק-בית בתפוצות בלי התקשרות בארץ-ישראל, בלי אוירה דארץ ישראל. וחובות היחיד בתפוצות - משמע לא רק לתת, אלא גם לקבל השראה מציון, אמונה מציון."

הדברים דלעיל לקוחים מהספר "חמש שיחות עם אברהם יהושע השל" בעריכת פנחס פלאי ,הוצאת אוניפרס ירושלים , מתוך השיחה הראשונה בין השל לא"ח אלחנני בעמ' 28 - 30.



התמונה של קלינט איסטווד בראש "אלו דברים" והסיפור להלן הם ה"שרידים היחידים" מגרסה קודמת של אלו דברים שנפסלה לפרסום.

אחד הפוסטים שראיתי השבוע בפייסבוק, פוסט שמקורו כנראה בארה"ב מביא סיפור  מתוך המהדורה באנגלית של ספרו של מרטין בובר "אור הגנוז" (חלק ב) תחת הכותרת (באנגלית) : "מדוע הקב"ה ברא אתיאסטים ?" חיפשתי ומצאתי את הסיפור כפי שהוא מופיע במהדורה בעברית של הספר. מדובר בסיפור שמיוחס לרבי משה לייב מסאסוב. "שאלו לרבי שמחה בונם מפשיחסה: 'האם ידע הרבי מימיו צדיק שלבו היה שבור ושלם גם יחד?' השיב רבי בונם: 'צדיק כזה ידעתי: רבי משה לייב מסאסוב'." והנה הסיפור לפניכם:

"אמר רבי משה לייב: אין מידה ואין כוח באדם שנבראו לבטלה. וגם כל המידות המגונות מתעלות לעבודת השם. כך, למשל, הגיאות: כשהיא מתעלה היא נהפכת לגאון הלב בדרכי השם. אבל מפני מה נבראה האפיקורסות ? גם היא יש לה התעלות בפעולת העזרה. כי אם בא אליך אדם ודורש ממך עזרה, אל תסתפק בדבר-שפתיים ואל תאמר לו: השלך על השם יהבך, אלא עליך לפעול, כאילו אין אלוהים, ובכל העולם אין מי שיוכל לעזור לאדם זה, אלא אתה בלבד."

שבת שלום
     ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת ויצא תשע"ו

באחד הביקורים שלו בארץ, נפגשו השל והרב דר' פנחס פלאי לשיחה. שאל אותו פלאי:

"האם באמת האדם אינו לבדו ?

 האם בחיפוש הזה של אלוהים אחרי האדם, כאשר הוא שואל אותו תמיד כדבריך את השאלה ששאל את האדם הראשון 'איֶכה ?' - האם הוא מוצא אותו ? ואיך ימצא אותו ? או : איך ימצא האדם את הדרך לאלוהים הקורא אליו ? איך מגיעים לאמונה בדור שסימנו משבר באמונה ?

פרופ' השל:

'השאלה שאתה שואל היא שאלה מאד חשובה, חיונית. ואינני רוצה חס ושלום למעט בדמותה אם אשיב עליה במילים קצרות, כי הזמן מצומצם. אני רק רוצה להציע מספר הנחות :
כשמדברים על אמונה צריכים להבדיל בין אמונה לעיקרי אמונה. רוב בני אדם אינם מבדילים  את ההבדל החשוב הזה. עיקרי אמונה משמע: דברים שאדם מאמין בהם. אמונה משמע: איזו התרחשות פנימית באדם. דומני שקודם כל עלינו לברר את משמעותה של האמונה ועל זה עלי להוסיף שיש שעושים עוולה ממש בכך שמצמצמים את האמונה לדבר מאד צר. לאמיתו של דבר אמונה היא יחס וזיקה, היא פרספקטיבה לכל המציאות קודם כל, ואחר כך זיקה למי שלמעלה מהמציאות הנראית לעינים. הייתי רוצה לברר קודם כל את הזיקה למציאות לאור האמונה. אם האמונה היא פרספקטיבה - מה משמע פרספקטיבה מיוחדת ? בימי הביניים למשל, האמינו בני אדם שהאדמה עומדת במרכז הקוסמוס. היום אין בני אדם מאמינים שהאדמה היא במרכז הקוסמוס. אבל כן מאמינים שהיחיד, האדם עצמו, עומד במרכז החיים, במרכז הקוסמוס. מכאן, כשאדם מביט בעולם, במציאות, אינו רואה בו אלא חומר לנצל אותו, הזדמנות להנאה. אינו מרגיש ביופיה, בגאונה ובמסתורין  של המציאות.'

פלאי:

זאת באמת הבעיה. אדם שאינו מרגיש, אדם שאיבד את החוש הזה לאמונה, האם צריך להתייאש ממנו או שיש דרכים לעורר בו את החוש הזה ?

השל: 

           'הייתי אומר שיש צורך בחינוך לאמונה והדבר הזה חסר לגמרי בחיים בישראל, לגמרי חסר. אין אמונה באה ממילא, מעצמה, יש צורך במאמץ רוחני, בחינוך. אין אדם יושב ושותק וחושב: מה אני רואה ומה אני שומע. כשהוא יוצא החוצה, אינו מרים את עיניו כדי לראות מי ברא אלה. הוא מסתכל בעולם באופן של פרוזה, כדבר שבשיגרה, אבל לאמיתו של דבר, אין המציאות שיגרה. כל רגע הוא מאורע. אם אדם אינו יודע איך להתגבר על השיגרה שבמחשבה, על השיגרה שבהסתכלות , לעולם לא יגיע לידי אמונה.

אמונה משמעותה אינה חזרה על דברים שאדם שומע מפי אחרים. אמונה באה מתוך מעיינות הפתוחים בלב האדם הפתוח למציאות. אני תמיד אומר שהיחס שבו אני מתייחס לשולחן זה, למשל, קובע כבר את היחס שבו אתייחס לדברים נצחיים, לדברים המביאים אותי לריבונו של עולם.'"

בהמשך פלאי  שואל את השל שאלות מתבקשות מדברים אלה, אך נפסיק בשלב זה כאן. מעניינת ההתייחסות לשלחן - מוטיב שמופיע גם בדברים קיומיים שכתב צ'סלוב מילוש. חיפשתי זה עתה ב"אלו דברים" קודמים ומצאתי גם התייחסות לדברי מילוש הנ"ל ולהפתעתי מצאתי גם את תמליל הראיון הנ"ל בין השל פלאי. (אלו דברים לראש השנה תשע"ה).
הראיון נערך, כפי הנראה, בביקורו של השל בארץ בתחילת 1972, שודר בטלויזיה הישראלית ותמליל ממנו פורסם בספר "חמש שיחות עם אברהם יהושע השל" בהוצאת אוניפרס, עמ' 70 - 71.

שבת שלום
     ג'ף

חלף פייסבוק

מאוחר מדי בלילה
נפגשו שלושה שירים
חשובים בבר בפריז








מאוחר מדי בלילה
שלושה שירים חשובים
נפגשו במדבר

מחוץ לירוחם
בליל ירח מלא
כלבים נובחים

שלושה שירים
חשובים נושאים
את ניגונם

בתוכם
בלילה
במדבר

אחרי
פריז
לפני

הטבח
הבא.

אלו דברים לשבת פרשת תולדות תשע"ו

אחת הנקודות המשותפות להשל ולשג"ר היא ההכרה בחיוניותה ובחשיבותה המכרעת של שאלת היסוד. שאלת היסוד שנשאל האדם; השאלה הטבועה בעצם מציאות קיומו עלי אדמות
אשתדל להדגים זאת באמצעות עיון בקטע להלן מתוך שיעור על תורה נז מתוך כרך ב' לשיעורים על ליקוטי מוהר"ן. בשבוע שעבר עיינו בפסקה מתוך שיעור על תורה א בליקוטי תנינא ואמרתי בסוף הדברים שם, שיהיה להם המשך. ואכן הדברים שלהלן מהווים המשך לאלו דברים משבוע שעבר.
אומר הרב שג"ר* :

"אדם צריך להסתכל על חייו מפרספקטיבה של הנצח, מתוך נשימה ארוכה. לרוב האדם נמצא במצב של הסתר; הוא חי את חייו באופן סתמי, מתוך תענוגות חולפים. הסתכלות על החיים מפרספקטיבה של נצח תאפשר לנו להשתחרר מההסתרה. אין מדובר רק בהסתכלות שכלית אלא בשינוי ההתייחסות הפנימית. עלי לשאול: איך אני חי את חיי ? האם אני הולך לקראת משהו ? אל מטרה כלשהי ? האם המטרה הזו ראויה ? כשיש לנו מטרות בחיינו, הן בדרך כלל באות לספק צרכים קונקרטיים, מיידיים, חברתיים-גשמיים ורוחניים. חיים המונחים על ידי צרכים יהיו תמיד סתמיים. אבל היכן היא המטרה הנצחית שהיא מעבר למיידי - מה אני רוצה לעשות בחיי ? איך מה שאני עושה קשור לתכלית הנצחית של הבריאה ? איך הוא מקדם את רצונו של הקב"ה, כפשוטו ממש ? האם אני עושה את רצונו של בורא עולם (באיזה אופן שלא נבין מהו רצונו יתברך)? האם אני צועד ומצעיד אחרים בכיוון שאותו רוצה הקב"ה ? כל השאלות הללו מחייבות מאדם הרוצה להתמודד עמהן נשימה ארוכה, הקשבה והסתכלות סבלנית. האדם צריך שתהיה לו  נגיעה בנקודה העמוקה של חייו, ואין פלא שרבי נחמן מדבר כאן על תוכחה, כי כדי לצאת מההסתר הכפול נדרש משהו שיזעזע את האדם ויוציא אותו מתוך ההסתכלות קצרת-הטווח."

ולסיום וכהמשך ישיר לדברים אלו:



 חודש טוב ושבת שלום
          ג'ף

*בעמ' 222-223 שם

פרומו לאלו דברים לשבת פרשת תולדות תשע"ו

אלו דברים לשבת פרשת חיי שרה תשע"ו

בספרו האחרון של השל באנגלית ("להט לאמת" -טרם תורגם ), אומר השל שכאשר קרא בכתבי קירקגרד - "הדברים נשמעו לו מוכרים". דברי קירקגרד הזכירו לו דברים שלמד בנערותו מפי חסידי הרבי מקוצק.
תחושה דומה היתה לי לאחרונה כשקראתי בדברי הרב שג"ר. הדברים נשמעו לי מוכרים והבנתי שדברים דומים קראתי אצל השל.
מצד אחד שני ההוגים הללו שתו ממימי אותו המעיין  - מעיין החסידות ולכן אין להתפלא שמוצאים קוי דמיון בהגותם. מצד שני  - הרב שג"ר הוא מאד ישראלי ובהשוואה אליו השל הוא מאד אמריקאי.  בעבר נטיתי כ"דור שלישי לאמריקאים", "להמעיט" ב"אמריקאיות"של השל; הוא הגיע לארה"ב רק בשנות השלושים לחייו, דיבר אנגלית במבטא יידשאי כבד, "לא אהב בייסבול" ושורשיו היו בוורשה ובמדיבו'ץ לא בטי נק ניו ג'רסי, שיקאגו אילינוי, או אפילו ניו יורק.  יחד עם זאת באופן די מפתיע, הפך השל בשנות הששים של המאה הקודמת  (ובשנות הששים שלו גם כן), לאייקון אמריקאי. בצדק לדעתי . הוא גילם בדמותו הציבורית לא מעט תכונות אמריקאיות מובהקות כגון אינדווידואליזם, אידיאליזם, תמימות, והכרה בערך המקודש של שוויון בין בני אדם ללא הבדל  מין, דת  או גזע.
למקורות לעיון בדברי הרב שג"ר בנושא אמונה שמניתי באלו דברים לשבת פרשת בראשית, אני רוצה להוסיף את שני הכרכים של "שיעורים על ליקוטי מוהר"ן". חלק ב' יצא לאור בהוצאת מכון כתבי הרב שג"ר שליד ישיבת שיח, לא מזמן והגיע לידי לאחרונה.
על ליקוטי מוהר"ן ראו בhttps://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%98%D7%99_%D7%9E%D7%95%D7%94%D7%A8%22%D7%9F
אני רוצה להפנות לשיעור על תורה א תנינא שכותרתו "מלכות ה' ומלכות האדם"
אני מבקש לעיין יחד אתכם בדברי הרב שג"ר שבשיעור הזה. תוך כדי כתיבת הדברים, אני רואה שמבחינת אילוצי הזמן שעומד לרשותי אאלץ לקצר ולעשות את העיון הזה בהמשכים.
הנה קטע אחד מהשיעור מעמ' 360 שם:

"בכדי שמלכות ה' תופיע בעולם עליה להתממש לא מבחוץ, אלא לחדור אל האדם מבפנים: המלכות דורשת קבלה מרצון, כדברי התפילה: 'ומלכותו ברצון קבלו עליהם.' הבחירה המצופה מעם ישראל היא לרצות בבורא, להמליך את הקב"ה ,ולא רק לחיות בתודעה שהוא שליט בעל כורחם. מבחינה זו המלכות אינה ניגודה של החירות, אלא דווקא מימושה המלא. מלכות אינה הפעלת כוח ועוצמה, לא על אחרים וגם לא על עצמי. הפעלת כוח מנציחה את הפער בין השולט לנשלט ולכן איננה מלכות אמתית. כך לדוגמא, אב הגוער בילדיו וצועק עליהם אינו מבטא בכך מלכות כלפיהם, אלא חולשה. בשלב מסוים ימצאו הילדים את הדרך לברוח, וממילא הצעקה איננה  יוצרת שלטון אמתי של האב עליהם."

המשך, אי"ה, יבוא.

שבת שלום

   ג'ף

אלו דברים ליום שני בשבוע של שבת פ' חיי שרה תשע"ו

חדשות רעות תמיד  - או לעיתים - שולחות אותי לשיר הבא  - שמתחיל במילים  bad news bad news came to me where I sleep



לפני שהגעתי הביתה, כאשר צעדתי לעבר הרציף של קו 58  בתחנה מרכזית בבאר שבע, בחלפי ליד שני מג"בניקים ישובים על גבי  שני סוסים  -  בעודם מצטלמים עבור תייר סיני - שרתי לעצמי את השיר הבא,



רבי נחמן יש לו דברים מעניינים לומר על כוחן של מגינות, אבל האמת אין לי מצב רוח לנוכח המצב. וגם דילן לא ממש עוזר.

אני חושב שאאזין לשיר אחר של דילן - שיר קלאסי שיש בו ניחוחות של רבי נחמן , ביצוע מתוך הקונצרט לציון שלושים שנות פעילות של דילן שנערך בני יורק לפני למעלה משני עשורים