אלו דברים למוצאי שבת פ'רשת יתרו תשע"ו

קבלתי אכן הערות לאלו דברים לשבת פרשת יתרו והבנתי שהדברים צריכים תוספת ותיקון.
דברי הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ על הפרשה  בספרו "חיי עולם" נראים לי יסודיים ומרכזיים ועל כן, וגם מפאת אילוצים כאלו ואחרים, הפניתי לפרק כולו בלי מובאות.
שמחתי להיוודע כי בעקבות הפוסט הקודם בנושא, לפחות חלק מקוראיי החליטו להוסיף את הספר "חיי עולם" לספרייתם הביתית.
ובכן הרב עדין פותח את דבריו בקושיה  פשוטה: למה היה צריך משה את עצת יתרו בענין כינון מערכת שיפוטית מדורגת?
ואלו דבריו:

"העובדה שהיה צריך את יתרו שיבוא ויתן את העצה הזאת , היא תמוהה. לפעמים יכול להיוצר הרושם שאבותינו היו בדווים שיושבים במדבר, שלא ידעו דבר ממנהל ומשפט. אולם בני ישראל לא באו מהמדבר - הם באו אחרי שנים רבות במצרים, שהייתה מדינה מסודרת, עם הרבה מאוד ביורוקרטיה, ושלטון בעל מאות שנות ניסיון בהנהלת מדינה. כששבט אפריקאי יוצר מדינה, קורה שאנשים לא יודעים שום דבר על מינהל או על מערכת משפט , ואפילו כשהוקמה מדינת ישראל, היו רק מעטים בכנסת הראשונה שהיה להם ניסיון פרלמנטרי. אבל משה הרי גדל אצל פרעה - הוא הסתובב בחצר של מלך מצרים במשך כל שנות ילדותו, ידע איך מנהלים מדינה, והדברים לא היו חדשים בשבילו, אז למה כאשר הוא נעשה מנהיג ישראל הוא יצר מצב בו מוכרח להיות בלגן ? מדוע הוא חיכה עד שיבוא יתרו ויתן לו את העצה, את החידוש הגדול כביכול, שצריך לבנות מבנה מסודר של מערת משפטית ?

גם מהצד המעשי לא ברור איך חשב משה לנהל את העם. הוא הרי צריך היה להנהיג עם שלם ולהדריך מיליוני אנשים בחייהם הפרטיים. מבלי לדבר על בעיות מיוחדות שעלולות לעלות , מציאות החיים כשלעצמה מחייבת שלכך וכך אנשים יש בעיות איך לסדר, איך לארגן, איך לעשות דברים - ובדרך שבה משה הנהיג את העם , לכל הדברים הללו הייתה רק כתובת אחת. אפילו אם נניח  שלבני ישראל במדבר לא היה מה להתקוטט על אוכל, שהרי כל אחד מקבל את מנת המן שלו, עדיין אין ספק שהיו קטטות רבות. גם בימינו שכנים יודעים היטב איך להתקוטט, גם ללא סיבות מיוחדות.
מעבר לכל זה, משה היה גם הרב. אפילו אם נוריד את כל הקטטות, את כל הסכסוכים, ואפילו את דיני הממונות - עדיין היה בלתי אפשרי עבורו לענות על כל השאלות ההלכתיות. לכל אחד כמעט יש משהו לשאול: אם הסיר הוא בשרי או פרווה, אם דין מסוים הוא ככה או באופן אחר; וזה שיושב לענות לשאלות אלו יכול לשבת יומם ולילה,  וזה לא יספיק. מספרים שכשביתו של הרב באחת הקהילות הקטנות התחתנה, היא ביקשה שיוסיפו בכתובה תנאי שבעלה לא יהיה רב. למה ? כי בבית אביה, מהבוקר עד אמצע הלילה - תמיד היו אנשים, והיא לא רצתה להמשיך לחיות כך. כשיש שישים רבוא אנשים, אפילו אם הם רק צריכים לבוא ולשאול שאלה  מפעם לפעם, זה מצטבר לסכום עצום של שאלות. אפילו אם עונים לשאלות אלו כמו שעונים  אדמו"רים של חסידים:'כן או 'לא', כשמכפילים את העניין בכמה אלפים, זה הופך להיות בלתי אפשרי. תיאורטית, לא יכול היה להיות למשה רבנו זמן לשום דבר - קשה אפילו להבין איך הוא מצא זמן להגיד שלום לחותנו, כמו שהוא עשה בתחילת הפרשה. כמובן שגם  מבחינת העם מצב כזה הוא בלתי נסבל; אפשר לתאר איזה תור של אנשים היה לפני משה, וכמה זמן כל אחד צריך היה לחכות. איך אם כן יכול היה משה רבנו לנהל את הדברים באופן כזה ?"* 

עד כאן פתיחת דבריו של הרב עדין. המשך דבריו ודבריי, יבואו בלי נדר, במהלך הימים הקרובים, בבלוג "אלו דברים". המעוניינים יוכלו לעקוב אחר הדברים בבלוג בhttp://eludevarim.blogspot.co.il/

שבוע טוב
   ג'ף


*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ - חיי עולם, הוצאת מגיד ושפע, עמ' 149

אלו דברים לשבת פרשת יתרו תשע"ו

על אף החשש - המוצדק כפי הנראה - שהטור הפעם ייחשב כ"גימיק" "אני הולך על זה" ועם קוראיי הפעם הסליחה.
הסברים,תירוצים, הנמקות, ניסיונות להסביר  וניסיונות להצדיק וכו' יינתנו בהמשך ככל שיידרשו ולמי שיבקש.


אלו דברים לשבת פרשת יתרו תשע"ו

ראו דברי הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ  על הפרשה בספרו "חיי עולם" עמ' 149 -155

שבת שלום
     ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת בשלח - שבת שירה תשע"ו

הנה קטע הסיום מתוך חוות הדעת של השופט ניל הנדל בפסק הדין בעניינו של אורי לופוליאנסקי מתוך פסק הדין של בית המשפט העליון בנושא פרשת הולילנד :

"ומן ההכרעה בעונש למבט נוסף על האדם שנענש. בעניינו של לופוליאנסקי, האירוניה אינה יכולה להישאר אדישה. מצד אחד, מפעל חייו הוא "יד-שרה" – ארגון ששינה ללא היכר את הטיפול בחולים והנגישו באופן שווה לכל נפש. הקמת ארגון זה ופיתוחו הוא מעשה שכולו חסד. מצד שני, עבירת השוחד בה הואשם נסובה סביב תשלום לאותו ארגון, עת מילא לופוליאנסקי תפקיד בכיר בעיריית ירושלים – מעשה שכולו עבירה. על כך נאמר שכשם שאין בעבירה כדי למחוק את מעשי החסד, כך אין במעשי החסד כדי למחוק את העבירה.

           הדבר אינו מפתיע, שכן לופוליאנסקי אינו אלא בן דורו – "הוּא כֻּלּוֹ חַיָּב, גַּם כֻּלּוֹ זַכַּאי" (והשוו: תלמוד בבלי, סנהדרין צח א).

           האמור נלקח מהמסה "הדור" של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב הראשי האשכנזי הראשון של המדינה, שנפטר לפני כ-80 שנה (בעמ' 11). וכך כתב:

"דּוׂרֵנוּ

הוּא דוׂר נִפְלָא,

דוֹר שֶכֻּלּוֹ תִּמָּהוֹן.

קָשֶׁה מְאׂד לִמְצׂא לוֹ דּוּגְמָא

בְּכָל דִבְרֵי יָמֵינוּ.

הוּא מֻרְכָּב מֵהֲפָכִים שוֹנִים,

חׂשֶךְ וְאוֹר

מְשַׁמְּשִים בּוֹ בְּעִרְבּוּבְיָה...

הוּא כֻּלּוֹ חַיָּב,

גַּם כֻּלּוֹ זַכַּאי".

           נראה כי האופן שבו תיאר הרב את דורו מתאים, ואולי ביתר שאת, לדורנו אנו."

שבת שלום
     ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת בא תשע"ו

סמיכות הפרשיות שבין הסתלקותו של דויד בואי ז"ל השבוע לבין חזרתו של אריה דרעי יבדל"א  למשרד הפנים אומרת דרשני.

בגרסה קודמת לאלו דברים הזה היה עוד מלל אחר משפט הפתיחה הנ"ל. מטעמים שונים השמטתי את המלל והחלטתי לתת למוסיקה לדבר . אולי בהזדמנות אחרת אחזור לדברים שנכתבו ושהושמטו ואתן  גם להם במה.

ציבור הקוראים מוזמן לצפות בקליפים שלהלן ולאחר מכן לדרוש אותן באופן עצמאי ובלתי תלוי כאוות נפשו.

שבת שלום
   ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת וארא תשע"ו

דבר מוביל לדבר, כמו שיום שלישי מוביל, בדרך כלל, ליום רביעי, ויום רביעי ליום חמישי.
וכך, אני יושב כאן מול הצג, ועובד על "אלו דברים לשבת פרשת וארא", ויוצא שאני מעיין במחרוזת שירים של צ'סלוב מילוש מתוך קובץ שנקרא "קולות אנשים מסכנים"..
מתברר לי שאת אחד השירים מתוך הקובץ הזה הבאתי כבר באלו דברים ליום השואה אשתקד.
ראו ב  http://eludevarim.blogspot.co.il/2015/04/blog-post_16.html.
חשבתי להביא כאן את השיר שבא אחריו, שיר שנקרא "שירו של אזרח".
אבל, להודות על האמת, כדי לעשות צדק עם השיר אצטרך להביא אותו עם ניקוד וזה הרבה מדי עבודה לשעה הזאת. "עברית קשה שפה"



וכך נפלה ההחלטה להביא כאן קטעים משיר אחר של מילוש מאותה הקובץ אבל באנגלית ( לא מצאתי שהשיר הזה תורגם לעברית) ו"לפצות" בהמשך בקטע שיר של יהודה עמיחי בעברית. לפני כן, הערת אגב - הקליפ הנ"ל של יוסי ורבקה זורק אותנו שנים רבות אחורה...והאזכור של אולפן עקיבא זורק אותי באופן אישי לימי תחילת הדרך של משפחתי בארץ באולפן קליטה אחר בנתניה, אולפן בן יהודה.
ניחא. נוסטלגיה. ניחא. (וראו "הנספח המוסיקלי" שלהלן)

The Poor Poet

    by Czeslaw Milosz

The first movement is singing,

A free voice, filling mountains and valleys.

The first movement is joy, 

But it is taken away.

....

And the scent of that tree is impudent, for there, on the real earth,

Such trees do not grow, and like an insult

To suffering humanity is that scent of that tree.

Some take refuge in despair, which is sweet

Like strong tobacco, like a glass of vodka drunk in the hour of 

        annihilation.

Others have the hope of fools, rosy as erotic dreams.

Still others find peace in the idolatry of country,

Which can last for a long time, 

Although little longer than the nineteenth century lasts.

....

Warsaw, 1944"^

"
 9

 על גבעה קטנה בין שדות פוריים בית קברות קטן

 בית קברות יהודי שמור בין שיחים, מאחורי השער החלוד, 

 נטוש ושכוח, לא קולות תפילה ולא קינה

 נשמעים בו, כי לא המתים יהללו יה,

 אלא קולות הילדים שלנו שחיפשו קברים

 ומצאוּ בקריאות שמחה כמו פטריות ביער כמו תותי בר,

 הנה קבר אחר. הנה שָׁם אֵם אֵם אִמּוֹתַי,

 הנה שֵׁם מן המאה הקודמת. ושָׁם שֵׁם, ושָׁם שֵׁם. ואמרתי

 לנַגב בזהירות את האזוב מן השֵׁם ! הנה

 יד מפושקת חרותה על המצבה, קבר כהן

 שאצבעותיו נפשקו בעוית הקדושה והברכה,

 והנה קבר שאת ענפי שיח הפטל המכסה

 והמסתיר צריכים להסיר כמו מַחֲלָפָה

 מפני אשה יפה ואהובה."*

שבת שלום

     ג'ף

^Czeslaw Milosz New and Collected POEMS , Harper Collins  Publishers, pp 59-60
* יהודה עמיחי, "פתוח סגור פתוח", הוצאת שוקן, מתוך "טיול יהודי" עמ' 122

*"נספח"

* קצת נסחפתי עם  הנוסטלגיה :-) דבר אכן הוביל לדבר, שיר לשיר...

http://www.wimp.com/silencedcrowd/