אלו דברים לשבת פרשת עקב תשע"ו

שבת שלום
    ג'ף

אלו דברים לשבת נחמו פרשת ואתחנן תשע"ו

א. שורש דבריו של בוב דילן לא בא ממנו.
ב. הערות אקראי בשיחות אקראי בחתונות אינן כאלה.
ג. "העולם יסתדר בלעדיך" - פארפרזה על דברי השל בפתח ספרו על השבת "ומשמעותה לאדם המודרני".
ד. מסתבר, עם כל הקושי, שתתכן נחמה.
ה. הקיץ יעבור, יגיע סתיו.
ו. וחורף
ז. בפוסט שמקורו מעבר לים, נשאלה שאלה: מדוע אנשים חוזרים על עצמם ?
ח. כמה אנשים בשרשור לפוסט הנ"ל הפנו לדברי הרב מנחם פרומן זצ"ל שהעולם מתחלק לשני סוגים של אנשים: אלה שחוזרים בדבריהם על עצמם, שוב ושוב, ואלה שאין להם מה לומר...
ט. שבת שלום

ג'ף

לשבת נחמו

https://www.facebook.com/midreshet/videos/838421386259402/

סטיב גודמן זצ"ל ( אין קשר משפחתי)

אלו דברים לשבת חזון פרשת דברים תשע"ו

להלן קטע מתוך "אלו דברים" מן העבר, בשינויים מסוימים:

פרופסור אריאל רוזן-צבי המנוח נשא דברים , לפני שנים, לתלמידי שנה א משפטים באוניברסיטת תל אביב. הדברים פורסמו במאמר תחת הכותרת  " 'כי המשפט לאלוהים הוא': על כוח המשפט ועוצמתו מול מגבלותיו וגבולותיו".
חורבן הבית צריך להזכיר לציבור הישראלי את כוחו ועוצמתו של המשפט לעומת מגבלותיו.
אין בונים חברה אך ורק וגם לא בעיקר באמצעות משפט !! הדין הוא כלי חד מדי וגס מדי, אקראי מדי.
חז"ל לימדונו את מה שכל חברה אנושית יודעת מניסיונה - שבלי השלטון ובלי חוק וסדר מגיעים לאלימות ואנרכיה. אבל החוק והסדר הוא מה שיעקב חסדאי כינה פעם "הרצפה" של הבניין , לא החללים הפנימיים וודאי שלא הקומות הגבוהות של הבנין וגם לא העיצוב הפנימי שלו. האולמות והחללים הפנימיים של המסד של כל חברה צריכים להתמלא בתוכן, ואת התוכן נותנת התרבות והחינוך, הערכים והנורמות החוץ משפטיים.
חולשת המנהיגות הפוליטית בישראל יחד עם מגאלומניה משפטית של ראש המערכת השיפוטית בארץ, היו מבין הגורמים שהביאו לפני כשני עשורים למשפטיצזיית יתר של החברה הישראלית.
חברה המבקשת להשליך את יהבה בכל צעד ושעל על המשפט - זה אולי נוח, אבל לאורך זמן זוהי טעות. הקיום האנושי הוא דינמי מדי ומורכב מכדי להיות מונע ואף מוסדר אך ורק בידי הכלי השמרני והמגושם של המשפט. לא בכדי אמרו חז"ל שלא חרבה ירושלים אלא כיוון שהעמידו דבריהם על הדין. לא בכדי ההיגד  הראשון בפרקי אבות הוא "היו מתונים בדין".

שבת שלום
     ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת מסעי תשע"ו

מישהו אמר פעם שחכמה היא עניין של מידה. אנחנו זקוקים לשמוע דברים נחרצים. אבל לא כל זמן. לדידי, תנו לי לשמוע רוב הזמן דברים שקטים ורכים ( ברוח שירו של יהודה עמיחי "המקום שבו אנו צודקים")...ואני אחליט לתת להם את המשקל שאתן...נא להוריד את הווליום.
לפני שנים מספר חי בתוכנו נביא, נביא זעם. כולם נהנו לשמוע אותו, גם מתנגדיו, נדמה לי, - לא ממש סבלו מההתפלמסות נגדו, מעטים, מעטים מאד, הפנימו את המסרים שלו.
פרופ' ישעיהו לייבוביץ חי חיים מלאים. הוא עשה את שלו והשאיר  אחריו מורשת המונחת לכל דיכפין  שירצה לבוא ולעיין.
הדברים הבאים שלו על ההפטרה שתיקרא מחר בבתי הכנסת,  מתוך "ספרו הדק"* "הערות לפרשיות השבוע" ( הוצאת אקדמון עמ' 108 -109) ראויים לכזה עיון:

" בין הדברים המרובים שבסדרת 'מסעי' אזהרה גדולה וחמורה מפני שפיכות דמים. ובהתראה הזאת, שבאה אחרי הפסוק האומר שהדם הנשפך משחית את הארץ, נאמר:' ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה אשר אני שוכן בתוכה כי אני ה' שכן בתוך בני ישראל'. ה' איננו שוכן בארץ, הוא שוכן בתוך בני ישראל. וזה מה שמקנה לארץ את משמעותה כשבני ישראל יושבים עליה. ה' שוכן בתוך בני ישראל רק בתנאי שהם משכינים אותו בקרבם. הוא איננו שוכן בהם באופן אוטומטי. ולכן מזהיר הפסוק:  'ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה'. אילו היה ה' שוכן בארץ מצד קדושת עצמה, איך ייתכן שהיא נטמאת על ידי משהו ? אבל כאן נאמר שייתכן שבני-אדם יטמאו את הארץ.
וכ-700 שנה לאחר משה בא ירמיהו הנביא, ואין בפיו התראה על מה שיש לעשות ומה שאין לעשות אלא על מה שיש ועל מה שנעשה. והוא אומר: ' ותבאו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה'. משה אומר: ' ולא תטמא את הארץ'. וירמיהו הנביא, 700 שנה לאחר-מכן, אומר: 'ותבאו ותטמאו את -ארצי'. אותה ארץ המכונה ארץ ה' ('ארצי') ונחלת ה', אין בה סגולה אימַנֶנטית, ומעשי אדם יכולים להפוך את ארץ ה' לטמאה ואת נחלת ה' לתועבה.
ירמיהו הנביא לא דיבר על בני-דורו בלבד. רוב דברי הנבואה, של כל הנביאים, אמורים לדורות. יש דברי נבואה שהיתה להם משמעות לשעתם ושהיו מכוונים לשעתם, אבל הדברים הגדולים והחשובים והחמורים ביותר בדברי הנבואה של כל נביאי ישראל הם דברי האמת והצדק לכל הדורות ולכל הזמנים.
אותו פסוק בירמיהו אמור עלינו. מצד אחד אנחנו מודעים, ועל-כל-פנים יש בינינו המודעים לכך, שאנחנו חוזרים ובונים את ביתנו בארץ הזאת כארצו ונחלתו של ה', ומצד שני הדבר הזה איננו מונע אותנו מלהכשיר ולעטוף בעטיפה של קדושה את הדברים אשר גם התורה בסדרת 'מסעי' וגם ירמיהו הנביא רואים אותם כמעשי טומאה וכמעשי תועבה.
אין דבר מסוכן יותר מאשר עטיפת הטומאה בעטיפה של קדושה. הארץ אין בה סגולה המקדשת את מה שנעשה בה, אלא מה שנעשה בה הוא שמסוגל לקדש את הארץ. במשנה מפורסמת שנאמרה הרבה מאות שנים לאחר מכן, מדובר על כך שארץ ישראל 'מקודשת מכל הארצות'. והמשנה שואלת: ' ומה היא קדושתה ? שמביאים ממנה את העומר ואת הביכורים ואת שתי הלחם'. זאת אומרת: קיום המצוות בארץ הוא-הוא שמקנה לה קדושה; היא איננה קדושה מצד עצמה. לא נאמר שם שארץ ישראל קדושה מכל הארצות, אלא שהיא מקודשת מכל הארצות בזה שמקיימים בה את המצוות שאין לקיימן אלא בארץ ישראל, כמו מצוות העומר והביכורים ושתי הלחם. ואם אין מקיימים אותן , אלא עושים את ההיפך למצוות התורה, אפשר שהארץ תהפך לטמאה ונחלת ה' לתועבה.
הדברים האלה אמורים עלינו. ונשים אל לבנו את המעשים שאנחנו עושים בארץ, אשר נועדה להיות ארצו של ה' ונחלתו."

שבת שלום
    ג'ף

* להבדיל מ"הספר העבה" "שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע"