להלן קטע מתוך "אלו דברים" מן העבר, בשינויים מסוימים:
פרופסור אריאל רוזן-צבי המנוח נשא דברים , לפני שנים, לתלמידי שנה א משפטים באוניברסיטת תל אביב. הדברים פורסמו במאמר תחת הכותרת " 'כי המשפט לאלוהים הוא': על כוח המשפט ועוצמתו מול מגבלותיו וגבולותיו".
חורבן הבית צריך להזכיר לציבור הישראלי את כוחו ועוצמתו של המשפט לעומת מגבלותיו.
אין בונים חברה אך ורק וגם לא בעיקר באמצעות משפט !! הדין הוא כלי חד מדי וגס מדי, אקראי מדי.
חז"ל לימדונו את מה שכל חברה אנושית יודעת מניסיונה - שבלי השלטון ובלי חוק וסדר מגיעים לאלימות ואנרכיה. אבל החוק והסדר הוא מה שיעקב חסדאי כינה פעם "הרצפה" של הבניין , לא החללים הפנימיים וודאי שלא הקומות הגבוהות של הבנין וגם לא העיצוב הפנימי שלו. האולמות והחללים הפנימיים של המסד של כל חברה צריכים להתמלא בתוכן, ואת התוכן נותנת התרבות והחינוך, הערכים והנורמות החוץ משפטיים.
חולשת המנהיגות הפוליטית בישראל יחד עם מגאלומניה משפטית של ראש המערכת השיפוטית בארץ, היו מבין הגורמים שהביאו לפני כשני עשורים למשפטיצזיית יתר של החברה הישראלית.
חברה המבקשת להשליך את יהבה בכל צעד ושעל על המשפט - זה אולי נוח, אבל לאורך זמן זוהי טעות. הקיום האנושי הוא דינמי מדי ומורכב מכדי להיות מונע ואף מוסדר אך ורק בידי הכלי השמרני והמגושם של המשפט. לא בכדי אמרו חז"ל שלא חרבה ירושלים אלא כיוון שהעמידו דבריהם על הדין. לא בכדי ההיגד הראשון בפרקי אבות הוא "היו מתונים בדין".
שבת שלום
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה