בזמנו "העמדתי" את הגותו של השל על שלושה אדנים: פרספקטיבה, ביקורת ועשייה. אם הזמן הבנתי שאלו הם אדנים של צורה ולא של תוכן וכי הם כפי הנראה נכונים במידה כזו או אחרת להוגים רבים. אף על פי כן הם כלי ונראה שכלי יעיל לעשות מה שאני רוצה לעשות עם השל והוא להציג אותו לציבור הישראלי הרחב.
היום אני רוצה לדבר על עשייה.
העשייה היא בריח תיכון בתפיסה המסורתית ( שלא לומר הלכתית ) של היהדות. "נעשה ונשמע" הוא עקרון מכונן, העשייה קדמה וקודמת לשמיעה , להבנה, ואפילו להגות. ( וראו דברי אבי ורשבסקי על ....). נדמה לי שהעולם הרחב לא חי עם התובנה הזאת. אליבא דידו - ככל שאפשר לדבר בהכללה שכזו - ההגות לחוד והעשייה לחוד. זה לא עובד כך במציאות וממילא בורא עולם התכוון - על פי המסורת היהודית - למציאות זו ( משלבת עשייה ודעות במקרם אחד ) כאשר ביקש להעניק הבכורה לעולם העשייה ( "המצוות המעשיות" כדברי לייבוביץ ). עולם העשייה מעצבת בפועל את מחשבתנו. "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות" ( ספר החינוך ).
המשך יבוא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה