אלו דברים לשבת פרשת תצוה - פרשת זכור תשע"ח

באלו דברים לפני שמונה שנים שנים הבאתי דברים באנגלית פרי עטו של חוסה אורטגה כפי שהובאו על ידי אביבה גוטליב זורנברג בפרק על אסתר בספרה "תהום אל תהום סערות הנפש של גיבורי התנ"ך". מאז, פורסם הספר בתרגום ( של ענת שולץ ) לעברית  והנה אותם הדברים בעברית:

"וזו האמת הפשוטה - לחיות פירושו להרגיש אבוד - ומי שמקבל את האמת הזאת כבר החל למצוא את עצמו, לעמוד על קרקע יציבה. באופן אינסטינקטיבי, כפי שעושים הניצולים מספינה טרופה, הוא יביט סביב בחיפוש אחר דבר מה שיוכל לדבוק בו, ואותו מבט טרגי, חסר רחמים, מבט כן לחלוטין משום שמדובר בישועתו, יביא לכך שהוא יכניס סדר אל התוהו של חייו. אלה הם הרעיונות האמיתיים היחידים; רעיונותיהם של הניצולים מספינה טרופה."

וממשיכה שם, זורנברג:

"רעיונותיהם של הניצולים מספינה טרופה: בשפה אחרת , המהר"ל מנסח את חוכמתה של אסתר כהבנה שהאדם, בפני עצמו , חסר, לא שלם; האשליה המסוכנת, הרת המוות, מקורה בהתעלמות מן הסופיות, בנטייתו של האדם לדמיין כי הוא כול יכול. הרעיונות האמיתיים של הניצולים גורמים לנו שנכיר בפגיעותנו כברואים, נושאים בחובם את אפשרות ההפלגה אל מה שמעבר."*

שבת שלום

       ג'ף

*אביבה גוטליב זורנברג, "תהום אל תהום, סערות הנפש של גיבורי התנ"ך", הוצאת כנרת, זמורה ביתן דביר - מוציאים לאור בע"מ,127, הערות השוליים הושמטו

אלו דברים לשבת פרשת תרומה תשע"ח

בוקר טוב
עקב לוח זמנים צפוף, הדברים יהיו יותר טלגראפיים מהרגיל.
הרב עדין אבן ישראל שטיייזנלץ כותב על "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" בדבריו על פרשת השובע בספרו "חיי עולם", עיינו נא שם.
דבריו מתכתבים עם דברי השל להלן - בכל הקשור ל"מקדש ללא כתלים".

"הדת הופכת חטאה שעה שהיא מתחילה לדגול בבידולו של אלוהים ושוכחת שלמקדש אמתי אין כתלים. מאז ומעולם סבלה הדת מן הנטייה להפוך למטרה בפני עצמה, לבודד את הקודש, להפוך לקרתנית, לשקוע בה,עסקות עצמית ולבקש את טובת עצמה; כאילו אין משימתה האצלת טבע האדם אלא האדרת כוחם ויופיים של מוסדותיה או הרחבת גופי עיקרי האמונה. לא פעם עשתה הדת יותר לקידושן של דעות קדומות מאשר להתמודדות עם האמת; יותר לאיבון הקודש מאשר לקידוש החול. ברם משימתה של הדת היא להוות אתגר לייצוב ערכים."

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמי 326 בשינויים שלי וכן ההדגשה שלי- ג'ף 

"Religion becomes sinful when it begins to advocate the segregation of God, to forget that the true sanctuary has no walls. Religion has always suffered from the tendency to become an end in itself, to seclude the holy, to become parochial, self-indulgent, self-seeking; as if the task were not to ennoble human nature but to enhance the power and beauty of its institutions or to enlarge the body of doctrines. It has often done more to canonize prejudices than to wrestle for truth; to petrify the sacred than to sanctify the secular. Yet the task of religion is to be a challenge to the stabilization of values."

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 414 emphasis added

אמנם משנכנס אדר מרבין וכולי. אם זאת, דרך ארץ, ואולי "עת לעשות לה' הפרו תורתך" ואולי ההלכה עצמה, מחייבים להתאים את ההוראה הזאת לאירועים הטראגיים של ימים אלו בפלורידה ווב"מקומות מדממים אחרים על פני הגלובוס" (שיימוס היני). לענין זה ראו דברי הפתיחה של רחל אליאור באחד המושבים בכנס השל שנערך בירושלים לפני שנים אחדות.

שבת שלום וחודש טוב

         ג'ף

אלו דברים לראש חודש אדר תשע"ח

נתיב השיממון

מוכרים גלויות של התלייה

צובעים את הפספורטים בחום בהיר

סלון היופי מלא במלחים

הקרקס הגיע לעיר

הנה בא המפקח העיוור

תפסו אותו באמצע טראנס

יד אחת קשורה אל המלווה- החבר

היד השניה במכנס

היחידה לפיזור מהומות חסרת שקט

לא מוצאת את עצמה בהמון

כשליידי ואני נזהרים שלא להיסחף 

אל נתיב השיממון.

סינדרלה, נראית מאד נינוחה

"צריך להכיר אחד לאחד", היא אומרת בפנים מחייכות

ושמה ידיה בכיסים

סגנון בטי דיוויס , יותר או פחות

והנה בא רומיאו, הוא נאנח

" כמדומני שאתה שייך אליי , יא מעופף"

ומישהו אומר: "אתה במקום הלא נכון, ידידי"

כדאי שתתחפף

והקול היחיד שנשאר

אחרי שהאמבולנס עזב בשאון

הוא של סינדרלה המנקה את

נתיב השיממון

עכשיו הירח כמעט כולו מוסתר

גם הכוכבים להתחבא מתחילים

אפילו מגדת העתידות

הכניסה הביתה את כל הכלים

כולם חוץ מקין והבל

והגיבן מנוטרדאם

כולם עושים אהבה

או מחכים לגשם סתם

והשומרוני הטוב, הוא מתלבש

מתכונן לנגינת ההמנון

הוא הולך לקרנבל הלילה

בנתיב השיממון

עכשיו אופליה מתחת לחלון

אליה דאגתי נתונה

ביום הולדתה העשרים ואחת

היא ממש כבר בתולה זקנה

עבורה המוות הוא כה רומנטי

היא לובשת חזיית פלדה

מקצועה הוא גם דתה

חטאה הוא שהכרתה אבדה

ולמרות שמבטה מקובע

על הקשת בענן של נוח, המלאה כרימון

את זמנה היא מבזבזת בהצצות

אל נתיב השיממון

אינשטיין, מוסווה כרובין הוד

את זיכרונותיו במזוודה הוא מחזיק

עבר כאן לפני שעה

עם חברו , הנזיר המזיק

הוא נראה מפוחד לגמרי

כאשר בעשן הסיגריה שרבט

אחר כך הלך להסניף בצינורות ביוב

ודקלם את האלף-בית

עכשיו לא הייתם זורקים בו מבט

אבל פעם כתבו עליו הרבה בעיתון

הוא התפרסם כנגן של כינור חשמלי

בנתיב השיממון

ד"ר פילת', בתוך כוס של עור

על עולמו שם חוצץ

אבל כל הפציינטים חסרי המין שלו

מנסים אותו לפוצץ

והאחות במרפאה שלו, לוזרית מקומית

 היא אחראית על חריר הציאניד

וגם שומרת על הקלף האומר

"על נשמתו רחם תמיד"

כולם שורקים במשרוקיות זולות

תוכל לשמוע אותם נושפים באון

אם תטה את ראשך רחוק מספיק

מנתיב השיממון

לאורך הרחוב תלו וילונות

מתכוננים למשתה ללא אומר

הפאנטום של האופרה

עם תדמית מושלמת של כומר

מאכילים בכף את קזנובה

את מפלס האומץ שלו מעלים

ואז יהרסו אותו עם ביטחון עצמי

אחרי שירעילו אותו במילים

והפאנטום צועק על הנערות השדופות

"הסתלקו מכאן  אם אינכן יודעות על החרבון

שקזנובה נענש על כך שהלך

אל נתיב השיממון"

כעת בשעת חצות כל הסוכנים

והצוות העל- אנושי המנוסה

 באים הנה ומקיפים כל אחד

שיודע יותר מאשר הוא עושה

ואז הם מביאים אותם לבית-החרושת

למכונת התקף הלב אותם מכניסים

כורכים את הרצועות סביב הכתפיים

ושופכים את הקרוסין

המכונה הובאה מן המבצרים

על ידי סוכני בטוח חמוצים כלימון

שתפקידם להבטיח כי איש לא ימלט

מנתיב השיממון

השבח לים האכזר

הטיטאניק  מפליגה בגאון

וכולם צועקים:

"באיזה צד בחרת להיות?"

עזרא פאונד וטי. אס. אליוט

על גשר הפיקוד קרבות עורכים

בעוד זמרי קליפסו צוחקים מהם

ודייגים מביאים פרחים

בין אשנביו של האוקיאנוס

שוחות בתולות ים מקסימות

ואף אחד לא צריך לחשוב יותר מדי

בנתיב השיממון

כן, קיבלתי את מכתבך אתמול

( בערך באותו זמן בו נשברה בדלת ידית הפתיחה)

כאשר שאלת מה שלומי,

האם הייתה זו בדיחה?

כל אותם אנשים אותם את מזכירה

כן, אני מכיר אותם, כולם חיגרים

אני צריך לארגן את פניהם מחדש

ולתת להם שמות אחרים

כעת קצת קשה לי לקרוא

אל תשלחי לי מכתבים בניחוחות קינמון

אלא אם כן תשלחי אותם

מנתיב השיממון

תודה ליוצר האלמוני שתירגם השירים והעלה אותם לרשת באתר תרגומי דילן

חודש טוב

משנכנס אדר מרבין בשמחה

גודמן

אלו דברים לשבת פרשת שקלים - משפטים תשע"ח

רוח רעה עוברת על ארצנו. 

אולי גם אתם מרגישים בכך?

מחבלים רוצחים בנו, 

ראש הממשלה נתון בחקירות, 

תומכיו טוענים שמדובר בעלילת דם 

שנועדה להחליף את השלטון שלא באמצעות הקלפי;

מתנגדיו טוענים שבהתנהלותו פוגע ראש הממשלה ללא תקנה (כמעט)  בדמוקרטיה הישראלית.

המדינה מבקשת לגרש זרים - אלה חושבים שמדובר בצעד הכרחי בל יגונה בחינת "עניי עירך קודמים"; אלה סבורים שמדובר בפגיעה באושיות המוסר היהודי.

רב בישראל טוען בקלטת שפורסמה איכשהו בכיכר העיר  (פייסבוק ועוד ) שנשים נחותות מבחינה רוחנית מגברים...אתה לרבות את תופסים את הראש בהשתוממות : מה ? מה ?

רוח רעה עוברת על ארצנו.

כתיקון מה אני מביא כאן דברים שכתב הרב אילעאי עופרן באחד הפוסטים שלו בפייסבוק כתגובה לדברים של אותו הרב. וכן לסיום - אחת הגרסאות של שירו של פול סימון "המתאגרף" הודות לשורה שאומרת ש"אחרי שינויים על גבי שינויים נותרים אנחנו, פחות או יותר כפי שהיינו קודם"*. על אף הכל ולמרות הכל, עודני מאמין שיהיה טוב. כהודאתו של מו"ר אברהם יהושע השל "אופטימיסט אני, בניגוד למיטב שיפוטי".

אילעאי עופרן

February 7 at 6:52pm · 

צריך לומר ביושר - למחשבה שנשים נחותות מבחינה רוחנית, שיכולתן השכלית דלה ושכשרונותיהן מוגבלים, יש בהחלט על מה להסתמך בספרות חז"ל. למען האמת, הדעה הזו שכיחה ביותר, שלא לומר המיינסטרים, בקרב קדמונינו - מ"נשים דעתן קלה" ועד "שלא עשני אישה", מ"אל תרבה שיחה עם האישה" עד "יישרפו דברי תורה ואל יימסרו לנשים". הטיעון האפולוגטי הנפוץ, לפיו הדברים נאמרו דווקא מתוך הערכה ל"מעלתה המיוחדת של האישה", לא מחזיק מים ומתנפץ בקול גיחוך גדול על סלעי ההקלטה שפורסמה אתמול. בזה אגב אינם שונים חכמינו מכל חכמי העולם הקדום שהחזיקו בתפיסות די דומות. למען האמת, חלק מהם עדיין מחזיקים...

השאלה היא - כיצד ינהג האדם המודרני, החי בעולם שבו התודעה התהפכה מקצה לקצה, נוכח דברי חז"ל הללו? כיצד יתייחס לדברי חכמים אדם הרואה ביחס משפיל כלפי נשים עוולה מוסרית?
אפשרות אחת היא לזרוק הכל. לומר "אם הגמרא אומרת כך, אין לי חלק בה".
אפשרות שניה היא לאמץ הכל. לומר "אם הגמרא אומרת כך, סימן שזו האמת".
שתי הדעות הללו כה שונות אך כה דומות. שתיהן מתייחסות לדברי חכמים באופן שבלוני ופשטני, מתעלמות מהרקע התרבותי ומההקשר ההיסטורי, מהעומק הרוחני ומהמסר הסמוי. שתיהן מבזות את התורה ביזיון שאין כמותו, והופכות את היהדות כולה לעלובה ונבובה. שתיהן מוותרות לעצמן - הראשונה על המסורת, השניה על המוסר. שתי מילים כה דומות במצלול.
לא רוצה בלי מסורת, לא רוצה בלי מוסר.
שלושה מפתחות מסורים בידינו כדי לסלול דרך שלישית בין שתי הדרכים הרעות הללו. דרך שמבקשת לדבוק במסורת קדמונינו בלי לאבד את המצפון -
א. לעבור מ"חז"ל" ל"חכמים" - עבור רבים מאיתנו כדי להיחשב "ח" עליך להיות "ז"ל". תנועת ההתבטלות המוחלטת כלפי כל חכמי הדורות הקודמים, גוררת זלזול סמוי בחכמה האדירה האצורה בחידושים של חכמי (וחכמות) דורנו.
ב. לא להפוך את התורה שבעל פה לתורה שבכתב - הדבקות הקראית שהתפתחה בחוגים רבים בדברי חכמים, גורמת לאובדן היסוד הדינמי של התורה שבעל פה. זה שאמון על החיבור המתמיד שבין האמת האלוהית הנצחית למציאות האנושית המשתנה ללא הרף.
ג. החשוב מכולם - לא לוותר על שיקול הדעת ולא להשתיק את האינסטינקט המוסרי. וכדברי האבן עזרא -
"כי לא ניתנה תורה לאשר אין דעת לו,
והמלאך בין אדם ובין אלוהיו הוא שכלו"

שבת שלום

   ג'ף

* לא בפעם הראשונה

Show more reactions

אלו דברים לשבת פרשת יתרו תשע"ח

"לא מזמן הייתי בסימפוזיון", אומר הרב שג"ר זצ"ל בהמשך הדברים שהבאנו מהם באלו דברים בשבוע שעבר, "על היחס בין וודאות וספק. אחד הנואמים סיפר שבפורום מסוים העלה אחד הנוכחים את האפשרות שיתכן שיהיה חורבן שלישי, בשונה מדבריו הנודעים של הרב הרצוג בימי קום המדינה על כך שמובטחים אנו שחורבן שלישי לא יתרחש. בעקבות דבריו זרקו אותו מהפורום בשל ה'כפירה' הטמונה בהטלת הספק בהמשכיות תהליך הגאולה דרך מדינת ישראל. הנואם הזכיר סיפור זה כשבח לוודאות האמונה, וראה באופן חיובי את חוסר הנכונות הגמור לשמוע טיעונים כאלה כגילוי של אמונה אמתית. אני נחרדתי. ראיתי זאת כעשיית פסל מהאמונה, כביטוי לדתיות גאה המתקשה לקבל את הזולת, שהיא מקורה של האלימות המתגלה בשיח הדתי. לדעתי שלילת דעה זו נובעת מפטריוטיזם במובנו השלילי, ולא מעמדה עמוקה של אמונה. הוודאות המוחלטת היא נקודת אחיזה המעניקה לדובר ביטחון בצדקת דרכו, אך אמונה מתרחשת רק ברגע שהאדם מוותר על הוודאות ונפתח לאפשרות שאיננה יכולה להיות בגבולות הבנתו. בהקשר זה העלאת הספק לא רק שאיננה בניגוד לאמונה, אלא היא זו היכולה להביא אותנו לאמונה ממשית. העלאת הספק איננה מטרה חינוכית, ואין כוונתי שיש צורך לטפח את הספקנות. בעיקר מפני שיש אנשים הנותרים במצב כרוני של ספק ואינם יכולים לצאת ממנו. ואולם מצד שני, קיימת סכנה בטיפוח וודאות אמונית חסרת בסיס. המלכודת של אידיאולוגיות־יתר עלולה להוביל להתנהלות כשל עובדי עבודה זרה, המצפים את תפיסותיהם במילות אמונה."*

וראו המשך הדברים שם*.

שבת שלום
   ג'ף

*הרב שג"ר "שיעורים על ליקוטי מוהר"ן (חלק א) הוצאת מכון כתבי הרב שג"ר" בעמ' 269 -270.