אלו דברים לשבת נחמו פרשת ואתחנן תשע"ח

"יש רוע שרוב רובנו מעלימים ממנו עין ואף אשמים בו: אדישות כלפי הרוע. אנו נותרים ניטרליים, אובייקטיביים, ואיננו מונעים בקלות מן העוולות  שנעשות לאנשים אחרים. אדישות לרוע חתרנית היא יותר מן הרוע עצמו; היא אוניברסלית יותר, מידבקת יותר, מסוכנת יותר. כהצדקה שקטה, היא מאפשרת את התפרצות הרוע; היוצא מן הכלל נהיה לכלל, ועקב כך מתקבל על הכלל."

א.י. השל, דת וגזע, בספר "אלוהים מאמין באדם", בהוצאת כנרת זמורה-ביתן, דביר, בתרגום ובעריכת דרור בונדי, עמ' 37 ( ההדגשות אינן במקור - והיא שלי ג.ג. ) 

אני לא יודע אם הדס תגרי מכירה את דברי השל הנ"ל אך פועלה במאבק נגד תאונות הבנייה בארץ  - היא דוגמה ומופת להענות לאותה קריאה  שהשל שמע ושהשמיע - לא להיות אדיש כנגד הרוע והעוולות שמול עינינו. להלן דברים של הדס מתוך דף הפייסבוק של הקבוצה למאבק בתאונות בניין, בפוסט מ25/7/18

Hadas Tagari

Admin · 12 hrs

"ההרוג ה-23:
אמיר מוחמד אחמד זבן امير محمد احمد زبن בן 23 תושב העיירה כפין שליד טול כרם נהרג הלילה לאחר שנפל מגובה הקומה השביעית באתר בנייה בחריש, התאונה הקטלנית השנייה באתרי הבנייה היום; זהו העובד ה-23 שנהרג באתרי הבנייה מתחילת השנה, ובנוסף להם 2 עוברי אורח נהרגו מפגיעת אתרים שבסמוך להם חלפו.

בשעה 22:00 באתר בנייה בחריש, אמיר זבן, בן 23, תושב העייר הכפין שמערבית לטול כרם, נפל מהקומה השביעית ונהרג במקום. אמיר המנוח עבד באתר וככל הנראה נותר ללון בו.
תאונה קטלנית נוספת התרחשה היום באתר בנייה בכפר עארה, כאשר עובד נקבר תחת תלולית עפר שקרסה במהלך עבודות חפירה לבניית קיר תומך (ראו פוסט נפרד).

על אף התהודה הציבורית והתקשורתית למגפת תאונות העבודה הקטלניות, הרשויות עדיין אינן פועלות כנדרש כדי למגרה. מספר מפקחי הבטיחות לאתרי הבנייה ממשיך להיות זעום, אבל משרד העבודה והרווחה נמנע עת ארוכה מלפרסם מכרזים לאיושם של תקנים פנויים. רשם הקבלנים במשרד השיכון נמנע מנקיטת צעדים משמעתיים כלשהם כנגד מי מהחברות הקבלניות הרבות שבאתריהן חזרו ונשנו תאונות והפרות הבטיחות. יחידת החקירות הייעודית לתאונות עבודה שאמורה לקום במשטרת ישראל עדיין לא החלה לפעול, וכתבי האישום המוגשים בגין גרימת מותם של עובדים ברשלנות ספורים ביותר. חברות קבלניות שבאתריהן נהרגו עובדים שוב ושוב זוכות במכרזי ענק ממשלתיים, וחברות ציבוריות שבאתריהן מתרחשים חברות קבלניות אינן נדרשות לדווח על כך לציבור המשקיעים. ההפקרות הבטיחותית באתרי הבנייה ממשיכה להשתולל באין מפריע, ומספר ההרוגים באתרים מתחילת השנה מצוי בעלייה תלולה ביחס לתקופה המקבילה אשתקד

דיווח: מגן דוד אדום - Magen David Adom
תמונת האתר: דף הפייסבוק عرب متحدون - أخبار الداخل 48
תמונת המנוח: דף הפייסבוק كل العرب kul alarab
תודה Yasmine Shbita על איתור פרטי המנוח והתמונות. התגייסותכן למאבק למען בטיחות העובדים חיונית ומוערכת ביותר."

ראו עוד ב https://www.facebook.com/groups/1055757771123923/

שבת שלום

   ג'ף

על נואנסים ועוד

אלו דברים לשבת חזון - פרשת דברים תשע"ח טיוטה

המידור הקיים בחברה הישראלית בין "דתיים" ל"חילוניים" גרם נזק משמעותי לכלל הציבור במשך השנים. המידור הזה אמנם נסדק לאחרונה אך החומות בין שני המגזרים עדיין עומדים על תילם ועדיין יש מקום להצטער על הנזקים שהמידור הזה מביא איתו.

אחד הדברים שלומדים מהשל - היא ההבחנה בין "דת" לבין "דת מאורגנת" ( אולי צריך לקרוא לזה "דת ממסדית")

​

ב"דת" השל מתכוון לתופעה אנושית כללית. ​כאן קורה משהו מעניין, לטעמי לפחות. השל עוסק המון בדת. חיפשתי בכתביו הגדרה ל"דת", משהו בסגנון "הדת היא כך וכך".חיפשתי וחיפשתי ולא ממש מצאתי.

​הופתעתי אך לא לגמרי. וזאת מכיוון שבחלק גדול בעיסוק של השל סביב הנשוא הזה הוא דן בעניינים שאליבא דידו בהגדרה אינם ניתנים להגדרה. כך המונח ineffable שבונדי מתרגם אותו כ"נפלא מתיאור". המונחים אין סוף או נצח, ( eternity ) שהשל משתמש בהם לא מעט אינם ניתנים להגדרה אם איני טועה. ולבסוף - המונח מיסתורין  - זה ברור והוא מעיד על עצמו שהוא מושג חמקמק ובלתי ניתן להגדרה ממשית מעצם מהותו. כדברי השל:

האמת המוחלטת אינה מסוגלת לבוא לידי ביטוי מלא והולם במושגים ובמילים.

א.י. השל, "No Religion is an Island",  ב"אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת,זמורה-ביתן, דביר,בעריכת דרור בונדי, עמ' 172

האמת, הנפלא מתיאור, הנצח, האין סוף, המסתורין* -

הדת אליבא דהשל עוסקת בכל אלה ויותר ולכן לא נפלתי מהכסא כשלא מצאתי את ההגדרה שחיפשתי.

מה כן מצאתי  ? :

ראו למשל המשפט הבא:

Religion is critique of all satisfaction. Its end is joy, but its beginning is discontent. detesting boasts, smashing idols.

A.J. Heschel, No Religion is an Island, MG&SA, FS&G, p.265

את המשפט הנ"ל בכתבים של השל שפורסמו בעברית חיפשתי גם כן ולא מצאתי.

המשפט מופיע במאמר שפורסם באנגלית תחת הכותרת "על תפילה" ( ב1970). סרקתי את הספר "התפילה  - תשוקת האדם לאלוהים"- ולא מצאתי אותו שם. 

מה כן מצאתי ?

הדת היא אמצעי, לא תכלית. היא נהיית לאלילית כאשר מתייחסים אליה כתכלית  לעצמה. מעל ומעבר לכל יצור ניצב בורא העולם ואדון ההיסטוריה. הוא נעלה על הכל. השוואת הדת לאלוהים משמעה עבודה זרה.

א.י. השל, "No Religion is an Island",  ב"אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת,זמורה-ביתן, דביר,בעריכת דרור בונדי, עמ' 171

וכן:

לעתים קרובות אנו נוטים להגדיר את מהותה של הדת כמצב של הנפש, כפנימיות, כתחושה אבסולוטית, ומצפים מאדם דתי שיהיה מחונן בסוג של רגש, העמוק מכדי שיעלה על פני השטח של המעשים היומיומיים, כאילו היתה הדת צמח היכול ללבלב רק בקרקעית האוקיינוס. אך בעבור היהדות, הדת אינה רגש כלפי משהו שישנו; היא תשובה אליו, אל אלוהים המבקש אותנו  לחיות בדרך מסוימת. בעצם מקורה היא מודעות של חובה, של היותך מחויב לתכליות גבוהות יותר; הכרה בכך שהחיים אינם תחום עניינו של האדם בלבד אלא גם תחום עניינו של אלוהים.

א.י. השל, התפילה תשוקת האדם לאלוהים, תרגום  דרור בונדי , הוצאת משכל הוצאה לאור מייסודן של  ידיעות אחרונות וספרי חמד עמ'  179-178. הפסקה הנ"ל היא כולה ציטוט מתוך Man Is Not Alone עמ' 175 בתרגום של דרור.

והדברים צריכים עוד עיון

שבת שלום

     ג'ף

* אמונה, חוק ואורח חיים ועוד

1861 -1865

דילן

על קו 58. המסע באיקאה

הנה זה מתחיל

מסעו של קו 58 באיקאה

לא זו שנפתחה כעת

בבירת הנגב זו

שבנתניה.

איזו אטרקציה !

אוטובוס בין המעברים

הצרים של החנות,

בין המדפים עמוסי האביזרים

לגינה ולבית. מטעמי

ביטחון שדה המסע

הזה נרשם במייל

ויעבור ביקורת עובר

לפרסום. משום מה

הילדים מוצאים כאן

את מקומם יותר מאשר

במלון באילת. לך תבין

אולי זה המרחבים

ואולי זה החולין ואולי זו

הבעלות השוודית אך

בפועל זה כנראה מד הלחץ

של ההורים. כאן ההורים

פחות לחוצים, אין כאן

לא הדר ולא יומרה להדר

הכל כאן עממי בטירוף

ההורים לא לחוצים

והילדים קולטים את

זה ומתנהגים בהתאם.

כעת.תשמע ג' זה שאתה

שובר שורות ורושם מילים

בשורות קצרות לא יעשה

את הרישומים האלה

לשירה . זה ברור נכון ?

כן המפקד משיב ג'

מתי נוסעים ? הכל

בכפוף להוראות שתגענה

מהמפקדה. יאללה חאלס

עם האוונטה הזאת

"תגענה" "מפקדה" "הוראות"

תן לתפוס ראש ולצאת

מפה. על אלונקה יא מניאק

אתה תצא מפה. למי קראת

מניאק ?!  אל תעלה לי

הסעיף תפוס תי תפוס

אותי יא גוש בשר

בשר טרי מתי יגיעו

הטירונים מהמחזור

הבא ? ניחא.

כן המפקד לא המפקד

עברנו כולנו את הגיל

הזה. גילה רוצה הביתה

נבוכדנצר אמור לנחות

כל רגע והיא הבטיחה

לקבל את פניו בעוגת

שוקולד. אז הבטיחה.

דיליט. דיליט.

ביי חברה'

קו 58 האמיתי נכנס לרציף

אלו דברים לשבת פרשת מטות מסעי תשע"ח טיוטה להערות

השבוע אמרתי  לעצמי - אולי בעצם אנחנו לא צריכים את השל.
יש לנו, בין השאר, את יואב שורק ("הברית הישראלית"),  אלחנן  שילה ( "יהדות קיומית") ויהודה ברנדס ( יהדות וזכויות אדם : בין צלם אלוהים לגוי קדוש) , הוגים ישראלים העוסקים בשאלת השפעת שינויי העתים, השיבה לציון, העידן הפוסט מודרני ועוד על הזהות היהודית־ישראלית ההולכת ונרקמת כאן.
אני חייב להשאיר את השאלה ב"צריך עיון" כי היא אכן מצריכה מבחינתי עיון.
אומר בינתיים אך זאת:
השל עסק, בין היתר, בתאולוגיה.
ככלל, נראה לי, שאנחנו כישראלים מבקשים להתרחק מתאולוגיה כמו מאש.
וחשבתי, תוך כדי הטיול היומי עם הכלב במדבר, שעל אף סלידתנו מתאולוגיה, אנחנו הישראלים אוחזים חזק מאד בתאולוגיה ישראלית חדשה.
גרעינה של התאולוגיה הישראלית החדשה היא אמונה יוקדת בעצמנו ובצדקת דרכנו
חלק מאתנו מאמינים באמונה שלמה שזכינו להציץ מאחורי הפרגוד ואנחנו יודעים מהי "התכנית האלוהית" עבור עם ישראל, זכינו לראות במו עינינו את ראשית צמיחת גאולתנו.  איזה בטחון !
מן העבר השני חלק מאתנו היינו אלופים בצבא או יוצאי יחידות מובחרות כאלו ואחרות.  תנו לנו כל משימה שבעולם, מחילוץ החטופים באנטבה ועד ל - מה שתגידו, קטן עלינו ! אנחנו  מאמינים באמונה שלמה שכוחנו ועוצם ידנו עשו את חיל הזה והביאו לתקומת העם היהודי בארצו, בארץ ישראל; אין לנו לסמוך אלא על עצמנו. איזה בטחון !
בין לבין, חלק מאתנו הננו  אוהדי ביתר ירושלים, הפועל חיפה, חברי לשכת עורכי הדין בישראל, ההסתדרות הרפואית, הסתדרות המורים, ארגון המורים, מר"ץ, הבית היהודי, מועדון הקניות של איקאה, החברה להגנת הטבע או "וואטאבר", איש איש, אשה ורעותה, חבורה וחבורה כל אחת עם התאולוגיה של עצמה, עם האמונה היוקדת בצדקת דרכה. איזה בטחון !
אשרינו מה טוב חלקנו
שבת שלום
ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת פנחס תשע"ח

בהמשך לטור בשבוע שעבר, ובהמשך לכוונה לעסוק כאן בנימוקים השונים ל"צורך " שלנו ב"השל",נעיין הפעם בנימוק שאני קורא לו:"בגלל שהוא יכול לשמש גשר."
הטענה היא שהשל יכול לשמש גשר בין יהדות ארה"ב לבינינו. בנוסף הוא  יכול לשמש גשר בין יהדות "מחקרית - אקדמית" לבין יהדות "פשוטה  ועממית".
כתנא דמסייע לטענה זו אביא להלן מדבריו של הרב דר' פנחס פלאי זצ"ל. הרב פלאי הכיר היטב את שתי הזירות - זו של יהדות ארה"ב וזו  שבארץ ופעל רבות - להנגשת עבודתו הן של השל והן  של הרב סולובייצ'ק לישראלים דוברי עברית. מפעלו של הרב פלאי נושא פרי עד היום.

בדברי הערכה על פועלו של השל, במעמד ציון עשור למותו, כתב הרב פלאי:

"...[מדובר] באיש, אשר לדעת רבים היה הגדול, או מן הגדולים בהוגים היהודיים שבדור האחרון. ככל שאנו מתרחקים מן ההר אנו מסוגלים לראות ראייה ברורה יותר את גובהו ואת כל שפע הצמחייה שיש בו. מורשתו הרוחנית של השל, עם שלא היתה מנותקת מקרקע ההווה שבו צמחה, הרי במהותה היא כזו שלא תשקע במצולות העבר ותשתבח עם הזמן. אין ספק שברבות הימים יחזרו וישובו אליה עוד ועוד לגלות בה מפתחות להבנת ההוויה היהודית מאז ועד עולם. במקומו המרכזי של השל בעתיד הוא נראה משכמו ומעלה בין בני־דורו.
כל כך למה ?
וודאי שהשל תרם תרומה נכבדה לתחומים שונים במחקרי היהדות, אבל באלה היו אולי אחרים בדורו שהגדילו לעשות ממנו ויצרו מפעלים מחקריים סיסטמטיים במדעי היהדות; וודאי שהשל מתגלה בכתביו הפילוסופיים בכמה וכמה ניתוחים מזהירים ופורמולציות מקוריות, אבל גם בכך אין הוא יחיד ואין המחשבה היהודית בדורות אחרונים חסרה הוגים מבריקים ואף מקוריים; וודאי  שהשל מופיע לפנינו כמנהיג אקטיביסטי סולל דרך וכמצפן מוסרי במערכות חברה ואומה בזמנו, אבל לא בודד היה במערכות אלו.
גדולתו של השל  לדורות יבואו היא, לדעתי,  בכך שהוא כרך יחדיו את ידיעותיו הרחבות במדעי היהדות, את מיומנותו ומקוריותו בפילוסופיה ואת להט מנהיגותו בבעיות חברה ואומה. בתרכובת זו , שהיו כאלה שראו בה את חולשתו - שם כוחו וגבורתו.
בחייו, ואף כיום, בחוגים אקדמיים מסויימים האמונים על הכלל של ' לדעת יותר ויותר על פחות ופחות' לא הבינו אותו בשל כך. היקף יצירתו המחקרית הספרותית הוא עצום. הכל יש בה: מן התנ"ך ( ספרו על  'הנבואה', עבודת הדוקטור שלו בגרמנית, 1936 שנשתנה אחר־כך - והשינוי הוא מהותי -לספרו באנגלית 1962 - שתורגם גם לספרדית - על 'הנביאים' ), דרך אבחנת אסכולות שונות במחשבת חז"ל ( 'תורה מן השמים באספקלריית הדורות' - שני כרכים בעברית, 1965)  ועיונים מעמיקים במחשבה היהודית הפילוסופית בימי־הביניים ( ביוגרפיה של הרמב"ם בגרמנית 1936, ומחקר במשנתם של סעדיה, אבן ־גבירול ודן יצחק אברבנאל, 1938) ועד לחסידות ( מאמרי מחקר מקיפים על בני חבורתו של הבעש"ט והספר הגדול על  קאצק ביידיש, 1973),לתיאור חיי יהדות מזרח־אירופה ( 'לה' הארץ, 1952) ולאתגר הרעיוני של מדינת ישראל אחרי מלחמת ־ששת־הימים ( 'ישראל - בת קול לנצח', 1969). על אלה יש להוסיף הזדקקותו, בשורה של ספרים, לבירור נוקב של סוגיות תימטיות מרכזיות בהגות היהודית ( אלוהים ואדם, השבת, התפילה וכו' ).
איך יכול אדם אחד להתפזר על פני שטחים כל־כך נרחבים ? שאלו הם בספקנות. התשובה היא בתופעה עצמה: הנה הוא היה יכול. המאמרים והספרים מעידים על עצמם. כדי לערער על הבניינים המחקריים שבנה יש להצביע  במפורט על בקיעים מסויימים הנמצאים בהם. רוב מבקריו לא כך עשו. הם הסתפקו  בביטול כוללני, בעקימת־אף סנובית. תגובות מסוג זה, אם יש להן  השפעה לשעה, לדורות בוודאי שאינן מתקיימות. שאלה אחרת היא  לא איך הוא עשה זאת, אלא למה עשה זאת ? למה פיזר כוחותיו על פני כל־כך  הרבה שדות ולא עדר בחלקתו הקטנה  להציב בה מפעל־חיים מרשים ?
בתשובה לשאלה זו  מצוי סוד אישיותו המיוחדת של השל. בשבילו לא היה המחקר במדעי־היהדות עיסוק אקדמי בלבד, בחינת 'תורה לשמה' במובן המקובל, אלא, בראש ובראשונה, חיפוש אישי־קיומי אחרי משמעות. משמעות לכל אותן  שאלות אנושיות סופיות של האדם באשר הוא אדם. חיפוש אישי זה עשה כשהוא כל ־כולו בעולמה של היהדות ובקי בחדרי־חדרים של תורתה.
כך חיפש אחר הלפיד שהרימו הנביאים בחוצות ירושלים ושומרון להאיר בו פינות חשוכות בנפש אדם וחברה וכך התדפק על פתחם של  חז"ל, שהכיר אותם יפה כמי שהיו לא רק פוסקי הלכה למעשה, אלא כבני אדם חכמים ורגישים שבבתי האולפנא שלהם ביהודה ובגליל, כמו כאלה שעל גדות בפרת והחידקל, היו שואלים לנתיבות אלהים ואדם; כך התמודד עם ענקי הפילוסופיה היהודית בימי־הביניים, שבין פרדסי ספרד ופרובנס המשיכו לחפש את האמת וכך התייחד  עם צדיקי החסידות  שמתוך בתיהם הצנועים בעיירות אוקריינה ופולין היבהבה ובקעה קרן־אור להאיר ולחמם לבבות בעולם מודרני מנוכר.
הוא לא חקר תקופות אלו בתולדות ישראל לשם מחקר שיוסיף עוד הערה מלומדת במיגדל־השן של האקדמיה - אלא כחיפוש אישי לגלות  במכמניה של יהדות תשובות  בנות ־קיימא לשאלות טורדניות ומכרסמות בעולם שהמשמעות לקיומו עלתה באש הכבשנים של מיידנאק ואושוויץ.
כמדומה שאפשר לכלול  את כל מפעלו הספרותי תחת כותרת אחת: השל בחיפוש אחר משמעות. משמעות לאל חי בעולם אשר גירש מתוכו את האלהים: משמעות לקיום אדם כבן־ברית לאל, כמתקן עולם וכאסיר  התקווה לטוב ולקדוש מעבר לייאוש ולטומאה המקיפים אותו; משמעות לקיום יהודי כשליחות נעלה מעבר לגזירת גורל עיוור. חיפוש זה הוא עורך במורשת היהדות לדורותיה, כשהוא בא אליה עם שאלות בוערות של היום. כך הוא נותן חיים חדשים בגווילים עתיקים. קדושה והוד, חטא ומצווה, וכיוצא בהם - מה הם אומרים לאדם של היום ? זאת שאל ועל כך השיב בכתביו."*

השאלה היא - ואין זו שאלה קלה או פשוטה -  : האם יש עניין אצלנו  היום לעלות על הגשר הזה ? להשתמש בו ?

שבת שלום
    ג'ף

*פנחס פלאי, על השל, עשור למותו, שדמות פא/פב (תשמב) 183-187