אלו דברים לשבת חזון - פרשת דברים תשע"ח טיוטה

המידור הקיים בחברה הישראלית בין "דתיים" ל"חילוניים" גרם נזק משמעותי לכלל הציבור במשך השנים. המידור הזה אמנם נסדק לאחרונה אך החומות בין שני המגזרים עדיין עומדים על תילם ועדיין יש מקום להצטער על הנזקים שהמידור הזה מביא איתו.

אחד הדברים שלומדים מהשל - היא ההבחנה בין "דת" לבין "דת מאורגנת" ( אולי צריך לקרוא לזה "דת ממסדית")

​

ב"דת" השל מתכוון לתופעה אנושית כללית. ​כאן קורה משהו מעניין, לטעמי לפחות. השל עוסק המון בדת. חיפשתי בכתביו הגדרה ל"דת", משהו בסגנון "הדת היא כך וכך".חיפשתי וחיפשתי ולא ממש מצאתי.

​הופתעתי אך לא לגמרי. וזאת מכיוון שבחלק גדול בעיסוק של השל סביב הנשוא הזה הוא דן בעניינים שאליבא דידו בהגדרה אינם ניתנים להגדרה. כך המונח ineffable שבונדי מתרגם אותו כ"נפלא מתיאור". המונחים אין סוף או נצח, ( eternity ) שהשל משתמש בהם לא מעט אינם ניתנים להגדרה אם איני טועה. ולבסוף - המונח מיסתורין  - זה ברור והוא מעיד על עצמו שהוא מושג חמקמק ובלתי ניתן להגדרה ממשית מעצם מהותו. כדברי השל:

האמת המוחלטת אינה מסוגלת לבוא לידי ביטוי מלא והולם במושגים ובמילים.

א.י. השל, "No Religion is an Island",  ב"אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת,זמורה-ביתן, דביר,בעריכת דרור בונדי, עמ' 172

האמת, הנפלא מתיאור, הנצח, האין סוף, המסתורין* -

הדת אליבא דהשל עוסקת בכל אלה ויותר ולכן לא נפלתי מהכסא כשלא מצאתי את ההגדרה שחיפשתי.

מה כן מצאתי  ? :

ראו למשל המשפט הבא:

Religion is critique of all satisfaction. Its end is joy, but its beginning is discontent. detesting boasts, smashing idols.

A.J. Heschel, No Religion is an Island, MG&SA, FS&G, p.265

את המשפט הנ"ל בכתבים של השל שפורסמו בעברית חיפשתי גם כן ולא מצאתי.

המשפט מופיע במאמר שפורסם באנגלית תחת הכותרת "על תפילה" ( ב1970). סרקתי את הספר "התפילה  - תשוקת האדם לאלוהים"- ולא מצאתי אותו שם. 

מה כן מצאתי ?

הדת היא אמצעי, לא תכלית. היא נהיית לאלילית כאשר מתייחסים אליה כתכלית  לעצמה. מעל ומעבר לכל יצור ניצב בורא העולם ואדון ההיסטוריה. הוא נעלה על הכל. השוואת הדת לאלוהים משמעה עבודה זרה.

א.י. השל, "No Religion is an Island",  ב"אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת,זמורה-ביתן, דביר,בעריכת דרור בונדי, עמ' 171

וכן:

לעתים קרובות אנו נוטים להגדיר את מהותה של הדת כמצב של הנפש, כפנימיות, כתחושה אבסולוטית, ומצפים מאדם דתי שיהיה מחונן בסוג של רגש, העמוק מכדי שיעלה על פני השטח של המעשים היומיומיים, כאילו היתה הדת צמח היכול ללבלב רק בקרקעית האוקיינוס. אך בעבור היהדות, הדת אינה רגש כלפי משהו שישנו; היא תשובה אליו, אל אלוהים המבקש אותנו  לחיות בדרך מסוימת. בעצם מקורה היא מודעות של חובה, של היותך מחויב לתכליות גבוהות יותר; הכרה בכך שהחיים אינם תחום עניינו של האדם בלבד אלא גם תחום עניינו של אלוהים.

א.י. השל, התפילה תשוקת האדם לאלוהים, תרגום  דרור בונדי , הוצאת משכל הוצאה לאור מייסודן של  ידיעות אחרונות וספרי חמד עמ'  179-178. הפסקה הנ"ל היא כולה ציטוט מתוך Man Is Not Alone עמ' 175 בתרגום של דרור.

והדברים צריכים עוד עיון

שבת שלום

     ג'ף

* אמונה, חוק ואורח חיים ועוד