אלו דברים לשבת פרשת לך לך תשע"ט

סיפור אמיתי:

הרקטה שנפלה בבאר שבע ב3:38 לפנות בוקר ביום רביעי השבוע "שלחה" אותי לחרדה מפני המלחמה הבאה. "המלחמה הבאה" שלחה אותי למחשבה על הנהגת ה' בעולם: האמנם חפץ הקב"ה במלחמה הזאת ? בקרבנות משני הצדדים ? האם האל האישי האל השולט בעולם התנ"כי הוא אמנם ציור ש"מחזיק מים" היום ? "הנהגת ה' בעולם" שלחה אותי לביטוי שהטביע עמיחי " יד אלוהים בעולם" ולהמשכו "יד אלוהים בעולם כיד אמי במעי התרנגול השחוט בערב שבת". "יד אמי" שלחה אותי לאינטרנט לחפש את השיר עצמו. באינטרנט מצאתי סקירה על שלוש תכניות טלויזיה שהיו עם משוררים בשנות השבעים ביניהם יהודה עמיחי. בסוף הסקירה מצאתי את הדברים הבאים :

"לקראת סוף התכנית, מעלה עמיחי הצעה לפתרון המלחמות בעידן שלנו: במקום לשלוח בני שמונה עשרה לצבא, יש לשלוח אנשים בני שישים ומעלה להילחם, וזה מה שיסיים מלחמות מהר. כי בגיל הזה, למי יש כוח להילחם."*

שבת שלום
    ג'ף

* להלן הדיווח המלא על השיחה עם יהודה עמיחי כפי שמופיע בבלוג של טלי גלסקי. צעטאלאך :

"התכנית עם יהודה עמיחי מגיעה לטונים צורמים. שלוש נערות טוענות נגדו שהוא משתמש בשפת רחוב, ושאם היה משתמש בשפה יפה יותר, אפשר היה להתייחס אחרת לשירתו. עמיחי, אמנם, כתב בעצמו שהוא "משתמש רק בחלק קטן מן המילים שבמילון" (בשיר אל מלא רחמים), אבל משעשע לחשוב עליו כאחד שכותב נמוך. הדיון בשפה התחיל לאחר קטע מההצגה "אל נינווה", שכתב עמיחי. המחזה נגע בנקודה רגישה אצל חלק מן המאזינים, שלא שבעו נחת מהטיפול שהעניק המשורר לסיפור המקראי, שנרשמע בעיניהם "לגלגני". אחת מן הנערות אומרת לו: "זו שפה זולה". ועונה לה עמיחי: "את חושבת שהמלחים בתקופת התנ"ך, שזרקו את יונה לים, הם דיברנו ביניהם שייקספיר"?

לאחר מכן, אומרת לו מישהי: "אנחנו רואים את המשורר בתור אחד שכותב בספרות נעלה… וכל השירים שלך, רובם, הם כתובים בספרות פשוטה ויומיומית". הוא עונה לה: "אני חושב שהשפה היומיומית היא השפה היחידה שכדאי להשתמש בה. שירה נמצאת בכל מקום, גם באוטובוס, זה לא רק בשעות מסוימות". חברתה מחזקת את דבריה: "אבל תמיד אנחנו רואים את השירה כערך מקודש, זאת אומרת, זה תמיד בשפה יפה, אז כשאנחנו קוראים, למשל: יד אלוהים בעולם / כיד אמי במעי התרנגול השחוט / בערב שבת. / מה רואה אלוהים מעבר לחלון / בעת ידיו נתונות בעולם? / מה רואה אמי? כל הציטוט הזה, השפה היא שפת רחוב, ואני חושבת שכשקוראים דבר כזה, זה קצת מוריד מערך השירה. אם זה היה כתוב בשפה יותר יפה אז היינו חושבים שאתה משורר יותר טוב". אחרת שואלת מהי המטרה בשימוש בשפת רחוב (שוב, המונח הזה). עמיחי עונה: "זוהי השפה שאני יודע", ומוסיף שאם היה כותב שירה בשפה מיוחדת היה מגביל את השירה לדברים יפים. כאן מתערב המנחה, נתן יונתן, ואומר שהתשובה ניתנת על ידי הקוראים עצמם, כי כל אחד ומה שמתאים לו. עמיחי, הוא מתפייט, מציל את השירה העברית ממליציות. הסכנה שאורבת לשירה, הוא מסביר, היא לא שתהיה חילונית במקום קדושה, אלא שתהיה מליצית ומתה (במלרע) במקום שירה חיה. זאת היא הברירה. השירה של עמיחי, לדבריו, עושה הנשמה מפה לפה לשפה. זו הצלה. בשלב הזה שלמה גרוניך מניח ידיים על הפסנתר, ויחד עם שם טוב לוי ושלמה יידוב, מפריחים צבעים ווקאליים אל חלל החדר.

לקראת סוף התכנית, מעלה עמיחי הצעה לפתרון המלחמות בעידן שלנו: במקום לשלוח בני שמונה עשרה לצבא, יש לשלוח אנשים בני שישים ומעלה להילחם, וזה מה שיסיים מלחמות מהר. כי בגיל הזה, למי יש כוח להילחם."

וראו עוד ב -

https://zetalach.wordpress.com/2013/05/23/%D7%A9%D7%A4%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%97%D7%95%D7%91-%D7%A9%D7%9C-%D7%A2%D7%9E%D7%99%D7%97%D7%99-%D7%95%D7%94%D7%93%D7%99%D7%A7%D7%98%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%91%D7%99%D7%93/