"הבעיה השניה היא אש התמיד; אדם לא יכול אמנם להיות כל הזמן בהתלהבות בדרגא עילאה, ולא יכול לשאת מאורעות גדולים מעבר לגבול מסוים, אבל לפחות כשהוא מקריב קורבן לה' - הוא צריך להישאר ולהישרף על המזבח. זאת פעולה מאוד לא דרמטית; ובכל זאת, אדם צריך לזכור שאש התמיד, שיכולה אמנם לבעור בשקט ובהסתר צריכה להמשיך ולבעור כל היום וכל הלילה -'אש תמיד תוקד על המזבח, לא תכבה'."
להבנת הפסקה האחרונה לגבי אש התמיד, נביא מדברי כב' הרב הפסקת הקודמת לשתי פסקאות הסיכום הנ"ל, שם בעמ' 216:
"העניין הזה של 'אש התמיד תוקד על מזבח' שייך לתמצית העניין של הקורבנות; וכשם שהדבר שייך בקורבנות פיזיים כך הוא נכון גם ביחס לקורבנות שאינם פיזיים. אדם נמצא כל הזמן במצב של בעירה. לבעירה הזו אין כיבוי, אין לה סוף, והיא נמשכת יום אחרי יום, ועוד יותר מזה - לילה אחר לילה. בהלכה (שקלים ד, ד) הדבר נקרא 'קיץ המזבח' (דהיינו: הבאת עולות מכספי הציבור כאשר המזבח בטל): מהות המזבח היא בכך, שכל זמן תבער בו אש, שכל הזמן יהיה עליו קורבן; וגם אם אין אדם פרטי שמביא קורבן, הרי עם ישראל, כציבור, מביא קורבן, כדי שלעולם המזבח לא יהיה בלי עולה."^
^הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 217
אלו דברים הפעם נרשמים בסלון ביתו של אחי בלוס אנג'לס ארה"ב, על גבי הסלולרי שלי. אני כאן לרגל שמחה משפחתית. לא הבאתי איתי עותק של "חיי עולם" אבל מצאתי את הדברים לעיל ברשת, בארכיון הבלוג.
כדרכם של אורחים במקומות שאינם מקומם הקבוע אתה מתבונן בסביבה החדשה כילד, כמעט, הכל חדש. יחד עם זה, בעידן היום, עוד יותר מן העבר, "התקצרו המרחקים בין מקומות שונים", לא רק בבחינת זמני הטיסה אלא גם מבחינה מהותית. הביטו בהצגה הפוליטית הניבטת מהמסכים בארץ והשוו למה שרואים מכאן על המסכים לענין ההצגה הפוליטית האמריקאית - הדמיון מעורר מחשבה.
מה לכל זה ולתורת ישראל ? לפרשת השבוע ? השאלה תקפה הן למול עניני היום בארץ בעברית והן למול עניני היום בארה"ב באנגלית. כעולה מדברי הרב על פרשת השבוע שאיתם פתחנו, אני רוצה להציע שהתורה באה עלינו בדרישות מהתחום שחורג מגדר היום יום. התורה דורשת מאתנו להתעלות מעל לצרכים והאינטרסים שלנו בכלל, ולצרכים והאינטרסים היום יומיים בפרט. הדרישה קשורה למה שהשל תיאר במילים הבאות : כדי להיות אדם אתה צריך להיות יותר מאדם. "על האדם לחתור לפסגה על מנת לשרוד על הקרקע" ( א.י. השל מיהו אדם ? אנג' הוצאת אוניברסיטת סטנפורד, עמ '118 התרגום של הח"מ)
שבת שלום
ג'ף
להבנת הפסקה האחרונה לגבי אש התמיד, נביא מדברי כב' הרב הפסקת הקודמת לשתי פסקאות הסיכום הנ"ל, שם בעמ' 216:
"העניין הזה של 'אש התמיד תוקד על מזבח' שייך לתמצית העניין של הקורבנות; וכשם שהדבר שייך בקורבנות פיזיים כך הוא נכון גם ביחס לקורבנות שאינם פיזיים. אדם נמצא כל הזמן במצב של בעירה. לבעירה הזו אין כיבוי, אין לה סוף, והיא נמשכת יום אחרי יום, ועוד יותר מזה - לילה אחר לילה. בהלכה (שקלים ד, ד) הדבר נקרא 'קיץ המזבח' (דהיינו: הבאת עולות מכספי הציבור כאשר המזבח בטל): מהות המזבח היא בכך, שכל זמן תבער בו אש, שכל הזמן יהיה עליו קורבן; וגם אם אין אדם פרטי שמביא קורבן, הרי עם ישראל, כציבור, מביא קורבן, כדי שלעולם המזבח לא יהיה בלי עולה."^
^הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 217
אלו דברים הפעם נרשמים בסלון ביתו של אחי בלוס אנג'לס ארה"ב, על גבי הסלולרי שלי. אני כאן לרגל שמחה משפחתית. לא הבאתי איתי עותק של "חיי עולם" אבל מצאתי את הדברים לעיל ברשת, בארכיון הבלוג.
כדרכם של אורחים במקומות שאינם מקומם הקבוע אתה מתבונן בסביבה החדשה כילד, כמעט, הכל חדש. יחד עם זה, בעידן היום, עוד יותר מן העבר, "התקצרו המרחקים בין מקומות שונים", לא רק בבחינת זמני הטיסה אלא גם מבחינה מהותית. הביטו בהצגה הפוליטית הניבטת מהמסכים בארץ והשוו למה שרואים מכאן על המסכים לענין ההצגה הפוליטית האמריקאית - הדמיון מעורר מחשבה.
מה לכל זה ולתורת ישראל ? לפרשת השבוע ? השאלה תקפה הן למול עניני היום בארץ בעברית והן למול עניני היום בארה"ב באנגלית. כעולה מדברי הרב על פרשת השבוע שאיתם פתחנו, אני רוצה להציע שהתורה באה עלינו בדרישות מהתחום שחורג מגדר היום יום. התורה דורשת מאתנו להתעלות מעל לצרכים והאינטרסים שלנו בכלל, ולצרכים והאינטרסים היום יומיים בפרט. הדרישה קשורה למה שהשל תיאר במילים הבאות : כדי להיות אדם אתה צריך להיות יותר מאדם. "על האדם לחתור לפסגה על מנת לשרוד על הקרקע" ( א.י. השל מיהו אדם ? אנג' הוצאת אוניברסיטת סטנפורד, עמ '118 התרגום של הח"מ)
שבת שלום
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה