אלו דברים לשבת פרשת חיי שרה תש"ף ( טיוטה )

אברהם עולה להר עם בנו

אברהם יורד מן ההר לבדו

שרה, הרעיה והאם, נפטרת מן העולם

צריך לקבור אותה

כשקראתי את "בעת ובעונה אחת" לאפלפלד לא חשבתי על סיפור העקדה. 

כשסיימתי את הספר, לפנות בוקר באמצע השבוע, נפעמתי מפרק כג, שבו; הפרק לפני האחרון.

סיפור מסע, מסע ברכבת הביתה של האב והבן. 

האם והבת נשארו בהרים אצל הרב הישיש, בתקווה למרפא, עם הזמן, אולי

המסע חזרה לוינה - מה אומר ?! שהוא מרתק ? שהוא עלוב ? שהוא כמו מסע הנדון למוות אל מותו הלא נודע ?!

"לפנות בוקר, בחשכה אחרונה, בשעה שאיש לא ציפה לה עוד, הגיחה מתוך השדות העטופים ערפל רכבת נוסעים עם כמה קרונות מהודרים. האיברים עטו עליה בכוח רב. לרגע נדמה היה, שרק מי שיש לו כוח כשלהם יגיע לפתחים. היתה זו מהומה של מראית עין. כולם נדחסו בקרונות האחוריים במחלקה השלישית. אל המחלקה הראשונה לא פנה איש. פליכס וקארל עלו בניחותא. זה היה כמו לאחר סיוט: שוב בחלל המוכר, ליד חפצים ביתיים, שפה שאדם מבין על בוריה. ואזות ועיתונים. בקרון המסעדה כבר נפוץ הריח הטוב של קפה הבוקר, הלחמניות והחמאה."

הרבה דברים קורים בנסיעה הזאת, חזרה לוינה ברכבת. דברים בתוככי גיבור הספר ומחוצה לו. בסך הכל נסיעה של כמה שעות...שעות שאדם עם עצמו...מנסה לעשות סדר עם עצמו...לסכם קצת את החוויות שעברו עליו בחודשים בקרפטים...להתארגן על העתיד...מה ימצא בבית ובעיר שעזבם לפני כחצי שנה...חלומות, כדרכו של אפלפלד, מתערבבים במציאות ולא תמיד ניכר מה זה מה...

"הבירה משובחת. טעמה משתפר מקנקן לקנקן. אבל הראיה אינה בהירה עוד כקודם. הראש כבד. כמה כתמים צהובים מתרוצצים לנגד עיניו, הראש כבד אבל התחושה עוד מרוממת. הוא קם ובקומה זקופה ניגש אל האשה היושבת ליד החלון ומציג עצמו: פליכס. האשה נבוכה, מסמיקה, אינה רגילה שאנשים זרים יפנו אליה. היא מרכינה את ראשה, מניחה את יד ימינה על הרקה כאומרת: הנח לי להיות עם עצמי. אני רוצה להיות רגע עם עצמי."

אני מדלג על הדיאלוג בין פליכס לאשה שיושבת מולו. אני מפנה, חלף זאת, לדברים שאמר אפלפלד בראיון עם דן מרגלית אחר צאת הספר ( קישור לראיון בהמשך ) :

"אני עוסק במתח הזה , המתח הנמשך לאורך שנים רבות בין מה שהייתי קורא איזה משיכה עמוקה חזרה אל המסורת שלנו ובין נסיון להתרחק ככל האפשר רחוק יותר. מעין שני כוחות צנטריפוגליים פועלים בתוכנו. מצד אחד איזה משיכה, הייתי אומר כמעט איזה כישוף, בחזרה אל עצמנו, אל המקורות שלנו ומצד שני איזה שהוא נסיון עמוק מאד, גם הוא עמוק, להתרחק מתוך עצמנו."

באתנחתא בתוך הדיאלוג אומר המספר:

"שעה רבה ישבו זה ליד זה בלא להחליף מלה. כמו הוסכם עליהם כי אמונתו של האדם אינו עניין לוויכוח. ובעניין זה כבעניינים גורליים אחרים טובה השתיקה מן המילים."

שבת שלום
    ג'ף

המובאות מן הספר הם מ"בעת־ובעונה־אחת" לאהרן אפלפלד, בית הוצאת כתר ירושלים בע"מ והוצאת הקיבוץ המאוחד בעמ' 124, 130 ו132 לפי הסדר