לא מזמן "גיליתי" את אהרן אפלפלד ז"ל. לאחרונה "גיליתי" את אוריאל סימון יבדל"א. קרוב היום ו"אגלה את אמריקה". מי יודע ?!
על כל פנים כשאני מדבר על "אפלפלד" "סימון" "השל" ואחרים - הכוונה היא ליצירתם, לאו דווקא לאנשים עצמם ולכן המרכאות. על אף שכמובן אי אפשר ולא נכון לנתק לגמרי בין היצירות ליוצרם. אין כאן המקום להאריך בזה.
בהמשך תמצאו שיחה של אוריאל סימון בנושא יוסף ואחיו. הרבה מאד יסודות חשובים טמונים בשיחה הזאת, כמו למשל התשובה של סימון לשאלה מדוע הוא אוהב את התנ"ך.
השל אמר:
"ניתן לאפיין את האדם המודרני כיצור שלבו גס באסונות. כקרבן לברוטליזציה מואצת, רגישותו הולכת ופוחתת כל הזמן, תחושת האימה שלו מתמעטת ומידלדלת. ההבחנה בין טוב לרע מיטשטשת, כל שנותר בידינו הוא האימה מאבדן האימה."
א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ' מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 292
אני נזכר לא פעם באמירה הזאת לאור הידיעות היומיומיות על פועלי בניין הנופלים למותם בארצנו. תאונות הדרכים מקיזות את דמנו. ברברים מרשים לעצמם לדהור בכבישים כאילו "אין אלוהים", לא אכפת להם לא מזולתם ולא מעצמם. בימים ההם אין ממשלה בישראל אבל בחירות יש ויש. בחירות תמידיות.
כשחיפשתי בבלוג "לה' הארץ " , בלוג שמרכז ציטטות מ"השל", את הציטוט לעיל מצאתי גם את הדברים שלהלן -שאיתם נסיים הפעם:
כמה אסונות עוד עלינו לעבור על מנת שנכיר בכך שלכל האנושות יש חלק בחירותו של בן-אנוש אחד; שכל אימת שבן-אנוש אחד נפגע, כולנו סובלים כאב ?
א.י השל, "דת וגזע" , ב"אלוהים מאמין באדם", תרגם וערך דרור בונדי, בהוצאת כנרת, זמורה, ביתן, דביר, עמ' 31
שבת שלום חודש טוב וחנוכה שמח
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה