כתבתי מה שכיניתי טור מחאה.
הצבתי כאן כתבה על ההתעללות בחתולה, עם תמונות.
חבר אמר לי "אתה מתפרץ לדלת פתוחה".
קיבלתי את דבריו.
לא פרסמתי את הטור.
אחר כך ראיתי בפייסבוק צילום של גופת גבר, תלויה מגשר. המכוניות עומדות בתור מתחת לגופה התלויה. גבר גרוש, שלא עמד בתלאות מערכות המשפט סביב הגירושין.
נער נרצח בשפרעם.
בתדירות של אחת או יותר בשבוע, סדר גודל, פועלי בניין בארץ הזאת נופלים למותם, ואם לא מתים אז נפצעים.
אין כסף למערכות הבריאות הרווחה והחינוך.
לא הזכרנו כאן את פגיעתן הרעה של תאונות הדרכים.
וגם לא את הביזיון המתמשך במערכת הפוליטית.
פרשת השבוע נפתחת בחלום, חלום שפרשנים אמרו עליו ש"אין לו פתרון", "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה."
הנה לנו אידיאל, כפי שגם כן כבר אמרו, אידיאל של אדם שמצד אחד נטוע במציאות, בעולם החומר, הבנקים, הקניונים וכהנה וכהנה ומצד שני ראשו - בשמיים, בסיפורי עגנון, בבית המדרש, בעולם האידאות האמנות ועוד ועוד.
כתב ואמר אברהם יהושע השל:
"ניתן לאפיין את האדם המודרני כיצור שלבו גס באסונות. כקרבן לברוטליזציה מואצת, רגישותו הולכת ופוחתת כל הזמן, תחושת האימה שלו מתמעטת ומידלדלת. ההבחנה בין טוב לרע מיטשטשת, כל שנותר בידינו הוא האימה מאבדן האימה."
א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 292
"כל שנותר בידינו הוא האימה מאבדן האימה."
"והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה."
השל אגב, העיד על עצמו,שהוא אופטימיסט, בניגוד למיטב שיפוטו.
שבת שלום
ג'ף
שבת שלום
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה