לפני כחודש התפרסם מאמר פרי עטו של שלום רוזנברג במדורו הקבוע במוסף השבת של "מקור ראשון" תחת הכותרת "מהי מטרת הדת". אלו דברי הפתיחה של הדברים שם:
" כשאנו עומדים בפני ההתגלות הא־לוהית כפי שהיא באה לידי ביטוי בתנ"ך, עשויה להתעורר בקרבנו שאלה: מה העיקר ? מהו העמוד המרכזי ? אפשר לנסח את השאלה גם באופן הזה: מהי תגלית ההתגלות ? או מהי תכלית האדם ? בשאלה הזו דנו רבים מהוגי הדעות של הדת. רוצה אני להציג בפניכם בקצרה שלש גישות שונות בעניין זה, המופיעות בהגות היהודית לאורך הדורות."
להלן אביא בתימצות מדברי פרופ' שלום רוזנברג לגבי שלשת הגישות:
"הגישה הדתית, שאולי היא היותר נפוצה ומקובלת, רואה את העיקר והתכלית בשטח המעשי - שמירה על המוסר והמצוות."
"אל מול הגישה הרואה את עיקר היהדות בשטח המעשי, הרמב"ם מייצג גישה דתית שונה: המטרה הגדולה של הדת נמצאת בשטח השכלי והעיוני. גישה זו מובילה אותנו לעולם הפילוסופיה של ימי הביניים, שראתה את תכלית האדם בהגעה להכרת הא־לוהים."
"הניאו־אפלטוניות מובילה אותנו לכיוון גישה שלישית לדת, שהייתי מנסח אותה כך: פיתוח הפן הרגשי של הדת. האדם צריך לפתח מערכת רגשית דתית מסוימת, והתכלית הזו יכולה להיות, למשל, אהבת האל, אמונה, ביטחון....בקצה הדרך של גישה זו נגיע אל עולם המיסטיקה הדתית, שרואה את המטרה בהגעה אל החוויה המיסטית - ה'דבקות'."
בסיכום דבריו כותב שלום רוזנברג כך:
"לסיום רוצה אני להציע שההבדלים בין הגישות הללו בהבנת מהותה של הדת, קשורים יותר לשוני הקיים באופי של האנשים השונים. בדת יש הכול, וכל אחד שם את הדגש על אחד העקרונות הקיימים בה. ישנם אנשים המוקסמים מהפיתיון המיסטי, וישנם שלהפך, הם ריאליסטים מטבעם. רק דת שיכולה לגשר על פני ההבדלים האינדיבידואלים האלה, יכולה להיות דת אוניברסלית שבמסגרתה כל אחד ימצא את מקומו."
למאמר במלואו ראו: https://www.makorrishon.co.il/opinion/339139/.
לסיום, שיר; חלק משיר, קטע מספר 4 מ"מלון הוריי", מתוך "פתוח סגור פתוח" ליהודה עמיחי הוצאת שוקן עמי 58:
"אבי היה אלוהים ולא ידע. הוא נתן לי
את עשרת הדברות לא ברעם ולא בזעם, לא באש ולא בענן
אלא ברכּות ובאהבה. והוסיף לטופים והוסיף מלים טובות,
והוסיף "אנא" והוסיף "בבקשה" וזִמר זכור ושמור
בנגון אחד והתחנן ובכה בשקט בין דִבֵּר לדִבֵּר,
לא תשא שם אלוהיך לשווא, לא תשא, לא לשווא,
אנא, אל תענה ברעך עד שקר. וחבק אותי חזק ולחש באזני,
לא תגנוב, לא תנאף, לא תרצח. ושם את כפות ידיו הפתוחות
על ראשי בברכת יום כפור. כבד, אהב, למען יאריכון ימיך
על פני האדמה. וקול אבי לבן כמו שער ראשו.
אחר-כך הפנה את פניו אלי בפעם האחרונה
כמו ביום שבו מת בזרועותי ואמר: אני רוצה להוסיף
שנים לעשרת הדברות:
הדִבר האחד-עשר, "לא תשתנה"
והדִבר השנים-עשר, "השתנה תשתנה"
כך אמר אבי ופנה ממני והלך
ונעלם במרחקיו המוזרים."
חג שמח
ג'ף
* הועתק מאתר דר' נעמי אושרי https://naamaoshri.com/%D7%A2%D7%A9%D7%A8%D7%AA-%D7%94%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%94%D7%90%D7%91-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94-%D7%A2%D7%9E%D7%99%D7%97%D7%99/
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה