אלו דברים לשבת פרשת חיי שרה תשפ"ב

 

מתוך דברי ישעיהו ליבוביץ על הפרשה:

"יש סיפורים נפלאים , שקצר הזמן לספר אותם, שאברהם אבינו, שלא מדעת שרה אשתו אשר רצתה להרחיק את צרתה הגר, הלך פעמיים לאותו מדבר לבקר את ישמעאל בנו המודח, לראות מה שלומו ומה אירע לו....

המדרש אומר, שלאחר מות אמו שרה הלך יצחק להחזיר את אמו-חורגתו הגר לאביו. הוא הלך לבאר לחי-רואי כדי להביא משם את הגר, אשר בגלל אמו הורחקה ולהחזיר אותה לאביו ולתקן את העוול. והסיפור האגדי מספר הרבה מאד בשבחה של  הגר, שאותה הוא מזהה עם קטורה, ואומר : 'למה נקרא שמה קטורה ? שנאים מעשיה כקטורת.' פירוש מליצי זה מעיד עד כמה בעלי האמונה הגדולים בעולמנו הגו במעשיהם של האבות, ועמדו על כל פגם וכל ליקוי שהיה בהם, וחשבו על תיקונם. מזה יש ללמוד הרבה לדורות: שאין לעשות אידיאליזציה של כל מה שהיה, אלא יש לראות את הדברים כשהם לעצמם, ולהבין אותם, לשפוט אותם ולחשוב על תיקונם." ( ההדגשה לא במקור אלא של הח"מ)

*י. ליבוביץ, הערות לפרשיות השבוע, הוצאת אקדמון, עמ' 23

שבת שלום

    ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת וירא תשפ"ב

אין בידנו צילום של שלמה המלך.

עם זאת, יש בידנו "תצלום" של רוחו של שלמה המלך ( קהלת ).

גם אם הזיהוי של מחבר ספר קהלת עם המלך שלמה, אין בו "אמת הסטורית", "אמת רוחנית" יש בו.

קהלת מעמיד אותנו מול העולם במערומיו, על הסתירות שבו, על האבסורד שבו, על העדר הפשר הלכאורי שבו. "הבל הבלים אמר קהלת. הכל הבל. מה יתרון  לאדם בכל עמלו שיעמל תחת השמש. דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת...כל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר לא תשבע עין לראות לא תמלא אוזן משמוע....אין זכרון לראשונים וגם לאחרונים שיהיו לא יהיה להם זכרון עם שיהיו לאחרונה."

חשבתי על דברי קהלת השבוע בעקבות הסתלקותה מן העולם של חברה קרובה, נילי אברהמי ז"ל. נילי היתה שותפה מרכזית להקמה של שותפות ירוחם מיאמי כרכזת השותפות מטעם הסוכנות היהודית.

נילי היתה אשה חיננית, חכמה, ומצחיקה.

לא מצחיקה במובן שהיה בה משהו מצחיק, אלא במובן שהיה בה הכישור הנדיר הזה לגרום לך לצחוק, לראות את האפשר החיובי וכן גם את המצחיק, בכל סיטואציה משברית. חייה לא היו קלים. אף על פי כן שידרה  נילי אור וקלילות  ( "שמחה" קוראים לזה, נדמה לי, "החסידים" ) לכל הסובבים אותה.

יהי זכרה ברוך

שבת שלום

ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת לך לך תשפ"ב

פרופ' י. ליבוביץ, ב"הערות לפרשיות השבוע" שוטח בקצרה את תפיסתו לגבי טיבה של האמונה, כפי שהוא לומד מסיפורי אברהם אבינו בספר בראשית.

הרב שג"ר, בהערת שוליים למאמר שלו בנושא אמונה שמופיע בספרו "לוחות ושברי לוחות" אומר את הדברים הבאים:

"לעתים כשאני קורא ולומד הוגי דעות מודרנים כדוגמת ליבוביץ', אני נפעם משגב האמונה המתגלית בהם. זאת אמונה כל כך בלתי קבילה וחסרת היגיון, כל כך רחוקה מהשכל הישר והטבעי, שאני שואל את עצמי מדוע הם מאמינים. הרי אנשים משכילים, מפוכחים ורציונליים אלו, אנשי מדע ופילוסופים חריפי שכל, מגיעים לא פעם למסקנות הנראות אבסורדיות בעיניי. הם מצדיקים את מסקנותיהם הדתיות בלוליינות שכלית נפלאה, בפילוסופיה מורכבת ומתוחכמת, אבל בעצם לשם מה ? מסקנתי פשוטה: אמונתם עמוקה ורבה. אינני יודע אם הם רוצים בכלל להאמין, אבל כפי הנראה האמונה רוצה אותם - ובכל אופן אין הם מסוגלים להשתחרר ממנה. מבחינה חיצונית אובייקטיבית, אין לדעתי הצדקה לאמונה אבסורדית כזו.

על פי רוב, התשובות שההוגים האלו נותנים הן חלשות מהשאלות. המסקנה שאני מסיק מכל זה היא שכוחה של האמונה גדול מהם. האם אתן לכך פרשנות פסיכולוגית, סוציולוגית וכדומה, פרשנות של עין רעה; או שמא אומר רק שהכלים שלהם אינם מספיקים בשביל לשקף את האמת העמוקה המצויה בהם ? כאמור, אמונה היא קבלה עצמית, וכיוון שאני מקבל את עצמי, אני מבקש להאמין באמונה שלהם. ובכל אופן, יחסי שלי אל האמונה אינו רציונלי."*

וכך לסיומה של הגרסה השלישית והאחרונה של אלו דברים לשבוע זה מבקש אני לסיים בהגיג נוסף של הרב שג"ר שמופיע גם הוא בהערות השוליים למאמר הנ"ל. מדובר הערה ה שהיא צמודה למילה "הרגילה" שמופיעה בטקסט להלן סמוך לסוף:

בגוף המאמר אומר הרב שג"ר:

"האמונה נמצאת במקום של הפנטסטי, ומקום זה הוא ממשי לא פחות ( ובעצם יותר ) מהעולם המדעי.

הפילוסוף ויטגנשטיין קבע: 'לא איך העולם , הוא המיסטי, אלא זה שהוא ישנו'.^ אני מבין את דבריו כמתייחסים לא לעולם הפיזי־מדעי אלא לעולם שונה. המיסטי הוא תפיסת הממשות שמעבר למציאות, וזו אמונה. אמונה זו מזוהה הרבה פעמים בחסידות עם ההשתאות המעידה על כך שאנו רואים את העולם הנסי, הפנטסתי מציץ מבעד למציאות הרגילה^*, מעבר לטבע."

^* בהערה "ה" הצמודה לכאן רושם הרב שג"ר:

"חיוך הילד הנו התגלות של מציאות אלוקים."

שבת שלום

     ג'ף

*הרב שג"ר "לוחות ושברי לוחות  - הגות יהודית נוכח הפוסטמודרניזם" ,הוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד ומכון כתבי הרב שג"ר  בעמ' 425

^  ההפניה בהערת שוליים מס' 26 היא ל : ל' ויטגנשטיין, מאמר לוגי פילוסופי ( תרגם ע' צמח) תל אביב, תשנ"ד סעיף 6.44

אלו דברים לשבת פרשת לך לך תשפ"ב

 להתייצב מול הסיפור.

להתייצב מול הטקסט.

להתייצב מול ולהתמודד עם הסיפור.

זהו עיקר תלמוד תורה.

כך למדתי מחבר יקר וחכם לפני שנים.

הבוקר הבנתי שישנן שתי מערכות של סיפורים.

מעל שתיהן מרחף ענן של מיסתורין.

המערכת האחת היא הקורות אותנו. 

אנחנו יושבי כדור הארץ הזאת, 

איש ואשה כל אחד ואחת במקומה על פני הגלובוס.

ליד אגם בנורבגיה.

בין מכתש לאגם בנגב.

הסיפורים אצלנו מתחילים לרבו באחת ממחלקות היולדות 

בסורוקה.

הסיפורים בעבר הרחוק, בימי המקרא התחילו באיזה אוהל

במדבר או בהר.

אביבה גוטלייב זורנברג, בספרה על ספר בראשית, 

שטרם תורגם לעברית, מביא מדבריו של רוברט אלטר

על "הרגעים האופייניים של הסיפור המקראי": "העולם נחזה כמציע לבני אדם גישה לכל מיני תובנות. 

עם זאת אין תאימות מלאה ומוחלטת בין טבע המציאות לבין התבונה האנושית. הסיפור המקראי בנוי בדרכים למזכירות לנו 

שוב ושוב אודות האי תאימות האונטולוגית הזאת."

במילים פשוטות יותר: "החיים מוזרים ואנו צריכים לגביהם מצפן, הנחייה מקראית". התורה מורה לנו דרך כיצד להתמודד עם נבכי החיים. לפעמים, אומרת זורנברג "העסק עובד" גם הפוך ונבכי החיים יכולים ללמד אותנו כיצד להבין את מה שכתוב בתורה.

על כל פנים, מתח יש כאן.

מתח בחיים.

מתח סיפורים.

ואנחנו בתוככי הקלחת הזאת. 

מחפשים לנו דרך, לפעמים.

פוסעים כסומים באפלה, לפעמים.

תרים אחר פשר, כלשהו.

לפעמים.

מאלטר, עוברת זורנברג לעמוס, בדרך לסיפור של איטלו קלבינו.

המשך יבוא

 - 

( עוד ) עגנון באקראי

 

"מעשה היה בימי דוד באדם אחד עני בדעת, שראה שהכל קורין  והוגין בספרו של דוד ומחבבים כל דיבור ודיבור שבו ואומרים, בצדק כל אמרי פיו, ולא עוד אלא שמזכירים אותו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות כדברים של תורה. אמר אותו עני, כל הכבוד הזה הוא בשביל ספרו, אעשה אף אני ספר כדוד בשביל שיכבדוני ויקראו לי גבר הוקם על נעים זמירות ישראל ואגור בשני עולמים כדוד, כמו שהוא אומר אגור באהלך עולמים"

ש"י עגנון, "כדויד חשבו להם כלי שיר", דורות עולמים, אלו אלו, הוצאת שוקן, 1968, עמ' שיד

אלו דברים לשבת פרשת מטות- מסעי תשע"ז

תענוג צרוף לקרוא בעגנון.
יש בירוחם לא מעט "עגנוניסטים". אני לא ביניהם; לא אומר שאני מקנא בהם. אני מציין זאת כעובדה. לא צריך להיות מומחה לעגנון כדי להנות ממנו. עגנון פתוח לכל, כל דיכפין ייתי וייכל. אני קורא בעגנון - הפרוזה שלו כשירה  בעיני. בעידן שלנו - עידן ההתפוצצות של מידע מיותר בכל אתר ואתר, השפה העגנונית-  הנצנוץ בעיניים, האירוניה, החכמה הארצית שבדבריו-  מרגיעה אותי למול הטירוף שפוקד אותנו על כל צעד ושעל.
לא יהא זה נכון לומר לגבי הקטעים שלהלן שהם הקטעים הראשונים שהגעתי עליהם כשעלעלתי  באקראי בספרי עגנון שאצלנו בבית. מצד שני השליטה שלי בעגנון הוא לא כזה שידעתי מראש מה אני מחפש. הבחירות הן אמנם אקראיות, אך אחר תהליך מסוים של בחירה מודעת.

"חג הפסח עבר וימי האביב באו. החמה מאירה כל הימים והלילות חמים ונאים. הארץ מוציאה דשאים והגנים מתקשטים בפרחים. העולם פשט צורה ולבש צורה. אף בני אדם פשטו את בלואותיהם הכבדות וריח טוב כריח הדוחן החם שבישלוהו בדבש התחיל נודף בעיר".

"מה אשאל ומה אבקש עוד ? דברים הרבה יש בעולם ואיני יודע מה אבקש תחילה ומה אבקש אחר כך. עמדתי ומסרתי את הדבר לסידור ופתחתיו במקום שפתחתי ומצאתי הלכות עירובין. אותה שעה התחילו דרכים שאין להן סוף מתגלגלות ובאות כשכלונסאות קבועים בהן וחוטים מתוחים ביניהם וציפור שוכנת על חוט. לא הספקתי להסתכל בה, עד שנטלה הציפור שתי כנפיה ופרחה למקום שאין בו תחומין. רבונו של עולם, בריה קטנה זו להיכן שהיא רוצה לילך היא הולכת, ואני יצאתי חוץ לביתי מיד שואלין אותי להיכן אתה רץ. כמה מבקש אני לשוטט בעולם, כאליהו הנביא זכור לטוב וכרבי ליב בן שרה זכרונו לברכה. אילו נתנו לי רשות הייתי נוטל מקל ותרמיל ומחזר ממקום למקום והולך. עד לעבר מנהר סמבטיון או לארץ ישראל."

אבא קובנר גם כן נמצא כאן:

"אבן גיר וחול

בוא.
באנו בַּחול. עדיין הירח מעלינו תלוי, כשגם הוא יעלם
יהיה העולם עלינו שלם לא מוכר. כבר
אין לחזור. מאחור
הדרכים הסלולות. הרחק מאחור נשאר
עולם בדוי. מה שצפוי
לא נדע ורק ששקט
עכשיו ואין איש בינינו
לא עֵד. אתה סביבי והוא

בתוכי
זורם"



שבת שלום

 ג'ף

יום שני, 31 באוגוסט 2020

 הספר נפתח "באקראי" כאן:

"למחר הלך למקום שהלך ולן במקום שלו ואכל במקום שאכל, ובכל יום ויום הוסיף וראה פנים חדשות. יש אדם שעיקר אצלו הנפש ומדות הגוף טפלות לו ויש אדם שעיקר אצלו הגוף ומדות הנפש טפלות לו. פעמים נתגלגל אצל אדם שמאריך בסעודה ומקצר בברכות ופעמים אצל מי שמשתדל בעסקי הנפש ואין לו אפילו כדי קיום הגוף. היום נתארח אצל אדם שמחזר אחרי אורחים ומחר אצל אדם שאינו משייר אפילו פרוסה לעני. ארץ ארץ ארץ כמה קלקלת שנעשית דירה לצרי עין."

בקיצור, רבי יודיל קיפל ברגליו מקומות הרבה וראה כל מיני בני אדם והכיר כמה דרכיהם מופרשים זה מזה. עד שלא יצא מבראד היו כל הבריות שוים בעיניו, משיצא מבראד נדמה לו כל אדם כאילו כמה בני אדם שרויים בתוכו. והואיל והיה הולך כמין גמא הגיע למקומות שהכירם ולמקומות שלא הכירם ואין לך מקום שלא מצא בו חידוש.

אחר במקומו של רבי יודיל היה משתקע בהוויות העולם. אבל רבי יודיל לא הסיח דעתו מן התכלית, היינו לחזור לביתו ולחזור לעבודתו היינו תורה ותפילה.

ש"י עגנון, "הכנסת כלה" , הוצאת שוקן, עמ' רסט- רע

אלו דברים לשבת פרשת נח תשפ"ב

 להלן דברים של ישעיהו ליבוביץ על  פרשת נח שראוי לחזור ולעיין בהם,  שנה בשנה :

"עיקר משמעותה של פרשת מגדל בבל אינה כלל בנסיון להקים את המגדל, אלא היא מתייחסת למה שנאמר לפני זה: שהיתה 'כל הארץ' - האנושות המחודשת שלאחר המבול - 'שפה אחת ודברים אחדים'. לאחר כשלון הבניה קמו לשונות שונות וממילא גם דברים שונים. דומני, שיסוד המשגה, או החטא, של דור הפלגה איננו בבניית העיר והמגדל אלא במגמה לקיים באמצעים מלאכותיים אלה את המצב של 'שפה אחת ודברים אחדים'- של ריכוזיות, שבסגנון המודרני אנו קוראים לו טוטליטאריות. שפה אחת ודברים אחדים - בתודעתם של תמימים רבים בימינו מציאות כזאת מצטיירת בצורה אידאלית: האנושות כולה גוש אחד, בלי דיפרנציאציה וממילא בלי קונפליקטים. אבל המבין יבין שאין דבר איום יותר מאשר הקונפורמיזם המלאכותי הזה: עיר ומגדל כסמל לריכוז האנושות כולה מסביב לדבר אחד - שלא יהיו חילוקי-דעות ולא יהיה מאבק על תפיסות שונות ועל ערכים שונים. אין להעלות על הדעת עריצות גדולה מזה, אין להעלות על הדעת עקרוּת רעיונית וערכית יותר מזה - שלא תהיינה חריגות ולא תהיינה סטיות מן המקובל והמוסכם, המקויים באמצעים מלאכותיים של עיר ומגדל.

הקב"ה ברחמיו ובחסדיו על האנושות מנע את הדבר הזה ויצר אותה אנושות אשר בה לא תיתכן טוטליטריות של אחידות כוללת, אלא שקיימים בה הבדלים וניגודים, דיפרנציאציה רעיונית ודיפרנציאציה ערכית, ושבה מוטל על בני האדם להיאבק על ערכיהם, על מגמותיהם ושאיפותיהם השונות זו מזו."*


 שבת שלום 
      ג'ף

* י. ליבוביץ, הערות לפרשיות השבוע, הוצאת אקדמון, עמ' 15-14

אלו דברים לשבת פרשת נח תשפ"ב

הרצח של ליטל יעל מלניק ז"ל.

הכתובת היתה על הקיר.

ואולי צריך לומר שהעדר הכתובת היה על הקיר. ראו https://www.ynet.co.il/news/article/hygcodtvk#autoplay.

להלן קטעים נבחרים מהכתבה הנ"ל של הדר גיל-עד.

"על רקע פרשת הרצח של ליטל יעל מלניק בת ה-17, ששהתה בבית החולים הפסיכיאטרי בטירת הכרמל, ושלל הכשלים המערכתיים שעולים עד כה מחקירת המקרה, התכנסה הבוקר (יום שלישי) ועדת העבודה והרווחה בכנסת לדיון מיוחד בנושא. ynet העביר את הדיון בשידור ישיר.

הדיון התקיים לבקשת יו"ר הוועדה ח"כ אפרת רייטן, בשיתוף גורמים רלוונטיים בנושא טיפול גורמי הרווחה בנוער בסיכון במסגרות חוץ ביתיות ובקהילה, כדי לשמוע מהגורמים השונים על הצעדים שננקטים בכדי למנוע את האסון הבא. נציבת תלונות ילדים במשרד הרווחה, סימונה שטיימניץ, אמרה בדיון: 'יעל מעולם לא פנתה אלינו. בשנה שעברה פנו אלינו כ-600 ילדים בנושא של יחס של מדריכים. יש הרבה נושאים שחוזרים על עצמם - נושאי זכויות כמו דמי כיס, היו תלונות על אוכל, על מחסור באוכל, טיב האוכל. חסרה במדינה כתובת לפניות של כלל הילדים עם סמכות לכלל המשרדים. אני רוצה לבחון מה עושים לאחר שהנציבות סיימה את הבירור ומצאה שהפנייה מוצדקת. עד כמה הדברים משתנים?'

יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים, ענבל חרמוני: "מקומות האשפוז פועלים בתת-תקינה ולפעמים תת-תנאים, גם פיזיים. אנחנו מתריעים שנים על ייבוש מערכת בריאות הנפש". לשאלה מה הסיבה שמלניק לא הייתה במערכת עד גיל 17 ענתה: "עומסים, מעט מדי פתרונות, גם בתוך הקהילה וגם במסגרות חוץ ביתית שצריכה להיות מותאמות לכל מיני סוגי ילדים".

מנהלת תחום ייצוג קטינים בסיוע המשפטי במשרד המשפטים, עו"ד לידיה רבינוביץ', סיפרה: 'היא הסכימה לאשפוז ולא הייתה לנו סמכות לייצג אותה. דברים היו יכולים להתגלגל אחרת. לאחרונה נפתח בעניינה תיק משפטי נוסף ולא הספקנו לפגוש אותה כי היא הייתה כבר בעצם בבריחה. אני אומר משפט קצת דרמטי: הפיקוח שיש במעונות במשרד הרווחה הוא גן עדן לעומת מה שיש במחלקות לבריאות הנפש. אנחנו זועקים על ליקויים בשמירה על ביטחונם של ילדים כבר הרבה מאוד זמן. באופן כללי אין פיקוח על מה שקורה, אין נהלים. נסו לראות אם יש חוזר מנכ"ל אחד שמתייחס למחלקות נוער וילדים במשרד הבריאות. גם כשילד זוכה לייצוג - רק מעל גיל 15 - לא מאפשרים לו להיפגש עם עורך הדין. המחלקה מונעת. יש קשיי יצירת קשר עם קטינים שמאושפזים במעלה הכרמל. ילדים לא מובאים לדיונים, אנחנו לא מקבלים פגישה'.

'הרצח המזעזע הוא מקרה נורא שאסור לעבור עליו בשתיקה ועלינו לעשות הכל בכדי למנוע את המקרה הבא', אמרה ח"כ רייטן בפתח הוועדה. הדיון עוסק בין היתר בנתונים מטרידים של קרן ברל כצנלסון בנושא כוח האדם במסגרות חוץ ביתיות, ובהם - 85% מהעובדים בפנימיות לא עברו הכשרה, 55% מהעובדים מרוויחים 30 שקל לשעה ומטה, רוב העובדים לא עוברים שלוש שנים של עבודה. בנוסף, מנתון של דוח מבקר המדינה בשנת 2019 עולה כי ישנם 195 נערים ונערות בסיכון שמחכים להיכנס למסגרת חוץ ביתית ואין להם מקום." ( ההדגשות למעט בפסקה הראשונה אינם במקור והם של הח"מ )

למחרת ראיתי עוד כתבות בנושא. ביום שלמחרת המחרת כבר לא ראיתי...

קיבלתי רשות מפרשת נח להביא כאן את פרשת עגלה ערופה מפ' שופטים בספר דברים: 

כִּי-יִמָּצֵא חָלָל, בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ, נֹפֵל, בַּשָּׂדֶה:  לֹא נוֹדַע, מִי הִכָּהוּ.  ב וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ, וְשֹׁפְטֶיךָ; וּמָדְדוּ, אֶל-הֶעָרִים, אֲשֶׁר, סְבִיבֹת הֶחָלָל.  ג וְהָיָה הָעִיר, הַקְּרֹבָה אֶל-הֶחָלָל--וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא עֶגְלַת בָּקָר, אֲשֶׁר לֹא-עֻבַּד בָּהּ, אֲשֶׁר לֹא-מָשְׁכָה, בְּעֹל.  ד וְהוֹרִדוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת-הָעֶגְלָה, אֶל-נַחַל אֵיתָן, אֲשֶׁר לֹא-יֵעָבֵד בּוֹ, וְלֹא יִזָּרֵעַ; וְעָרְפוּ-שָׁם אֶת-הָעֶגְלָה, בַּנָּחַל.  ה וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים, בְּנֵי לֵוִי--כִּי בָם בָּחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשָׁרְתוֹ, וּלְבָרֵךְ בְּשֵׁם ה'; וְעַל-פִּיהֶם יִהְיֶה, כָּל-רִיב וְכָל-נָגַע.  ו וְכֹל, זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא, הַקְּרֹבִים, אֶל-הֶחָלָל--יִרְחֲצוּ, אֶת-יְדֵיהֶם, עַל-הָעֶגְלָה, הָעֲרוּפָה בַנָּחַל.  ז וְעָנוּ, וְאָמְרוּ:  יָדֵינוּ, לֹא שפכה (שָׁפְכוּ) אֶת-הַדָּם הַזֶּה, וְעֵינֵינוּ, לֹא רָאוּ.

שבת שלום

    ג'ף

שונות ויט

"464. מה שברצוני ללמד הוא: לעבור מחוסר־שחר סמוי לגלוי."

 לודוויג ויטגנשטיין, חקירות פילוסופיות, תרגמה עדנה אולמן־מרגלית, הוצאת מאגנס, עמ' 169