ישעיהו ליבוביץ בדבריו על פרשת חוקת בספרו "הערות על פרשיות השבוע" אומר את הדברים הבאים :
מקור מדרשי אחד מציג [את ההסבר לגזירה על משה רבינו לא להיכנס לארץ ] - ואליו אני רוצה להתייחס. כדי שנבין את משמעותו של הפירוש עלינו לעמוד על עובדה, שהיא אולי המכרעת לגבי כל נסיון להבין את הפרשה: העובדה שמשה רבנו עצמו איננו מוּדע לכך שחטא. בכל הזדמנות , וזה חוזר בתורה שלש פעמים, כשהוא מתחנן לפני ה' לבטל את הגזירה ולזַכות אותו בהשגת התכלית שפעל למענה ארבעים שנה - אף פעם אין הוא מבקש מחילה וכפרה וסליחה על חטא שחטא, אלא פשוט מתחנן לביטול הגזירה...אם משה רבנו, הענו מכל אדם איננו מודע לכך שחטא מי אנו כי נחפש חטאים במשה ? ולמה נגזרה עליו הגזירה הזאת ?
והנה, באותו מדרש מסופר שהקדוש- ברוך-הוא אומר למשה על תחנוניו לביטול הגזירה: 'משה, במה אתה רוצה להיכנס לארץ ?' והמדרש מתכוון לומר, וגם מפרש זאת אחר-כך: אותו דור, שאתה הנהגת אותו, לא זכה להיכנס לארץ - ואתה, מנהיגו של הדור הזה רוצה להיכנס ? משל לרועה אשר צאנו נטרף בידי חיות רעות - האם הוא יכול לומר: ואני הולך הביתה ? זאת אומרת , המנהיג נושא בעוון הדור, בעוונות שנעשו תחת מנהיגותו, גם אם הוא עצמו - לא מבחינה משפטית ולא מבחינה מוסרית ומשום בחינה אנושית אחרת - איננו אחראי לפשעים, לחטאים, למחדלים ולשגיאות שעשו מונהגיו. הוא נושא בעוונם.
המושג הזה, שבא לידי ביטוי בצורה בולטת ביותר במשה רבנו, ידוע גם באומות-העולם: המנהיג נושא בכל שגיאה, בכל משגה, בכל חטא ובכל פשע שנעשו בתקופת מנהיגותו. בעולם הספנוּת קיים היה מושג של כבוד, שרב-חובל אשר ספינתו נטרפת בים אינו רשאי לנסות להציל את עצמו אם מישהו מפקודיו או מנוסעי האניה איננו ניצל; הוא חייב לטבוע עם ספינתו. ובמונחים הרווחים היום, במציאות החברתית והפוליטית, אנחנו קוראים לזה קבלת אחריות מיניסטריאלית, אשר גורלו של משה רבנו מדגים אותה בצורה פַּרַדיגמטית.
אבל זה דבר שחסר לנו. וזה אומר משהו על טיב מנהיגותנו. אנחנו הגענו להיות מונהגים על-ידי אנשים חסרי כבוד עצמי, מנהיגים אשר מנסים להציל את עצמם על חשבון פשעים וחטאים ומחדלים ומשגים שנעשו על-ידי פקודיהם, שפעלו בחיפוי מנהיגותם. שלא כרועה הנאמן שעמד לעם ישראל, שכאשר הם נספו בעוונם, הוא, ללא עוון מצידו, נספה יחד עמהם."*
הדברים דלעיל נאמרו בשנים 1985- 1986. ועדת כהן פרסמה את הדו"ח שלה לעניין אירועי סברה ושתילה בשנת 1983. יודעי ההיסטוריה יוכלו לומר לאיזה אירועים בדיוק כיוון ליבוביץ בדבריו. עם זאת, נדמה, ששאלת טיב המנהיגות, עולה בכל דור ודור. כפי שעינינו רואות, דורנו איננו יוצא מכלל זה.
שבת שלום
ג'ף
*י. ליבוביץ, הערות לפרשיות השבוע, הוצאת אקדמון, עמ' 100 - 101
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה