אלו דברים לשבת פרשת כי תבוא תשפ"ג

פרשת השבוע מרובה בעניין קללות.

אני לא רוצה לעסוק בקללות. 

נראה שיש לנו די והותר מהם; ובלשונו של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ  זצ"ל "בעולם שלנו יש יותר מקום לקללות" ו"במה ששייך לקללות הקב"ה מילא את כולן. כל הקללות, אחת אחת, נתקיימו בנו-" ( הרב עדין ב"חיי עולם" הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 432 וראו יצר הדברים שם על הפרשה )

הפרק האחרון בספרו של פרופ' שלום רוזנברג המנוח בספרו "גשר צר - אמונה בעולם של ספק על פי ר' נחמן מברסלב"  מכונה "מסת סיום  - הימור חייו של המאמין".

שישה סעיפים יש במסה הזאת ולהלן הכותרות שלהם:

לבחור להאמין /ההימור האחרון / שלושה הימורים / ההלכה של ליבוביץ / פרותאוס, פרומתאוס ואדם הראשון / האם יש עתיד לאמונה ? 

עד ראש השנה אני מבקש במסגרת "אלו דברים" לתת סקירה על המסה הזאת. נראה כמה נספיק.

בפתח הדברים  אומר שלום רוזנברג:

"לאורכו של חיבור זה [הכוונה לספר כולו -ג.ג] טענו מספר פעמים את מה שנדמה כי ידוע היטב למאמין בן זמננו, שהאמונה אינה 'מבוססת' על דבר פרט להכרעתו של האדם הפרטי. בדברים הבאים אבקש," אומר פרופ' רוזנברג (להלן: ש.ר), "לברר נקודה זו מבחינה פילוסופית."

"ראשית אעיר" אומר ש.ר "שאין בעיני ספק שברגע שאנו מתיימרים לבנות תיאולוגיה, שיטה לאמונה - אנו חוטאים בשפתנו הדתית. על זה קרא ר' נחמן את הפסוק ( ישעיהו כט, יג) : 'וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי, וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי' שהרי 'לפי השגתו שמשיג עכשיו, בודאי הגשתו הראשונה הוא בבחינת גשמיות (ל"ה חלק א, ו ג ). כאשר האדם מנסח את האמונה הרי הוא חוטא בהגשמה ואולי אף בעבודה זרה, שהרי משמעותה של האמונה הולכת ומשתנה עד לאינסוף. הניסיון להגדיר את האמונה ולהגבילה בהכרח חוטא אל האמת. רעיון דומה מצוי גם במשנותיהם של הראי"ה קוק ושל מרטין בובר." (ש.ר "גשר צר - אמונה בעולם של ספק על פי ר' נחמן מברסלב" ספרי מגיד, הוצאת קורן, עמ' 203 -204 )

אוסיף שדברים דומים קראתי גם אצל ויטגנשטיין ואצל הרב שג"ר.

הדברים כמובן צריכים עוד עיון.

לפני "שיוצאים להפסקה" אביא את החלק הראשון של המשפט הבא של ש.ר שם:

"האמונה היא אם כן משימה מתמדת, מלאכה שלא נוכל לסיימה לעולם, ולמרות זאת אין אנו רשאים להיפטר ממנו...."

המשך סקירה זו, בלי נדר, יבוא.

שבת שלום

    ג'ף