"האומנויות כולן הן אודות התסבוכת האנושית הבלתי אפשרית"
זוהי אחת ההערות של המשורר האמריקאי, צ'ארלס סימיק, בהקדמה לאנתולוגיה של שירה אמריקאית משנת 1992 שערך, בתרגום של הח"מ.
המקור אומר: All the arts are about the impossible human predicament
מורפיקס הציע כתרגום לפרידקאמט : "מצב קשה או מביך". אני בחרתי ב"תסבוכת".
ספר בעריכת יעקב בסר משנת 1971 שנקרא "שיח משוררים על עצמם ועל כתיבתם"* מאגד בתוכו שיחות עם משוררים.
השאלה הראשונה בראיון שנערך עם יהודה עמיחי היא זו:
"- שירך 'גשם בשדה הקרב' ושיר של חיים גורי 'הנה מוטלות גופותינו' מתיחסים לתקופת מלחמת השחרור. שני השירים דנים בסיטואציה זהה, יחד עם זאת הם שונים; אבל הניגוד הבולט ביותר היא תפיסת המוות - האם מוכן אתה לפתח יותר את ההבחנה האת, והאם אתה שותף לה בכלל ?
תשובתו של עמיחי היא זו:
"גורי ואני היינו אפילו בגדוד אחד. יוצא, איפוא, מכך, שאותן החוויות, שהכתיבו את השיר הזה, נוגעות לשנינו גם יחד. אבל נדמה לי, שראיית הדברים אצלי היא מפוכחת יותר. בשיר שלי יש מעין תחושת ההומור, אם אתה רוצה. הגדרת נכון את העיקר החוצה בין שני השירים והוא - תפיסת המוות. אני בהחלט חושב שיש להסתפק בעובדה, ששני אנשים מגיבים על תופעה אחת בדרכים שונות, כמו שני גברים האוהבים אשה אחת - אוהבים אותה מסיבות שונות. רואים בה מקורות יופי שונים. גורי ואני גזורים אחרת, אנחנו שונים מאוד. לכן אין שום דבר יוצא דופן, ולמען האמת אין לי מה להוסיף זולת העובדה, ששיר זה נכתב כמעט בתקופה אחת עם שירו של גורי, ובכל זאת הוא כפי שהוא."
השירים, ההערות, השאלה והתשובה לעיל, מדברים בעד עצמם.
שבת שלום
ג'ף
* בהוצאת עקד
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה