אלו דברים לשבת פרשת יתרו תשפ"ד

 ברשימת "הטקסטים המכוננים" שלי נמצא הסיפור החסידי להלן. אביא אותו בהקשרו כפי שראיתי אותו לראשונה.

"בצעדיו העצמאיים הראשונים במערב , התקרב מילוש, אם כי באורח מסויג, אל חוגי המהגרים הפולנים ופירסם את 'הרוח השבויה' ( 1953). ספר זה הקנה לו פרסום רב ותורגם לשפות רבות...בראש הספר מובא מוטו, משמו של חסיד זקן המופנה גם כנגד יריביו וגם כנגד עצמו:

אם שניים רבים ואחד מהם צודק ב55 אחוזים, זה טוב מאוד ובן אדם לא צריך להרעיש עולמות בגלל זה. ומי שצודק ב־60 אחוז ? זה יפה מאוד, מזל גדול שמן הראוי לתת עליו שבח והודיה להקב"ה! ומה להגיד על הצודק ב75 אחוזים ? חכמים אומרים שזה חשוד מאוד. נו, ומה עם הצודק ב 100 אחוז ? אחד שאומר שהוא צודק בכל מאת האחוזים, הרי זה חמסן מתועב, גזלן נוראי, גדול הנבלים.

זה ספר המתאר - בברק סגנוני ובמיזוג של צלילות ראייה, פאתוס סלאבי, רגישות של משורר, פרספקטיבה של היסטוריון ועין של רפורטר * - את אקלים המחשבה של פולין  המשתקמת מהריסותיה."^

* "כתב חדשות" בלעז

דוד וינפלד, אחרית דבר (א), "אור יום" מבחר שירים של צ'סלוב מילוש בתרגום דוד וינפלד, הוצאת אבן חושן הוצאה לאור בע"מ עמ' 383-382

כמה "ארועים" השבוע הובילו אותי יזרה לסיפור הנ"ל. ביניהם דבר תורה ששמעתי במנין מנחה בעבודה על "שמע האמת מפי שאמרה" בהקשר לפרשת יתרו וכן שיחה שקיימתי במסינג'ר עם חבר פייסבוק - רבי חסידי - סביב "בחירת ישראל".

נקווה לטוב.

העיסוק ב"עולמות" לא יברח.

שבת שלום

    ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת יתרו תשפ"ד

 לפני שבועיים "הצהרתי" על כוונתי לעסוק באלו דברים ב"עולמות". לפני שבוע אלו דברים הוקדש למשה לנזמן זצ"ל. לקראת השבת אמרתי ממשיכים ב"עולמות". בשבעה למשה חילקה המשפחה משניות ללימוד עצמי לעילוי נשמתו לצד רשימה שמית של מי לוקח מה. המתנתי. ביקשתי שהמסכת שתגיע לידי  תגיע "באקראי". וכך, באותו בוקר, הכריזה לאה שתחיה - נותרו עוד שלש מסכתות. הושטתי יד לקופסה הכמעט ריקה ולקחתי המסכת "שבאה ליד". הנה, ראיתי - מדובר במסכת נגעים.

טוב.

מה למדתי בינתיים ממסכת נגעים ?!

קודם כל מדובר בעולם המשנה ולא רק עולם המשנה אלא עולם של נגעי גוף, של טומאה וטהרה. עולם שמבחינתי ( עדיין ויש להעריך שכך יישאר ) הוא עולם זר ומוזר.

ובכל זאת דבר אחד ממוקד למדתי - דבר שנוגע לנקודת ממשק בין עולמה של מסכת נגעים לעולמו של אפלפלד.

אילו הייתי מכיר את המסכת הזאת כשקראתי את ספרו של אפלפלד "מכוות האור", לא הייתי שואל עצמי אז, מה היא מכווה ?

שבת שלום

   ג'ף

פרגמנטים א

אני משתדל שפוסטים שאני מפרסם לא יצרמו יותר מדי, כנגד או בהקשר למאורעות, לעיתוי.

את הפוסט להלן פרסמתי ומחקתי בגלל אותה צרימה.

כעת - באופן בלתי רגיל, אך תיאטרלי כיאה לתיאטרון האבסורד - ידוע מה יהיה בעוד כעשרים דקות. באופן אישי אני שם פס על כל החלטה שתהיה בהאג. באופן אישי יכול אני להרשות עצמי לומר כך.

על כל פנים הפוסט נקרא "פרגמנטים א" וזה לשונו:

"כי אני זקן מאוד ואני עדיין צעיר מאוד, ועדיין לא התחלתי לחיות, ובכל זאת אני זקן מאוד."

הקבצן העיוור, ב"מעשה בשבעה קבצנים", עדין שטיינזלץ, ששה מסיפורי המעשיות של ר' נחמן מברסלב, דביר הוצאה לאור, עמ' 156

אלו דברים לשבת פרשת בשלח תשפ"ד

 מאז תחילת המלחמה, בסוף תפילת שחרית של ימי חול, ממקומו הקבוע בבית הכנסת אפיקים בנגב בירוחם  היה ד"ר משה לנזמן אומר מיזמתו בקול רם את תפילת השלום לרבי נתן/ רבי נחמן:

"יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוהי אבותינו שתבטל מלחמות ושפיכות דמים מן העולם ותמשיך שלום גדול ונפלא  בעולם ולא ישאו עוד גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה. רק יכירו וידעו כל יושבי תבל האמת לאמיתו, אשר לא באנו לזה העולם בשביל ריב ומחלוקת חס ושלום, ולא בשביל שנאה וקנאה וקנטור ושפיכות דמים חס ושלום. רק באנו לעולם כדי להכיר ולדעת אותך, תתברך לנצח.

ויקוים מקרא שכתוב: ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד, והשבַּתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבור בארצכם."

משה הלך לעולמו השבוע

ממקצת פועלו אפשר להתרשם בסרטון הרצ"ב שיצרה אשתו לאה שקדיאל ( במאי מנחה ניר דבורצ'ין ) שיבדל"א

https://youtu.be/vbkI4eumZco?si=cPJ-ujPn3TRZMtfG

יהי זכרו ברוך

שבת שלום

    ג'ף

עבודה מהי - תרגום לפתיחת השיר של פיליפ לוין

עומדים אנו בגשם בטור ארוך

ממתינים במפעל של פורד בהיילנד פארק. לעבודה.

אתם יודעים מהי  עבודה - אם אתם

בגיל שהנכם מסוגלים לקרוא את זה יודעים אתם

עבודה מהי, אם כי ייתכן ואינכם עושים את זה.

מה זו עבודה / פיליפ לוין

מאנגלית: דורית ויסמן

עומדים בגשם בשורה ארוכה

מחכים בפורד היילנד פארק. לעבודה.

אתה יודע מה זו עבודה – אם אתה

מספיק מבוגר לקרוא את זה אתה יודע מה זו

עבודה, למרות שאולי אתה לא עובד.

https://www.poetryplace.org/article/%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%A4-%D7%9C%D7%95%D7%99%D7%9F-%D7%A9%D7%A8-%D7%94%D7%A9%D7%99%D7%A8%D7%94-%D7%94%D7%97%D7%93%D7%A9-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%A8%D7%94%D7%91/

אלו דברים לשבת פרשת בוא תשפ"ד ט

"העולם הכביר שבראשי" ( חלק א ) 

- פ. קפקא

"העולם הפיסי שאנו חיים בו, כל הקוסמוס מסביבנו, הוא רק חלק ממערכת גדולה של עולמות.. העולמות הללו, שהם בעיקרם עולמות רוחניים, שאין להם הגדרות פיסיות הם ממדים אחרים של ההוויה; אין הם מצויים במקום אחר אלא בממד אחר, במשטח אחר של הוויה. ועולמות אלה חודרים זה בתוך זה ופועלים זה על זה."*

- הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ

היכונו. הטורים הבאים של "אלו דברים" יהיו, בלי נדר, בסימן "עולמות".

לפניכם , אם כן, הטור הראשון מתוך סדרה. 

מתוך כל הבאסה שמסביב אמרתי לעצמי השבוע: "מזל שיש אפלפלד".

אפלפלד, הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, קפקא,  רבי נחמן, יהודה עמיחי, קהלת, השל, פיליפ לוין, חנוך לוין...

הסדר לעיל של היוצרים הוא אקראי ומדובר כמובן ברשימה פתוחה...

כל אחת ואחד מאתנו מחזיק רשימה  כזו של יוצרים / אנשים שבתוך דבריהם מוצאת היא נחמה, דרך, נקודת אור באפלה. 

הכותרת לעיל, "העולם הכביר שבראשי", מוכרת לי מהפרק האחרון בספרה של שרה לייב במסגרת סדרת "האוניברסיטה המשודרת: "עולמו של קפקא".

ואלו דבריה של לייב בפסקה הפותחת את הפרק האחרון בספר:

"'אין אני כלום, אלא ספרות ואיני יכול ואיני רוצה להיות משהו אחר'. כך כתב קפקא ביומנו, והגדרה זו הייתה מדויקת להפליא. קפקא היה סופר, שבזכות יצירתו ניתנה לנו האפשרות לעתים קרובות, לחוש מקרוב את החוויה הנדירה של חדירה למהות הכתיבה הספרותית. הכתיבה הייתה עבורו 'צורה של תפילה', החוויה היחידה של חייו, האמצעי היחיד לקרוא תיגר על המציאות הנתונה ולחפש בעזרתה את הדרך לגאולה. מעל הכול, הייתה הכתיבה עבור קפקא תשוקה אובססיבית, עבודת קודש כמו לימוד התורה שעליה שקדו אבותיו הלמדנים מצד אמו. הוא היה מודה לה עד כאב וכתב ביומנו: 'בזוי ולא מוכחש, העולם הכביר שבראשי, אבל איך להשתחרר ולשחרר אותו מבלי להיקרע, מוטב פי אלף להיקרע מלעצור אותו או לקבור אותו בי, הרי לשם כך אני נמצא כאן' ( יומנים 21 ביוני 191, עמ' 239 )".

המשך ב"נ  יבוא

שבת שלום

   ג'ף

*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, שלושה עשר עלי השושנה, ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים, עמ' 3. הערת השוליים בסמוך לסוף המשפט הראשון של הטקסט המצוטט הושמטה

אלו דברים לשבת פרשת וארא תשמ"ד ט

 בעיוות של אות אחת במילה מצביע משורר ספר ישעיהו על עיוות בעולם.

וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח.*

ה"משפט" בהאג איננו משפט אלא משפח !

עיוותים בעולם, ועיוותים בעולם המשפט אינם תופעה חדשה. עיוותים שכאלו קיימים משחר ההיסטוריה. כמו שמשחר השחר קיימת הרגישות לעיוותים שנחזים להיות. ראו ספר בראשית, פרק יח פסוק כה ( הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט.)

רציתי לזעוק כאן את זעקתנו לנוכח עיוות המשפט הברורה והחד־משמעית בהעמדת ישראל לדין בהאג. עיוות שזועקת לשמיים.

הזעקה היא זעקה, הצעקה צעקה וכדרכן של אלה הן הובילו אותי למקומות שונים לרבות מקומות שלא רציתי לשהות בהם.

מהון להון, הגעתי למקום שכן ביקשתי לשהות בו. המקום הוא שיר. השיר הוא של פיליפ לוין והוא נקרא בתרגום שלי  "האמת הפשוטה". The Simple Truth. ואז הבנתי א. שהשיר ארוך מדי. ב. במיוחד בהתחשב בכך שכדי להנות מטעמו צריך לראות את הטקסט באנגלית.

ואז עלה בדעתי להביא  כאן קטע דברים של השל. קטע שנכתב מתוך ספק, נשאר בתוך הספק, ומציע לנו אך להישאר בתוך הספק האנושי לנוכח הרוע שבעולם עם מעטפת של וודאות "דתית" של מֵעבר. ולא מצאתי במחשב את הקטע.

ואז נזכרתי בשני שירים יפים וקצרים שראיתי לאחרונה. האחד של רבקה מרים  ( שראיתי אותו בפוסט בפייסבוק ) והשני של אוה קילפי ( שהגיע אלי בווטאספ ) 

אביא כאן שלש השורות הראשונות מהשיר של רבקה מרים שנקרא "היינו ילדים" ואת הבית הראשון מהשיר של קילפי שהוא ככל הנראה ללא שם.

היינו ילדים / רבקה מרים

"היינו ילדים שנולדו מזיווג החרבן והגאולה

ודרנו בהיכל שהנו גם התהו

והייתנו התשובה  והשאלה והמשאלה" 

אביה של רבקה מרים, אגב, היה סופר  יידיש ישראלי יליד פולין בשם לייב רוכמן.

הבית הראשון של השיר של אוה קילפי

"אני מחבבת אנשים שדעתם פתוחה.

אנשים המסוגלים לומר : מה ?

באמת ? בחייִך. ממש לא ידעתי.

זה בכלל לא עלה על דעתי.

השיר הוא מתוך קובץ שנקרא "הפרפר חוצה את הכביש" בתרגום רמי סערי בהוצאת כרמל.

לסיום, נותר לי רק להפנות לתחילת פרשת השבוע ( פרק ו ספר שמות פסוקים א - ח) העוסקת במפורש בייעוד של עם ישראל וכן למאמרו של הרב בני פרל ממוסף השבת במקור ראשון בשבוע שעבר שמציע לנו במפורש לוותר לעת הזאת על "ברית הייעוד" של עם ישראל. לוותר לטובת חיים יחד "על" כל גווני החברה בישראל, תוך מחלוקות אומנם אך גם תוך קבלת "הביחד" שברצון המשותף לחיות כאן, על אף כל הקשיים.

קישור למאמר: https://www.makorrishon.co.il/judaism/719681/

כל הדברים דלעיל צריכים כמובן עוד עיון. ותהייה.

שבת שלום

     ג'ף

ישעיהו פרק ה פסוק ז : כִּי כֶרֶם ה' צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאִישׁ יְהוּדָה נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה.

אלו דברים על תרגומי "ג'וסף ברודצקי" ט

השוואת תרגומים רק מעמיקה את התימהון.

השיר של יוסף ברודצקי נשוא העיון כאן  נקרא בתרגומו מרוסית לעברית  של עמינדב דיקמן המנוח "מכתבי שלשלת מינג".

דרק וולקט ( 1930 - 2017 ) תרגם השיר מרוסית לאנגלית וקרא לו:    Letters From The Ming Dynasty.

על ההתחלה אתה מבין שמשהו כאן אינו כשורה.

מלבד נושא הכותרת עצמו שמעורר שאלות מראשית הדרך ( מה לנו למכתבים משלשלת סינית מימי הביניים ? מה מיוחד בשלשלת מינג לעומת שלשלות אחרות ? ) השוואת התרגומים מעמיד אותנו בפני שאלה לגבי "פשט" הכתוב.

האם מדובר במכתבים השייכים לשלשלת המינג כתרגום העברית או המדובר במכתבים ששוגרו משלשלת המינג אך לאו דווקא נכתבו על ידי אנשי השלשלת.

אלו דברים לשבת פרשת שמות תשפ"ד

 דברי הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל ב"חיי עולם", בפרק על פרשת שמות.*

"הסיפור הגדול והמרכזי בספר שמות הוא בוודאי סיפור יציאת מצרים: השהייה בגלות ותהליך היציאה ממנה. יציאת מצרים היא עניין מרכזי לא רק בספר שמות, אלא בחיים היהודיים בכללם....

הגלות והגאולה אינן מאורע חד פעמי, אלא מאורע שחוזר שוב ושוב, גלות ולאחריה גאולה ולאחריה שוב גלות - וכך ממשיך הגלגול של עם ישראל. ביציאת מצרים יש את תבנית היסוד, את המהות הראשונה, ואחר כך אותו העניין קורה עוד פעם ועוד פעם.

תהליכים אלו של גלות וגאולה נמצאים בהיקף  גדול אף יותר, כתשתית של העולם בכללו. לא רק עם ישראל  עובר את השלבים באלו; ההוויה האנושית כולה עוברת אותם. אמנם לא באותו אופן ולא באותן דרגות , אבל אלו שלבים בסיסיים בתהליך החיים של כל אחד ואחד, בפרט ובכלל - על כל רמותיו...

אנו רואים כי הגלות איננה מצב מקרי - לא בתוך ההיסטוריה שלנו ולא באופן כללי בעולם, ומשום כך יש משנה חשיבות להבנה שלה....מהו הקושי העקרוני שבה ?....גלות היא מצב שפגום מצד עצמו, ולא רק מצד המיקום הגאוגרפי שלו....

...נקודת התמצית של הגלות היא שדבר לא נמצא במקום בו הוא ראוי שימצֵא, במקום הנכון שלו...אם לוקחים קרפיון, ומעבירים אותו מבריכה ליד עתלית לבריכה על יד נהריה, ייתכן ויהיו לו קשיי הסתגלות, אבל בעצם אין הבדל מהותי עבורו בשאלה באיזו בריכה הוא נמצא. מבחינה זו - בכל בריכה בה הוא יהיה, הוא נמצא במקום שראוי לו. אבל כאשר מוציאים דג מהמים החוצה, וזה לא משנה אם הוא ליד עתלית או ליד נהריה ואם מטפלים בו כראוי או שלא כראוי - הוא נמצא במקום שמהותית הוא לא נכון בשבילו...

אדם שמתייחס לעצמו כאל פרט בלבד, לא יֵצא לעולם ממצרים: הוא הצליח לשכנע את עצמו שטוב לו  - אז טוב לו, בשביל מה לו לשנות ? רק אדם שמכיר במצבו, שמבין שהוא בגלות, יש סיכוי לצאת ממנה אל ארץ טובה ורחבה.

ההכרה בגלות מתחילה ברגע שיש הרגשה, שלפעמים באה מבפנים ולפעמים באה מבחוץ, שהבעיה איננה רק בעיה פרטית, אלא בעיה כוללת של חוסר התאמה...

ההכרה בגלות היא ההכרה בכך שיש צורך במהפכה - בשינוי מן היסוד של סדרי המציאות הקיימת...

היציאה מן הגלות מחייבת שינוי מהותי משום שכל עניינה של גאולה הוא מהפכה...

שני המצבים, הגלות והגאולה, מגיעים יחד, האחד כרוך בשני. ההכרה של אדם בכך שהוא בגלות, היא זו שיוצרת עבורו את הפתח ליציאה ממנה ולהגעה לגאולה. כל עוד אדם מקבל את כללי המציאות הקיימת, הוא לעולם לא יוכל להכיר באפשרות של גאולה...

מציאותה של הגלות והאפשרות להגיע לגאולה קשורות, אם כן, שתיהן, בשאלה היסודית כיצד האדם רואה את מציאות החיים שלו. ברגע שאדם מגיע להכרה שהמציאות עצמה איננה כתיקונה, ושצריך לשנות את סדריה מעיקרם, הוא הגיע למקום בו הוא יכול להתחיל בתהליך של גאולה."

 שבת שלום

     ג'ף

*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 119, 120, 121, 122, 124 - 125