אלו דברים למוצ"ש פרשת וישב תשפ"ו

 "בתיעוד הראשון ממש של אמרותיו של ג'וֹשוּ אנו יכולים כבר להבחין במאפיין החזק ביותר של אישיותו: התיעוב שלו למופשט. בהיסטוריה הארוכה של הזן לא נוכל למצוא שום מורה אחר שהיתה לו אמונה כה מועטה בָּ'אמת' ואמונה כה רבה בָּאדם. 'אם האדם הנכון מלמד את הדרך השגויה', אמר ג'וֹשוּ, 'הדרך תעקוב אחרי האדם ותהפוך לדרך הנכונה; אם האדם הלא־נכון מלמד את הדרך הנכונה, הדרך תעקוב אחרי האדם ותהפוך ללא־נכונה'. כשנשאל מהי 'מילתו', ג'וֹשוּ  אמר, 'אין אפילו חצי מילה/. כשנשאל עוד, 'מורי, אבל אינך כאן ?', אמר, 'אינני 'מילה''."*

* מתוך תחילת המבוא של יואל הופמן ל"ספר הזֶן של ג'וֹשוּ", הטקסט של הספר תורגם מסינית לאנגלית בידי יואל הופמן והופיע בספר Radical Zen בשנת 1978. הנוסח העברי תורגם מאנגלית לעברית בידי דרור בורשטיין, ונערך בידי יואל הופמן בשנת 2006. הזכויות בעברית שמורות להוצאת בבל ולמשכל הוצאה לאור  מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד. הציטוט לעיל הוא כאמור מתוך המבוא לספר, ואין מספרי עמודים לא במבוא ולא בספר. הפסקאות בספר עצמו ממוספרות.

אלו דברים לשבת פרשת וישב תשפ"ו

היום 797  ימים  לחטיפת החלל רס"ל רן גואילי ז"ל הי"ד שטרם הושב ארצה

בספר קצר  - Who is Man ? מצטט אברהם יהושע השל מדברי Oscar Wilde :

"'In this world,' said Oscar Wilde, ' there are only two tragedies. One is not getting what one wants, and the other is getting it. The last is the real tragedy.'"*

דבריו של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל על פרשת השבוע מוקדשים לעיון בדברי  המדרש שמביא רש"י על "וישב יעקב": "ביקש יעקב לישב בשלווה , קפץ עליו רוגזו של יוסף."

אומר שם  הרב עדין:

" כשמדברים על עולם של שלווה, ובפרט על חיים של תורה ומצוות, מוכרחים לשאול: האם כולם שקט זה, שהוא בוודאי עולם ברור ומסודר יורת, הוא באמת עולם יותר טוב ? הוא אכן נראה כעולם שלם  - אולם האם הוא שלם יותר גם באופן אמיתי ופנימי, או שהוא רק נראה ככזה ?

כאמור, נראה שהתשובה לשאלה זו היא ש'צדיקים אין להם מנוחה.' אפשר אמנם לתפוס את חוסר המנוחה בעולם הזה כסוג של בדיעבד, אבל אנו רואים שאין מנוחה גם בעולם הבא - אנו רואים שנקודה זו מונחת כבר מיסודה בעומק הדברים ובשורשם, גם במצב ובמציאות מתוקנים.

למעשה," אומר הרב עדין, " כל המצוי בעולם של אמונה יודע שהדברים אינם כל כך פשוטים; חיים נינוחים, ללא ייסורי וחיבוטי נפש אינם בהכרח מנת חלקם של החיים בעולם כזה."

לקראת סוף דבריו, שם על הפרשה מוסיף ואומר הרב עדין:

"כשאני מציע יהדות למישהו, אני לא מוכר לו שלוות נפש; אני בא ואומר לו: 'בוא תתקרב לעולם היהדות, תתקרב אל הקב"ה. מה אני נותן לך ? לא מנוחה, מה שאפשר להבטיח לך זה רק שאלות. ואם אתה אדם הגון, אז בכל יום ימותו אצלך שלוש שאלות קטנות וייולדו שלוש שאלות גדולות !'"^

לעילוי נשמת  סרן איתי סייף ז"ל וכל הנופלים, 

לרפואת כל פצועי צה"ל וכוחות הביטחון 

להשבת החטוף - החלל רס"ל רן גואילי ז"ל הי"ד

שבת שלום

    ג'ף

הצילום הוא של יעל גודמן

*A J Heschel, Who is Man ? Stanford U Press, p. 87

^הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 81, 83 - 84, 87

אלו דברים לי"ז כסלו תשפ"ו

 במבוא לפרק האחרון בספרה "הפואטיקה של יואל הופמן", כותבת נטע שטהל את הדברים הבאים:

" על כריכת הרומן האחרון... של הופמן, מצבי רוח ( 2010 ) מופיעות השורות הבאות, שורות שניתן לראות בהן כמעין סיכום פואטי של הפרויקט הספרותי שלו:

וישנו עוד אדם שרצינו לדבר עליו אבל שכחנו את 

 שמו ושכחנו את מראהו.

 אנחנו זוכרים רק את הדברים האחרים, שהיה במרחק

 של גוף אדם מפני האדמה. שקָּרַב ורָחַק. שהלילה

 כיסה עליו והיום האיר אותו וּדברים מעין אלו.

 זהו האדם המדויק ביותר שאנחנו זוכרים. ועל כן

 אנחנו מתגעגעים אליו כל הימים  ומפני שאיננו

 זוכרים את שמו הגעגועים  גדולים יותר מכפי

 שאפשר לומר.

 האדם הזה הולך איתנו לכל מקום ואלמלא הוא

 היינו מתים משברון הלב. ואם הדברים האלה נדמים 

 למישהו כהתחכמות שיבחן את עצמו.

 האדם הזה הוא גם גיבורו של הספר שאנחנו כותבים

  עכשיו ( ושל כל הספרים האחרים שכתבנו ). אילו 

 זכרנו אותו לא היינו צריכים לכתוב.

(137)"

ממשיכה שטהל שם ואומרת:

"השורות הללו מתמצתות במידה רבה את המשותף לרומנים של הופמן ואפשר שגם את התמה המרכזית המאגדת אותם לכלל קורפוס אחד. מדובר ביצירות השואפות לחקור את מהותו וטיבעו שך בן האנוש, תוך חיפוש אחר מודל ה'אדם המדוייק', שהוא הוא גיבורן. מעבר לנרטיבים הספיציפיים של כל אחת ואחת מהן, תכליתן של היצירות היא לחקור את טבע האדם ולרדת לעומק סודה של החידה האנושית."*

*דבריה של נטע שטהל בפרק 5 לספרה " הפואטיקה של יואל הופמן קוי בריאה וציורי לב", הוצאת רסלינג, עמ' 179 - 180. הטקסט הנ"ל של יואל הופמן במקור    מנוקד כולו.

 

פסקה 3 - ב"ברנהרט" ליואל הופמן

 

"                                                                    3

על אף אלמנותו ברנהרט הוא מלאכת 

מחשבת. איש אינו יכול לעשות ברנהרט.

לפעמים אוחזת פליאה בברנהרט עצמו.

כיצד, שואל  ברנהרט את עצמו, הפכתי 

מפירור של חומר שגודלו כגרגר חרדל

והייתי למה שאני [ יצור מורכב מאין כמוהו ]?

פעם קרא ברנהרט בספרו של דֶקארט

שבגופו של האדם, באותו חלק שקרוי

בלוטת האצטרובל, שוכנת נשמה ועל כן

נעלה הוא האדם לאין שיעור משאר

היצורים ועולה עליו רק האלוהים.

ואלוהים אכן קייםשכן האלוהים הריהו

השלמות הגדולה ביותר ומה ששלם

בתכלית השלמות  אינו חסר אפילו תכונה 

אחת מן התכונות המצויות בעולם.ואחת 

התכונות המצויות בעולם הריהי התכונה

הקרויה קיום [זו התכונה המבדילה בין מה

שקיים לבין מה שאינו קיים. למשל, בין

תמונתו של תנור לבין תנור של ממש]. 

ומכאן שאם  האלוהים אינו קיים הרי לא

יוכל להיות שלם בתכלית השלמות שכן

הַשָלֵם שלם יותר אם הוא קיים מאשר אם אינו קיים. ומכאן שהשלם בתכלית השלמות

אינו יכול להיות לא קיים ומכאן [כתב 

דקארט] שהוא קיים. אלא שכאשר עקרו

ברנהרט ופאולה מן המושבה הגרמני

לרחוב שטראוס הלך ספרו של דקארט

לאיבוד.

                    הבית שברחוב שטראוס".

יואל הופמן, ברנהרט, בית הוצאה כתר, ירושלים בע"מ,

פסקה 3 

אלו דברים לשבת פרשת וישלח תשפ"ו

לפעמים נדמה שיש מי שחושב , מי שיושב במקומות שבהם מקבלים החלטות, שהחוסן של עם ישראל, של כל אחד ואחת מאתנו - הוא ללא גבול.

אחרת אי אפשר להבין, בין היתר, את ההחלטה לסגור  או לקצץ קיצוצים דרסטיים בתקציבי מרכזי החוסן.

לפעמים נדמה שמי שנחשבים כקברניטים של מערכות שלטוניות  ארציות חושבים שאופן התנהגותם ואופן התבטאויותיהם אינם משפיעים  על הזולת - הקרוב או הרחוק - לשלילה; שאין דבר כזה בקרב "ההנהגה" של מה שנקרא "דוגמה אישית", של מה שראינו בקרב ה"עמכה" מהשבעה באוקטובר ואילך.

מכאן לתמצית דברי הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל על הפרשה:

"הווייתנו בתוך כל מציאות אפשרית - גם אצל אנשים גדולים -עומדת בפני העניין הזה של חוסר שלמות, של פגם המציאות. בתוך העולם הזה אנחנו לא יכולים להגיע לא לשלמות מוחלטת, לא לאמת מוחלטת, ולא לטוב מוחלט. למעשה, מה שנדרש מאתנו, הוא צורה נוראה של חיים; אנחנו צריכים לחיות תמיד על אמת חלקית, הנובעת מפשרה. בתוך העולם הזה, אמת של מאה אחוז קיימת רק כהפשטה תיאורטית, אך לא במציאות המעשית. להבדיל, אין שום חומר בעולם שיכול להיות נקי במאה אחוז; מעולם לא הצליחו, וכנראה שגם לא יצליחו לעשות חומר כזה, שכן העולם הזה איננו מסוגל לדברים הללו, וזו חלק מהגדרתו. משום כך העבודה שלנו פעמים רבות היא לא לדון בשאלה של אמת מול שקר, אלא: כמה אמת אנו יכולים להצליח להכניס בתוך הדברים, וזה המאבק שלנו על האמת.
בתוך מציאות העולם, הדרך הקצרה ביותר בין שתי נקודות אינה תמיד הקו הישר. אם אני רוצה לצאת מן החדר בדרך הכי קצרה, מה שעלי לעשות, תיאורטית, הוא לבקוע דרך שני הקירות הקרובים; אולם בתוך המציאות הזו מוטב שאעשה סיבוב דרך הדלת, שכן הדרך החלקה, הישרה והתיאורטית, איננה יכולה להתקיים.
מבחינה זו  אנחנו נקראים בני ישראל, אנחנו בניו של יעקב מבחינה זו שהוא הדמות הפנימית של דרכנו, והבעיה של 'אמת ליעקב' היא מובנית בתוך העולם שלנו. זהו המאבק שלנו על החיים, כשם שעל יעקב להיאבק על דרכו העוברת בין הליסטים לבין התלמיד חכם. יעקב הולך לדרכו, ובמקום לפרוץ כל הזמן ישר וחלק, ללא שום סטיות, דרכו מלאה פיתולים ועיוותים, וזה חלק מהותי מצורת ההתקדמות שלו. הקווים הישרים קיימים רק בגיאומטריה, ואילו בתוך העולם יש עיקולים; הבעיה שלנו היא, במידה רבה, להצליח לשמור על כיוון מסוים לאורך זמן למרות העיקולים שבדרך. עלינו למצוא את הדרך בין הליסטים מחד גיסא, ובין התלמיד חכם מאידך גיסא - וגם להתמיד בה."*

וראו גם דברי יואל הופמן ב"ברנהרט", בפסקה 3 בבלוג  -

https://eludevarim.blogspot.com/2025/12/3.html

שבת שלום

    ג'ף

*מתוך חיי עולם שיחות על פרשת השבוע, הרב עדין אבן ישראל ( שטיינזלץ ) זצ"ל, הוצאת מגיד והוצאת קורן ירושלים, דברים לפרשת וישלח, עמ' 79-78.

אלו דברים לי"א כסלו תשל"ו

בימים אלו בהם מעמדה של הרשות השופטת נתון בשפל המדרגה, אך בחלקה בגלל מעשים או מחדלים של קברניטיה בעבר ובהווה, ובימים בהם כבוד האדם  - כל אדם - בין מימין בין משמאל, בין יהודי בין ערבי, בין דוס, חרדי' חופשי או אגנוסטי, you name it -  גם לא זוכה להערכה המגיע לו -  לא למותר לעיין בדברים שלהלן שכתב השופט סולברג באחד מפסקי הדין שלו משנת 2014, פס"ד שעוסק בזכות לפרטיות :

"האדם איננו "חפץ"; אין להשתמש בו כאמצעי להשגת מטרות אחרות. לאדם רגשות, תחושות ומאוויים. התעלמות בוטה מאלו, ודריסתם ברגל גסה, אינם נסבלים. עצם הפגיעה בפרטיותו של האדם, היא המעשה האסור. הפריצה למרחב הפרטי וחשיפתו מציבה את האדם כאמצעי למילוי תכליותיו של החושף והפורץ. הפרטיות, היא הגרעין הקשה של האוטונומיה האנושית. זהו המרחב בו מצוי כל היקר לאדם, רגשותיו, מאווייו הפנימיים, סודותיו הכמוסים; כל אלו הם חלק מהגרעין הקשה של הזכות לפרטיות. פגיעה באלו היא פגיעה אנושה בכבודו של האדם. :   

 ...

וראו גם דברי המלומד Benn:

“To conceive someone as a person is to see him as actually a chooser, as one attempting to steer his course through the world, adjusting his behavior, as his appreciation of the world changes, and correcting course as he perceives his errors. It is to understand that his life is for him a kind of enterprise, like one’s own… To respect someone as a person is to concede that one ought to take the account of the way in which his enterprise might be affected by one’s own decisions. By the principle of respect for persons, then, I mean the principle that every human being, insofar as he is qualified as a person, is entitled to this minimal degree of consideration” (Stanley I. Benn, Freedom, and Respect for Persons, in privacy & personality 1, 9 (J. Roland Pennock and John W. Chapman eds., 2009))."

 השופט נעם סולברג בע"א 8954/11 פלוני נגד פלונית, סעיף 76 לפסה"ד, פורסם , בין השאר, בlawdata

השופט סולברג פותח את פסק דינו בציטוט מגבריאל גרסיה מרקז וזה מסביר את הצבת דיוקנו של מרקז  - צילום שמופיע בויקיפדיה - להלן.

הציטוט הוא :

“All human beings have three lives: public, private, and secret”.